תיקוני הזוהר – עמוד קכז-קכח | שיעור 111
בראשית בת ראשי שיעור 110 – 111
בעבודת הנפש יש לפעול תחילה את בחינת אור חוזר הנדחה, כלומר דחיית הרצון לקבל לאחר שמכירים שהוא רע, סור מרע, ורק כאן ניתן לראות מה מסבך את האדם בחיים.
בראשית בת ראשי שיעור 110 - 111
ריז) ואית גוון פשוט וכו': וישנו גוון פשוט היינו כתר כפול, חכמה בינה. משולש, חג״ת. מרובע, נהי״מ. עד שעולה לעשרה גוונים שהם עשר ספירות, שמאירות בהן עשר אותיות מצד אור ישר שהן י' י״ה יה״ו הוי״ה, היינו הוי״ה בריבוע ונק גם אחוריים, מפני שמוסיפים אותיות – חסרונות. ריבוע מראה ד בחיונות דאור ישר שזה חומר הכלי ועולים אלו עשר אותיות לע״ב אורות במילוי יודין, המאירים בע״ב גוונים.
פירוש. הנה בע״ח (שער רפ״ח נצוצין פ״א ופ״ב) מבואר שבכל פרצוף ישנן ד׳ מדרגות: א', היא עצמות שורש אותיות של השם כגון הוי״ה. ב׳, הריבוע של אותיות השם, כזה: י׳ י״ה יה״ו הוי״ה והן י׳ אותיות אחוריים ולא עצמות. ג', חשבון ומספר ד׳ אותיות הוי״ה שהן פנים ועצמות ומספרן כ״ו. ד׳, הוא חשבון ומספר י׳ אותיות אחוריים שמספרן ע״ב.
והנה ב׳ בחינות שהן: עצם האותיות, ומספרן כ״ו, הנבחנות לאור הפנים, הן שתיהן בחינות אור טעמים, שפירושו התפשטות א׳ טעמים טרם שמתחיל בפרצוף ענין הזדככות המסך ומיעוט הקומה התפשטות ממעלה למטה לאחר הזיווג בראש נק טעמים. אשר מלכות של ראש מתפשטת ממעלה למטה בגוף המדרגה באותו שיעור קומה שהלבישה את אור הישר באור חוזר המלביש שעלה ממטה למעלה בראש המדרגה. (שזה מדובר כאן מן אות רי״ג עד אות רט״ו) ונקרא אור הפנים מפני שכל עשר הספירות פניהם למטה, כלומר שמשפיעים עד סיומו של הפרצוף עד הטבור.
בעבודת הנפש יש לפעול תחילה את בחינת אור חוזר הנדחה, כלומר דחיית הרצון לקבל לאחר שמכירים שהוא רע, סור מרע, ורק כאן ניתן לראות מה מסבך את האדם בחיים.
וכאן (באות רי״ז) מבאר ב׳ מדרגות האחוריים הנקראות נקודות, שהם האורות המאירים בעת שהקומה מתמעטת מכח הזדככות המסך. ויש להבין אשר אור הא' שהוא טעמים ואור הפנים הוא קומה אחת של י׳ ספירות, שנאצלים ובאים בזווג א׳ עם המלכות. אמנם אור הב' שהוא אחוריים ונקודות הוא כולל ד' קומות של ע״ס הנאצלות ובאות בד' זווגים, מכח ד׳ בחינות של הזדככות הנוהג במסך, ונבחנים להוי״ה בריבוע מפני שאחוריהם למטה ופניהם למעלה להסתלקות המדרגה, כי ברגע זה שמתחיל המסך להזדכך, הרי קומתו מתמעטת, ומיעוט הקומה אינו ניכר בכלים העליונים של המדרגה רק בכלים התחתונים, באופן שבאותו שיעור של מיעוט קומת ע״ס של הפרצוף באותו שיעור נמצא הכלי התחתון מתרוקן מאורו, והאור הפך אחוריו אליו ומסתלק למעלה.
וזה אמרו ואית גוון פשוט שהוא אור הפנים הנקרא ד׳ אותיות הוי״ה, שבתחלה כשהיה בקומת כתר היו שם כל ד׳ אותיות הוי״ה כסדרן כראוי. כפול משולש מרובע וכו' דאינון י׳ י״ה יה״ו הוי״ה, הוא בעת הזדככות הקומות, שמתחילה המסך מזדכך מבחי״ד לבחי״ג, ויוצאות ע״ס בקומת חכמה וחסר כתר מצד האורות, אז נתרוקן הכלי האחרון מאורו שהוא ה' תחתונה דהוי״ה, והקומה נבחנת לג׳ אותיות יה״ו, ומהפכת פניה למעלה זהו דין מאחר וזה לכאורה נגד תכלית הבריאה ואחוריה כלפי ה׳ תחתונה. ובהזדככות המסך מבחי״ג לבחי״ב נתמעטה הקומה לבחינת בינה, ונתרוקן גם כלי ז״א והקומה נבחנת לב' אותיות י״ה לבד. ומהפכת אחוריה לז״א שהוא ו׳ דהויה. וכשמזדכך לבחי״א נתמעטה הקומה לבחינת ז״א, ונחסר גם בינה, אז נתרוקן גם כלי בינה שהוא ה׳ ראשונה דהוי״ה ואין בקומה זו רק אות אחת שהיא י', ומהפכת פניה למעלה, ואחוריה לכלי הבינה, ובהזדככות המסך לבחינת כתר אין עוד שום זווג דהכאה ונסתלק כל האור מן גוף הפרצוף.
והנה נודע שכל שלימות וכל חסרון תלוי וטבוע במספר וחשבון כי דבר הסמוי מן העין יכול להיות מושלם בכל מיני שלימות ואין שום יתרון ניכר לבעליו כי אינו מרגישם, וכן להיפך כשיקרה בדבר ההוא כל מיני חסרונות לא יתעצב מחמת שאינו מרגישם, הרי שיש להבחין בכל דבר ב׳ הבחנות: א', מהות ועצם של כללות הדבר המושג. ב', היא השגה של מספר וחשבון של הדבר, באופן שדבר שחסר בו המספר והחשבון, הוא בגדר של מהות ממושג בלי השגתו הממשית. והיות שכל השיעורים הם מחמת המסך של כלי מלכות, ולכן מהותן של עשר הספירות או"י ואו״ח נרמזות ביוד אותיות של השם, בריבוע. וחשבון של עשר האותיות מרומז במלכות, וזה אמרו וסליקו אלין י׳ לע״ב נהורין וכו', כמ״ש בזהר פנחס (אות קל״ט) דחשבון וגימטריא אינון במלכות וחשבונן של ד' המלכיות מד' הקומות, עולה ע״ב.
כאשר מסתכלים על המדרגה יש את עצם ההתפשטות ויש את החשבון שלה, המלכות, צורת ההשגה שלה. בחינה ראשונה אותיות הויה, טעמים.
באופן של הכלל שם הויה = 26. ע"ב הוא פירוט של השמות.
ע"ב שמות נלמדים גם מהפסוקים ויסע ויבא ויט, בכל פסוק ע"ב אותיות, שלשה פסוקים כנגד ימין שמאל ואמצע. ע"ב מראה על השגת האהרה המפורטת. כ"ו מדבר על השגת אהרה באופן כללי.