תיקוני הזוהר שיעור 62 – הקדמה -עמוד פ-פא

תיקוני הזוהר שיעור 62 – הקדמה -עמוד פ-פא

עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 62 – 63

צייר הקב"ה בשתי אותיות היינו י״ה. שני עולמות עולם הבא ועולם הזה. באות י׳ צייר עולם הבא. ובאות ה׳ צייר עולם הזה. זהו שנאמר כי בי״ה הוי״ה צור עולמים.

עולם פירושו העלם והסתלקות, שנעלם מאתנו הבורא, או נעלמת המציאות שהבורא טוב ומטיב וענין הסתלקות האור הוא כדי שיתגלו הכלים כי ע״י התפשטות האור והסתלקותו אח״כ גרם להעשות מציאות כלי . כדי שהאדם ישאף למשהו, יתגעגע אליו, הוא צריך טעימה/ידיעה על דבר החדש לו.

זה סוד הפסוק סולו לרוכב בערבות כי בי״ה שמו. ערבות רומז על סוד העירוב של מדת הרחמים בדין. י"ה הוא השורש, ושם הויה הוא סוד  השיתוף, כי לכן נכתב השם הקדוש הויה בשתי אותיות ה. ה׳ ראשונה לבינה שה״ס מדת הרחמים, וה' תחתונה שבשם למלכות בסוד ותלכנה שתיהם, רות ונעמי, רצון לקבל המתכלל במידת ההשפעה. שני יודין לרמוז שיתוף המלכות במידת הרחמים.

בי"ה הויה צור עולמים. מתן צורה למקום ההעלם, העולמים. הצורה באה לידי ביטוי גם בי"ה וגם בשם הויה, גם במחשבה, וגם בהתחברות של מידת הדין ברחמים.

כל העולמות מתחילים מהשורש של הגילוי. כל בחינת התחלה, קוצו של יוד, בו אין תפיסה אלא באמונה. ההתפשטות לראש היא י"ה ולאחר מכן לגוף, שם הויה.

עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 62 - 63

 

 

קלט) איהו צייר בתרין וכו': הוא צייר בשתי אותיות היינו י״ה. שני עולמות עולם הבא ועולם הזה. באות י׳ צייר עולם הבא. ובאות ה׳ צייר עולם הזה. זהו שנאמר כי בי״ה הוי״ה צור עולמים. ומקורות של כל השמות הם, יו״ד ה״י וי״ו ה״י שבגימטריא ע״ב הוי״ה כנגד פרצוף ע"ב החכמה בעולם א"ק. יו"ד ה״א וא״ו ה״א שבגימטריא מ״ה הוי״ה. כל יו״ד מראה כלומר רומזת לשם הוי״ה. כל א׳ מראה כלומר רומזת לשם אהי״ה למעלה, היינו בינה. ולשם אדני למטה, היינו מלכות.
פירוש. עולם פירושו העלם והסתלקות,
שנעלם מאתנו הבורא, או נעלמת המציאות שהבורא טוב ומטיב וענין הסתלקות האור הוא כדי שיתגלו הכלים כי ע״י התפשטות האור והסתלקותו אח״כ גרם להעשות מציאות כלי (כמ״ש בע׳׳ח שער מטי ולא מטי פ״א) ומבואר שם כי ההתפשטות הראשונה אחר צמצום הא׳ היתה בכתר גלגלתא בסוד כי בי״ה הוי״ה צור עולמים, אשר אותיות י״ה הן בכתר, והוי״ה בשאר פרצופים כולם, וביאור הדברים הוא כי בכתר ישנן שתי בחינות הסתלקויות הנקראות י״ה, כי ההתפשטות הראשונה שקדמה לכלים נקראת קוצו של יוד, וכתר, וטעמים.
וכשהמסך התחיל להזדכך מטעם הביטוש דאו"מ באו״פ כמ״ש בע"ח (שער ו׳ פ״ה) התחילו האורות להסתלק, והיות שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו בזמן ההזדככות וההסתלקות, לכן יצאו ד׳ קומות חו׳׳ב תו״מ שבכתר שהן נקראות נקודות וי׳ שבהוי׳׳ה. ואחר שנזדככו כל ד׳ הקומות והמסך עלה עד למלכות שבראש, נסתלקה כל קומת הכתר וזה נקרא ה׳ שבהוי״ה וז״ס י״ה בכתר, אשר הי׳ ה״ס נקודות שה״ס ד׳ הקומות המאירות בעת ההסתלקות. והה׳ ה״ס ההסתלקות הגמורה, ואח״כ נעשה זווג חדש ויצאה התפשטות ב׳ בסוד הוי״ה בשער הפרצופים כי התפשטות ב׳ ה״ס חכמה.
התפשטות ראשונה נק טעמים, ולאחר הזיווג בעת ההסתלקות, קומת הנקודות.
ואומר שם בע״ח כי זה סוד הפסוק סולו לרוכב בערבות כי
בי״ה שמו, שהיה צריך לומר י״ה שמו, מהו בי״ה שמו, אך הענין הוא כי כל השם כלול בי״ה וזהו בי״ה שמו כי י״ה במלואו הוא יו״ד ה״א גימטריא כ״ו שהוא הויה עכ״ל. והפירוש הוא כי ערבות רומז על סוד העירוב של מדת הרחמים בדין שהתחלתו נעשה בפרצופיהם של התפשטות ב׳ בבחינת שורש לשיתוף, וסוד הוי״ה, ה״ס השיתוף, כי לכן נכתב בב׳ ההי״ן, ה׳ ראשונה לבינה שה״ס מדת הרחמים, וה' תחתונה שבשם למלכות בסוד ותלכנה שתיהם, אשר הגם כי מלכות היא מדת הדין עכ״ז איננה הולכת לבד בלי השיתוף בבינה שהיא רחמים ולכן בבחינת האותיות צורתן שוה, ואומר הכתוב סולו לרוכב בערבות שעירב ושיתף מדת הרחמים בדין שזה יצא מסוד י״ה שבכתר. שני יודין לרמוז שיתוף המלכות במידת הרחמים
והנה הוי״ה במלוי יודין שהוא ע״ב רומזת על התפשטות ב׳ מלפני השיתוף. אשר כל הזווגים הם על המלכות כשהיא במקומה למטה וה״ס י׳ נקודה אחת לבד. והוי״ה במלוי אלפין שהוא מ״ה
עולם אצילות, התיקון שיצא כשורש רומזת על הזווגים של אחר השיתוף אשר המלכות היא במקום בינה שז״ס הא׳ אשר הקו האלכסון שבא׳ רומז על השיתוף המחבר ב׳ היודין יחד, אשר י׳ העליונה ה״ס בינה ומדת הרחמים ויוד התחתונה ה״ס מלכות ומדת הדין המחוברת ביוד העליונה ע״י הפרסא באלכסונא שבתוך הא׳.
וזה אמרו 
איהו צייר בתרין אתוון שהן ב' אותיות י״ה תרין עלמין, היינו ב׳ מיני העלמות והסתלקיות, של המדרגה באת י׳ צייר עלמא דאתי היינו הקומות המאירות בעת הסתלקות וחזרת האורות למאצילם כי אור העליון אינו נפסק אפילו לרגע כשיש לו מסך להזדווג ואו"ח להתלבש בו. כל זמן שיש אור חוזר, עדיין עושה זיווג דהכאה על עוביות המסך, כלומר שיש עדיין כח להשפיע, ליהנות מהיחד וז״ס עלמא דאתי ובא אשר בשעת העלם מתגלות כל ד׳ הקומות ומאירות בסוד נקודות. ובאת ה׳ עלמא דין וכו' שהוא הסתלקות גמורה כי כשאין מסך כלל אין אור חוזר ונפסק האור ואינו מאיר, ואינו מושג לתחתונים שזה עולם הזה.

