078- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רלב-רלד למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה- זהר ויחי עמ' רלב-רלד
1. מהי מערה ומהו לוד מבחינה פנימית עד כדי שתוקפו של אור השמש הכריח את רבי אלעזר ורבי אבא להיכנס למערה?
2. מדוע מבקשת הנוקבא מז"א שימני כחותם על ליבך מה מיוחד בחותם?
3. למה מדמה את עזות האהבה ומדוע?
4. כיצד קשורה קנאה לאהבה ומהי הקנאה המדוברת?
5. כיצד אין המים מכבים את האש אלא מגבירים את האהבה שיש?
6. נסה להרגיש את החיבור הנפשי של רבי שמעון לרבי אלעזר.
7. מהי השאלה שמעלה רבי שמעון שבגינה מבקש לספר סוד כמוס?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
וַיְחִי רלב-רלד
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ
כָּל הַאוֹהֶב ואֵין הַקִּנְאָה קְשׁוּרָה עִמּוֹ, אַהֲבָתוֹ אֵינָהּ אַהֲבָה.
קידושין ב: דרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר אל מי? וכאן אומרת הנוקבא – כנסת ישראל, אני דבוקה בקב"ה כחותם שלא ניתן להפרידו, מעין ברית עולמים.
מצד אחד מלמדים חז"ל שהקנאה מוציאה את האדם מהעולם, מצד שני קנאת סופרים מבורכת, דהיינו קינאה בצורה ולא בחומר. לכנסת ישראל קינאה ראויה ודבקות ברצון העתידי, בפוטנציאל של חיבור בצורת ההשפעה והאהבה עם השם.
קנא =151 הוא שם אהיה במילוי הה שם העתיד. כאשר רואה אדם את כל תקוותו העתידית עם אשתו, זו הקנאה הרצויה. הרצון העתידי שאליו רוצה רוצה להגיע, הפוטנציאל בשם אהיה כפי שנתן השם יתברך תקווה לעם ישראל לצאת ממצרים.
רבי אלעזר ורבי אבא נמלטו לתוך המערה (קטנות) שבלוד (מוחין דהולדה), שבאו שם מחמת תוקפו של אור השמש (ג"ר דחוכמה), שהיו הולכים בדרך, ולא יכלו לסבול. אמר רבי אבא, נסבב את מערה הזו (נהיה אנחנו הסיבה שכאן יתמלא ) בדברי תורה. פתח ואמר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. מספר רבי אלעזר ששמע מאביו הרשב"י – שאין לכנסת ישראל, הנוקבא, שלמות ורצון ותשוקה אל הקב"ה, אלא ע"י נשמות הצדיקים, שהם מעוררים נביעת מים התחתונים בנוקבא, נגד מים העליונים דז"א, שמעלים מ"ן לנוקבא, שבשעה ההיא שלמות הרצון והתשוקה הן בדבקות אחד לעשות פירות. המלכות שהיא עניה ודלה – האות ד' – נצרכת לחסדים, לאות ג' גומל החסד, לשם כך צריך שנשמות הצדיקים יעלו ביקוש ותפילה.
אחר שנתדבקו זו"ן זה בזה, והיא קיבלה תשוקה לז"א, היא אומרת: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ. דרכו של חותם, כיוון שנתדבק במקום אחד, אע"פ שהוסר משם, הרי נשאר רשימתו באותו מקום, ואינה סרה ממנו, וכל הרשימה וכל הצורה שלו נשאר שם. כך אמרה כנסת ישראל, הנוקבא, הנה נתדבקתי בך, אע"פ שאסור ממך ואלך בגלות, שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך, כדי שישאר כל צורתי בך, כאותו חותם המשאיר כל צורתו באותו מקום שנתדבק בו.
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה. עזה היא כהיפרד הרוח מן הגוף. כשהגיעה שעתו של אדם להסתלק מן העולם, וראה מה שראה, הרוח הולך בכל איברי הגוף, ומעלה גליו, כמו שנוסע בספינה בים בלי משוטים, עולה ויורד ואינו מועיל לו, בא ושואל להיפרד מכל איברי הגוף. ואין דבר קשה ביותר כהיום שהרוח נפרד מהגוף. כך תוקף אהבת כנסת ישראל אל הקב"ה, כתוקף המוות בשעה שהרוח רוצה להיפרד מהגוף.
קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה. כל האוהב, ואין הקנאה קשורה עימו, אהבתו אינה אהבה, אלא כיוון שקינא נשלמה האהבה. מכאן, שצריך האדם לקנא את אשתו, כדי שיתקשר עימה באהבה שלמה, כי מתוך כך אינו נותן עיניו באישה אחרת. קשָה כשאוֹל קנאה, כמו ששאוֹל קשה בעיניהם של רשעים לרדת בו, כך קנאה קשה בעיניו של האוהב המקנא, להיפרד מהאהבה.
שאוֹל, בשעה שמורידים את הרשעים בו, מודיעים להם חטאיהם על מה מורידים אותם, וקשה להם. כך מי שמקנא תובע על חטאים, וחושב כמה מעשים חשודים שעשתה, ואז מתקשר בו קשר האהבה.
רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. שלהבת יה, זהו שלהבת השורף ויוצא מתוך השופר, יסוד אמא, הנקראת י"ה, שהתעורר ושורף. קו שמאל דאמא כמ"ש: שמאלו תחת לראשי. זהו שורף שלהבת האהבה של כנסת ישראל, השכינה, אל הקב"ה.
משום זה כתוב: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי כשבא הימין, מים, חסד, עוד מוסיף שריפת האהבה (מסך דחיריק – שני הפכים בנושא אחד), ואינו מכבה שלהבת השמאל כמ"ש: וימינו תחבקני. כי בעת הארת החכמה שבקו שמאל דאמא אל הנוקבא, הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים. וכשבא קו הימין בחסדים שלו, המכונים מים, להשקיט את השריפה, אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והחכמה מאירה בכל השלמות. מים חסדים, אש חוכמה – וכאשר החוכמה באה במסגרת החסדים שמ מים – זו התכלית, להשתמש עם הרצון, בהחלט להינות – אך מהאמת. וכך כאשר ברחו מאור השמש ששורף, למדו תורה שמשולה למים, לחסדים.
בעוד שהיו יושבים שמעו קולו של רבי שמעון שהיה בא בדרך (שהוא בדרגת יחידה, כך שאין השמש משפיע על מדרגתו), הוא רבי יהודה ורבי יצחק, קרב רבי שמעון אל המערה, יצאו רבי אלעזר ורבי אבא. אמר רבי שמעון: מכותלי המערה אני רואה שהשכינה כאן, ישבו. שאל רבי שמעון במה אתם עוסקים? אמר רבי אבא, באהבה של כנסת ישראל להקב"ה, ורבי אלעזר ביאר מקרא הזה, שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, אמר לו רבי שמעון: באהבה העליונה וקשר החביבות הסתכלת.
שתק רבי שמעון שעה אחת ואמר: בכל מקום השתיקה יפה חוץ משתיקה בתורה. סוד כמוס אחד יש לי כמוס עמדי, ואיני רוצה שיאבד מכם. והוא דבר עליון ומצאתי אותו בספר רב המנונא סבא.
בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה, ורודפת אחריו כמ"ש: שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפון באוצרות המלך.
