010- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – כח-ל – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה שמות כח-ל
1. מהו היחס בין העמים לעם ישראל בעיקר כאשר קמה אומה ושולטת בעולם? הדגם במצרים, בבל ואדום.
2. מהו הטעם שגדולת עמים באה בשביל ישראל? מה זה אומר בגוף אחד?
3. להווי ידוע שיש כח למעלה וכח למטה, כנגד נשמה וגוף, עליונים ותחתונים. מהו הסדר של התקומה ומדוע הוא כך?
4. כיצד יש להבין את אמירת רבי חייא, שניתנה נבואה לפעמים בפי ילד ולפעמים בפי אנשים שאין בהם דעת ולפעמים בפי עוף השמיים?
5. הסבר את סיפורו של רבי יוסי ואת פתרון רבי אלעזר לענין ואת הקשר לאמירת הילדים באות פ"ב.
6. מהו עוף המוליך את הקול? הסתייע בזהר לך לך עמוד קכ"א.
7. מה מרמז שרבי אלעזר ישב בשער לוד, אגב האמירה באות פ"ד שחכמים חשובים יותר מנביאים בכל זמן?
8. מהם ג' הדעות של רבי חייא, רבי יוסי ורבי יהודה לגבי הפסוק "ויקם מלך חדש" וכיצד מסכם את הדעות רשבי זצוק"ל?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שְׁמוֹת כח-ל
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ
קוֹדֵם מְתַקְּנִים אֶת הָרֹאשׁ בָּאֱמוּנָה, וְאָז אֶת הַגּוּף בְּמַעֲשֵׂה.
אדם מתייחס יותר מדי למה שקורה במעשה, כאשר עליו לנסות להגיע לשורש לבדוק מה מתרחש במחשבה, במקור. יש לתקן קודם את הממונה, את ההשקפה ובכך לתקן את המעשה. מלחמה בדבר החיצוני לא תועיל. המעבר הוא מהתודעה העליונה באדם, עד לתודעה המורגשת ממש. קודם תיקון ההשקפה, התפיסה, באמונה, ורק לאחר מכן ניתן לשנות את התוצאה במעשה. וגם מי שמתקשה, לפחות ידע מהו שדה הקרב הנכון – שהוא מקום האמונה במחשבות.
מלך הוא כוח נפשי שמוליך את האדם. זה פלא שישנו פיזור נפשי וכל רגע צץ מלך חדש, שלא ידע כמה טוב היה בשמירת הברית, ואז האדם מפרש כל מציאות בהתאם לרצון החדש שמולך בתוכו. כל פעולה בנפש שמביאה צד גויי אחר לשלוט, לא באה אלא לאתגר את ישראל שבנפש להתיישר ולתת את השליטה לנשמה, המחוברת להשקפה והחוקים העליונים.
עיוורון הפרט הוא באי ראיית הכלל, וכך מוציא עצמו כפרט רשע שפוגע אפילו בעצמו. הדרך היא קודם לתקן את כוח הנשמה, ורק לאחר מכן לטפל בגוף. הכלל הפנימיות, הנסתר, הוא האמת, ואילו החיצוניות לא באה אלא רק לשרת את הפנימיות.
אדם חכם הוא משפיע, שיודע לראות את הנולד, מפני שהוא מסתכל בשורש הפעולה, בעיבורה. כמו שעובר רואה מסוף העולם ועד סופו. לכן אין מה לחפש שטויות ותיאוריות סרק אצל פסיכולוגים כשיש לנו את רבי שמעון. על האדם לבדוק מדוע הוא נותן בנפשו לדבר לא אמיתי לשלוט. יש לך תכלית כיהודי, למה לתת לשליטה אחרת להוליך אותך. הפיתרון לחפש את המערכה באמונה שלך במחשבות. מחשבה מופשטת וניתן לבדוק על פי היסודות שחכמינו הורישו לנו.