המסך הוא הכוח המאפשר לקבל בעל מנת להשפיע, וכשנגמר כח זה, הזדכך המסך, אין לתחתון מושג ואפשרות לקבלת האור. ועי״ז שנסתלק האור עם המסך והרשימות שבגוף של התפשטות הא׳ לשורשו שהוא מלכות שבראש, נעשה זווג חדש במלכות שבראש שה"ס הוי״ה פשוטה ויצאה התפשטות ב׳ שה״ס ע"ב במלוי יודין, שהיא התחלה לשיתוף מדת הרחמים בדין. עד שנתפשט לעולם האצילות ושם נגמר העירוב בתקון ג׳ קוים ועשרה כלים בסוד הוי״ה במלוי אלפין. וזה אמרו ומקורין דכל שמהן וכו׳ אשר המקור לכל השמות הוא הוי״ה פשוטה שה״ס ד׳ בחינות שבאו״י המאירות בד׳ בחינות שבאור חוזר ממלכות של ראש ולמעלה, אשר בעשר הספירות שבראש אין שום שינוי ושום מיעוט בסוד אני הוי״ה לא שניתי, הכל בראש, שאין עדין את הפרסא בגוף, בה פועל כח הדין מהפרסא ולמטה. מבחינה זו ראש דגלגלתא שווה לאין סוף כי המסך הנמצא בפה שבראש אינו יכול לגרום שום מיעוט למעלה ממקום מציאותו. וכן התפשטות הב׳ שהוא הוי״ה במילוי יודין שעולה ע״ב היא המקור לכל השמות שמלפני השיתוף. והוי״ה דמ״ה שהוא במלוי אלפין הוא מקור לכל השמות המאירים אחר השיתוףיו"ד איהו אחזי הוי״ה כי כל יוד מרמזת על הראש כמו הוי״ה ולכן כל המלואים הם מתחילים בהה׳ שה״ס ההתפשטות ממעלה למטה מראש אל הגוף. ולא בראש שהיא יו״ד, וכל שם משמות הוי״ה מתחיל ביו״ד בלי היכר שום שינוי  ​​​​ ההיכר בינהם הוא בעוביות כל א׳ אחזי אהי״ה לעילא כי אהי״ה ה"ס בינה שהיא הנוקבא אל החכמה שהם בג"ר שה״ס לעילא. אדני לתתא שהיא מלכות נוקבא של ז״א שהם ו״ק שה״ס לתתא.

בי"ה הויה צור עולמים. מתן צורה למקום ההעלם, העולמים. הצורה באה לידי ביטוי גם בי"ה וגם בשם הויה, גם במחשבה, וגם בהתחברות של מידת הדין ברחמים.

כל העולמות מתחילים מהשורש של הגילוי, עוד לפני שיש עוביות. כל בחינת התחלה, קוצו של יוד, בו אין תפיסה אלא באמונה. ההתפשטות לראש היא י"ה ולאחר מכן לגוף, שם הויה. ​​ 

 

אין תגובות

להגיב