007- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – כב-כד (שיעור השקפה)
"
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק
רק אדם הנתון מרצונו לכלל, זוכה לקבלת השפע מהכלל.
הרוצה להתקדם לתכליתו, ולהיות ניזון מהשפע שמורידים הצדיקים, צריך להשתייך לכלל ישראל בחינת ואהבת לרעך כמוך. למה יש לפעול ללא איפוק במצבים מסויימים? אלא כך הם החוקים העליונים, ולא נתון הדבר לשיקול האדם. רבי חייא בא ללמד על הנושא שלא יכול היה יוסף להתאפק. האדם הוא כלל, וכל שאר הבריאה פרטים. מאדם זה יוצאים חכמים, טיפשים, עשירים ועניים – הכל בכדי שיטיבו אחד לשני, וע"י השיתוף זוכה אדם לעולם הבא. לכן על האדם לתת לאביונים. המלכות שמקבלת השפע מהיסוד, מפרנסת לכולם.
מלכות שמים, הנוקבא דז"א, בית המקדש, המקיימת כל העניים בצל משכנה של השכינה. וצדיק, יסוד דז"א, נקרא גבאי צדקה, שתפקידו לחונן ולזוּן את כל העניים שבצילה של השכינה. משום זה גבאי צדקה מקבלים שכר, נגד כולם שנתנו להם הצדקה, להיותם מרכבה ליסוד דז"א, הנקרא גבאי צדקה, ושהוא כולל לכל הספירות שממעלה ממנו. כמו יוסף היסוד נק' כֹּל, כך גבאי הצדקה מחלק לאביונים.
כתוב: וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, הם כל העומדים לזון ולשתות ממנו, שהיסוד הנקרא יוסף, לא יכול להתאפק, שלא לתת להם שיפעם. וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. איתו, זוהי כנסת ישראל, הנוקבא. שלא עמד איש איתה, בהתוודע, בעת הזיווג, כי זיווג מכונה ידיעה. אחיו, אלו הם שאר המרכבות והצבאות כמ"ש: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. שבשבילם נזדווג עם הנוקבא, לתת להם שיפעם. ושיעור הכתוב הוא, בהתוודע יוסף, שנזדווג יוסף עם השכינה בשביל אחיו. כי, אל, פירושו בשביל.
וכן בזמן שהקב"ה בא להזדווג עם כנסת ישראל כמ"ש: בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, כשהקב"ה היה מתחבר בישראל, לא עמד איש מאומות העולם איתו, בעת זיווגו עם הנוקבא. משום שהם בלבדם מקבלים אז מהארת הזיווג, ואין חיבור מהעמים עכו"ם עימהם, משום זה כתוב: בַּיּוֹם, הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. כי בזמן ההוא הקב"ה בחיבור אחד עם ישראל בלבדם, כמ"ש בהם, אַחַי וְרֵעָי.
היום השמיני הוא היום בו כונס את כל הסוכות ופועל את הכל ככלל.
רבי ייסא פתח: בזמן הגאולה, שהקב"ה יקים את כנסת ישראל מעפר, וירצה לנקום נקמתו מעמים עובדי עכו"ם, אז כתוב: וּמֵעַמִּים אֵין-אִישׁ אִתִּי. כמ"ש כאן: וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. וכמ"ש: וינטלֵם וינשאֵם כל ימי עולם. מהכוחות שיש לעמים, לא ניתן להפריע למהלך של כוח הגאולה של ישראל, וכך גם באדם, בזמן הגאולה שום כוח לא יכול להפריעו.
כתוב, בזמן הגאולה, וּמֵעַמִּים אֵין-אִישׁ אִתִּי, שאין שום כוח מס"א שיוכל להפריעו מזה, כן הוא פירוש הכתוב, ולא עמד איש איתו, ששום כוח מס"א לא עמד איתו להפריעו מלהתוודע אל אחיו. וכן נאמר, וינטלֵם וינשאֵם כל ימי עולם, שהגביה את ישראל למעלה, באופן שכל כוח שבעולם לא יזיק אותם.
וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, רבי חזקיה פתח: שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ, נָשָׂאתִי אֶת-עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. וכתוב: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים. אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, הוא למעלה, לז"א, כדי להמשיך ברכות ממעלה למטה, אל הנוקבא, מהרים עליונים, בסוד אין הרים אלא אבות, שהם חג"ת דז"א, להמשיך מהם ברכות לכנסת ישראל, המתברכת מהם. אליך נשאתי את עיני, הוא למטה לנוקבא, לצפות ולחכות לאלו הברכות היורדים משם, מז"א, למטה, לנוקבא.
וכיוון שהיסוד נתעורר אליה, כמה הם, העומדים בכל הצדדים, להישָתות ולהתברך משם, לקבל מהארת הזיווג, כמ"ש: הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם. ואז היא עולה לזיווג בסודי סודות כראוי, ומקבלת עידונים מבעלה כראוי לה. וכל אלו העומדים בכל הצדדים, המצפים לקבל ממנה, עומדים בלבדם, ואינם עולים עם הנוקבא. כמ"ש: וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי, ולא עמד איש איתו. אלא אחר שקיבלה עידונים מבעלה, שהוא אחר הזיווג, כולם נִשקים אז וניזונים, כמ"ש: יַשְׁקוּ, כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.
