040- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי קיח-קכ למתקדמים

שיעור שמע:

<strong53Eוַיְחִי קיח-קכ

 וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף

 כשבאים לברך, יש להקדים ולברך את השם יתברך תחילה.

למעשה הקב"ה לא צריך את הברכות שלנו, שהרי אין לנו כלל מה לתת לנו, אלא וודאי שזו האמונה הראשונה שיש ליהודי, שיש לברך את השם שהוא הכלל, שכל הפרטים נובעים ממנו – ושום פרט לא קיים בפני עצמו, אלא כחלק מהכלל – שהוא השם יתברך.

פרט יכול לקבל ברכה בהתאם לקשר שלו לכלל. אין חברות פרטית. חבר לשון חיבור קיים רק אגב השיוּך למטרת הכלל.

יש להיזהר מהס"א שפועל בשלבים. שלב ראשון הנחש שבאדם מטמא, שלב שני גובר עליו, ואז גורם למוות לו ולדורות אחריו. כפי שמזהירה הגמרא (מסכת שבת קה) "כך היא אומנותו של יצר הרע. היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". הס"א מושל על האדם שאינו שומר על הברית, על האמונה.

קשר אינטרסנטי, בטומאה נראה לכאורה כדבר טוב, אך סופו פירוד. המושג אלה בא להצביע על זיווג שאינו אמיתי. הנחש שבתוך האדם מבקש קשר לסיפוק אישי, וזיווג זה יוצר פירוד של שנים, שיותר גרועים מהאחד. לכן יבדוק אדם האם החיבור שהוא עושה בנפשו אמיתי שמביא לאחדות הרצונות, או לא, שאז כל רצון יפעל בכיוון אחר.

כאשר פועלים את הרצון על מנת להשפיע – אז שומרים על הברית. אלה – זה הרצון לקבל. מי זה הרצון להשפיע – יחד שם אלוקים. מכאן שמי שפועל את הרצון לקבל (אלה), אך על מנת להשפיע (מי) – פועל בקדושה.

ואם תאמר הרי יעקב שברכו אביו, ולא בירך את הקב"ה מתחילה. משיב – לא כך, בשעה שבירך יצחק ליעקב, לא ברכו עד שברך הקב"ה שכתוב: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה. כאן נמצא הברכה להקב"ה שכתוב: אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה, שנתברך בקיום הברכות ו590ח"כ כתוב: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ. כיוון ששׂדה, המלכות, כבר נתקיים בקיום הברכות, כי הברכות יוצאים ממנה, רק אחר שכבר נתקיימה בברכות. כעין זה בירך יעקב תחילה את הקב"ה, ואח"כ בירך את בניו. בבוקר, צריך האדם להקדים ברכות להקב"ה, ואח"כ לשאר בני העולם כמ"ש: בבוקר יאכל עַד.

כשרצה יעקב לברך לבני יוסף, ראה ברוח הקודש, שעתיד לצאת מאפרים ירבעם בן נבט (שחטא והחטיא). וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה? שאמר ירבעם: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל,  בכל אלה הצדדים שבנחש הרע, נבחן מצד רוח הטו59Eאה הוא הנחש, ורוכב עליו ס"מ. והם זכר ונקבה. וכשמזדווגים נקראים אלה, בלשון רבים, להורות שאינם בייחוד, כמו זכר ונקבה דקדושה, אלא בפירוד. והם מזדמנים בעולם בכל הבחינות הנמשכות מנחש, הם מזיווג זכר ונקבה בטומאה, הנקראים אֵלֶּה.

ורוח של הקדושה, הנוקבא דז"א, נקראת זאת, סוד הברית (מהברית נובעת האמונה), רושם המילה שנמצא תמיד באדם. וכן: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, זה הוא ה', ז"א, בלשון יחיד. אבל זו"ן דס"א, ס"מ ונחש, נקראים אלה, בלשון רבים ע"כ כתוב: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

משום זה כתוב: גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה,  שהם זו"ן דס"א. וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. אנוכי, זאת, הנוקבא דז"א, לא אשכחך וכתוב: על אלה אני בוכיה, כי חטא העגל, שנקרא אלה, גרם להם בכיות, כי בשביל זה נחרב ביהמ"ק. על אלה אני בוכיה, משום שניתן רשות לנחש וס"מ, למ%T7ול על ישראל, ולהחריב ביהמ"ק. זהו רוח הקודש, הנוקבא, הנקרא אני.

