תיקוני הזוהר – עמוד קטו-קטז | שיעור 100

הויות באמצע שיעור 100

קצט המשך

רצועה ימנית של התפילין מתפשטת עד הטבור, והשמאלית שהיא הוד, קצה עד החזה.

ודע כי שם יהוה בנקודת אלקים בניקוד סגול תחת אות יוד, חולם באות ה ראשונה, חיריק באות ו כשהוא סמוך לצבאות ירצה בינה עם שתי שוקיה חסד וגבורה. ויהוה צבאות בד"כ שם זה בלשון רבים הוא נצח הוד. הוא הת״ת עם ב׳ שוקין הנקרא צבאות כנז' באידרא זוטא ואלהים צבאות וכן אדני צבאות היא המלכות עם שתי שוקיה וזהו מה שאמרו חכמים ז״ל והביאו הילקוט בשם פסיקתא ​במ' אחשורוש וזה לשונו ​ובהקבץ בתולות שנית שקל עצה ממרדכי א״ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה אפילו הכי ​אין אסתר מגדת מולדתה עכ״ל.
והביאור ירצה כי ה״א תתאה אינה מתקנאת אלא בירך היתר שיש לה״א עלאה כי ה׳ עלאה בינה יש לה שתי רצועות בתפילין של ראש וז״ס ב׳ רצועות שבתפלה של ראש שהם כנגד ה״א עלאה וה״א תתאה והיא אין לה אלא ירך אחת רצועת תפילין של יד וז״ס תפילין של יד שהיא כנגד ה״א תתאה ואין לה כ״א רצועה אחת וז״ס פסוק ותקנא רחל באחותה וכו' בפ׳ ויצא סי׳ ל׳ כנ״ל וסוד הענין הוא כי הבינה מתפשטין ממנה יריכים חוצה לה נצח והוד רחמים ודין רחמים ת״ת זכר דין מלכות נקבה אבל המלכות אין מתפשט ממנה אלא ירך אחד שהוא דין כי למטה ממנה הדין גובר. והוא עלמא דנוק׳ וירכותיה נכללים בכלל יריכות הזכר ואינו ניכר ויוצא לחוץ כ״א לצורך הדינים שלמטה ממנה ואפשר שבערך זה הוא ערך ירכי הבינה אל החכמה הוד העליונה כי הנצח שבה נכלל בכלל החכמה וההוד יוצא חוץ ממנה לזו"ן אשר הם דינים בערכה אלא שז״א נתפשט מסוד הת״ת וז״ס מ״ש בס' הזוהר בפרשת יתרו בדף ע״ט ע״ב שורה ד׳ וז״ל חכמה שמו ת״ת בנו שיוצא מבין ת״ת שבשניהם מבין הירכיים וז״ס ו' שבתוך ה״ה כי מבין ירכי ה״ה יצא ונתפשט עד החזה סוד ירך אביו ואמו והוא בין אביו ואמו וז״ס בינ״ה ב"ן י״ה ועיקר התפשטותו בכח נצח רחמים ומשם ואילך נתפשט לחוץ הוד שבבינה לצורך המלכות כדפירשנו לעיל ונתגלה ת״ת ויצא לחוץ בוא״ו שבאות ג׳ שבשם כנ״ל.

ר) ואתפשטותא דה׳ עלאה וכו': וההתפשטות של ה׳ העליונה, עד הוד, שם נפסקים החסדים היא באות י' היינו בחכמה הנקראת י׳ כי ה' עליונה בפרצוף ע"ב שהיא קשר תפילין של ראש בסוד לאה שהיא בינה, עולה לחמשים, חמש פעמים עשר באות י', והיינו ה״י מן שם אלקים, חמש פעם ה׳ באות י', חמשים בחמש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. כי כל אחת כלולה מן עשר, וי׳ פעם חמש הם חמשים, שהם חמשים שערי בינה, יסוד שנקרא כל, חשבון חמשים לוקח את כולם. ומוריש אותם למלכות הנקראת כלה. והיינו כל כלה, יסוד ומלכות.
פירוש. התפשטות של ל״ב נתיבות החכמה תוך נ׳ שערי בינה, בימי הקטנות דהיינו בזמן שאין עוד גילוי אלא לבחינות ה״ג של קטנות אמא, אלו מסכים למניעת החכמה נבחנת לבחינות י״ה של שם אלקים, כי יוד היא טפת מ״ד של אבא הכלולים באמא, וה׳ היא הכר ה״ג של קטנות המתגלות בז״א על ידי אמא. אמנם כל עוד שאין התפשטות אפילו לנ' שערי בינה של הקטנות, נבחן שעוד לא נתגלה שם כי אם אותיות אלם מאלהי״ם בלי י׳ ה׳ המורים התפשטות, בסו״ה נאלמתי דומיה: דום י״ה (עיין מבו״ש שער ה׳ ח״א פט״ו ותלמוד עשר הספירות חלק י״ב אות רמ׳׳ט) ובזה.

במצב קטנות חסדים דאמא מתפשטים עד הוד, על זה כתוב נאלמית דומיה

רא) באת ה׳ תתאה וכו': באות ה׳ תחתונה היינו מלכות ישנה קרן אחת, דהיינו רצועה אחת, (זהר אמור אות קצ״א שופר ולא קרן בגין דקרן אתיידע באן אתר איהו) וסוד הדבר העמידו החכמים, (שבת כח:) שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר משור פר מקרן מפריס מקרן חסר יו״ד וזו רצועה אחת מתפילין של יד של רבון העולם ז"א דאצילות שנק הקב"ה.

רב) כ׳ כתר דמארי וכו': כ' היא רומזת לכתר של אדון העולם, שמו של הכתר הוא, תפילין של ראש. אבל גם קשר תפילין אשר מאחוריו עליו. וסוד הדבר אין קדוש כה׳ כי אין בלתך. כי סוד כ׳ הוא ב׳ יודי״ן של שילוב ב' שמות יאהדונה״י שה״ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, דהיינו כף מן כתר, כי אין מצוה שלא נכללות בה עשר ספירות של אור ישר מלובשות בע״ס של אור חוזר. (ועיין רע״מ פנחס אות תתע״ז). זו הצורה המאפשרת התפשטות האור בכלי בסוד כ דאנוכי שנותנת את הכוח להאיר במדרגה

רג) ועיקר דתפילין משמאלא וכו': אעפ״י שאין מצוה שלא נכללת מכל עשר הספירות עם כל זה עיקרה של מצות תפילין הוא מבחינת שמאל, כלומר הארת חכמה המתגלית ע״י בינה שעולה לחכמה. ומשום זה אמרו נשבע ה' בימינו זו תורה, שעיקרה הוא חסדים שהם ימין. ובזרוע עזו אלו תפילין שעיקרם הוא הארת חכמה, ומצד השמאל, ה׳ ראשונה של הוי״ה היא תפילין על ו׳ היינו תפארת ז״א, אם שהיא בינה, על בנה שהוא ז״א. משום שבה כל בנינו של ז״א שעיקרו מאור החסדים, נבנה עתה בהארת חכמה שמקבל מבינה. ז״ש כונן שמים היינו ז״א בתבונה.

שמים הם בחינת ז"א, כונן שמים בתבונה, ז"את דבינה

י׳ של הוי״ה אבא חכמה, תפילין על הבת מלכות הנקראת ה׳ תחתונה של הוי״ה, שבו באורות דאבא נבנית המלכות, ז״ש ה׳ בחכמה יסד ארץ היינו מלכות הנקראת ארץ. כי מלכות ממקורה היא חכמה דשמאל, וחסר ממנה חסדים מקבלת עתה חסדים מאבא עלאה חכמה דימין שהוא חסד. וזהו סדר צרוף הוי״ה (כמ״ש לעיל קצ״ג ד״ה פירוש) וזהו סוד מ״ש חז״ל (ברכות ג:) ארבע משמרות הו״י הלילה. ולילה ה״ס הארת שמאל. כנון את ז"א כך שיוכל לתת למלכות, ע"י אות ה שדרכה העביר חכמה מתבונה למלכות.

רד) ואית דאמר הויות וכו': מקודם פירש הויות באמצע שיד החזקה שה״ס הכתוב כי יד ה׳ הוי״ה תהיה בין יד ימין שהיא היד הגדולה, וצרופה י׳ ה' ו׳ ה', ובין יד הרמה שהיא תפארת וצרופה והי״ה (כנ״ל אות קצ״ג ד״ה פירוש) ויש אומרים שהויות באמצע הם סדר הפרשיות, כי ב' פרשיות המתחילות בהויות שהם: והיה כי יביאך, והיה אם שמוע הס באמצע, כעין זה יהה״ו י׳ פרשה ראשונה קדש לי. והיינו חכמה. ה׳ ה' שהן ב׳ פרשיות והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שהן בינה ומלכות. ו' שמע ישראל, ז״א. כסדר תפילין של רבינו תם. ובסדר תפילין של רש״י הוא המוחין כסדר י״ה ו״ה: קדש לי ִִי׳ חכמה. והיה כי יביאך ה׳ ראשונה בינה. שמע ישראל ו׳ ז״א, והיה אם אם שמוע ה׳ אחרונה מלכות הוי״ה ו״י הן באמצע. יהה״ו ה' ה׳ הן באמצע. כלומר התקונים מסכם החילוק שבין ב׳ הפירושים על מה שאחז״ל הויות באמצע, שלפי פירוש הראשון קאי על כללות מצות תפילין שהם בסוד הצרוף הוי״ה יד החזקה שהיא שמאל, נמתקת ע״י ב' הידים שהן יד הגדולה חסד בצרוף י״ה ו״ה, ויד הרמה תפארת בצרוף והי״ה. שהן בחינות אברהם מצד אחד ויעקב מצד השני, ויד החזקה שהיא בחינת יצחק וגבורה בצרוף הוי״ה נמתקת ע״י שניהם. (כנ״ל אות קצ״ג). ולפי היש אומרים פירושו של הויות באמצע קאי על המוחין שהם הפרשיות והויות פירושן ב' פעם והיה, א׳ מן והיה כי יביאך. ב' מן והיה אם שמוע, שהן באמצע בין ב׳ הפרשיות קדש לי ושמע ישראל, כסדר תפילין של רבינו תם.

באשל"ג נהוג להניח גם תפילין של רבינו תם מי שנשוי. בחבד החל מגיל 13. האר"י הקדוש הניח שניהם יחד. ההבדל בין שני סוגי התפילין הוא במיקום המלכות, האם תהיה בסוף, או באמצע.

בצמצום ב שמלכות עלתה לבינה, אז שתיהן צריכות ללכת יחדיו. השאלה האם התפילין מתארות את החכמה הכללית, כפי שתהיה בגמר תיקון, או על סדר של צמצום ב. לכן קומת נשמה נוהגים לפי רש"י וקומת חיה רבינו תם