083- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רמז-רמט – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה ויחי קמז-קמט
1. למה כתוב "בן פורת" פעמיים?
2. מדוע יוסף לא מצטרף ולא מוזכר בי"ב השבטים? אגב כך, מדוע כתוב "רבות בנות עשו חיל", והרי השבטים הם זכרים?
3. באיזה תנאי מקבלת המלכות קדושה שלמה?
4. מהו "רבות בנות", והלא היו י"ב שבטים. על מה מצביע "רבות בנות" ומהיכן נלמדת המלה "רבות"?
5. מיהן "בנות עלי שור"?
6. במה סומכת הנקבה על הזכר, דהיינו על היסוד?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
וַיְחִי רמז-רמט
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן. למה כותב פעמים בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, אלא שהמדרגה מתחלקת למנעולא ומפתחא. יוסף הצדיק, הוא יסוד, המשפיע, הזכר – בריח תיכון המחבר שמים וארץ, אשר בארץ נמצאת בחינת המקבלים – בָּנות צָעדָה עלֵי שוּר. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל, הן י"ב השבטים וכן כתוב: וְאַתְּ, עָלִית עַל כֻּלָּנָה.
הברית היא המחברת מקום של השפעה, הצד האמוני למקום של קבלה. הצד האמוני אינו טבעי באדם, אלא יש לפתח אותו, דרך קו אמצעי, הברית.
ותֵשֶב באיתן קשתו – היא בת זוגו של יוסף שהחזיקה אותו שלא יחלש והחזיק בקו אמצעי למרות שהיא מושכת לשמאל, שתפקידה לגלות את ההשתוקקות. ותפקידו לשמור שלא יתפזרו הרצונות מחוץ למסגרת הכלל בקו אמצעי, שזו הדרך לאהבה.
סיום הגוף, יסוד, הוא כמ"ש: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. כתוב בן פורת שתי פעמים, בן פורת למעלה, יסוד שלמעלה מחזה, ובן פורת למטה, יסוד שלמטה מחזה. ולמה אין בן פורת למטה בתיקוני המטרוניתא, בין י"ב השבטים, י"ב בָקר, שהמטרוניתא מתתקנת עליהם מלמעלה? כי כמ"ש: בָנות צָעדָה עלֵי שוּר, צריכים בנות לתיקונים שלה, נקבות שהם י"ב השבטים, ולא בנים. ויוסף, יסוד, בן, זכר כמ"ש: רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל הן י"ב השבטים, המתוקנים לכיסא תחת הנוקבא כמ"ש: ואת עלית על כולָנָה.
מלכות לא קיבלה מלכות קדושה ושלמה, עד שנתחברה באבות, חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א. וכשנתחברה באבות, נבנתה בניין שלם מעולם העליון, עולם הזכר, בינה, כי אז מקבלים חג"ת דז"א מצד ימין של הבינה. והמלכות מקבלת מצד שמאל של הבינה. ועולם העליון נקרא ז' שנים, משום שכל הז' שנים בו, כי הבינה כוללת בתוכה כל ז"ס חג"ת נהי"מ המכונים ז' שנים. בכדי שהמלכות תקבל מדרגה שלמה, לא מספיק שתקבל רק מנצח הוד יסוד, מחזה ולמטה – אלא עליה לקבל מחזה ולמעלה של ז"א, ולשם כך עליה לקבל סיוע מלאה, ולאחר מכן רחל יורשת את חלקה.
עולם העליון, בינה, כולל ז' שנים. וע"כ כתוב: וַיִבנֵהו שבע שנים, ולא כתוב: בשבע שנים כמ"ש: כי ששת ימים עשה ה', ולא כתוב בששת, משום שששת הימים חג"ת נה"י דז"א עשו את השמים וארץ. אף כאן, ששבע השנים בנו אותו, בינה. וכתוב: אלה תולדות השמים והארץ בהִבָראם, שפירושו, באברהם, כי אברהם, חסד, נקרא שבעת ימים. ובו נבנה עולם העליון בינה. והם נקראים עולם הזכר. כי חסד כולל כל ז"ס ומקומו מחזה ולמעלה דז"א, ששם ד' רגלי הכיסא: חגת"מ, אל הבינה שעליהם מלמעלה. וע"כ נחשב כאילו הם בונים את הבינה, כי הבינה נסמכת עליהם.
כעין זה למטה יש ז' שנים, חג"ת נהי"מ, המחולקות לי"ב שבטים, שהם עולם התחתון, הנוקבא וכמ"ש: שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. מאחר שאמר שבעת ימים ושבעת ימים, הרי הם ארבעה עשר, ולמה אומר ארבעה עשר יום? להראות את עולם העליון ועולם התחתון, שבעת ימים ושבעת ימים, ע"כ מרמז עליהם ארבעה עשר יום. אלו שבעולם העליון הם זכרים, ואלו שבעולם התחתון הן נקבות. אלו הנקבות, חג"ת נה"י המחולקים לי"ב, עוה"ז, הנוקבא, הוא עליהם. ע"כ כתוב: רבות בנות עשו חָיִל, י"ב השבטים עשו חָיִל כמ"ש: כל הפקודים למחנה יהודה. וכן כולם נתרבו מאוד. וסוף הכתוב: ואת עלית על כולָנָה, שהנוקבא היא למעלה מכולם.
ואם תאמר, הכתוב אומר רבות בנות עשו חָיל. והרי אינם אלא י"ב ולא יותר, חוץ מחָיִל הזה שעבדו, שכל אחד מהם נתרבה, שזה כבר מרומז במילים, עשו חָיִל. ולמה אומר רבות בנות? אלא כמ"ש: זעקת סדום ועמורה, כי רבה, שפירושו כמו גָדלה. וכן רבות, פירושו גדולות, עליונות וגדולות על כל, ואלו נקראות חיות גדולות. עשו חָיִל, שכל שבט ושבט נתרבה מאוד. והחונים עליהם, הם יששכר זבולון על דגל יהודה, שמעון וגד על דגל ראובן, מנשה ובנימין על דגל אפרים, אשר ונפתלי על דגל דן. ונקראים חיות קטנות, המתחברים כאחד עם חיות גדולות, יהודה ראובן אפרים ודן, שיתתקן בהם המטרוניתא, הנוקבא, לשמח בהם עליונים ותחתונים כמ"ש: לוויתן זה יצרת לשחק בו. לוויתן, לשון חיבור, חיבור חיות קטנות עם גדולות. משום זה כתוב: רבות (גדולות – יהודה ראובן אפרים ודן) בנות עשו חָיִל. כך בנפש האדם ישנם כללים גדולים, וישנם כללים קטנים יותר, הם י"ב כללים מהם עושים חיל.
בן פורת עלֵי עין, בָנות צָעדָה עלֵי שוּר. הלוא צועדות, היה צריך לומר, לשון רבות, כמו בנות? אלא, בן פורת עלֵי עין, עין הוא עין משפט, הנוקבא, המקבלת ממשפט, ת"ת. ויוסף, יסוד, עומד ומשפיע, עלֵי עין, הנוקבא, והיא העין, הצועדת ופוסעת לקחת בנות לתיקונה. בָנות צָעדָה, שהנוקבא צועדת עם בנות. ולא בנים. עם בנות צעדה, הנוקבא, שהן ראויות לתיקונה, ולא בנים, שאינם ראויים לתיקונה.
וימררוהו ורוֹבּוּ וישׂטמוהו בעלי חיצים. ע"י הסתכלות של אהבה אליו כמ"ש: הָסֵבִּי עינייך מנגדי שהם הרהיבוני, שהן שורפות אותי בשלהבת האהבה שלך. אף כאן לא היה יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא. וע"כ נאמר ע"ז, וימררוהו ורוֹבּוּ. וע"כ אומר, וישׂטמוהו בעלי חיצים. שלא היה יכול לסבול. כי הנוקבא, בניינה משמאל, וע"כ עיניה מטות את הז"א לדינים דשמאל. ולהיותו מקו אמצעי, אינו יכול לסבול. וגם יוסף, יסוד, קו אמצעי שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ע"כ גם הוא אינו יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא, שהם התעוררות השמאל.
ותֵשֶב באיתן קשתו. קשת, הנוקבא. למה כתוב קשתו, ולא קשת? זהו בת זוגו של יוסף, ע"כ אומר קשתו. באיתן, שהלבישה אותו כוח וגבורה, שלא נחלש כוחו מחמת זיווגו עימה, כי ידעה, שיוסף לא יטה דרכו במדרגה ההוא, שלא יטה מחמת הזיווג למדרגת השמאל, למקום הדינים, כי אות ברית שלו הוא לימין ושמאל ביחד.
ויפוזו זרוֹעֵי ידיו. מה פירושו של ויפוזו? כתוב: הנחמדים מזהב ומפז רב. וכתוב: ותמורתה כלי פז. ויפוזו, לשון פז ויקר, כי נתיקרו זרוֹעֵי ידיו במרגליות העליונה, הנוקבא העליונה שמחזה ולמעלה, מתוך שקיבל השפע מזיווג שלה. וקיבל זה כמ"ש: מידי אביר יעקב, מאלו ב' הצדדים, קו ימין ושמאל, שיעקב נתחזק בהם. משָם ניזון אותה אבן היקרה, הנוקבא כמ"ש: משָם רועה אבן ישראל. אותה אבן היקרה ניזון מאלו י"ב צדדים, צפון ודרום, ידי יעקב, כי יש חג"ת נה"י בצפון וחג"ת נה"י בדרום, שהם י"ב. ונוקבא ניתנת ביניהם ומתברכת מהם, וניזונה מהם ע"י צדיק, יוסף.
שנתווסף ליוסף ברכה אחרת כמ"ש: מֵאֵל אביך ויעזרךָ ואת שדי ויבָרכֶךָ. היה צריך לומר, אל אביך יעזרך ואל שדי יברכך. מהו שאומר מאל אביך, ואח"כ יעזרך? כמו שכתוב: וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ. יברכך היה צריך לומר?
אלא שיָרש למעלה, בז"א, ולמטה, בנוקבא. ירש למעלה כמ"ש: מאל אביך, נחלה העליונה, המקום שנקרא שמים, ז"א, שיעקב היה מרכבה לו. ויעזרך, שלא יחליף מקום זה במקום אחר, ועזרתו תהיה ממקום זה ולא מאחר.
מהו ואת שדי, היה צריך לומר אל שדי? אלא היא מדרגה אחרת, תחתונה. בכל מקום, את ה', זו היא השכינה. כמו, וארא את ה'. את, לרבות השכינה. ואת, עם ו', רומזת לז"א, לכלול, יום, ז"א, בלילה, הנוקבא, ולילה ביום כמ"ש: ואת שדי, עם ו', כי משם יוצאות ברכות לעולם.
