073- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – ריז-ריט למתקדמים

שיעור שמע:

וַיְחִי ריז-ריט

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם

לומד תורה אינו חושש ממזיקי העולם מפני שממילא אינו פועל לטובת הרצון לקבל לעצמו, כלומר אינו מגלה חסרונות בהם עלולים מזיקים להיאחז. גאוותן הוא חמור שאינו מוריד את החומריות המפריעה בדרכו, ואף מרים את חשיבות החומר בגֶּרֵם המעלות. במצב זה מעמיס הוא על עצמו עול של פחדים וטרדות גשמיים שאינם פוסקים.

ומי שנושא בעול כחמור למשא, מבין בענוותנותו שהרצון לקבל נועד לעול, ואינו רכוש פרטי, הוא רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם דהיינו יכול להוריד את החומריות לאשפה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, שאינו סובל בעולם החומרי. נותן הוא את עצמו לפנימיות הדברים, ואינו נרעש מהמקרים החיצוניים – שם ישּ-שַכָר, בשקט הפנימי.

הזכות לחדש בדברי תורה ניתנת למי שמסיר את הגאווה והחומריות מעצמו, מפרש את המציאות מעבר למקרים, ואז החידושים והתיקונים הטובים נרשמים בנפשו, מאידך אם יש באפשרותו לחדש ואינו עושה כן – מתחייב בנפשו.

משום זה, יששכר, שהיה עיסקו בתורה, הכניע את קליפת החמור, והורידו. ומה שהיה החמור, גרם המעלות כמ"ש: חמור גָרֶם. שהיה עולה להזיק העולם, והנה עתה, שׂם מדורו, בין המִשפּתָיים, בין האשפות, בין הזוהמות של בקיעי העפר. יששכר, ע"י עסק תורתו, השפיל קליפת חמור גָרֶם, ועשהו, רובץ בין המִשפּתָיים, שהורידו לבקיעים שבאדמה, בין האשפות אשר שם.

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב (זו תורה שבכתב) וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה (תורה שבעל פה)  וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל (עול התורה ולהתדבק בה ימים ולילות) וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד – היינו להיות עובד אל ה' ולהדבק בו, ולהחליש את (פרטיות) עצמו בה, דהיינו מרוב עסקו בתורה.

רבי שמעון, רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים מגליל העליון לטבריה (טבורה של עיר). אמר רבי שמעון: נלך ונעסוק בתורה, כי כל מי שיודע לעסוק בתורה, ואינו עוסק, מתחייב בנפשו. ולא עוד, אלא שנותנים עליו עול דרך ארץ ושעבוד רע, שעבוד מלכות כמ"ש ביששכר, ויֵט שִכמו לסבול. ויֵט, נטה כמ"ש: ויטו אחרי הבצע, שסר מדרך הישר. כי מי שמטה עצמו ודרכו, שלא לסבול עול תורה, מיד, ויהי למס עובד, שנופל תחת עול דרך ארץ ושעבוד מלכות. ויַרא מנוחה כי טוב, שראה כי טוב לקבל עליו עול תורה. ולא עוד, אלא גם, ויֵט שכמו לסבול, שמטה עצמו שלא לסבול. מיד, ויהי למס עובד, שהטילו עליו עול דרך ארץ ושעבוד מלכות.

פתח רבי שמעון: לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אשרי הם בני העולם העוסקים בתורה, כי כל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה ואהוב למטה, ונוחל בכל יום נחלת עוה"ב כמ"ש: להנחיל אוהבי יש. יש, זה עוה"ב, בינה, שמימיו, השפע שלו, אינו נפסק לעולם. כי העוסק בתורה מקבל שכר טוב עליון, שאדם אחר לא זכה בו, והוא יש, בינה. ומשום זה מרמז השם יששכר, שעסק בתורה, יש שכר, שהשכר של העוסקים בתורה הוא, יש, בינה.

תרפט) רואה הייתי עד אשר הכיסאות נפלו. כשנחרב ביהמ"ק, נפלו ב' כיסאות. ב' כיסאות למעלה וב' כיסאות למטה. ב' כיסאות למעלה, כיסא של יעקב, ז"א, וכיסא של דוד, מלכות. וכיוון שהתרחק כיסא התחתון מכיסא העליון, שכיסא יעקב התרחק מכיסא דוד, נפלה כיסא דוד כמ"ש: השליך משמים ארץ.

וב' כיסאות שלמטה: ירושלים ובעלי תורה. והכיסאות שלמטה כעין הכיסאות של מעלה. כי בעלי התורה, כיסא של יעקב, ז"א. ירושלים, כיסא של דוד, מלכות. ונמצא, שנפל ב' כיסאות, כיסא דוד של מעלה, הנוקבא, וכיסא ירושלים של מטה. וע"כ כתוב: עד אשר הכיסאות, לשון רבים. כי כיסאות רבים נפלו, ונפלו מעלבונה של תורה. זו"ן נחלקים על החזה, למעלה מחזה, ב' כיסאות שלמעלה, ולמטה מחזה, ב' כיסאות שלמטה. וב' כיסאות שנפלו, הם הנוקבא שלמעלה מחזה והנוקבא שלמטה מחזה.

כאשר צדיקי אמת עוסקים בתורה, כל הכוחות של שאר העמים, ושאר הצבאות, וכל הכוחות והצבאות שלהם, נכנעים ואינם שולטים בעולם. וישראל נועדים לעמי העולם, שעמי העולם מזמינים את ישראל, להעלות אותם לראש על כל העמים. שזהו עניין יששכר, יש שכר. ואם לא, קליפת חמור גָרֶם לישראל ללכת בגלות, וליפול בין העמים, שישלטו עליהם, משום, ויַרא מנוחה כי טוב, שראה התורה, שהיא טובה ומתוקנת לפניו, ויכול להשׂתכר על ידה, כמה טובות וכמה חמודות, והוא היטה דרכו, שלא לסבול עול תורה, בשביל זה, ויהי למס עובד, בגלות.

הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים, גַּם יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ. אלו הדודאים שמצא ראובן כמ"ש: וילך ראובן וימצא דודאים בשדה. ודברי תורה אינם מתחדשים בישראל, אלא על ידיו כמ"שף וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, לָדַעַת, מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל.

י"ב השבטים, י"ב קשרים שבב' זרועות חו"ג, וב' ירכיים נו"ה, בהארת ג' קווים בכל אחת מד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם בנוקבא חו"ג ונו"ה. וע"כ נבחן שיש ג' קשרים בכל אחד מחו"ג נו"ה, והם י"ב.

ומבחינת ד' הדגלים, יהודה וראובן ב' זרועות חו"ג. ואפרים ודן ב' ירכיים נו"ה. וג' קשרים שבזרוע שמאל, יהודה, הם יהודה יששכר זבולון, הארת ג' קווים שבזרוע שמאל. אשר יהודה קשר א', מקו ימין. יששכר קשר ב' מקו שמאל. זבולון קשר ג' מקו האמצעי. יששכר, מקו שמאל, שבו הארת חכמה. וכיוון שהחכמה אינו מאירה בלי חסדים, נבחן שאין לו מזונות להתקיים. זבולון, מקו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, וממשיך חסדים ומלביש את החכמה דקו שמאל, כמו שיוצא למרחק לסחור, כדי להמשיך מזונות שיששכר יוכל להתקיים.

הדודאים נתנו ריח, זו הארת החכמה שבקו שמאל, בחינת יששכר, קשר ב' שבזרוע השמאלית. ונאמר, שדברי תורה אינם מתחדשים בישראל, אלא על ידיו. כי חידושי תורה, הארת חכמה, אינם אלא בקו שמאל, בחינת יששכר כמ"ש: ומבני יששכר יודעי בינה לַעיתים. וכתוב: יודעי בינה, ולא יודעי חכמה, כי חכמה שבקו שמאל אינה חכמה ממש, אלא בינה שחזרה להיות חכמה. כי חכמה ממש אינה אלא בקו ימין. אבל חכמה זו נסתמה, ורק החכמה שבקו שמאל מאירה, שממקורה היא רק בינה.

וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים חֲדָשִׁים  גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ. בני יששכר גרמו שיהיה על פתחינו, פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות, כל מגָדים. חדשים גם ישנים, כמה דברי תורה חדשים וישנים שמתגלים על ידיהם של בני יששכר, לקרב את ישראל לאביהם שלמעלה כמ"ש: לדעת מה יעשה ישראל.

דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ. כל מי שעוסק בתורה כראוי, ויודע לשמח הדברים (לתת להם חיוּת של נשמה) ולחדש הדברים כראוי, אלו הדברים עולים עד הכיסא של המלך, הנוקבא, שהיא הכיסא לז"א, וכנסת ישראל, הנוקבא, פותח להם שערים וגונזת אותם. ובשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, בחצות לילה, מוציאה אותם חידושי תורה לפניו. והקב"ה מסתכל בהם ושמח. אז הקב"ה מתעטר בעטרות העליונות, ושמח במטרוניתא, הנוקבא כמ"ש: חֲדָשִׁים  גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ, שאומרת זאת בחצות לילה, בשעה שמוציאה חידושי תורה לפני הקב"ה. ומאותה שעה והלאה, דבריו של המחדש והמשמח דברי תורה, כתובים בספר העליון כמ"ש: וייכתב ספר זיכרון לפניו.

אשרי חלקו של העוסק בתורה כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ואשרי הוא בעוה"ב. עד כאן ממשלת יהודה, זרוע שנכלל בכל. ג' הקווים, בכוח של כל הצדדים, דרום צפון מזרח, ג' קשרים שבזרוע, יהודה יששכר זבולון, ביחד, כמו בדגלים, שיהודה הארת קו ימין, ויששכר קו שמאל, וזבולון קו אמצעי, כדי שיהודה יתגבר על כל הס"א.

שאלות חזרה זוהר "ויחי" עמודים רי"ז-רי"ט
1. הסבר כיצד הכניע יששכר את קליפת החמור ומהי?
2. הסבר מהו "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד"? (במילים שלך, הסתייע באות תרפ"ו).
3. מדוע כל מי שיודע לעסוק בתורה ואינו עוסק, מתחייב בנפשו?
4. למי מנחיל הקב"ה ש"י עולמות ומדוע?
5. אילו ב' כסאות יש למעלה ואילו הם למטה? אילו כסאות נפלו ואילו לא נפלו ומדוע נפלו?
6. מהי הדרך הראויה והנכונה להתגבר על כל הכוחות של שאר עלמין ושאר הצבאות?
7. על ידי מי מתחדשים דברי תורה בישראל ומדוע?
8. מהם בחינת הדודאים שהביא ראובן ללאה ואיך זה קשור ליששכר, עד כדי שחידושי התורה מתגלים על ידו?
9. במי שמח הקב"ה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams