050- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – קמח-קנ שיעור השקפה

 שיעור שמע:

וַיְחִי קמח-קנ

שְׁלוֹשָׁה גְוָונִים

החיסרון, המקום הפנוי בנפש, בא לתיקונים.

באופן טבעי לכולם יש רעב לתענוג, אך יש לדחות אותו כסיבה שבגללה פועלים. מותר ליהנות אך אסור שזו תהיה הסיבה שמפעילה את האדם. האושר מגיע כלוואי ולא כסיבה. תפיסה זו היא יסוד חשוב ביהדות.

מלמד כאן על הצורה שבה צריך האדם להתחבר עם המפגשים שמזמנים לו בחיים. הקב"ה מדבר עם האדם באופן תדיר, ותפקידו לפרש נכון מה להבין, לחשוב ולהרגיש – והכל מעל טעם ודעת.

האידיאה, ההשקפה העליונה היא שצריך להתדבק בהשם יתברך. מכאן יש לגזור כל תגובה לרצון שמתעורר, על ידי דחיית הרצון ובדיקה כיצד להגיב בהתאם לצורך הנפשי האמיתי: להשפיע, ולהקדיש את ההשתוקקות לקשר עם ה', כך שכל תגובה צריכה לייצר אמונה וקשר.

הבעיה והסכנה בקו שמאל, כשיש רצון חזק לחוכמה/שפע – מושכים אותו ממעלה למטה. כאשר מתעורר רצון: מחסור באור יש להבין, שהאור מסתלק בגלל בחירה ראשונית של הנשמה ביתר דבקות. מקום פנוי – דהיינו הרגשה של חוסר, בגין אי קבלת האור, משמע שיש כאן מקום פנוי לעבודה בתיקון הרצון. האור הסתלק בגלל הרצון לפנות מקום לעבודה נפשית. לכן הרגשה נפשית של מחסור באור, מסמנת שיש מקום פנוי לעבודה ולרכישת אמונה. העבודה היא דבקות בהשם.

ניסיון למשיכה גאוותנית של האור ממעלה למטה, תוך כוונה שהאור יגיע למלא את החיסרון, תביא לריקנות ותסכול, רק בהמה פועלת באופן אוטומאטי. כך למשל אין לאכול כי אני רעב, אלא יש כאן מקום לתיקון, דהיינו לברך את השם. עייף – יש לכוון שברצוי לצבור כוח לעבוד את השם וכדומה.

פעולה נכונה היא ממטה למעלה, דהיינו שהתחתון מתקן את רצונו בחסדים, ובא לדבקות בבורא תוך שיתוף ההשתוקקות והפנייתה לקשר – זהו התיקון.

קו ימין מצוות עשה, ושמאל מצוות אל תעשה – בהן דוחים את האור, מפני שאין לפעול לדרישת האור כבעל הבית גם אם אתה מאד רוצה. במקום בו אתה רוצה השפעה – מותר לקבל.

אורות אלו הם ג' גדרי אמונת האבות, ודרכם מסתכלים (מתחברים) הצדיקים. ההסתכלות האמונית היא השומרת את האדם בקו האמצעי ישר-אל התכלית הנרצית.