033- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – קו-קח למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה:
א. מה הם ב הדעות על וילך איש
ב. במה זכה משה ובמה זכה עמרם?
ג. מהו ותרא אותו כי טוב- מה היא הראיה שטוב הוא שמו של הקבה ולאיזה שם הכוונה?
ד. מהו השיעבוד למלך מצריים ומדוע אין התפילה עולה כאשר משועבדים לו?
ה. מה נחשב למיתה למלך מצרים ומהו בנפש האדם?
ו. מהיכן אנו לומדים שמידת הרחמים גדולה ממידת הדין?
ז. מה הם ב הדמעות לפי רבי יוסי הגורמים למידת הדין להתכופף למידת הרחמים ומדוע דעתו אינה שלמה מבחינתנו?
שְׁמוֹת קו-קח
וַיֵּלֶךְ אִישׁ
שואל כאן מה מוליד בנפש את האמונה, את הקשר עם השם שנק' טוב. דעה אחת היא מידת הגבורה דהיינו השִפלות ויכולת הוויתור העצמי שבנפש מולידה את תכונת משה, דהיינו האמונה. דעה שנייה היא שהשכינה, החזקת האידיאה והרצון ליחד שורה עליו.
מלמד האר"י הקדוש שפוטנציאל ההטבה לה נזכה לעתיד לבוא, תבוא לידי ביטוי בשם הקדוש: א-ה-ו-ה גימטרייה טוב. כלומר ראתה את העתיד כבר בהווה, את הגאולה כבר במשה.
רבי אבא אמר: וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, זהו גבריאל, שהלך והחזירה לעמרם. רבי יהודה אמר: עמרם ממש היה, ולא נזכר שמו, מפני שהליכה זו להזדווג לאשתו, לא הייתה ממנו אלא מלמעלה. כי עצת הקב"ה הפעיל אותו (בעצה ללב) והלך.
רבי יצחק אמר: למה באהרון ומרים לא נאמר זיווג אבותם בתורה, ובמשה כתוב: וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי? להראות שהשכינה נקראת על שם לוי. ולא היה עמרם ראוי להוליד את משה, עד שלקח חלק בשכינה כמ"ש: וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, השכינה.
רבי אלעזר אמר: עמרם זכה, שיצא ממנו בן, שזכה לקול גדול, ז"א. שכתוב: והאלקים יעננו בקול. ועמרם זכה לבת קול, המלכות. שכתוב: וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, כלומר בת קול. ולפיכך כתוב, וילך. כלומר, שהלך למדרגה זו. כשנולד משה ייחד הקב"ה שמו עליו. שכתוב: ותרא אותו כי טוב. וטוב הוא שמו של הקב"ה. שכתוב, טוב ה' לכל. וכתוב, טעמו וראו כי טוב ה'. הרי שהקב"ה נקרא טוב.
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם
הַמֶּשׁוּעָבּד לִרְצוֹן לְקַבֵּל, הוּא עֶבֶד לְעֶבֶד.
הקב"ה ברא את הרצון לקבל בכדי שיעבוד את השם. אל לו לאדם להיות עבד לחומר, אלא לצורה המשותפת עם הקב"ה. כל עוד לא מת מלך מצרים בנפש האדם, כלומר כל עוד לא המית בתוכו את התכונה של הרצון לקבל, והיא שולטת עליו – אין אפשרות שוַתַּעַל שַׁוְעָתָו אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, שישמעו את בקשותיו. שליטת מלך מצרים בנפש פירושו שכואב לאדם שחסרים לו רצונות ודברים גשמיים וחיצוניים, בהם רוצה הוא לנסות למלא תאוותיו. רק כאשר ימית האדם את הרצונות הללו, דהיינו יבטל בנפשו את העבודה הזרה, יכול להתפלל בצורה אמיתית, אדם לא יכול לשפוך את ליבו להשם שייתן לו את היאכטה הכי יפה בעולם.
רבי יהודה מסכנין אמר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה (שהיו עבדים לעבד) וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. רבי יהושע בן סכנין אמר%3Q סוף גלותם היה, שהיו ישראל משועבדים בכל עבודה. בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, שהגיע הקץ. וכיוון שנשלם קץ גלותם, כתוב, וימת מלך מצרים. שהורד שר מצרים ממעלתו ונפל מגאוותו. וע"כ כתוב עליו, וימת מלך מצרים. כי הירידה נחשב לו כמיתה. וכיוון שנפל מלך מצרים, השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם.
כי כל זמן שניתנה לשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל. כיוון שנפל השר שלהם, כתוב, וימת מלך מצרים. ומיד, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלקים. אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם
שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל
בא ללמד כאן מהן שתי הדמעו%QA שגורמות למידת הרחמים להתגבר על מידת הדין. ואומר שחווית השקר גורמת לכך שהרחמים יגברו.
אמר רבי אלעזר: רחמנותו של הקב"ה, כשהוא מרחם על ישראל, כופה למידת הדין ומורידה ומרחם עליהם. הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול. בצ"ב עלתה המלכות לבינה, בסוד י' שנכנסה באור ונעשה אוויר, שאור הבינה נהפך לאוויר, מחמת הדינים שבמלכות שנכנסו בה, ואוויר פירושו ו"ק בלי ראש. ומעליית המלכות נעשו בבינה ב' מיני דינים: א. המלכות המעורבת בבינה. ונודע שלעת גדלות, ע"י הארה מע"ב ס"ג, חוזר ומוריד המלכות מן הבינה למקומה, ונמצא שהי' יצאה מן אוויר הבינה, וחזרה הבינה להיות אור, שפירושו ג"ר. וע"כ שנעשה הקטנות והגדלות בבינה, נעשה ג"כ במלכות, ויוצאים מוחין דג"ר ג5D7 במלכות.
וכמ"ש: כשהוא מרחם על ישראל, כופה למידת הדין, המלכות שעלתה לבינה. ומורידה למקומה עצמה (שלא תייצר קטנות – עוון), ומרחם עליהם. שאז יוצאים הג"ר בבינה ובמלכות ובנשמות ישראל למטה. כלומר, הקב"ה מוריד שתי דמעות, שהם ב' מיני דינים, המכונים בינה המעורבת במלכות ומלכות המעורבת בבינה, לים הגדול, למלכות. ולא ברור למה הן מכונות דמעות, שהדין שבהם אינו ברור שהוא דין, מטעם התערובת של בינה במלכות ומלכות בבינה.
דמעות יורה על תערובת, מלשון מעלים את המדוּמע. שהדין שבהם אינו ברור, כי אפילו בעת הקטנות, שאור הבינה נעשה לאוויר, וכן אור הזו"ן נעשה מחמתם לאוויר, וקליפת אוב רוצה להיאחז בדינים, שמכחישים אותו ואומרים על ב' דינים אלו, שאינם בחינת דין, ובזה מרחיקים אותו מלהיאחז בהם. הרי שאין הדין שבהם ברור כל כך, וע"כ נקרא דמעות, מלשון תערובת דין, שאינו ברור שהוא דין. ביטול הדין ע"י הכחשתו.
תגיות: הולדת אמונה, המתת הרצון לקבל