תיקוני הזוהר – עמוד קכ-קכא | שיעור 103

תיקוני הזוהר – עמוד קכ-קכא | שיעור 103

י"ב צירופי הויה שיעור 103

מלמד כאן על השם ס"ג שהוא שם הויה במילוי אלפין כך: יוד, הא, ואו, הא וזה מרומז בצורת אות א׳

שני מצבים לאות א. כאשר קו האלכסון בצורת מאוזן, זו קטנות במדרגה בה כתר וחכמה למעלה, בגדלות שהקו אלכסוני, בינה ת"ת ומלכות עלו, והעליון יורד בחשיבות שלו.

צורת האות א מראה שלמרות עליית התחתונים, עדיין הם תחת הפרסה ולא יכולים לקבל אורות גדולים שלא ניתן לקבלם להשפעה.

חשיבות רבה לשם ס"ג, הוא בחינת אדם, אשר בהשקפה מלמד שעליו להיות נסוג בענווה כדי לבוא לשותפות עם העליון. מי שמכוון בשם ס"ג כל תפילותיו מתקבלות. הביקוש הוא בסוד האות א שבשם ס"ג, כלומר לבוא עם ביקוש בלי גאווה וכוונה לקבל ג"ר. משמעות ענווה זו היא ההבנה שגם בגדלות יודע שיש בורא מעליו.

י"ב צירופי הויה שיעור 103

 

 

רט) ואוקמו רבנן שם וכו': וחז״ל העמידו שם בן י״ב, דהיינו ג׳ השמות של מלך מלך ימלוך כל היודעו והזהיר בו כל תפלותיו מתקבלות. ומקורו יו״ד ה״י וא״ו ה״י דהיינו שם ס״ג שבו ג׳ יודין וא'. כל פנים של י׳ הוא א׳ בסוד הכתוב ופניהם פני אדם. כאן בשם זה העולה ס״ג הוא סוד של תפילין וציצית.
פירוש. ב׳ זמנים נתקנו בסבת עליית מלכות לבינה, והם קטנות וגדלות
שגורמת המלכות בבינה. כי מתחלה בעת שמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום זה נקרא תיקון הפרסא אשר משום זה נשאר במדרגה כתר וחכמה. ובינה תפארת מלכות, יצאו מן המדרגה אל המדרגה התחתונה, ומכיון שלא נשאר במדרגה רק כתר וחכמה שהם רק ב׳ כלים לכן אין שם רק ב' אורות נפש רוח, וחסרה ג׳ ראשונות שהן: נשמה חיה יחידה, מטעם חסרון ג׳ הכלים בינה ותו״מ ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות. וזהו זמן הקטנות. אח״כ בזמן הגדלות יורדת כלומר מאפשרת לאח"פ לעלות מלכות ממקום בינה מנקבי עיניים דהיינו מפרסא למקומה עצמה, וג׳ הכלים בינה ותו״מ עולים ומתחברים במדרגה ומכיון שישנם כבר ה' כלים כח״ב תו״מ חוזרים ומתלבשים בהם חמשה אורות נרנח״י. ויש ג״ר במדרגה. בא כאן להסביר את השם ס"ג בו האות וו מלאה באלף ואו.
וזה מרומז בצורת אות 
א׳ כי י׳ עליונה שבא׳ ה״ס כתר וחכמה שנשארו במדרגה בזמן הקטנות. והקו שתחת י׳ זו ה״ס הפרסא המסיימת את המדרגה מתחת כתר וחכמה שזהו זמן הקטנות. ואין במדרגה רק אור של חסדים דהיינו נפש רוח וחסרה ג״ר. ובזמן גדלות יורדת המלכות למקומה ובינה תו״מ חוזרים ומתחברים במדרגה, וזוהי י׳ תחתונה של הא׳ הרומזת על בינה ותו״מ שחזרו ונתדבקו באופן אשר אות א׳ כוללת ג׳ בחינות, י׳ עליונה הרומזת על כתר וחכמה, וי׳ תחתונה, רומזת על בינה ותו״מ והקו שבין ב׳ היודין רומז על הפרסא שה״ס הסיום שנעשה בזמן הקטנות.

שני מצבים לאות א. כאשר קו האלכסון בצורת מאוזן, זו קטנות במדרגה בה כתר וחכמה למעלה, בגדלות שהקו אלכסוני, בינה ת"ת ומלכות עלו, והעליון יורד בחשיבות שלו.
ואין להקשות מזה שבעת גדלות יורדת המלכות למקומה ובינה תו״מ חזרו אל המדרגה א״כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין י׳ העליונה לי׳ התחתונה, מאחר שהפרסא המבדלת כבר נתבטלה.

התשובה היא, כי נעשה תקון אחר שבירת הכלים אשר הפרסא לא תתבטל לעולם, והיא נמצאת תמיד בו״ק בלי ג״ר בכדי שתשמור על הארת החכמה הבאה אל המדרגה בזמן הגדלות שלא תתפשט ממעלה למטה נעשו שני תיקונים לאחר שבירת הכלים. מלכות נגנזה ברדל"א וגניזו דאו"א כדי למנוע שבירה. דומה לעצת הנחש לחווה, שהרי הפרסה לא תתבטל. גדלות אומר שניתן לקבל רק ו"ק ולא ג"ר. צורת האות א מראה שלמרות עליית התחתונים, עדיין הם תחת הפרסה ולא יכולים לקבל ג"ר, הם אח"פ שלא במקומם ולפיכך אע״פ שישנם ג׳ ראשונות וגדלות בהא׳ בכל זאת מדרגת הפרסא נשארת בו״ק בלי ג״ר ונמצאת תמיד גם בעת הגדלות.
וזה אמרו 
כל י׳ דהיינו הפרצוף בימי הקטנות אנפוי א׳ וכו', הפנים שלו שהוא גדלות בסוד חכמת אדם תאיר פניו, הוא א׳ בחמשה אורות נרנח״י הכא בהאי שמא דהיינו אות ואו שבשם ס״ג שהוא השורש להוי״ה דאלפין שהוא מ״ה רזא דתפילין שה״ס הארת חכמה, המרומזת בא׳ וציצית סוד הציצית המרומז ביודין שהם אורות דחסדים. חשיבות רבה לשם ס"ג, הוא בחינת אדם, אשר בהשקפה מלמד שעליו להיות נסוג בענווה כדי לבוא לשותפות עם העליון. מי שמכוון בשם ס"ג כל תפילותיו מתקבלות. הביקוש הוא בסוד האות א שבשם ס"ג, כלומר לבוא עם ביקוש בלי גאווה וכוונה לקבל ג"ר. משמעות ענווה זו היא ההבנה שגם בגדלות יודע שיש בורא מעליו.

 

אין תגובות

להגיב