יש לאדם נקודה פנימית הנק' יוסף = עוף, נקודה המחברת אל האמת בעולמות העליונים. אמנם בהשקפה נראה לכאורה שבפנימיות לא מקבלים את האור כמו ברחוב, אך אין הדבר כך. עליך להיות גבר נאמן ושומר על הברית. התיקון הוא באמונה, בהשקפה העליונה ואותה לתת למלוך על הרצונות
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף. בספרו של רב המנונא סבא כתוב: כל העמים שבעולם וכל המלכים שבעולם, לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל. מצרים לא היו שולטים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות. אז נתגברו על כל העמים שבעולם. בבל לא נתחזק על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אֱדום לא נתחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו ירודים מכולם, ובשביל ישראל נתחזקו. אם אתה רואה שליטה וכוח חיצוני שגדל, דע לך שהוא גדל בשביל ישראל, שיחזרו למסלול הנכון. גם אדם שמקבל עוצמה, או כוח, ידע שזה בכדי לתקן אותו. הכלל הוא ישראל והפרטים באים לשמש את הכלל. גלות זה טוב כאשר הקושי מעורר את ישראל, ורואים בחוש שכל התעסקות העולם היא בישראל. אם אדם ידע שגם בנפשו כך, יפעל שגם במודע יפעל מפני שיש דרך תורה או ייסורים. כך הקדוש ברוך הוא מעלה את הרשעים בשביל ישראל, אפילו שזה מופיע בדרך שלילה.
מצרים היו שפלים מכל העמים. עבדים ממש נקראים, כי המצרים היו שפלים מכל העמים. בבל היו שפלים, כמ"ש, הן ארץ כשדים זה העם לא היה. אֱדוֹם היו שפלים, שכתוב, הנה קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאד. וכולם אינם מקבלים תוקף אלא בשביל ישראל. כי כשישראל בגלות אצלם, הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. משום שישראל בלבדם הם כנגד כל העמים שבעולם. כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד הייתה קימה למצרים, ונתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, שכתוב, ויקם מלך חדש על מצרים. ויקם, פירושו קימה הייתה להם, שנתחזק וקם אותו מלאך הממונה לממשלת מצרים, וניתן לו תוקף וממשלה על כל הממונים של שאר העמים. כי מתחילה ניתן ממשלה לאותו הממונה של מעלה, ואחר כך לעם שלו של מטה. קודם הממונה בנפש, ולאחר מכן במעשה, ומשום זה אומר הכתוב, וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ. זהו הממונה שלהם, חדש היה, כי עד היום הזה לא היה לו ממשלה על שאר העמים, ועתה הוקם למשול על כל העמים שבעולם. ואז נתקיים, תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך. כי המצרים היו עבדים. כל השבעים אומות הם פרטים שבאים ללמד על הכלל כולו, על שבעים נפש שירדו למצרים. כך המפגש שלנו עם העולם, וכך המפגש עם כוחות הגויים שבנפש. החיצוניות היא בית העבדים, אם תיתן לפרט לשלוט על חייך, תיפול לארציות, אין לתת לעבד למלוך, אלא לכלל. את הראש מתקנים באמונה ואת הגוף במעשה.
רבי חייא אמר: שלושים יום טרם שבא תוקף לעם בארץ, או מטרם שבא משבר לעם בארץ, מכריזים דבר זה בעולם. ולפעמים נמסר הדבר בפי הילד. ולפעמים לאנשים האלו שאין בהם דעת. ולפעמים נמסר הדבר בפי העופות והם מכריזים בעולם, ואין מי שיקשיב אֲליהם. וכשהעם צדיקים, נמסר דבר ההוא אל הראשים צדיקי העולם, כדי שיודיעו לעם וישובו לאדונם. ואם העם אינם צדיקים, הוא כמו שאמרנו. יש כאלו שהולכים לקבל נבואות מאוטיסטים, ואין לשמוע לדברים כאלו כלל.
בדור שלנו אין להסתמך על דברים כאלו מפני שאיננו יודעים האם הדברים אמיתיים. הנבואה ניתנה בידי שוטים הכוונה של מי שהולך למעלה מהדעת, או שאדם לא יכול לתפוס אותה מפני שמעורבבת בדברים שאינם נכונים.
רבי אלעזר היה יושב ביום אחד בשער העיר לוד, והיה יושב עמו רבי אבא, רבי יהודה ורבי יוסי. אמר רבי יוסי: אומר לכם מה שראיתי הבוקר, קמתי לאור היום, ראיתי עוף אחד, מלאך, שהיה מעופף, הֵרים את עצמו למעלה שלוש פעמים, והשפיל עצמו למטה פעם אחת. והיה אומר עליונים עליונים, ביום הזה פורחים רקיעים, שהמדרגות משיגים הג"ר שלהן ע"י פריחת הרקיע, כמ"ש, מגדל הפורח באוויר. שלושה ממונים זקופים מושלים על הארץ. אחד יושב ואינו יושב, שגם הוא רוצה לעמוד ולא לשבת, העבירו אותו באש דולק, מעבירים את קיומו ומעבירים ממשלתו. ושלושה עמודים מושלים עליונים עומדים על העולם.
עוף, מלאך המשמש לזיווג זו"ן כמ"ש, ועוף השמים יוליך את הקול. וקומת הזיווג שנמשך מזו"ן בג' קווים, שנקראים חג"ת דז"א, ימין. וגם הנוקבא מקבלת חג"ת הללו מז"א בזיווג. אבל בחינתה עצמה, שמאל, שדרכו להאיר ממעלה למטה, הוא חושך ואינו מאיר כלום, שזהו, שהנוקבא אין לה מעצמה כלום, רק מה שנותן לה בעלה ז"א.
קבלת האור מז"א נקראת בוקר ואור היום. המלאך המשמש לזיווג ז"א ונוקבא, רומז, שרק ג' קווים דז"א, חג"ת, המה המאירים בהארת חכמה, מפני שז"א הוא ימין. אבל קו שמאל שבנוקבא, שדרכו להאיר ממעלה למטה, הוא שפל שאינו מאיר. ושאמר עליונים עליונים, ביום הזה, הוא באור ז"א, שנקרא יום, פורחים רקיעים, הוא שהרקיעים מגלים הארת החכמה, בסוד הפריחה באוויר. ולא בנוקבא, שמאל, וע"כ רק ג' ממונים הנמשכים מחג"ת, הם שולטים על הארץ.
וממונה אחד, הנמשך מעצם הנוקבא, השמאל, הוא צריך לֵישֵב, למַעט קומתו, בְדרך משל אל אדם היושב המְמַעט שליש קומתו, הג"ר, שלא ימשיך אותם ממעלה למטה. וכיוון שהוא אינו רוצה לשבת, אלא להקים קומת הג"ר שלו, הנמשכת ממעלה למטה, ע"כ העבירו אותו באש דולק ונעבר קיומו ונעבר ממשלתו, ונמצא שרק שלושה עמודים מושלים עליונים עומדים על העולם, אלו הנמשכים מחג"ת בלבד. הגוף הפרטיות לא יכול לשלוט על העולם, צד הנקבה לא יכולה לקבל שליטה כל עוד הלב לא מתוקן. מי שרוצה להיות ספונטאני – אי אפשר, הארת המלכות יכולה לבוא רק מהשכל הישר, מז"א, ומהשקפה שלקחה את השליטה מהלב. אין לצד המלכות כלום מצד עצמה, וכך אומות העולם אינם יכולים לקבל אלא דרך ישראל.
השלכתי גוש עפר לאותו העוף, ואמרתי לו, עוף עוף, אמור לי, שלושה הנמצאים ממונים והאחד שהעבירו ממשלתו, מי הם? השליך לי שלושה חיצים אלו מכנף הימני, מז"א, ואחד הזה משמאל, מנוקבא, ואיני יודע לְמה הוא רומז. כלומר, איני יודע החידוש שרצה ללמדני.
לקח אותם החיצים רבי אלעזר והורידם אל נחיריו. ויצא דם מנחיריו, הרומז לדינים בגוון אדום (צד בינה). אמר, ודאי שלושה שליטים בעמים, עומדים בעיר רומי בארץ, משום שנמשכים מחג"ת דז"א, ועתידים לגזור גזירות רעות על ישראל מצד הרומיים. כלומר, מצד הפגם שישראל פגמו בחג"ת, ונתנו כוח אל הרומיים, להחריב את ביהמ"ק ולגזור גזירות רעות.
לקח אותו החץ, שהעוף השליך מכנף השמאלי, הריח בו, ויצא אש שחור ממנו, צבע השמאל, המיוחד לנוקבא, שאינו נכלל בג' גווני הקשת, לבן אדום ירוק, הבאים מג' הקווים חג"ת, ואין בהם שחור. אמר, שהסירו את ממשלת המצרים, הממשיכים אור השמאל ממעלה למטה. ועתיד מלך אחד רומי לעבור בכל ארץ מצרים, ולמנות במצרים שרים ובעלי מלחמה, והורס בניינים, שנבנו ונמשכו מצד השמאל, ובונה הריסות, שנהרסו, מטעם שהם מימין, שאין למצרים חפץ בהם.
