029- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – פה-פז (למתקדמים)

וַיְחִי  פה-פז

וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה

 לכל תוצאה יש סִיבה, ולסיבה אין סיבה!  

הבורא יתברך הוא הסיבה הראשונית, הוא המסובב לכל תוצאה, ואין קודם לבורא, דהיינו התוצאה היא בריאה. לאדם יש חסרונות, שאלות. מבחינת העיגולים הוא רוצה את כל המילוי, אך זו לא תשובה שלמה הבונה קשר. לכן שאלה אמיתית באה כשאלה כיצד אוכל לבנות תשובה אמונית ליצירת קשר.

בני קדם מאמינים באור, השאלות שלהם הם בבחינת העיגולים. בני קדם קיבלו חוכמה בלי חסדים, ולא ניתן להשתמש בה, לכן לבני קדם אין אמונה. אמונה רק בקו שמאל, מביאה לגאווה גדולה כאילו הם הבורא. שימוש אמיתי בחוכמה הוא רק כשיש קשר לבורא. לכן באווילות שואפים בתורות המזרח להיות בורא.

חוכמה מקבלים בלב, בצד הנקבה שבאדם. לא מספיק אמונה בראש (יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ ) צריך להוריד לחומריות, לגוף, לרצון לקבל – ללב (וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו).

חוכמת שלמה גדולה מחוכמתם, מפני שבחוכמה של המלך שהשלום שלו – ניתן להשתמש בה ליחד, לכלל. חוכמתם היא לפרטיות, לרצון לקבל, ונאבדת כחציר, כניצוץ שנדלק ומייד נעלם. וכך אדם שמחפש לקבל לאנוכיות, מייד "ההנאה" נִכבּית והוא נשבר.

על האדם להקדיש את הנקודה הפרטית, את הכישרון שקיבל בהשאלה – הכל לטובת הכלל, וכשעושה זאת זוכה לבחינה הנק' לבנה במילואה.

שלמה בנפש האדם, זו נקודת הברית, שיודע להגדיל את הנקודה הפרטית למקום השלום, מלך שהשלום שלו, ולכן יכול היה לבנות את הבית הראשון. חוכמת שלמה היא חוכמה היחד.

במוצאי שבת כשמברכים על מאורי האש, צריך לראות את האור דרך מסך הציפורנים, ואז רואים את החוכמה, אור השבת, ומכוונים לזכור בימי החול, להשאיר שיוּר מהחוכמה שהתקבלה בשבת, למרות שהולכים כעת למקום הציפורנים שמפרידים אותנו לימי החול – זאת ההבדלה, לזכור את האור הגדול משבת, שיאיר לפחות חלקו במהלך השבוע.

 רבי יצחק פתח: מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש? לומדים בדברי שלמה, ודבריו נראים סתומים. אבל כל דבריו של שלמה, כולם נקראים בחכמה. בימיו של שלמה המלך, עמדה הלבנה, הנוקבא, במילואה (שהמלכות קיבלה השלמת כלים ואת אור החוכמה). הנוקבא הייתה מלבישה לאימא עילאה, שזה תכלית המילוי שלה (לו הייתה יכולה לקבל את האור) כמ"ש: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה  מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. חכמת בני קדם היא חכמה שירשו מאברהם.

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק. זהו חכמה עילאה, שהיה יודע בשמו הקדוש של הקב"ה. וזהו נשמע ממה שכתוב: אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, שהיא שלו, החכמה העילאה. כמ"ש: וה' בירך את אברהם בכל, באותה הבת, שהיה לאברהם ובכל שמה. הנוקבא, חכמה תתאה, הנקראת בּכֹּל, היא נבחנת לבתו, כי אבא יסד בת, אבל בחינת אברהם עצמו הנקראת ושלו, היא חכמה עילאה. כי אברהם חסד שעלה לחכמה. וזה מה שנתן ליצחק.

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, (לא נתן להם את הקשר לנותן המתנה, אלא רק את המתנה) נתן להם דברים ידועים בכתרים התחתונים, והשּרַה אותם אל ארץ קדם. ומשם ירשו בני קדם חכמה, מכתרים תחתונים כמ"ש: מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם.

יום אחד בא רבי שמעון מקפוטקיא ללוד, (למוחין דהולדה) והיה עימו רבי אבא ורבי יהודה. רבי אבא היה עייף והיה רץ אחרי רבי שמעון שהיה רוכב (שרכב כבר על החומריות). אמר רבי אבא: אחרי השם ילכו כאריה ישאג.

ירד רבי שמעון ואמר לו: ודאי כתוב החכמה אינה מתיישבת אלא כשאדם יושב ואינו הולך, אלא נמצא על בוריו כמ"ש: וָאֵשֵׁב בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.  ישיבה היא מצב קטנות, והליכה גדלות. רק בישיבה, במצב קטנות, לאחר ההליכה אדם מגיע, ואז רואה שהוא כפרט רק חלק מהכלל, מהבורא. גם אם אתה גדול, כאשר אתה משיג מדרגה רוחנית, אתה יודע שיש בורא מעליך.

ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. שואל רבי אבא: מהי חכמת שלמה, ומהי חכמת מצרים, ומהו חכמת כל בני קדם? הלבנה, הנוקבא, שמתברכת מכל הספירות, כתוב: ותֵרֶב, שזה נאמר בימיו של שלמה, שהנוקבא נתגדלה ונתברכה ועמדה במילואה.

שאלות חזרה ויחי פה-פז
1. מהו "את כל אשר לו אשר נתן ליצחק"?
2. מהו שלבני הפילגשים נתן מתנות אם כבר נתן הכל ליצחק?
3. מדוע החכמה אינה מתיישבת אלא כשאדם יושב ואינו הולך?
4. מהי חכמת שלמה שהיא גדולה מכל חכמת בני קדם ומכל חכמת מצרים?
5. כאשר מושכים את כל אור החכמה ג"ר וו"ק, מה מקבל האדם ומה מקבלת הבהמה?
6. מה תפקיד הפרסה באמצע המחלקת בין הג"ר ובין הו"ק?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams