068- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רב-רד למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה בזהר ויחי רב-רד
1. מדוע אין הילד פוחד לאמר דברי תורה וסודות עליונים?
2. מהו הפירוש הראשון תר"מ לפסוק: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק"?
3. הדבש שהוא נוקבה נחשב לתורה שבעל פה עפ"י זה מהו "ומתוקים מדבש ונופת צופים"?
4. מדוע עפ"י הפנימיות הלכו ר' יצחק ור' יהודה הלכו לר' שמעון לספר לו דברים ולקבל אישור על נכונותם?
5. מהו חגור חרבך על ירך גיבור… וכי באיש מלחמה רגיל מדובר, אם לא פרט והסבר מדוע דווקא על זבולון ולא על יהודה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
וַיְחִי רב-רד
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה
צדיק מקבל דברי תורה, ומוציא מפיו דברי אמונה.
כשמגיעה מחשבה פרטית לראש, יש לעצור ולבדוק את אותה ביחס שלה לכלל. וכאשר בוחנים את המחשבה דרך האבות הקדושים, אין צורך להתיירא גם מחוכמה גבוהה, בזכות החיבור לשורשים שהם ג' האמונות.
כאן רואים איזו ענווה והתבטלות יש לגדולי עולם חכמי הזוהר, שמבקשים מהילד שמחובר לדרכי אביו, רב המנונא סבא – שהוא יפרש דברי תורה עבורם.
המלחמה האמיתית של האדם היא בדרכי התורה, היא מלחמת היצר כדי להגיע לדבקות בהשם, ועל מי ששומר בגבורה על הברית שלא תיפגם, נאמר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.
אמר רבי יצחק: אם לא נקרה לנו דרך זה, אלא לשמוע דברים אלו די לנו. אמר רבי יהודה, טוב היה לאותו ילד שלא ידע כל כך, ואני מתירא עליו שלא יתקים בעולם בשביל זה. שאל רבי יצחק למה? אמר לו משום שילד הזה יכול להסתכל במקום שאין רשות לאדם להסתכל בו, ואני מתירא עליו, שמטרם יגיע לפרקו, דהיינו מטרם שיגדל ויהיה לאיש, ישגיח ויסתכל שם ויענישו אותו.
שמע אותו הילד, אמר איני מתירא מעונש לעולם, כי בשעה שנפטר אבי מהעולם, ברך אותי והתפלל עלי, ואני יודע שזכות אבי יגן עלי. אמרו לו מי אביך, אמר בנו של רב המנונא סבא אני, לקחוהו והרכיבוהו על כתפיהם שלשה מילין. קראו עליו, מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק, אמר להם הילד, מלה באה לידכם, דהיינו המקרא מהאוכל יצא וגו', פרשו אותו, אמרו לו הקב"ה הקרה לפנינו דרך של חיים, אמור אתה.
מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל
פתח ואמר: מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק. מהאוכל, מצדיק כמ"ש: צַדִּיק אֹכֵל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. צדיק – יסוד, אוכל, השפע מכל ספירות דז"א. לשובע נפשו, לתת שובע לאותו מקום שנקרא נפשו של דוד, הנוקבא. מהאוכל יצא מאכל, כי לולא אותו צדיק, לא היה יוצא מזונות לעולם. והעולם, הנוקבא, לא היה יכול להתקיים. ומעַז יצא מתוק זהו יצחק שבירך את יעקב כמ"ש: מטל השמים ומשמני הארץ.
אע"פ שכל הספירות הן אחד, לולא דין הקשה שבשמאל דז"א, לא היה יוצא דבש, שפע הארת השמאל שבנוקבא, המקובל משמאל דז"א. דבש זה תשבע"פ, הנוקבא, שכתוב עליה, ומתוקים מדבש ונופת צופים. לפי זה, מעַז, זהו תושב"כ כמ"ש: ה' עוז לעמו ייתן, ז"א. יצא מתוק, זהו תשבע"פ, הנוקבא, שבה הדבש.
הלכו ביחד שלשה ימים עד שהגיעו לרחוב הכפר שאמו של הילד דרה שם, כיון שראתה אותם התקינה הבית, וישבו שם שלשה ימים אחרים, ברכו אותו והלכו. וספרו הדברים לפני רבי שמעון, אמר ודאי ירושת התורה ירש , ולולא זכות אבות דרב המנונא סבא היה נענש מלמעלה , אבל הקב"ה הוא עם ההולכים אחר התורה, יורשים אותה, הם ובניהם לעולם כמ"ש: ואני זאת בריתי.
זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. רבי אבא פתח: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ. האם זהו הוד והדר לחגור כלי זיין ולהתאזר בזה, הרי מי שעוסק בתורה, ועורך מלחמתה של תורה, ומתאזר בה, זהו שבח, זהו הוד והדר, ואתה אומר חגור חרבך הוא הוד והדר? אלא עיקר אות ברית קודש נתן הקב"ה ורשם אותו בבני אדם, כדי שישמרו אותו, ולא יפגמו את רושם של המלך. ומי שפוגם אותו, עומד לנגדו חרב נקמת נקם ברית, לנקום נקמת ברית קודש, שנרשם בו, והוא פגם אותו.
ומי שרוצה לשמור ברית קודש, יתאזר ויתקן עצמו וישֵׂם כנגדו, שהיצה"ר יתקיף אותו, את חרב הזו הנמצאת על ירך, להיפרע ממי שפוגם מקום המכונה ירך. וזהו, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, שמנצח את יצה"ר, ועל זה נאמר הוֹדְך והדרֶךָ.
חגוֹר חרבך על ירך גיבור. מי שיוצא לדרך יתקן את עצמו בתפילה לאדונו, ויתאזר בצדק, מלכות, חרב עליונה, בתפילות ובקשות, מטרם שיוצא לדרך, ככתוב: צדק לפניו יהלך וישֵׂם לדרך פעמיו.
זבולון יצא תמיד לשבילים, שהם בחינת למנעולא, ואורָחות, מפתחא. וערך מלחמות, והתאזר בחרב העליונה, הנוקבא מבחינת הדינים שבהארת השמאל שלה. בתפילות ובקשות, מטרם שיצא לדרך. ואז ניצח העמים והתגבר עליהם. הרי יהודה התתקן בחרב הזו, לערוך מלחמות ותיקונים, כי הוא מלכות, ולמה זבולון? י"ב שבטים כולם תיקון מלכות, שגם זבולון בחינת מלכות.