זרק אותם החיצים לארץ, היינו, שהמשיך את הארתם ממעלה למטה. נפלו ג' החיצים על האחד שמצד השמאל, ואותו שמצד שמאל נשרף, וג' החיצים שמצד ימין נתקיימו. כי הארת הימין אפשר להמשיכו ממעלה למטה, ועשה זה כדי שיבָחנו באמיתיות רמזי העוף.
בעוד שהיו יושבים, עבר ילד אחד והיה קורא: הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם. עבר השני חברו ואמר: וארץ מצרים תהיה שממה. עבר השלישי חברו ואמר: ואבדה חכמת מצרים. ראו את החץ שמכנף השמאל, כי הוא נשרף, ושלושה חיצים האחרים, שהיו עליו לא נשרפו. מזה הבינו שישנה שליטת הימין על השמאל, כפי שראוי להיות.
אמר רבי אלעזר: החץ הזה של העוף, וזה של הילדים, הכל דבר אחד הם. שגם הילדים בפסוקים שלהם אמרו, שמצרים, קו השמאל המאיר ממעלה למטה, עתיד להיות שממה ועתיד להיאבד. והכל נבואה עליונה היא, שניתנה לעופות ולילדים. ורצה הקב"ה להראות אותנו סתרים העליונים שהוא עושה, שְלח אותם אלינו כמ"ש: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה, דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ, אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
חכמים, חשובים יותר מנביאים בכל זמן. כי נביאים, פעמים שׁורה עליהם רוח הקודש ופעמים לא. וחכמים לא הוסר מהם רוח הקודש אף רגע אחד, והם יודעים מה למעלה ולמטה, ואינם צריכים לגלות. הכל הוא חכמה, וחכמת רבי אלעזר עולה על כולם. אם לא חכמים, לא ידעו אנשים תורה מה היא, ומה הן המצוות של ריבון העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה.
אמר רבי יצחק: כשמביא הקב"ה דין על עם, מתחילה עושה דין בממונה, הממונה עליהם למעלה שכתוב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה. תחילה בצבא המרום, על מלאך הממונה, ואח"כ על מלכי האדמה. פו) שואל, באיזה דין נידון הממונה שלמעלה? מעבירים אותו בנהר דינור, הנמשך ויוצא מלפני ה', ואז הוסרה ממשלתו. ומיד מכריזים עליו ברקיע, הממשלה של פלוני הממונה, הוסרה ממנו, עד שמגיע קול ההוא בכל הרקיעים, ועד שמגיע לאלו המושלים בעולם הזה, התלויים באותו הממונה. ויוצא הקול ומכריז בכל העולם, עד שמגיע לעופות ולילדים, ולאלו הכסילים שבבני אדם, שאינם יודעים מה שאומרים.
וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, רבי חייא אמר: מלך חדש, חדש ממש, שהיה מחדש גזירות, שלא חידש מלך אחר מקודם לכן כמ"ש: אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, הוא שלא ידע כל טוב ההוא שעשה יוסף בארץ מצרים שכתוב, וַיָבֵא יוסף את כל הכסף בֵּיתָה פרעה, והֶחֶיה אותם בשנות הרעב. כל זה לא זכר, ועשה עצמו כאילו לא ידע את כל זה. יוסף זה הברית, והוא לא ידע כמה טוב שמירת הברית, כיצד כל הרעב לשמירת האמת נתנה את התוצאה הנכונה. על האדם לשקול בתוכו מה ערך הרצונות שלו, ועליו לדעת שיש דין ויש דיין.
רבי יוסי ורבי יהודה היו יושבים ועוסקים בתורה לפני רבי שמעון, אמר רבי יהודה: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, היה קם מעצמו (ללא תיקון קודם מלמעלה), מי שהיה שפל קם למלוך, אע"פ שלא היה ראוי למלוכה, ובכוח העשׁירות קם. הכל כן הוא, כעין אחשורוש, שלא היה ראוי למלוכה, וקם למלוך מעצמו, וקם בכוח העשירות, ורצה להאביד את ישראל מן העולם. אף כאן בפרעה, לא היה ראוי זה למלך, וקם למלוך מעצמו, ורצה להאביד את ישראל מן העולם כמ"ש, ויאמר אל עמו. ושכתוב, כשקם מלך למעלה, המלאך הממונה, קם מלך למטה.
