תיקוני הזוהר – עמוד קמב-קמג | שיעור 126
בראשית זו התורה 126
ארבעה נכנסו לפרדס ורק רבי עקיבא יצא בשלום מאחר וידע להשתמש באותה מלכות בדרך של זיווג דהכאה ממטה למעלה בניגוד לקליפות שרוצות לקבל את האור ממעלה למטה, דבר שהוא אסור בעולם אצילות.
הכאה זו פירושה היכולת לא להסכים למציאות של קבלת תענוג אסור, אלא התגברות. בכך יכולה הנקבה להיקרא על שם המשפיע, הזכר.
רק בכוח ההתגברות יכולה היא להוציא מהכח אל הפועל את רצונו.
כאשר התורה נלקחת מבינה, היא נקראת על שמה תבונה. וכשהיא נלקחת מחסד היא נקראת תורה שבכתב שניתנה מימין שכתוב מימינו אש דת למו. וכשהיא נלקחת מגבורה היא נקראת תורה שבעל פה, כי כך העמידו בעלי המשנה, תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה. ושם בתורה שבעל פה גבורים עומדים בפרץ, ולא יכול להתקיים בה אלא גבור במלחמתה של תורה, גבור ביצרו.
בתורה שבעל פה יכולים חכמים לפעול בגבורה נגד הס"א שמנסה לחמוס את האר/התענוג שבקדושה.
ברגע שיש עונג, זהו צד שבה לנשמה. כאשר בא העונג על צורה לא נכונה של הרצון, היינו רצון לקבל לעצמו, אז התענוג הופך לשבוי בידי הקליפה ובכך מתחזקת הס"א ומתרחקים מדרך תורה, מרצון בעל מנת להשפיע.
לכן יש לבדוק כל תענוג, עם איזה רצון וצורה פועלים אותו. צורה לא נכונה נקראת פרץ, וגיבורים עומדים בפרץ וגיבורים ביצר.
היצר פועל את כוח הדמיון (גימטרייה נס) וכל דבר שאדם תופס עובר דרך הדמיון. כאשר אדם פועל בתפיסה הגופנית, הדמיון מודרך בהתאם. תפיסת האדם היא של המציאות ותפיסה של עצמו, כלומר כיצד ההתייחסות שלו לקיים.
לאחר שאדם מגיע להבנה שכלית מה נכון, עליו לפעול כדי להרגיש את זה, כלומר להשיב אל הלב.
מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, ברירת המחדל של הדמיון היא לראות את החבר באופן שלילי. כאן כאשר ההבנה השכלית היא יש לקיים ואהבת לרעך כמוך, יש להתגבר על היצר, שמצייר את המציאות כרעה, ולהגיע לאהבה בהרגשה בלב.
בראשית זו התורה 126
ארבעה נכנסו לפרדס ורק רבי עקיבא יצא בשלום מאחר וידע להתשמש האותה מלכות בדרך של זיווג דהכאה ממטה למעלה ולא כנגד ג הקליפות שרוצות לקבל את האור ממעלה למטה, דבר אסור בעולם אצילות.
הכאה זו פירושה היכולת לא להסכים למציאות של קבלת תענוג אסור, אלא התגברות. בכך יכולה הנקבה להיקרא על שם המשפיע, הזכר.
רק בכוח ההתגברות יכולה היא להוציא מהכח אל הפועל את רצונו.
חכמה עליונה נק ראשית א"א, וחכמה תחתונה יכולה להיקרא על שמו כאשר היא מבטאת ופועלת על פי חוקי התפשטות האור במדרגה.
הנקבה נק לב על שם ל"ב נתיבות החכמה שנמצאים בראש, ונק על שם המשפיע.
רמז) וכד אתנטילת מבינה וכו': וכשהיא התורה נלקחת מבינה, היא נקראת על שמה תבונה. וכשהיא נלקחת מחסד היא נקראת תורה שבכתב שניתנה מימין שכתוב מימינו אש דת למו. וכשהיא נלקחת מגבורה היא נקראת תורה שבעל פה, כי כך העמידו בעלי המשנה, תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה. ושם בתורה שבעל פה גבורים עומדים בפרץ, ולא יכול להתקיים בה אלא גבור במלחמתה של תורה, גבור ביצרו. בתורה שבעל פה יכולים חכמים לפעול בגבורה נגד הס"א שמנסה לחמוס את האר/התענוג שבקדושה.
ברגע שיש עונג, זהו צד שבה לנשמה. כאשר בא העונג על צורה לא נכונה של הרצון, היינו רצון לקבל לעצמו, אז התענוג הופך לשבוי בידי הקליפה ובכך מתחזקת הס"א ומתרחקים מדרך תורה, מרצון בעל מנת להשפיע.
לכן יש לבדוק כל תענוג, עם איזה רצון וצורה פועלים אותו. צורה לא נכונה נקראת פרץ, וגיבורים עומדים בפרץ וגיבורים ביצר.
היצר פועל את כוח הדמיון (גימטרייה נס) וכל דבר שאדם תופס עובר דרך הדמיון. כאשר אדם פועל בתפיסה הגופנית, הדמיון מודרך בהתאם. תפיסת האדם היא של המציאות ותפיסה של עצמו, כלומר כיצד ההתייחסות שלו לקיים.
לאחר שאדם מגיע להבנה שכלית מה נכון, עליו לפעול כדי להרגיש את זה, כלומר להשיב אל הלב.
מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, ברירת המחדל של הדמיון היא לראות את החבר באופן שלילי. כאן כאשר ההבנה השכלית היא יש לקיים ואהבת לרעך כמוך, יש להתגבר על היצר, שמצייר את המציאות כרעה, ולהגיע לאהבה בהרגשה בלב.
רמח) וביומא תליתאה נחיתת וכו': וביום השלישי היינו תפארת ירדה להיות נוקבא לעמוד האמצעי ע״י משה בסוד כלת משה, ז״ש ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר. והוא הזווג של פנים בפנים, בשני לוחות אבנים היינו נצח והוד דא״א, כי איהו בנצח ואיהי בהוד. ז״ש כתובים משני עבריהם. היינו ימין ושמאל פנים ואחור (עי' ז״ח רות אות שצ״ד) והם שני נביאי אמת, כי להיותם נמשכים מבחינת עמוד האמצעי שה״ס תתן אמת ליעקב. הם נקראים נביאי האמת. והשכינה היא תורת אמת, תורת אמת היתה בפיהו. ונקראת מראה של נבואה ורוח הקודש מבחינת שניהם היינו נצח הוד.