ואם תאמר הרי כתוב: אלה דברי הברית. ואיך ייתכן, ש-אלה, הוא שם זו"ן דס"א? אלא כל אלו הקללות מתקיימים מתוך אל"ה, הס"א, כי שם כל הקללות שורות. הנחש הוא ארור. שנתקלל: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. ומשום זה הקדימה התורה;ואמרה, אלה, שעומד למי שעבר על דברי הברית.

ולמה אפילו בקדושה כתוב: אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה? משום שכל מצוות התורה הם לטהר את האדם, שלא יסור מדרך הזה, ויישמר מס"א, וייפרד מהם. ולמה כתוב: אלה תולדות נוח? גם שם הוא הס"א, כי יצא חם, אבי כנען, וכתוב ארור כנען, והוא של אלה, כי ארור הנחש. מכאן שגם בחינת אלה מצד הקדושה, יש להיזהר שלא יאחזו הקליפות.

 (הערב רב בחטא העגל) ויאמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וכל זה הוא היתוּ%T7 של פסולת הזהב. אהרון הקריב זהב, הצד שלו, שמאל, הכלול באש. צד זה נבחן לזהב ולאש. פסולת הזהב היא הקליפות והטומאה. רוח הטומאה, הנמצא תמיד במדבר, מצא מקום באותו זמן להתחזק בו, ולהיאחז בישראל. לכן חטא העגל היה במדבר.

ומה שהיו 5D7שראל טהורים מזוהמה הראשונה של הנחש, שהטיל בעולם וגרם מוות לעולם בחטא של עצה"ד, שנטהרו ממנה, כשעמדו על הר סיני, חזרה שוב, וגרם להם הנחש כבתחילה, לטמא אותם ולהתגבר עליהם, וגרם להם מוות, ולכל העולם לדורות שאחריהם כמ"ש: אֲנִי אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם  וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם  אָכֵן  כְּאָדָם תְּמוּתוּן. כי מחמת העגל, חזר עליהם גזירת המוות, כמו באדה"ר.

וע"כ כשראה יעקב ברוח הקודש את ירבעם בן נבט (שיוצא מצאצאי אפרים), שעבד עבודה זרה, ואמר, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, נזדעזע (יעקב) ואמר, מי אלה. כשרצה אח"כ לברך אותם, בירך את השכינה תחילה, ואח"כ בירך את בניו. כיוון שבירך את הקב"ה בתחילה, אח"כ ממקום זה שבירך בתחילה, בירך אותם כמ"ש: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי. כלומר שהשכינה, הנקראת מלאך, תברך אותם, שעם זה היה בטוח שברכתו לא תגיע לירבעם וחבריו. המלאך הגואל – השכינה היא האמונה. הברכות תופסות ומזכות רק מי שמשויך לשכינה הקדושה, לכלל. ניתן לברך אפילו רשע, אך בתנאי שמקדימים לברך את הכלל, את השכינה, ואגב השכינה גם את הפרט.

שאלות חזרה ויחי קיח-קכ
1. היכן ראינו שיצחק מברך את הקב"ה טרם שבירך את יעקב?
2. מה הקשר בין עבודה זרה לחטא עץ הדעת?
3. מה ההבדל בין זיווג דטומאה לזיווג דקדושה? ובאיזה מילה מבטאים כל אחד מזיווגים אלו? ומה זה מצביע מבחינה נפשית? הבא ג' דוגמאות.
4. היכן משתמש במילה אלה במסגרת של קדושה ומדוע אפשרי הדבר?
5. מדוע חייב לברך את הקב"ה טרם שמברך את האדם? ומה המנגנון שחשב יעקב שיפעל אצל ירבעם משבט אפרים?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams