036- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קו-קח (למתקדמים)

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה

שיעור שמע:

וַיְחִי קו-קח

 וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל  עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה

אל לו לאדם להיתקע במקרה, אלא לפרש נכון מעבר לזמן ומקום ולהתקדם.

הסדר הנפשי הראוי הוא: א. השקפה ברורה למה יש לשאוף. ב. לדעת לעזוב את המקרה. ג. לבוא למקרה החדש ולהתגעגע אליו כנקודה פנימית. ד. להתחבר בקשר חזק ל – ג' האמונות הבונות שלמות בשילוב בין חסד אברהם, גבורת יצחק, וקו אמצעי יעקב – האמת.

מלמד כאן על המעבר מהמקרה אל מעבר למקרה, מהתודעה של החיים בעולם הזה אל המוות. בן זו הבנה אצל האדם, ובנו בכורו היא ההבנה הגדולה שהשיג, הבנה שיש לפרש כל מציאות מעבר למקרה, יכוון לנקודה הפנימית, וכך יכול הוא להיפטר ולהשתחרר מעולם זה, בידיעה שתיקונו יימשך.

הבן סותם את עיני אביו שנפטר, בכדי שמייד כשפוגש הנפטר את עולם האמת, עיניו לא יחזו יותר בדברים שבעולם הזה. למעשה זהו סימן שעיבד הנפטר את התודעה הגשמית, ואין הוא רוצה יותר לראות אותה. והבן הסותם את עיני אביו שנפטר, אומר למעשה שאביו סיים את תפקידו בעולם הזה, והוא לוקח על עצמו את כל העולם הזה, שזהו מקום העבודה והאימון. וזהו כבוד למת, שכעת נמצא במקום של קדושה, ועיניו כסימן יכולות לראות את התודעה הגשמית שאינה בקדושה.

העין היא המקשרת בין פנימיות האדם לבין העולם החיצון. וכאשר עוזב אדם את התודעה של העולם הגשמי, יכול הוא לראות מראות עליונים.

וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. כי הוא הבכור, והבכור משית ידו על עיני אביו, שמבחינת הרהור הלב בכור מטיפה ראשונה היה. ומשום שהקב"ה ידע סתר זה, שדעתו ברחל היה, בישֶׂר אותו ביוסף, שיָשית ידו על עיניו, שכל אהבתו תלוי בו. ה' ידע שמחשבתו של יעקב הייתה ברחל בליל הכלולות.

מהו יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ? אמר רבי ייסא: זהו כבודו של יעקב, אשר בנו, שהוא מלך, ישית ידו על עיניו. ולבשׂרו שיוסף חי, ויהיה נמצא במיתתו. רבי חזקיה אמר: למדתי דבר ואני מתיירא לגלותו ובמנהגי העולם הבא נמצא החוכמה. בא רבי אבא הדף אותו(לא הסכים שיש לפחד מגילוי הסוד) אמר: אמור דבריך וחגור כלי זין שלך, כי בימיו של רבי שמעון הדברים מגולים ואין לפחד. בזמן אחר כשרשב"י לא בעולם, ישנה סכנה שהחיצונים ינקו מהחוכמה לתועלתם.

אמר רבי חזקיה: למדנו מפרקי רבי ייסא סבא במנהגי העולם, אדם שזכה בבן בעוה"ז, הבן צריך לשים עפר על עיניו כשיקבר. וזהו הוא כבודו, להורות שהעולם נסתם מאביו, והבן יורש תחתיו את העולם. ומקבל על עצמו להמשיך את התיקון, דהיינו יורש עבודת המשך.

משום שעיניו של האדם מראֶה העולם נראה בהן (התודעה הגשמית), וכן כל הצבעים הם מסוּבָבים בהן, וצבע הלבן שבהן הוא כמו ים אוקיינוס הגדול, הסובב את העולם מכל הצדדים, צבע האחר שבהן, הוא כמו היבשה שהוציאו המים, והיבשה עומדת בין המים, כן הוא צבע הזה עומד בין מים, בתוך צבע הלבן, הרומזת על מי אוקיינוס.

צבע האחר השלישי הוא באמצע העין, זהו ירושלים, שהיא אמצע העולם. צבע רביעי שבעין, שם כוח הראייה שבכל העין, השחור שבעין  ונקרא בת עין, שבבת עין ההוא נראה הפרצוף. ומראֶה היקר מכל, הוא הציון, הנקודה האמצעית מכל, המראֶה של כל העולם נראה שם. ושם השכינה שורה, שהיא היופי של כל ומראֶה של כל. ועין זה היא ירושת העולם. ומשום זה, זה שמת עוזב אותה ובנו לוקח אותה ויורש אותה.

מאחר והעין מסמלת את כל העולם: אוקיינוסים יבשות וציון – בנו של הנפטר יורש את העין המשקפת את כל עולמו.

והוא דבר סתום, ובני העולם אינם יודעים ואינם מסתכלים. כי בשעה שהאדם יוצא מן העולם, הנפש שלו חבויה עימו, ומטרם שיוצאת מהגוף, עיניו של האדם רואות מה שרואות כמ"ש: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים. כל עוד אדם נמצא בתודעה גשמית, ישנן מראות שאינו יכול לראות.

ועיניו פקוחים מאותה המראֶה שראה, ואלו העומדים עליו, צריכים לשים יד על עיניו ולסתום עיניו. בשעה שנשארו עיניו פקוחים מאותה מראֶה היקרה, אם זכה לבֶּן, הבן קודם לשים ידו על עיניו ולסתום אותן  כמ"ש: ויוסף ישית ידו על עיניך. משום שמראֶה אחרת, שאינו קדושה מזדמנת לנגדו, והעין שרואה עתה מראֶה קדושה עליונה, לא יסתכל במראֶה האחרת.

ועוד שהנפש קרובה לנגדו בבית. ואם יישאר העין פתוח, והמראֶה האחרת של הס"א תשרה על עיניו, הנה בכל מה שיסתכל, יקולל. וכיוון שהנפש שלו לנגדו, נמצא שיסתכל בנפש ותקולל ואין זה כבוד לעין. וכש"כ לקרובי המת, וכש"כ למת עצמו. שאין כבודו להסתכל, במה שאינו צריך להסתכל. ולהשרות על עיניו הס"א,לזה נתכסה בעפר. וכבר העירו החברים על הדין, שדנים את המת בקבר. וכבוד הוא שתסתום העין מכל, ע"י בנו שעזב בעולם.

כל ז' הימים אחר מיתתו, הנפש הולכת מבית לקבר, ומקבר לבית ומתאבלת עליו. וג' פעמים ביום נידונים כאחד הנפש עם הגוף, ואין מי שיודע זה בעולם, ויסתכל בו לעורר את הלב. כמה זהירות צריכים להקפיד בזמן השבעה, שהרי הבית הוא המקום המשויך לאדם, והנפש מגיעה בכל אותם ימים, ומשתחררת כאשר הבן אומר קדיש בבית הנפטר.

לאחר שבעה ימים הגוף נסגר בקבר, והנפש הולכת ומתרחצת באש הגיהינום, ויוצאת ומשוטטת בעולם ומבקרת את הגוף בקבר, עד שמתלבשת במה שמתלבשת. כאמור הלבוש הוא למי שזכה לצבור ימים, דהיינו תיקונים בימי חיותו, שהשכיל לפרש את המקרה שמזמנים עבורו – מעבר לזמן ומקום.

אחר י"ב חודש נחים כולם: הגוף שָכך בעפר, והנפש נצרר ונָאור ברוח, ובמלבוש שהתלבש הרוח, הרוח היא מתענגת בגן עדן. והנשמה עולה לצרור החיים, הנוקבא, התענוג הגדול מכל התענוגים. וכולם התקשרו זה בזה. הנפש ברוח ורוח בנשמה, בזמנים ידועים בשבתות ויו"ט ור"ח.

אוֹי לבני אדם, שאינם מסתכלים, ואינם יודעים, ואינם מכירים על מה שעומדים (מהו תפקידם בעולם), ונשכח מהם לעשות מצוות התורה. ויש מצוות התורה שעושים לבוש כבוד למעלה, בגן עדן העליון, ויש מצוות התורה שעושים לבוש כבוד למטה, בגן עדן התחתון, ויש מצוות התורה שעושים לבוש כבוד בעוה"ז. וכולם נצרכים אל האדם, ומימיו ממש כולם מתתקנים.

רבי יהודה הזקן התרגש בדעתו יום אחד, שהיה חפץ לדעת, מה יהיה לו בעולם האמת. והראו לו בחלום צורה אחת שלו מאור חזק, המאיר לארבע רוחות. אמרו לו, הוא הלבוש שלך לישיבתך כאן. ומיום ההוא והלאה, היה שמח. מכאן שצדיק יכול לקבל מראות כאשר הוא רוצה באמת.

אמר רבי יהודה: כל יום רוחות הצדיקים יושבים בלבושיהם שורות שורות בגן עדן ומשבחים אל הקב"ה ביקר העליון. אמר רבי אבא: בתחילה כתוב: וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה. מיטה, כנסת ישראל, הנוקבא. ראש המיטה, צדיק. על ראש המיטה, מלך הקדוש, שכל השלום שלו, ת"ת כמ"ש: הנה מיטתו שלִשלׂמה. כי לעצמו היה משתחווה, שהוא מרכבה לת"ת, לאותו שעומד על ראש המיטה, ששמו ישראל. כי ת"ת נקרא ישראל. משום זה, וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה.

ואח"כ, כיוון שידע יעקב, שנשלם במדרגה עליונה (שראה את מלבושיו בעולם האמת), ומדרגתו ת"ת למעלה עם האבות, שהם חו"ג, והוא בלבדו תיקון שלם, כי ת"ת הוא קו האמצעי הכולל בתוכו חו"ג, והוא שקול כנגד כל חג"ת, החזיק ליבו ושמח והתחזק ברצון העליון של הקב"ה החפץ בו. כמ"ש וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב  עַל-הַמִּטָּה, על המיטה ממש, המלכות, כי הוא נשלם במדרגה יותר עליונה, במידת ת"ת, שמעל המלכות. אשרי חלקו. רוב בני אדם מסתכלים על הנקודה החיצונית, יעקב שמח מהנקודה הפנימית.

שאלות חזרה ויחי קו-קח
1. מדוע יוסף הוא המשיט ידו על עיני אביו יעקב?
2. לשם מה צריך לסגור עיניו של המת? ומדוע זה כבודו?
3. כיצד רואים אנו בעין את כל העולם? מה זה אומר על היחס בין העולם לבין עינו של האדם?
4. מה תפקיד הבן היורש את אביו? מה הוא יורש? מדוע בכור נטול פי שניים?
5. מה קורה לנפש במשך שבעת הימים, שלושים יום ושנים עשר חודש?
6. מה ראה רבי יהודה בחלום ומה אנו למדים מזה לפנימיות האדם?
7. מה מסביר לנו הפסוק "ויתחזק ישראל וישב על המיטה" על ראיית יעקב לפני מיטתו וכיצד זה קשור לעבודת נפש של האדם?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams