050- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קמח-קנ למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה ויחי קנח-קנ
1. מי הם אהובים עליונים בעלי דין ידועים במקל חובלים ובעלי עניים בתבונה, מה היחס ביניהם ומה הם מייצגים בעולם העליון?
2. מה הם המושגים הולך עולה ויורד בתפקידי הצבעים והאבות?
3. מי הם פועלי הדין הקבועים במלכות ומה תפקידם?
4. מה יתרון הנוקבא בלילה ומה חסרונה? מה מעלה בזיווג ביום ומה חסרונו?
5. מה היחס בין תרי"ג אברים ושס"ה גידים ביחס לזיווג בין ז"א למלכות?
6. במה זוכה מי שמחזר במלכות באופן הראוי ובמה מי שאין לו זוג?
"וַ
וַיְחִי קמח-קנ
שְׁלוֹשָׁה גְוָונִים
החיסרון, המקום הפנוי בנפש, בא לתיקונים.
באופן טבעי לכולם יש רעב לתענוג, אך יש לדחות אותו כסיבה שבגללה פועלים. מותר ליהנות אך אסור שזו תהיה הסיבה שמפעילה את האדם. האושר מגיע כלוואי ולא כסיבה. תפיסה זו היא יסוד חשוב ביהדות.
מלמד כאן על הצורה שבה צריך האדם להתחבר עם המפגשים שמזמנים לו בחיים. הקב"ה מדבר עם האדם באופן תדיר, ותפקידו לפרש נכון מה להבין, לחשוב ולהרגיש – והכל מעל טעם ודעת.
האידיאה, ההשקפה העליונה היא שצריך להתדבק בהשם יתברך. מכאן יש לגזור כל תגובה לרצון שמתעורר, על ידי דחיית הרצון ובדיקה כיצד להגיב בהתאם לצורך הנפשי האמיתי: להשפיע, ולהקדיש את ההשתוקקות לקשר עם ה', כך שכל תגובה צריכה לייצר אמונה וקשר.
הבעיה והסכנה בקו שמאל, כשיש רצון חזק לחוכמה/שפע – מושכים אותו ממעלה למטה. כאשר מתעורר רצון: מחסור באור יש להבין, שהאור מסתלק בגלל בחירה ראשונית של הנשמה ביתר דבקות. מקום פנוי – דהיינו הרגשה של חוסר, בגין אי קבלת האור, משמע שיש כאן מקום פנוי לעבודה בתיקון הרצון. האור הסתלק בגלל הרצון לפנות מקום לעבודה נפשית. לכן הרגשה נפשית של מחסור באור, מסמנת שיש מקום פנוי לעבודה ולרכישת אמונה. העבודה היא דבקות בהשם.
ניסיון למשיכה גאוותנית של האור ממעלה למטה, תוך כוונה שהאור יגיע למלא את החיסרון, תביא לריקנות ותסכול, רק בהמה פועלת באופן אוטומאטי. כך למשל אין לאכול כי אני רעב, אלא יש כאן מקום לתיקון, דהיינו לברך את השם. עייף – יש לכוון שברצוי לצבור כוח לעבוד את השם וכדומה.
פעולה נכונה היא ממטה למעלה, דהיינו שהתחתון מתקן את רצונו בחסדים, ובא לדבקות בבורא תוך שיתוף ההשתוקקות והפנייתה לקשר – זהו התיקון.
קו ימין מצוות עשה, ושמאל מצוות אל תעשה – בהן דוחים את האור, מפני שאין לפעול לדרישת האור כבעל הבית גם אם אתה מאד רוצה. במקום בו אתה רוצה השפעה – מותר לקבל.
אורות אלו הם ג' גדרי אמונת האבות, ודרכם מסתכלים (מתחברים) הצדיקים. ההסתכלות האמונית היא השומרת את האדם בקו האמצעי ישר-אל התכלית הנרצית.
אהובים העליונים בעלי התבונה (נשמות הצדיקים), אותם הנשמות השייכים לקו ימין, הסתכלו. בעלי דין ידועים במקל חובלים קִרבו לדעת, השייכים לקו שמאל, שמשם כל הדינים. כי מכם בעלי העיניים בתבונה, השייכים לקו האמצעי, שזכו לחכמה המקובלת ע"י תבונה? ויודע, כשעלה ברצונו להוציא ג' צבעים הכלולים יחדיו, לבן אדום וירוק, ג' קווים: ימין לבן, שמאל אדום, אמצעי ירוק, ג' צבעים משולבים יחד ומתחברים, אז מגרפה תחתונה, הנוקבא, נצבעה ויצאה מתוך הצבעים האלה. קורא כאן לנשמות השייכות לימין שמאל ואמצע, ומודיע להם שהמלכות, האני של האדם בא ב – ג' קווים היוצאים מז"א.
וכל הצבעים הללו, לבן אדום ירוק, נראים בנוקבא, היא המראָה להסתכל, שבה בלבד נוהגת ראייה, כשנראית כעין הבדולח. (ואם היא יודעת לעשות אור חוזר – היא נק' אספקלריא מאירה) כפי שהיכה בתוכה ז"א, לפי הזיווג דהכאה דז"א שהזדווג בה בשלושה גוונים שלו, כן נראה בנוקבא מבחוץ, שאֵלו ג' צבעים מסבבים אותה, לימין שלה ולשמאל שלה ולאמצע שלה. וצבע הולך, עולה ויורד. שצבע הלבן, ימין, הולך להיכלל בשמאל. וצבע האדום, שמאל, עולה, מאיר ממטה למעלה. וצבע הירוק, אמצע, יורד, המאיר מלמעלה למטה. ממונים פועלי הדין קבועים בתוכה. להעניש את הממשיכים הארת השמאל ממעלה למטה.
הצבעים, שמסבבים את הנוקבא, הכלולים יחד, מעלים אותה לזיווג פב"פ עם ז"א ביום, ויורדת לבחינתה עצמה בלילה, והיא כמו נר הדולק, שהארתו נראה בלילה, וביום, הארתו נסתרת ואינו נראה. האור נסתר ברמ"ח (ימין המאיר ממטה למעלה) 248 עולמות, כולם הולכים ומאירים בתוכה ממעלה למטה, תוך שס"ה (מצוות לא תעשה – ההתנגדות לקבלה) 365 חלקים, שהם גנוזים ומכוסים למטה.
כי ב' זיווגים יש בנוקבא, של יום ושל חצות לילה. ויש מעלה בלילה, שאז מאירה בבחינתה עצמה, הארת חכמה. ויש חיסרון, זיווג דאחוריים, המחוסר חסדים ואינה מאירה משום זה. ויש מעלה בזיווג של יום, שאז מקבלת מזיווג פב"פ עם ז"א, אבל יש חיסרון, שאז מתבטלת בחינתה עצמה כולה לז"א. הן ביום והן בלילה הנוקבא מקבלת הארותיה מז"א, שנקרא תורה, שכולה ימין ושמאל. תורה (611) עם ב' כוללים דימין ושמאל בגי' תרי"ג (613), אשר רמ"ח בימין, נתונים לנוקבא ביום. שס"ה בשמאל שלו, נתונים לנוקבא בלילה. רמ"ח מאירים בה ממעלה למטה. שס"ה רק ממטה למעלה.
מי שמחזר להשיג אותה, ישבור כנפיים המסתירים אותה, וקליפות הנסתרות, ואז יפתח השערים. מי שזוכה לראות, יראה בדעת ותבונה, כמו הרואה דרך הכותל. לבד משה, הנביא הנאמן העליון, שהיה רואהו עין בעין למעלה, במקום שלא נודע, מחזה ולמעלה דז"א, ששם החסדים מכוסים בלתי נודעים. כל הנביאים קיבלו מנוקבא, מהכותל, ומשה קיבל מז"א, המראָה המאירה.
מי שלא זכה, דוחים אותו לחוץ. כמה גדודים מלאכים מוכנים בשבילו, מעותָדים יוצאים אליו ומוציאים אותו לחוץ, שלא יסתכל בעונג המלך. אוֹי להם לרשעי עולם, שאינם זוכים להסתכל כמ"ש: ולא יבואו לראות כְּבַלַע את הקודש. הסתכלות היא זיווג.
אמר רבי יהודה: מסתכל הייתי והנה מתוך אורות האלו, שהם שלושה גוונים, מסתכלים נשמות הצדיקים. אלו הצבעים, לבן אדום ירוק, עולים ונכללים יחד. אשרי מי שיודע לכלול ולייחד כולם כאחד, ולתקן הכל במקום שצריך, למעלה למעלה, ואז נשמר האדם בעוה"ז ובעוה"ב.
