076- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רכו-רכט שיעור מתקדמים
שיעור שמע
א. מה יעשה אדם שהוא טרוד ורוצה להתפלל והוא בצרה ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו?
ב. כנגד מה נתקנו התפילות ומה זה מצביע על עבודת האדם?
ג. כיצד עולה התפילה למעלה וכיצד היא גורמת לזיווג?
ד. כיצד קשורים הכהנים והלויים בענין הקורבן להכנה לקראת זיווג דהיינו לקראת תפילה?
ה. מה הקשר בין תפילה שמחייבת שבח הבורא לבין קורבן שצריך להקריב כדי לייצר זיווג בין השכינה הקדושה לבין הקדוש ברוך הוא
וַיְחִי רכו-רכח
דָּן יָדִין עַמּוֹ
גם כשאדם טרוד ומרגיש חסרונות, עדיין עליו להקדים ולשבח את ריבונו של עולם לפני התפילה, זוהי הבחירה וההבנה שהצרות הפרטיות אינן חשובות מהבורא.
ומה יעשה אם מאד קשה ואינו יכול להתחיל לשבח? עליו לשבח אפילו בלי הרגשה שניתן לכוון את הלב, כי בלי שבח אין טעם לתפילה, שהיא בקשה לחיבור. בכל אופן ישבח, שאַחֲרֵי הַמַּעֲשִׂים נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת.
הבקשה היא פעולת השמאל ההשתוקקות, עליה יש לוותר כעומדת בפני עצמה, ולפעול את השבח הוא בחינת הימין. ללא הכללת השמאל בימין אין התפילה עולה, אלא בקו אמצע בלבד, אחרת התפילה לא אמיתית.
על האדם להקריב את הבהמיות שבו לפי התפילה, אחרת מראה הוא שהטרדות הבהמיות שלו חשובות מהמלך. הלב צריך לרצות את השם, זה הרצון להיות מאושר, אך יש לעורר אותו עד אשר רוצה הוא להתדבק במלך ולא בתענוג רגעי. צריך רצון והשתוקקות למה שמוכנים לתת לו מלמעלה – זהו קשר, לכן מברכים ומבקשים: מָלֵא אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִיבֶּנוּ לְטוֹבָה.
בנוסף, קו השמאל (רצון לקבל) לא חסר לאדם, עליו להגביר את השבח, צד הימין, צד הפנימי, רק בחיצוניות לא ניתן להתפלל.
רבי יוסי ורבי חזקיה היו הולכים לראות את רבי שמעון בקפוטקיא. אמר רבי חזקיה: לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא? כיצד יתפלל כשליבו טרוד, כיצד ישבח?
אמר לו רבי יוסי: אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה יגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו כמ"ש: תְּפִלָּה, לְדָוִד שִׁמְעָה יְהוָה, צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי. שִמעה ה' צדק, מתחילה, משום שסידר שבח של ריבונו. ואח"כ, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. מי שיכול לסדר שבח של אדונו ואינו עושה, עליו כתוב: גם כי תרבו תפילה אינני שומע.
כתוב: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. תפילות נגד התמידים תיקנו. תפילת שחרית נגד תמיד של שחר. ומנחה נגד תמיד של בין הערביים. בהתעוררות של מטה ע"י הקרבת הקרבן, מתעורר ג"כ למעלה. וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, מתעורר העליון ממנו. עד שההתעוררות מגיע למקום שצריכים שם להדליק את הנר עד הנקודה האמונית, והוא נדלק. ונמצא שבהתעוררות העשן, העולה מקרבן שלמטה, נדלק הנר למעלה, הנוקבא. וכשנר הזה נדלק, כל נרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו. נמצא, שהתעוררות הקרבן הוא תיקון העולם, וברכות העולמות כולם.
כי התחתונים, שבעולם עשיה, אינם יכולים להעלות מ"ן ישר לזו"ן דאצילות, אלא רק למדרגה עליונה הסמוכה לה. ואותה מדרגה מעלה ג"כ לעליונה הסמוכה לה. וכן עולה המ"ן ממדרגה למדרגה, עד שהמ"ן מגיעים לזו"ן דאצילות. ע"כ נאמר, שבהתעוררות של מטה, ע"י הקרבן שהתחתונים מקריבים בעולם עשיה, מתעורר ג"כ למעלה, שמתעוררים המדרגות שבעולם היצירה, להעלות המ"ן שקיבלו מעשיה אל עולם דבריאה. ובהתעוררות של מעלה, של המדרגות דבריאה, אל העליון ממנו, לעולם אצילות, מתעורר העליון ממנו, עד שמגיע המ"ן אל הנוקבא, ומעלה המ"ן לז"א. והיא מאירה
ממנו. להדליק את הנר, פירושו לייחד הנוקבא, שנקראת נר, בז"א, כדי שתקבל ממנו אור, שנבחן שנדלקת ממנו.
איך נעשה זה? התחיל עשן הקרבן לעלות, אלו צורות הקדושות הממונים על עולם העשיה, מתתקנות להתעורר להעלות מ"ן, ומתעוררות למדרגות שמעליהן בעולם היצירה, בתשוקה עליונה כמ"ש: הכפירים שואגים לטרף. ואלו שבעולם היצירה, מתעוררות למדרגות עליונות שעליהן בעולם הבריאה, עד שמגיע ההתעוררות למקום שצריכים להדליק את הנר, כלומר, עד שרוצה המלך, ז"א, להתחבר במטרוניתא, הנוקבא.
מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות השתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים ותחתונים נמצאים בברכות.
כל מדרגה תחתונה נחשבת לנקבה כלפי מדרגה העליונה ממנה. כגון עשיה נחשבת לנקבה כלפי עולם היצירה, והיצירה נחשבת לנקבה כלפי עולם הבריאה. וכן מדרגה העליונה נחשבת לזכר כלפי התחתונה ממנה, כגון יצירה נחשב כזכר לעולם עשיה, וכן בריאה נחשבת לזכר לעולם היצירה. כי זה הכלל, המשפיע הוא זכר, והמקבל הוא נקבה.
וכיוון שאין מדרגה יכולה לקבל משהו ממדרגה גבוהה ממנה יותר ממדרגה אחת, ומקבלת רק מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, נמצא שכל מדרגה העליונה המשפיעה, הוא זכר, וכל תחתונה המקבלת ממנה, היא נקבה. וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה, היא מעלה אליה מ"ן, באופן, שכל תחתונה מעלה מ"ן לעליונה ממנה, הסמוכה לה, עד שמגיע לא"ס. ואז א"ס מוריד שפע, מ"ד. וכל מדרגה עליונה משפיעה השפע שקיבלה, למדרגה תחתונה הסמוכה לה,
שכן משתלשלת המ"ד ממדרגה למדרגה, עד התחתונים שבעולם העשיה.
כל מדרגה עליונה היא בחינת המשפיע הזכר והמקבל נק'.
הכהנים, קו ימין, והלויים, קו שמאל, מתעוררים בהקרבת הקרבן, כדי להתחבר הימין עם השמאל. הכהנים והלויים, בעת הקרבת הקרבן, זה מעורר השמאל, הלויים, וזה מעורר הימין, הכהנים. משום שהחיבור הזכר אל הנוקבא, אינו אלא בשמאל וימין כמ"ש: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז, אחר החיבוק של ימין ושמאל, מתחבר הזכר עם הנוקבא, והתשוקה נמצאת, והעולמות מתברכים, והעליונים ותחתונים הם בשמחה. הנוקבא אין לה מעצמה לא כלום, והכל נותן לה ז"א. ומתחילה משפיע לה מקו השמאל הארת חכמה, ואח"כ משפיע לה מקו ימין אור החסדים. וזה אינו נבחן לזיווג, אלא מכונה חיבוק, שמחבקה בשמאלו וימינו, כי אע"פ שיש עתה ימין ושמאל לנוקבא, כמו שיש לז"א, עם זה אינם שווים, כי הימין ושמאל שבז"א עומדים בשליטת הימין, והשמאל אינו מאיר בו, והימין ושמאל דנוקבא עומדים בשליטת השמאל, והימין אינו מאיר בה. זיווג הוא השוואת הצורה, וע"כ אינו נבחן כאן לזיווג, אלא לחיבוק. ואחר שהנוקבא נשלמה בימין ושמאל, הוא מתחבר עימה ע"י קו אמצעי, הכולל לימין ולשמאל במידה שווה. ואז נמצאים זו"ן שווים זה לזה, במידתו של קו האמצעי, המאיר בשניהם יחד. ואז נבחן לזיווג, שנמצאים בהשוואת הצורה. באופן, שעיקר השפע הוא ההארות שבימין ובשמאל, ולא יותר, אלא שאינם מקובלים אל הנוקבא, זולת דרך קו אמצעי, הזיווג, בהשוואת הצורה. ואז מקבלת השפע מז"א לעולמות. חיבוק הימין עדיין אינו זיווג לקבלת אורות, אלא החסדים נותנים את צורת הקבלה הראויה. זיווג דורש השוואת צורה. בשמאל אין חיבור, אלא החיבור מגיע שהנוקא משווה צורה לימין.
הקורבן הוא כוח החיבוק של כהן ולוי, ולאחר מכן ניתן לבוא לחיבור בקו אמצעי.
וע"כ הכהנים והלויים מעוררים דבר למטה, את הקרבן, לעורר השתוקקות ואהבה למעלה. השתוקקות שמאל ואהבה ימין. כי הכל תלוי בימין ושמאל. כי קו האמצעי אינו אלא המייחד אותם. נמצא, שהקרבן הוא יסוד העולם, תיקון העולם, חדוות העליונים והתחתונים. והכל עולה באחד, בקו אמצעי, המייחד את הימין ושמאל ומשלימם. השתוקקות שמאל, אהבה ימין, רק כאשר הימין יחד עם השמאל.
עתה, התפילה במקום קרבן, וצריך האדם לסדר תחילה שבחו של הקב"ה כראוי. ואם אינו מסדר שבחו, תפילתו אינה תפילה. סדר השלם של שבח הקב"ה הוא, מי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, כלומר, להעלות מ"ן לייחוד זו"ן, שבזה מתעוררים העליונים והתחתונים ומושכים ברכות לכל העולמות. בהיות התפילה במקום קרבן, ע"כ צריכים לסדר שבחו של הקב"ה תחילה, להמשיך ב' ההארות מימין ושמאל מקודם, כמו בקרבן, שהוא החיבוק. ואח"כ יתפלל התפילה, שבה הזיווג הוא בקו האמצעי, המייחד את שניהם. ואם אינו ממשיך מקודם הימין ושמאל, אין תפילתו תפילה. כי הזיווג אינו אלא הייחוד של ימין ושמאל, וכיוון שעוד לא המשיך אותם אל הנוקבא, לא יתכן שום זיווג, שאין שם מה לייחד.
תפילה היא חיבור של ימין ושמאל.
גם אדם טרוד צריך לשבח, אחרת אין תפילתו בכלל תפילה. על האדם לעורר בתוכו ימין ושמאל – דהיינו לסדר שבחו של מקום.
