תיקוני הזוהר שיעור 61 – הקדמה -עמוד עח-עט

תיקוני הזוהר שיעור 61 – הקדמה -עמוד עח-עט

עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 61

 

המושג כף מופיע במספר מקומות, כמו גובה מיקום חנוכייה, שאי אפשר לפרסם את הנס מעל גובה עשרים (כ), או גובה סכך הסוכה שלא יעלה על עשרים אמה.

זה עניין אור ישר ואור חוזר, המהווים את הראש, כלומר צורת המחשבה של אותה קומה. ברוחניות אין לאדם תפיסה מעל גובה עשרים אמות, בכל מדרגה בה הוא נמצא. לכן כסימן גשמי, לא אפשרי פירסום הנס מעל גובה זה.

מאחר והעולמות בנויות מעשר ספירות, אז האור/שפע יורד עד הנברא עשר מדרגות, וזה נקרא אור ישר, ישר שבא מלמעלה.

על הנברא להיות שותף, לבוא לקשר בביטול, יראת הרוממות, ואז לדחות את האור. לוותר על המתנה, ולחפש קשר עם נותן המתנה. דחיה זו נקראת אור חוזר, אשר יאפשר לאחר מכן בניית כלי השפעה ראוי.

אור ישר היורד מלמעלה מבטא את שם הויה, והאור חוזר את השם אדני. שילוב שני שמות הקודש בנפש האדם, הוא הכיוון הנכון לחיבור וקשר של אהבה לעליון.

כל שם כלול מעשר ספירות שהן עשרה עשרה הכף בשקל הקדש.

 

צריך אדם לכוון מעשיו, דיבורו, ומחשבתו, כפי שבאים לידי ביטוי בעולם האצילות, למרות שאינו במדרגה, יכול לאמץ בחכמה, את התפיסה הרוחנית שבאצילות. השם הקדוש אדנ״י בא לידי ביטוי במעשה. הוי״ה בדבור. אהי״ה במחשבה. מעשה דיבור ומחשבה הם ג הבחינות אתם צריך לעבוד היהודי.

צריך היהודי לעלות מדרגת עבד השם, לדרגת בנים אתם להשם אלוקיכם. בנים הם אלו שמאמצים באהבה את תורת אצילות, עבדים – תורת עולם הבריאה.

 

שם אדנ״י הוא מרכבה אל שם הוי״ה דהיינו שמגלה הארתו, בדוגמא לרוכב הנגלה במרכבתו. ובה מתעטף. ואף כך שם הוי״ה התעטף בשם אהי״ה לברוא את העולם. אבל שם הוי״ה הוא מרכבה לאדונו שהוא כתר עליון. ומשום זה כתוב אין קדוש כהוי״ה.

 י׳ חכמה. ה׳ ראשונה בינה. ו׳ הכוללת שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ה׳ תחתונה, מלכות. וזו היא התפשטות של אור ישר מלמעלה למטה.

ומשום זה, י׳ י׳ משמות הויה אדני – יאהדונה״י שיש בהן ב׳ פעמים עשר ספירות מאור ישר ואור חוזר, וה״ס עשרה עשרה הכף זה כ׳ מן כתר, קוצו של יוד.

אור אין סוף ב״ה הכולל ד׳ בחינות אור ישר נקרא הוי״ה, והוא אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים אפילו רגע, אלא מתוך שאין לתחתונים שום תפיסה באור בלי כלי. כל האתגר הוא רק להשיג את הכלי, האור מתקבל תמיד בכלי ראוי. על הנברא לדחות את האור בשלב ראשון, כדי שחלילה לא יגיע אור זה לקליפה. האור חוזר הוא החומר גלם לגילוי אור חוזר המלביש.

הרצון בנברא הוא הכלי שצריך לתקן ולתת לו צורה של השפעה. דחיית האור היא ביטול הגאווה, זה הרצון לקבל לעצמו שאומר מגיע לי.

אין האדם יכול להתגעגע לדבר שאינו מכיר, שלא חווה טעימה ממנו.

רק לאחר שבכלי/ברצון היה אור והסתלק, מגיע ההרגש הפרטי, הגעגוע, ומכאן ניתן לפעול ולהגיע לשותפות עם האני המורגש. כל התהליך והיגיעה היא להכשיר את הנברא לבוא כשותף, להגיע לצורת האור, היינו להשפעה, מפני שרק בשיווי צורה יש קשר לעליון.

עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 61

 

קלב) ודא עשר ספירות וכו׳: וזה, דהיינו עשר האותיות דשם מ״ה, הן עשר ספירות בלי מה שהם נגד ב׳ שמות הוי״ה אדנ״י, ושמונה אותיות שבב׳ השמות שהן עשר. ולהיות כל שם כלול מע״ס שהן עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. וזה כ׳ מן כתר הכוללת עשר ספירות מן שכינה תחתונה היינו מלכות שהיא אדנ״י, ממטה למעלה היינו ע״ס דאור חוזר, מן אני שהיא מלכות עד אין שהוא כתר אור חוזר ממטה למעלה. ועשר ספירות דאור ישר ממעלה למטה, מעמוד האמצע שהוא תפארת שהוא הוי״ה. ומשום זה כ׳ הרומזת לכתר שהוא השורש, כוללתם. המושג כ מופיע במספר מקומות, כמו גובה החנוכיה, או גובה הסוכה שלא יעלה על עשרים אמה. זה עניין אור ישר ואור חוזר, המהווים את הראש, כלומר צורת המחשבה של אותה קומה.

 

קלג) ובקץ דפורקנא מדלג וכו': ובקץ הגאולה, מדלג על ההרים, (ר״ה יא.) פירש״י בשביל ההרים זה מ״ה ואין הרים אלא אבות שהם מרכבתו כמ״ש האבות הן הן המרכבה, חג״ת. כמו כן מקפץ על הגבעות הן האמהות בחינת נה"י: אהי״ה היינו בינה. אדנ״י היינו מלכות. בזמן ההוא אז ישיר משה וכו'. וכן הזהר (בראשית א׳ אות רמ״ח וז"ל) דבההוא זמנא אתמר במשה ובישראל אז תתענג על ה׳ בענג דאיהו: עדן, נהר, גן. ואתקיים קרא אז ישיר משה וגו'. עדן: ה״ס אהיה. נהר: ז״א מ"ה. גן: אדנ״י. והכל כל אלו היחודים והשמות מתקשר ונכלל בשמונה עשרה ברכות שבתפילה הכלולות בח״י עולמים זהו שנאמר ברכות לראש צדיק שהוא יסוד המיחדם זה בזה. ועיין בזהר (פנחס אות ש״ח) אדנ״י במעשה. הוי״ה בדבור. אהי״ה במחשבה. מעשה דיבור ומחשבה הם ג הבחינות אתם צריך לעבוד היהודי.

 

קלד) ואית כבוד נברא וכו': ויש כבוד נברא, כמ״ש לעיל אין כבוד אלא תורה והיא תורה דבריאה כעין כבוד נאצל תורה דאצילות. מבחינת כבוד נברא אומרים ישראל אל האדון על הכל אם כעבדים . בנים תורה דאצילות, עבדים תורה בריאה. ומבחינת כבוד נאצל נאמר בהם בישראל אם כבנים (עיין לעיל אות צ״ו).

 

קלה) איהו עלת על וכו': הוא היינו א״ס ב״ה עלת על הכל, אין אלוה עליו, ולא מתחתיו, ולא לד' רוחות העולם, הוא ממלא את כל העולמות באור פנימי, והוא מקיף לכל צד שורש כל העולמות, ולא מתפשטים יותר מן הגבול שסדר לכל אחד ומן המדה שסדר לכל אחד. והכל ברשותו ברשות היחיד של א״ס ב״ה.

 

קלו) אדנ״י מרכבה להוי״ה וכו': שם אדנ״י הוא מרכבה אל שם הוי״ה דהיינו שמגלה הארתו, בדוגמא לרוכב הנגלה במרכבתו. ובה מתעטף. ואף כך שם הוי״ה התעטף בשם אהי״ה לברוא את העולם. אבל שם הוי״ה הוא מרכבה לאדונו שהוא כתר עליון. ומשום זה כתוב אין קדוש כהוי״ה. כאן מתייחס לשם הויה ככתר עליון, אין סוף.

 

קלז) עלת על כלא וכו': עלת על הכל, היינו א״ס ב״ה, הוא סתור וגנוז בכתר, שה״ס קוצו של יוד דהוי״ה, וממנו, מן כתר התפשט אור א״ס ב״ה, על ד׳ אותיות שם הוי״ה. שהוא: י׳ חכמה. ה׳ ראשונה בינה. ו׳ הכוללת שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ה׳ תחתונה, מלכות. וזו היא התפשטות של אור ישר מלמעלה למטה. התפשטות של אור ישר המבטאת את הרצונות שניתנים מלמעלה והם החומר גלם לעבודת הנפש.

 

קלח) ואוף הכי אתפשט וכו': וכמו כן התפשט אורו על י׳ מן שם אדנ״י בסוד זווג של הכאה ממטה למעלה שה״ס ע״ס אור חוזר, עד אין סוף. לכן נרמז באדנ״י אין, היינו א״ס. ומשום זה, י׳ י׳ מן השילוב יאהדונה״י שיש בהן ב׳ פעמים עשר ספירות מאור ישר ואור חוזר, וה״ס עשרה עשרה הכף זה כ׳ מן כתר. ורבון הכל היינו א״ס ב״ה. אין בו שום ציור של אות או של נקודה. זהו שנאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. לא מדברים על עצמותו יתברך, מפני שאין לנו שום תפיסה בו. אין מדובר אלא על הכלי המחזיק את האור אין סוף, מלכות דאין סוף
פירוש אור א״ס ב״ה הכולל ד׳ בחינות אור ישר נקרא הוי״ה, והוא אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים אפילו רגע, אלא מתוך שאין לתחתונים שום תפיסה באור בלי כלי,
שרק התפשטות האור והסתלקותו הופכת הכלי ראוי לתפקידו לפיכך, רק לכלי קבלה צריכים, וכל פרצוף וכל מדרגה באותו הרגע שמשיגים את הכלי, תיכף עמו יחד משיגים את האור, בשעור מדתו של הכלי שהשיגו כל האתגר הוא רק להשיג את הכלי, האור מתקבל תמיד בכלי ראוי. האור חוזר הוא החומר גלם לגילוי אור חוזר המלביש. והשורש של כל הכלים שבכל העולמות הוא אור החוזר העולה מזווג של הכאה על המסך שבכלי מלכות הנקרא אדנ״י. שבאותו רגע שמתהוה מסך חדש באיזו מדרגה נמצא אור א״ס הכולל ע״ס של אור ישר מתפשט אליו תיכף, ומכה במסך הזה, ועולה אור חוזר, ומלביש את אור א״ס ב״ה, וזהו הנקרא התלבשות א״ס בכלים, או באיזו ספירה, כי השם של הספירה מורה על שיעור קומה של אור א״ס המתלבש שם לפי המסך. למשל, כשנאמר התלבשות א״ס בכתר מורה שהאור החוזר מלביש על כל עשר הספירות שבאו״י עד הכתר, וכשנאמר התלבשות א״ס בחכמה מורה שאור החוזר מלביש רק עד החכמה וכתר מלובש בפנימיות החכמה, וע״כ אינו עולה בשם רק ספירת החכמה לבד, וכן הוא בכל המדרגות, באופן שמלת התלבשות פירושה אשר כל ד׳ הבחינות שבאור ישר מתלבשות בבחינה אחת של אור החוזר לפי שיעור הקומה של אותה הבחינה שבאור חוזר ומתחלקות שמה לע״ס, וענין התלבשות ה״ס התעלמות כי המלביש מעלים תמיד את הלובש, וזהו מחמת רצונו להתגלות כך, ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת אי אפשר לו להתגלות ע״כ מתעלם בו ומתגלה על ידו. הרי שהמלביש משמש לב׳ דברים להעלמה ולהתגלות.
והנה כדי להאציל את עולם האצילות התלבש א״ס ב״ה בחכמה ובמלכות שבא״ק
מלכות דעליון מולידה את התחתון ולכן קומת עולם האצילות הוא עד החכמה שבאו״י. ולצורך הבריאה התלבש בבינה שבאצילות הנקרא אהי״ה, וזה אמרו אדנ״י שהוא שם המלכות המעלה עשר ספירות של אור חוזר מרכבה להוי״ה שה״ס א״ס וד׳ בחינות הנודעות שבאור הישר המתגלות ע״י הע״ס שבאור החוזר שבמלכות. ובה אתעטף שה״ס התלבשות שע״י התלבשותו מתגלה ואחרת אי אפשר להשיגו כי אין להשיג אור בלי כלי ואוף הכי הוי״ה שה"ס ע״ס דאו״י אתעטף באהי״ה שה״ס קומת בינה למברי עלמא כי אין אור החכמה מתפשט למטה מן הפרסא שבין אצילות לבריאה וכל עולם הבריאה אין לו רק קומת בינה. שנקרא אהי״ה. אבל שם הוי״ה שהן ע״ס של אור הישר עצמו, איהו מרכבה למאריה לכתר עלאה וכו' שה״ס א״ס הנקרא כתר ומאריה דכלא לית ביה ציור דאות ונקודה כי אפילו הכתר הוא מרומז בקוצו של היוד. והא״ס עצמו אין בו שום ציור, כי אין בו השגה וכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. מפני שאינו מלובש. רק לאחר שבכלי היה אור והסתלק, מגיע ההרגש הפרטי, ומכאן ניתן לפעול ולהגיע לשותפות עם האני המורגש. כל התהליך והיגיעה היא להכשיר את הנברא לבוא כשותף, להגיע לצורת האור, היינו להשפעה, מפני שרק בשיווי צורה יש קשר לעליון.

 

אין תגובות

להגיב