תיקוני הזוהר – עמוד ק"ל=קל"א | שיעור 115

בראשית ברית אש 115

רכז) ועוד תקונא ז׳ וכו': ועוד, תקון שביעי כתוב והמשכילים יזהירו הם החכמים היודעים את סודות התורה, יאירו בזוהר העליון, כלומר קבלה בזהירות על פי החוקים העליונים, קבלה דרך ל"ב נתיבות החכמה, ו"ק בלבד, הם אלו שיודעים במלת בראשית מצוה שלישית שהיא ברית מילה. והיינו בראשית הוא נוטריקון ברית אש. וברית הוא י' ועם אש נעשה איש. וכן גם אות ה׳ עם אש היא אשה נקבה. ועל שתי אשות הללו למדנו שלבש אדה״ר בתחלה לפני החטא כתנות אור. שבהם תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה.
פירוש. כי סוד מילה ופריעה הוא גילוי המוחין הגדולים של אורות דחיה, הנקראים י״ה כי מיל״ה נוטריקון מל י״ה. ופריע״ה נוטריקון פרע י״ה, וכל זמן שיש אחיזה כל שהיא לקליפות ודינים אין המוחין הללו יכולים להתגלות, ולכן ניתנה לנו מצות מילה ופריעה כדי לא לתת למוחין המפריעים בדרך להתגלות, שע״י כריתת הערלה נפרד ממנו ג' קליפות הטמאות, שהן: רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת. וע״י הפריעה שחוצים העור מסביב אל היסוד ועור הפריעה נשאר דבוק ביסוד מתתקנת הנוגה וחוזרת להיות קדושה ומתגלים המוחין. (עי׳ בהקדמת ספר הזהר פקודא שביעאה). בני ישמעאל עושים מילה בלי פריעה.
והנה הדינים נמשלים לאש, מה האש הגשמית כשמשתמשים בה כראוי אין לך דבר טוב ומועיל ממנה בעולם, ואם משתמשים בה שלא כראוי אין לך משחית ומכלה גדול ממנה. כך הדינים העליונים בעת שהם מתוקנים כל שלמות קיום מציאות הרוחנים תלויה בהם, ולכן, במצות מילה מביאים ב׳ מיני דינים, הן דינים דנוקבא, והן דינים דדכורא, למקום אחד, והם הפכים אלה מאלה, ומכחישים אלה את אלה, ושניהם מתבטלים, והמוחין הגדולים מתגלים, כי הסכין החותך, הוא נמשך מדינים דנוקבא, וערלה היא מדינים דדכורא, ונמצא בזה שהסכין חותך את הערלה אשר דינים דנוקבא מבטלים את הדינים דדכורא. ולפעמים הוא להיפך שדינים דדכורא מבטלים את הדינים דנוקבא, כמו שאמרו ז״ל על הפסוק ואשד הנחלים שהיו ב׳ הרים, באחד היו נקעים, היינו דינים דנוקבא, ובשני היו שדים בולטות היינו דינים דדכורא, והאמוריים התחבאו בתוך הנקעים ונעשה נס שנתקרבו ב׳ ההרים ונעשו אחד כי נכנסו הבלוטות בתוך הנקעים והאמוריים נמחצו ביניהם.
וזה אמרו ועוד וכו' אלין דידעין במלת בראשית וכו' דאיהו ברית אש היינו שיודעים להמשיך את המוחין דחיה שהם י״ה ואו״א עלאין, ומתקנים את האשות, היינו שבדינים דדכורא ממשיכים אור אבא עלאה שהוא י', ועם אש שהם הדינים הנמתקים אתעביד איש. ואוף הכי את ה׳ עם אש שהיא הדינים הנמתקים של הנוקבא איהי נוקבא היינו אמא עלאה. ועל תרין אשות אלו אתמר בקדמיתא לפני חטאו של אדם הראשון כתנות אור כי היו לו המוחין הגדולים של או״א עלאין ולא או"א הפנימיים והלביש אותם עם ב׳ אשות הנמתקות, דבהון עקבו מכהה גלגל חמה, כמ״ש בשער מאמרי רשב״י (קדושים דף כ״ח ובתלמוד ע״ס אות ק״ג) וז״ל כי בתחלה היתה מעלתו גדולה עד מאד כי אפילו בשעה שנברא בלבד היתה מעלתו גדולה ממעלת מטטרו״ן עתה כי הנה מטטרו״ן הוא ביצירה לבד, ואדם הראשון היה אז ראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז״א דאצילות עתה, היה אדם הראשון גבוה מהמלאכים שבאו השתחוו לו וסיום פרקין תתאין דרגליו שהם בשש תחתונות דעשיה, היו אז במקום שש ראשונות דיצירה של עכשיו לאחר החטא, ומכ״ש בשתי הבחינות האחרות שניה ושלישית השעה החמישית והעשירית בין הערבים שגם רגליו וכן עולם העשייה נכנסו תוך גבול אצילות אשר אז אפילו רגליו היו תוך עולם האצילות עכ״ל ע״ש החטא היה שקיבל ממעלה למטה במקום ממטה למעלה. ומטטרון הוא בחינת ז״א של בי״ע שנקרא חמה ולכן תפוח עקבו של אדם הראשון לפני החטא היה מכהה גלגל חמה. (ועי׳ בזהר קדושים בסתרי תורה אות ס״ג). היות ואדם הראשון היה כבר במקום עולם אצילות כשנברא, האהרה שהייתה לו הייתה גדולה מכל המלאכים. לכן תיקון חטא אדם הראשון מתחיל בתיקון האור דאצילות שנוכל להאיר יותר מגלגל חמה, כלומר שנקבל כח גדול מכח מט"ט. פוטנציאל האדם גדול מעולם היצירה.

שורש התיקון הוא הסכמה לוותר על הקליפות של הזכר, התענוגות הגדולים וגם לוותר על קליפות הנקבה, שמירה. גם שמירה וגם זכירה.

שלב ראשון לכרות את מה שאסור להינות מהם והם ג הקליפות הטמאות, הסרת העורלה. לאחר מכן הפריעה היא גילוי הטוב שאין אצל הישמעלים, ולכן אין אצלם בקשות בתפילה, אלא רק בחינת אברהם החסד.

ישראל כן משתמשים ברצון לקבל, בבחינת יצחק, לאחר שעשו פריעה שהיא תיקון קליפת נוגה, שמאפשרת להינות מהטוב שבקליפת נוגה. האיסלם רק מתאר את גדלות האל. לכן אינם שותים יין שהוא בחינת שמאל, תיקון הפריעה.

רכח) והיינו בורא מאורי וכו': והיינו שמברכים במוצאי שבת בורא מאורי האש, שהם היינו מאורי האש מאירים בהבדלת י״ה שהם מאורי אור מן איש ואשה אחר שחטאו ואז נאמר ויעש ה׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וזה עור של נחש, להזדכך במה שחטא.
פירוש, מוחין דפנים המאירים בשבת נקראים מאורי אור ומוחין דאחוריים נקראים מאורי אש. וביום השבת נמצאים זו״ן בזווג דגדלות פב״פ, ואז הנוקבא טפלה אל ז״א ואין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה ז״א בעלה. ואין רשות אל הנוקבא שתגלה את עצם המאור שבה מבחינת מאורי אש שהם אחוריים, כי היא צריכה להיות בבחינת המיעוט בכדי לגלות את אור הגדלות של הזווג דפנים בפנים, ובמוצאי שבת אחר שנפסק הזווג של פנים בפנים, אז יש רשות אל הנוקבא להאיר ממוחין דאחוריים שהם מאורי אש.

מאורי האש הם בחינת שמירה, אותם יש לשמור לקבל רק לקיום, כמו אור גדול שאסור להשתמש בו.
וזה אמרו, והיינו בורא מאורי האש המאירים במוצש״ק באורות אחוריים מן מלכות שנקראת מאור האש או אור הנר. דאינון בהבדלה י״ה מן איש ואשה שהם מאירים בצאת השבת אחר שהזווג דגדלות של פנים בפנים שהם י״ה נפסק, ונבדלו מאורי אור מלהאיר לתוך האשות שהם כתנות אור. בתר דחאבו, כי פגם חטאו של אדם הראשון, הוכר במוצאי שבת בראשית כנודע, ואז נאמר ויעש ה׳ אלקים וגו' היינו מזווג זו״ן במקומם עצמם כתנות עור וילבישם, להבדיל מעלייתם בשבת למקום או"א שם הייתה להם אפשרות לקבל דרך ל"ב נתיבות החכמה. כשאדם עולם לקדושה יכול להקבל הארה זו מבחינת מלכות בתערובת של מדת הדין של בחי״ד (כמ״ש להלן) אשר צריכים לצרפה ולזככה שממנה נמשך הפסולת ודא עור של נחש, כי נתערבה מלכות דמדת הדין בכל המדרגות וצריכים לצרף וללבן אותה שהוא לאתדכאה במה דחב. כי לפני חטאו לא היה לו מבחינת האי עלמא שהוא מלכות דמדת הדין כלום (כמ״ש בזהר קדושים אות ס״ב ע״ש) ואחר שחטא נפגמה המלכות מחמת חטאו ונפלה לבי״ע וגם הוא נידון בנשירת אברים וירד עמה לעשיה ונגלה בו מלכות דמדת הדין.

לאחר חטא אדם הראשון נצרך עניין הברית ביותר, מפני שבמידת הדין של אדם הראשון חייב תיקון מפני שלא ניתן להתחיל בתיקון בלי להישמר מהקליפות, היינו הסרת העורלה והפריעה.

במקום השלמות אסור לראות חיסרון, זוהי בחינת שבת, ביום חול אסור להינמע מחיסרון ותיקון.