032- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – צד-צו שיעור למתקדמים

שיעור שמע:

וַיְחִי  צד-צו

 לא ניתן לברוח מהתיקון!

לכל יום יש תפקיד בעולם, לתת הארה בניין נפשי מסוים. יום הוא בחינת חוויה היורדת לאדם בהשגחה פרטית מלמעלה, ואם אדם לא שם לב, ולא עומד בניסיון, מלמעלה ימשיכו לאמן אותו. החוויה היא היום שעולה. כפי שאדם חוֹוה חוויה, כך היא מעידה עליו, והרי השם יתברך רואה ללבב.

על האדם לגלות את השגחת השם בכל פעולה, ובהתאם לתקן את הנדרש. בכל מצב ומצב עליו לעשות אור חוזר – דהיינו לדחות את האור ולראות בכמה הוא יכול להשפיע. התייחסות נכונה לכל מפגש בחיים היא הלבוש, הימים איתם אדם בא לעולם האמת. כל פגישה עם המציאות יש לבנות אור חוזר – לבוש של אמונה איתם ניתן להיכנס למלך.

ביום הדין סופרים את הימים בהם זכה לתקן, דהיינו ניצל נכון לבנייה נפשית את מה שזימנו עבורו, והבדיקה כמה ימים ניצל נכון כראוי. אסור לאדם לבזבז רגע אחד לריק. כרטיס הכניסה לעולם העליון הם המעשים הטובים, מעשי ההשפעה שעשה.

לפעמים נדמה לאדם, שלא נורא מה שלא עשה היום יעשה מחר, אך אין זה כך. אומר הזוהר: אוֹי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו. אוֹי לו, אוֹי לנפשו, שדנים אותו בגיהינום על אלו הימים. עדיפה מצווה בשעתה, וכל יום חשוב.

יש קשר הדוק בין ג' האבות. יעקב מתעקש לשכב בחברון בקבר אבותיו, מפני שרק החיבור שלו בקו אמצעי יכול לחבר בין חסד אברהם: שהוא ביטול מוחלט, רצון השפעה טוטאלי. ליצחק המייצג את הרצון לקבל כדבר שלם,שיש לנצל את כולו באושר מלא.  כאמור חסד לבד לא ניתן, וגבורה בלבד לא אפשרית. יעקב הוא השלמות בשמחה שבאמונה.

הקשר בין ג' האמונות מוכרח. אברהם ויתור על כל האני – החסד, יצחק גבורה, החלוקה הרצון לקבל שחייב לקבל את האור, ויעקב שאומר ניתן לקבל כמו שיצחק רוצה – אך רק בדרך אמונית.

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם  וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם  וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. אשרי חלקם של האבות, שהקב"ה עשה אותם מרכבה (המקשרת בין התחתונים לעליונים) קדושה, וחפץ בהם להתעטר עימהם כמ"ש: רק באבותיך חשק ה'. יעקב היה יודע, כי העיטור (כתר) שלו באבותיו, כי עיטורם של האבות היא עימו, והוא עימהם. וע"ז לומדים באותיות חקוקות, שיש באות ש' שלושה קשרים, שני קשרים מימין ומשמאל, וקשר אחד שכולל אותם, האמצעי. כמ"ש: וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן, בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, מַבְרִחַ, מִן-הַקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה (שמחבר את כולם), כי קשר שבאמצע אוחז הימין והשמאל, וע"ז כתוב: ושכבתי עם אבותי.

כי קו ימין אברהם. וקו שמאל יצחק. וקו אמצעי יעקב. ג' ראשים שבאות ש'. ב' הקווים ימין ושמאל אינם יכולים להאיר, אלא בכוח קו אמצעי, המכריע ביניהם, ומייחדם. וכן קו אמצעי, ז"א, אין לו מוחין מעצמו (שהרי יוצא רק בו"ק ועליו לעלות ואז גורם להם ע"י הביקוש ממנו ל – ג' קווים – תלת נפקי מחד), אלא בשיעור שמכריע וגורם הארה שלמה לימין ולשמאל, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. וע"כ כתוב: כי העיטור שלו באבותיו, שהמוחין של יעקב הם באבות. משום שהוא מכריע ביניהם הוא מקבל מהם מוחין. וכתוב: והוא עימהם. שלולא היה עימהם, לא היו האבות מאירים, כי אינם יכולים להאיר אלא ע"י קו אמצעי. וזהו, ושכבתי עם אבותי, כי הם צריכים לו והוא צריך להם.

רבי יהודה פתח: הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. החרשים שמָעוּ, אלו הם בני אדם שאינם מקשיבים לדברי תורה, ואינם פותחים אוזניהם לשמוע למצוות אדונם. והעיוורים, שאינם מסתכלים לדעת על מה הם חיים, כי בכל יום ויום יוצא כרוז וקורא, ואין מי שישגיח עליו. אנחנו לא שומעים מפני שאנחנו בחינת החרשים, לא שומעים כי שמים ליבם למקום אחר. עיוור וחרש הוא בלב – לראות שהשם עושה פעולות בעולם, ולא לתת לרצון לקבל להסיח את הדעת. אדם שליבו ומוחו בעבודת השם, מייד בכל תופעה רואה זאת.

אלו הימים של האדם משעה שנברא, הנה באותו יום שיצא לעולם, נמצאים כבר כולם בקיומם, שהם הארות ממשיות, שמהן נמשכים ימיו של האדם, והולכים ומשוטטים בעולם, יורדים ומזהירים את האדם, כל יום ויום בפני עצמו. וכאשר היום בא ומזהיר את האדם, והאדם עושה ביום ההוא עבירה לפני אדונו, יום ההוא עולה בבושה ומעיד עדות עליו, והוא עומד בחוץ בלבדו.

ואחר שעומד בלבדו בחוץ, יושב ומחכה (אותו יום) עד שהאדם יעשה תשובה על החטא. זכה ועשה תשובה, שב היום למקומו (לכל יום יש תפקיד בעולם, לתת אהרה, בניין נפשי מסוים). לא זכה, שלא עשה תשובה, אותו יום אחד יורד ומשתתף עם הרוח שבחוץ וחוזר לביתו, ומתתקן בצורת אותו אדם ממש, כדי להרע לו. והיום יושב עימו בביתו. ואם הוא זוכה ועושה תשובה, מגוּרו עימו לטוב. ואם לא זכה, מגוּרו עימו לרע.

בין כך ובין כך נמנו הימים של אותו אדם, והם חסרים. ואלו שנשארו מחמת חטאים, אינם נכנסים במניין, ווי לאותו אדם שגרע ימיו לפני המלך הקדוש, ואין לו למעלה ימים להתעטר בהם בעולם ההוא, ולהתקרב עימהם לפני מלך הקדוש.

כשימים האלו קרבים לפני מלך הקדוש, אם אדם שנפטר צדיק, עולה ונכנס בימים האלו והם לבושי כבוד, שנשמתו מתלבשת בו. ואלו הימים היו משום שזכה בהם ולא חטא בהם. כך אברהם זקן בא בימים, דוד בא בימים וכדומה. את הימים בהם אדם אינו חוטא הופכים להיות לבוש לנשמה, לבוש איתו ניתן להיכנס למלך.

אוֹי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו, אלו הימים שקלקל אותם בחטאיו חסרים מלבוש ההוא, והוא מתלבש בכלי חסר, וכש"כ אם רבים המה הימים שנתקלקלו, ולא יהיה לאדם במה להתלבש בעולם ההוא. אוֹי לו, אוֹי לנפשו, שדנים אותו בגיהינום על אלו הימים, ימים על ימים, ימים כפולים, על יום אחד מענישים אותו שנים. וכשיוצא מהעולם אינו מוצא ימים להתלבש בהם, ואין לו לבוש במה להתכסות. אשרי הם הצדיקים, שימיהם כולם גנוזים אצל המלך הקדוש, ונעשה מהם לבושי כבוד, להתלבש בהם בעוה"ב.

בכתוב: ויֵדעו כי ערומים הם, ידיעה ידעו ממש, שאותו לבוש כבוד, שנעשה מהימים, חסר מהם, ולא נשאר להם אף יום מהם להתלבש בו. כמ"ש: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ  וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, ימים יוּצָרו ולא אחד בהם, שסובב על אדה"ר. ימים יוּצָרו ודאי, שנוצרו להיות לבוש, ולא אחד בהם, שלא נשאר לו אחד מהם להתלבש בו. עד שהשתדל אדם, ועשה תשובה, והקב"ה קיבל תשובתו, ועשה לו כלי ולבוש אחר. ולא מהימים שלו, כי לא תיקן בתשובתו את החטא דעצה"ד בשלמות. כמ"ש: וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.

באברהם שזכה כתוב: בא בימים. לכן כשהסתלק מהעוה"ז, באלו הימים שלו ממש נכנס והתלבש בהם (שהפכו ללבוש). ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד, כי כתוב: בא בימים. באיוב כתוב: ויאמר וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה, כי לא נשאר לו לבוש להתלבש בו. (לא היה מספיק צדיק)

אשריהם הצדיקים, שימיהם נקיים מחטא, ונשארים לעוה"ב. וכשיוצאים מן העולם, מתחברים כולם, ונעשים להם לבוש כבוד (אור חוזר) להתלבש בהם. ובלבוש ההוא זוכים להתענג בעונג עוה"ב (מקבלים אור בפנימיות המדרגה). ובלבוש ההוא עתידים לקום בעולם ולחיות בתחיית המתים. וכל אלו שיש להם לבוש יקומו. אוֹי לרשעי העולם, שימיהם נחסרו בעוונותיהם, ולא נשאר מהם במה להתכסות כשיצאו מן העולם.

כל אלו הצדיקים, שזכו להתלבש בלבוש כבוד מהימים שלהם, הם מתעטרים בעולם ההוא מעטָרות שנתעטרו בהם האבות, מאותו הנהר הנמשך ויוצא לגן עדן כמ"ש: ונָחַךָ ה' תמיד והשׂביע בצחצחוֹת נפשך.

ורשעי העולם שלא זכו להתלבש בלבוש של הימים שלהם, עליהם כתוב וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.

שאלות חזרה

1. מדוע צריך יעקב לשכב עם אבותיו? על מה זה מורה?
2. כיצד האות ש קשורה אל האבות?
3. כיצד מקבלים אברהם ויצחק את המוחין, כיצד מקבל יעקב, עפ"י איזה כלל?
4. מה הכוונה שכל הימים נמצאים עם האדם כאשר עולה ליום הדין למעלה? ומהו שחסרים לו ימים?
5. אם יעשה אדם תשובה האם יחזרו הימים של קודם? אם לא מה יקבל בתמורה? הראה דוגמה על אדה"ר.
6. מה קורה עם אדם שמגיע לעולם בלי לבושים? איזו דמות בתנ"ך ראינו בכך? במה זה שונה מאברהם שכתוב בו "בא בימים"?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams