034- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – ק-קב (למתקדמים)
שיעור שמע:
וַיְחִי ק-קב
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי
מי שמתקשר לדרכו של רשב"י מוגן!
המתחבר למדרגה הרוחנית של הזוהר, מקבל את כוח ההגנה של רשב"י בדורו. בכל דור הצדיק מועיל למי שמקושר אליו, דהיינו כאשר אדם מקבל שהצדיק הוא הכן צדיק, רק אז יכול הצדיק להתפלל עבורו. לאחרים הוא מודיע מהו מקור החיסרון שלהם, ועל מה להתפלל.
ואם אין צדיק אשר מכירים ומאמינים לתפילתו, יש את הספר התורה – בתנאי שלא מוצאים אותו לרחוב, לחיצוניות ומבקשים למלא רצונות של הרחוב.
צריך זהירות גדולה להוציא ספר תורה החוצה, דהיינו לפרש אותו לשרת את החיצוניות, הגשמיות. לצערנו התורה נמצאת בין תופסי הפשט החיצוני, ואף יותר מכך, ישנם שלומדים לכאורה פנימיות הדברים בלי שמירה של קיום תורה ומצוות, כדי להאדיר את הרצון לקבל לעצמם.
רבי שמעון אומר כשהיו החברים מבבל מתאספים ולומדים את הדברים בגלוי, היו מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל, דהיינו הצפינו אותם כדי שלא יתגלו לחיצונים, מאחר והלימוד היה בחוץ לארץ. מוסיף רבי שמעון שהוא סומך את העולם, ובימיו לא יהיה צער, ואחריו לא יקום דור כזה.
פנימיות התורה היא המקשרת בין האדם לבורא, והיא הרפואה לדין בעולם. רפואה – רפא, זה הכנסת האות א' – האלוקות לתוך פר=280=אותיות מנצפ"ך סופיות – דין. התרופה לדין היא הקשר לאלופו של עולם, לקשר את הסופיות לאין סופיות בדרך אהבה. רק ההתייחסות והפירוש למציאות בדרך התורה, היא התרופה.
ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזה הצלה, ולא ישובו עם איזה רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם! במקום שיימצאו עוסקים (בפנימיות) בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותה, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.
אוֹי לדור שנגלה ביניהם ספר תורה, שטלטלו אותה לרחובה של עיר וכדומה, כדי להתפלל (שלקחו ועשו מהתורה חיצונית "רחוֹבית"). ולא נתעוררו עליה למעלה ולמטה. שלא נתקבלה תפילתם למעלה, משום שתפילתם הייתה בלי תענית ובלי תשובה למטה (על האדם לפתח כוח של ויתור על החיצוניות – ולבוא לנקודה הפנימית, אז התפילה יכולה להתקבל ). מי יתעורר עליה להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים, וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה, מחמת הדוחק שבעולם? יש לגלות את ספר הזוהר לעולם.
אלא כאשר העולם הוא בצער, ואנשים מבקשים רחמים על הקברים, כל המתים מתעוררים, לבקש בעד העולם. כי הנפש מַקדֵמת ומודיעה אל הרוח, שספר התורה נמצא בגלות, שנגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו על הקברים, ומבקשים רחמים. גם נשמות הצדיקים שנפטרו יכולים לעזור לעורר רחמים.
אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה. ואז מתעורר הקב"ה, ומרחם על העולם. וכל זה הוא על גלות ספר התורה ממקומו, ומשום שהחיים באו לבקש רחמים על קברי המתים. אוֹי לדור אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום, ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת כדי להתפלל, משום שלא נמצא ביניהם מי שישגיח עליהם ויתפלל עליהם. כי אין צדיק ביניהם.
ואז כל אדם אינם יודעים, כי השכינה כשנגלתה בגלות האחרון, עד שלא תעלה למעלה, אמרה כמ"ש: מִי-יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר, מְלוֹן אֹרְחִים, ולא לעלות למעלה. כי חפצה ללכת בגלות עִם ישראל. אחר כך, כשכבר הייתה בגלות עִם ישראל, בזמן שדוחַק רב נמצא בעולם, היא נמצאת בעולם במדבר, במקום הקליפות. וכן בגלות ספר תורה היא במדבר. והכל מתעוררים ומצטערים עליה, העליונים והתחתונים.
אמר רבי שמעון: אם אלו בבלים הטיפשים יָדעו דברי סודות החכמה, כגון על מה עומד העולם, ולמה מתרגשים עמודיו כשהעולם נמצא בדוחק. היו יודעים שִבחוֹ של רב המנונא סבא, כי היה נמצא ביניהם ולא ידעו שבחו. והרי אני מוצא שדבריו מתקשרים בדברי שלמה המלך בסוד העליון של החכמה. והם לא יָדעו שבחו.
ועתה הם הולכים אחר דברי חכמה, ואין מי שיעמוד על סודם, ואין מי שילמֵד. ועכ"ז יש ביניהם חכמים בעיבּור השנה ובקביעת החודש, אע"פ שלא ניתן להם ולא נמסר בידם לעבֵּר השנה ולקדש החודש. כי אין מעבּרים השנה וקובעים החודש אלא בא"י. שהיא מקום בו ניתן ליישם ולממש את האמונה.
י"ב חודשים הנפש מתקשרת בגוף בתוך הקבר, ונידונים יחד (הנפש והרצון לקבל) בדין, חוץ מנפש הצדיק. והיא נמצאת בקבר ומרגישה צער שלה של העונשים, ובצער החיים. ואינה משתדלת להתפלל עליהם.
ואחר י"ב חודש, מתלבשת הנפש בלבוש אחד, והולכת ומשוטטת בעולם, ויודעת מהרוח מה שיודעת, ומשתדלת על הצער שבעולם לבקש רחמים, ולהרגיש צער של החיים.
שואל: ומי מעורר לכל זה, שיתפללו נפשות המתים על החיים? ומשיב יש צדיק בעולם שמודיע להם כראוי. ואותו צדיק הוכר ביניהם. כי כאשר נשאר צדיק בעולם, הוא מוכּר בין החיים ובין המתים, כי כל יום מכריזים עליו ביניהם. וכשיש צער רב בעולם, והוא אינו יכול להגן על הדור, הוא מודיע להם את הצער שבעולם. והם מבקשים רחמים על החיים.
וכאשר לא נמצא צדיק, שמכריזים עליו ביניהם, ואינו נמצא מי שיעורר את הנפשות, בצער שבעולם, אלא ספר תורה, אז העליונים ותחתונים מתעוררים עליו, להתפלל על העולם. אבל הכל צריכים להימצא בזמן ההוא בתשובה. ואם אינם נמצאים בתשובה, בעלי הדין מתעוררים עליהם, להענישם על טלטול ספר התורה. ולא רק הנפשות. ואפילו הרוח שבגן עדן מתעורר עליהם בשביל ספר תורה, לבקש רחמים.
ושכבתי עם אבותי, היינו (בגוף) – בנפש, ברוח, בנשמה, כלולים במרכבה אחת במדרגה עליונה. ושכבתי עם אבותי, סובב על הגוף וכל בחינות הנשמה, שיהיו יחד עם אבותיו. אמר רבי יהודה כמה הם בני העולם אטומים מכל החושים, שאינם יודעים ואינם משגיחים ואינם שומעים ואינם מסתכלים, בדברי העולם, ואיך הקב"ה מתמלא על העולם רחמים בכל זמן ועת, ואין מי שישגיח.
ג"פ ביום בא רוח אחד במערת המכפלה, ומנשב בקברי האבות ומתרפאים כל עצמותיהם, ועומדים בקיומם, ורוח ההוא מושך טל מלמעלה מראש המלך, חב"ד דז"א, ממקום שנמצאים אבות העליונים, מחג"ת שנעשו לחב"ד. וכשמגיע הטל מהם, מתעוררים אבות התחתונים במערה המכפלה.
יורד הטל במדרגות ומגיע לגן עדן התחתון. מטל ההוא מתרחצים הבשׂמים שבגן עדן. ואז מתעורר רוח אחד הכלול בשני אחרים. רוח מקו אמצעי, יעקב, הכולל בב' קווים, אברהם ויצחק. ועולה ומשוטט בין הבשמים ונכנס בפתח המערה. ואז מתעוררים האבות, הם ונשותיהם, ומבקשים רחמים על הבנים. יעקב הוא בעל הבטחון ביראת שמים, דהיינו ביכולת התגובה שלו מול מצבים משתנים. לא משנה איזה דין מופיע, הוא מחויב ביראת שמים תמידית, ומאמין שכל מה שבא הוא לטובתו, הכל חומר גלם לעבודה, לייצר שוב יראת שמים.
וכשהעולם נמצא בצער, ואינם נענים, משום שהאבות ישֵנים מחמת עוונות העולם, ואותו הטל (האור), אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא, עד שמתעורר ספר תורה בעולם כראוי. ואז הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה. אז יושב המלך על כיסא רחמים, ומושך מעתיק הקדוש, שהוא א"א, המשכה מטל הבדולח, מראש דא"א, ומגיע לראש המלך, לחב"ד דז"א, והאבות מתברכים, חג"ת דז"א, ונמשך אותו הטל לאלו הישֵנים, לאבות שבמערת המכפלה. ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. אין הקב"ה מרחם על העולם, עד שמודיע אל האבות (שעובר דרכם), ובזכותם מתברך העולם.
ורב המנונא גילה שהראו לו בחלום, שרחל (השכינה הקדושה – האמונה ביחד, באהבה) עשתה יותר מכל האבות, שעומדת בפרשת דרכים בכל עת שהעולם צריך לרחמים. וסוד הדבר, ארון וכפורת וכרובים הם בחלקו של בנימין בן רחל, שנולד בדרך, והשכינה על כל חלקו, שנאמר: חופף עליו כל היום.
האחדות, היחד, האהבה גדולים יותר אף מהיראה, שהרי התכלית היא ההשבה אל הלב באהבה. לכן רחל אימנו, שהיא בחינת השכינה הקדושה, עשתה יותר מכל האבות.
שאלות חזרה ויחי ק-קב
1. מדוע יהיה זמן שבו בני העולם יצעקו ולא יהיה מי שישגיח עליהם?
2. מהי תורה שאין בה פסול שהיא מצילה את האדם?
3. מדוע אסור צריך להיות בחשש גדול מלהוציא ספר התורה מחוץ לבית הכנסת אפילו שרוצה להעבירו לבית כנסת אחר לתפילה?
4. מה הקשר בין המתים לרחמים שבאים מהקדוש ברוך הוא לאדם? הסבר מהו מי יתנני במדבר מלון אורחים.
5. מדוע קורא לבבלים טיפשים ומה אומר שאין להם אפשרות לעשות ומדוע?
6. מי נתעורר לכל זה שיתפללו נפשות המתים על החיים? מה קורה שאין את הבחינה הזאת להגן על הדור?
7. כיצד ומדוע מתעוררים ג' האבות להגן על עם ישראל?
8. מי הם בחינות האבות שרק בזכותם מתברך העולם?
9. מהי בחינת רחל שהיא עשתה יותר מכל האבות כדי להשיג רחמים על עם ישראל?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
