086- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רנו-רנח – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה ויחי רנו-רנח
1. מדוע כתוב כל אלה שבטי ישראל ולא די ב"אלה שבטי ישראל"?
2. מהי ברכה שלמה, וכיצד רואים אותה בפסוק "איש אשר כברכתו ברך אותם"?
3. איזה ב' בחינות יש בנוקבה וכיצד זה מסביר שהברכה צריכה להיות מזכר ונקבה?
4. מדוע כתוב ויכל יעקב לצוות את בניו ולא לב5D7ך 5D7ת בניו?
5. מדוע מקום מערת המכפלה נקרא קרית ארבע?
6. אם מרכבה חייבת להיות כלולה מארבע והאבות הם שלוש, מיהו המשלים לבחי' הרביעית? הסבר ונמק.
7. מדוע נקרב דוד המלך דווקא בציון?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
וַיְחִי רנו-רנח
וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם
שְׁלֵמוּת בְּרָכָה הִיא בֶּחִיבּוּר בְּחִינָת זָכָר וּנְקֵבָה.
שלימות של ברכה אפשרית רק בחיבור בחינת זכר ונקבה, פנימיות וחיצוניות, זָכוֹר וּשְׁמוֹר בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ – זו שלמות, וכתוב: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם. ובעבודת הנפש צריכים את שתי הבחינות: חלוקה וחיבור, גם של זכירה – מצוות עשה, וגם שמירה – מצוות לא תעשה.
בנפש האדם ישנם י"ב קשרים המחברים לישות המרכזית שבה – השכינה הקדושה שבנפש, שזה האני האמיתי שאוהב את הקב"ה.
יעקב מברך את הבנים: וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ. כברכתו, היא בת זוגו, הנוקבא, הנקראת ברכה, שניהם זכר ונקבה כלולים יחד. לכאורה נראה שהשבטים הם רק זכרים, אך מלמד כאן שישנן שתי הבחנות, גם של פנימיות וגם חיצוניות, גם זכרים וגם נקבות אשר כל אחד צריך לקבל את הבכרות מהמקור שלו.
פתח רבי אבא: כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר. כל אלה נאמר, כדי לחבר את השבטים, במקום שכל הברכות יוצאות משם, בנוקבא (השכינה הקדושה, המקום שמחבר את כולם, לכן אומר כָּל ). שנים עשר, הם שנים עשר קשרים של תיקוני הנוקבא. והיא עצמה התחברה עימהם. ע"כ כתוב: כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וזאת אש%Q8 דיבר להם אביהם ויברך אותם. כי הנוקבא מכונה זאת, והתחברה עם שנים עשר השבטים, כי במקום הזה, בנוקבא שורה הדיבור. כי ז"א נקרא קול, והנוקבא דיבור.
הגדרה של פרט היא הקשר שלו לכלל, למשל רגל היא פרט בגוף, אך הקשר הוא תפקידה להוליך את כל כלל הגוף. וכך הגדרת כל שבט הוא בקשר שלו לכלל שלמות העם, ולכן מגדיר אותם כ-י"ב קשרים.
וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם. כאן קשר אחד, לחבר ממטה למעלה וממעלה למטה. ממטה למעלה בי"ב השבטים. וממעלה למטה, וזאת, הנוקבא, שהתחברה עימהם מלמעלה. אשר דיבר, הרי החיבור של זכר ונוקבא, כי אין דיבור בלי קול, ז"א, קשור לשני צדדים: ממטה, י"ב, ומלמעלה, וזאת. ולסוף קשר אותם במקום העליון, בזו"ן שמחזה ולמעלה, ששם זכר ונוקבא יחד, שהנוקבא כלולה בז"א, בחסדים שבו כמ"ש: וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם. כברכתו, הוא בת זוגו, הנוקבא, הנקראת ברכה. איש אשר 59Bברכתו, שניהם כאחד. שז"א ונוקבא כלולים יחד.
פתח ואמר: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ. יברכ59Aָ ה' מציון, כי ממנו יוצאות ברכות להשקות את הגן, והוא כולל כל הברכות ונותן לה. ואח"כ, וראה 591טוב ירושלים, שכל הברכות באות מזכר ונוקבא. כעין זה כתוב: יברכךָ ה' וישמרךָ. אשר, יברכךָ ה', מהזכר, וישמרךָ, מהנוקבא, כי השמירה נמשכת מנוקבא. יברכךָ ה', ז"א, וישמרךָ, משמור הנוקבא. והכל דבר אחד הוא, כי משניהם הברכות יוצאות לעולם. וע"כ כתוב: איש אשר בברכתו בירך אותם.
ב' בחינות בנוקבא: החיצוניות, בחינתה עצמה, הפנימיות, מה שמקבלת מז"א. וע"כ יש לה ב' בחינות יסוד: יסוד הפנימי ציון, זכר שביסודה. יסוד החיצוני ירושלים, נוקבא שביסודה. יברכךָ ה' מציון, כי כל הברכות מפנימיות היסוד באות, מז"א. ואחר שהפנימי השפיע ליסוד החיצוני, ירושלים, כתוב: וראֵה בטוּב ירושלים. ויש מהשבטים, שנמשכים מפנימיות הנוקבא, ויש שנמשכים מחיצוניות הנוקבא. ובירך לכל אחד כראוי לו.
וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו
וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָס5D6ף אֶל-עַמָּיו. למה כתוב לצוות את בניו, הלוא לברך היה צריך לומר? אלא שציווה אותם על השכינה, שיתקשרו עימה. עוד, שציווה אותם על דבר המערה, שקרובה לגן עדן, ושם אדה"ר קבור.
מקום זה נקרא קריית ארבע, משום ששם נקברו ארבעה זוגות: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. אלא לומדים, שהאבות הם מרכבה קדושה. ומרכבה אינה פחותה מארבע. הקב"ה חיבר את המלך דוד עם האבות, ונעשו מרכבה שלמה במספר ארבע כמ"ש: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. כי דוד המלך התחבר להיות מרכבה שלמה עימהם. וא"כ, דוד היה צריך להיקבר עם האבות, ויהיה עימו, קריית ארבע. מהו הטעם שלא נקבר עימהם?
אלא דוד המלך, מקום מתוקן היה לו, והוא ציון, יסוד דז"א, שיתחבר בו כאחד. ואדם שנקבר עם האבות, המה נקברו עימו, משום שהיה מלך הראשון, שנעבר ממנו המלכות וניתנה לדוד המלך, שמימיו של אדם נתקיים דוד המלך. כי אדה"ר נגזר עליו שיחיה אלף שנים. והועברו ממנו ע' שנים לימיו של דוד המלך. ע"כ נחשב אדה"ר למלכות, והוא השלים המרכבה דאבות למספר ארבעה. שאם לא כן, איך יקומו האבות במרכבה שלמה במספר ארבעה, מטרם שיבוא דוד המלך. אלא בהכרח שאדה"ר השלים אותם. ודוד לא נקבר עימהם, אלא זכה למקומו כראוי לו, ציון, וע"כ לא נקבר עם האבות.
עוד יש לתרץ, כי האבות שורים במקום זכר, חג"ת דז"א, זכרים. ודוד, מרכבה למלכות, במקום נוקבא. וע"כ הנקבות של האבות נקברו עימהם, ודוד נקבר והתחבר במקום זכר, ציון, כל אחד כראוי לו.
ציווה יעקב לקבור אותו במערת המכפלה, בכדי להשלים את המרכבה.
