008- דף היומי בזוהר הסולם – וארא – כב-כד למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות לשינון וחזרה זהר וארא כב-כד
1. מדוע צריך לפרט את הכלל כדי לרפא את הפרט?
2. מדוע ישראל נקראים אדם ואין עכו"ם נקראים אדם?
3. מהי המצווה אנכי ה' אלוקיך?
4. מהו שלא שמעו בני ישראל אל משה מקוצר רוח ואיך זה קשור למאמר כלל ופרט?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
וָאֵרָא כב-כד
כְּלָל וּפֶרַט
פְּרָט לֹא יָכוֹל לַעֲמוֹד לְעַצְמוֹ
כלל הוא בחינת: אמונה, ראש, תפיסת הבורא. והכן כלל יכול לעמוד בפני עצמו בלי תלות נוספת, אך לפרט יש קיום רק במסגרת הכלל, כפי שהבריאה אינה עומדת בלי הבורא, ואין עמידה לגוף בלי ראש.
ובאופן זה, רפואה היא התחברות הפרט לכלל. חולי הוא סופיות, הגימטרייה של אותיות הסופיות מנצפ"ך=פר. ובחיבור הסופיות לאין סוף, לאלופו של עולם, לאות אלף, מקבלים רפא.
לכאורה אם ישנה תפיסה בכלל, אין צורך בפרטים, אך אין הדבר כך, כפי הדוגמא הגשמית שאם יש תפוח שלם שהוא כלל, יש ללעוס ולפרק אותו לפרטים בכדי לחוש בטעם. וכך רעיון חדש יש לנסות להכיל באופן כללי, אך לאחר מכן יש לפרוט אותו לפרטים בכדי להבינו.
כל מצווה שעושה אדם, שייכת היא לאיבר מסוים, או לבחינת יום מסוים בשנה. בקיום מצווה הכוונה היא העיקר, ובכך מתקנים את הלב לאהבת השם. לאחר תיקון הנשמה בא תיקון הגוף, דהיינו לימוד הגוף ליהנות מפעולת המצווה.
האדם מתקן את הנשמה, את תפיסת הבורא שבו שזה הרצון להשפיע, ורק לאחר מכן מתקן את הרצון לקבל.
מצווה ראשונה היא יישום ההבנה שכל פרט כפוף לכלל, ומכאן נגזר שאדם צריך לייחס כל פרט וכל פעולה בהקשרה לבורא יתברך, לֶהשוות צוּרָה בֶּאוֹפֶן קָבוּעַ, דהיינו שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד.
כלל הוא מז"א לבדו, ופרט הוא מז"א ומלכות יחד.
ס) משום זה מצווה ראשונה היא לדעת את הקב"ה בכלל ופרט, בראש וסוף. כמ"ש במצרים: וידעתם את ה' אלקיכם, שהוא לשון עתיד. והוא נגמר בסוף מ' שנה בפרט. וזה עניין, אני ראשון ואני אחרון.
אני ראשון, בכלל, ואני אחרון, בפרט. והכל נאמר בכלל אחד וסוד אחד.
ואחַר שידע זה בכלל, ישלים כל איבריו, רמ"ח מצוות עשה, שהם רמ"ח אברים של נשמת האדם. שכל מצוות עשה מתקן איבר שכנגדו בנשמת האדם. אחר שנשתלם בהם בזה בכלל, אז ידע בדרך פרט, שימשיך הארת החכמה מן המלכות, כי זה, הפרט, הוא רפואה לכולם. וידע איך כל ימי השנה, כל הספירות של המלכות, שנקראת שנה, מתחברים לתת רפואה לכל האיברים, שהם המצוות, ומשלימים אותם.
סא) איך נותנים כל ימי השנה רפואה לכל האיברים, שהרי המלכות, השנה, אין לה מעצמה כלום? ולהיפך, האיברים, הכלל, הם רמ"ח צינורות השפע של ז"א, הם המשפיעים הכל אל המלכות. ודאי כן הוא למעלה, בזו"ן, ולמטה, באדם התחתון, שהשנה והימים שלה, שהם ספירותיה, נותנים רפואה לכל האיברים למעלה, בז"א, ולמטה, באדם. כי האיברים משפיעים שפע ברכות לימי השנה, שהם ספירות המלכות, הפרט. שבכל מצוות עשה שהאדם מקיים, ממשיך שפע ברכות מאיבר, צינור אחד של ז"א, אל אחד מימי השנה, הפרט. ואז רפואה וחיים תלויים עלינו מלמעלה עד שהאיברים מתמלאים מכל השלמות, ומשפיעים אותם אל הפרט, שהוא השנה. ואז מתגלים המוחין של הפרט.
מי גרם לאיברים שיתמלאו מכל השלמות? ימי השנה. כי האיברים באו להשלימה. ואם לא הייתה השנה צריכה תיקון, לא היו האיברים, שהם צינורות השפע של ז"א, מתמלאים בשפע. ע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו הרפואה וחיים אל האיברים.
המלכות אמורה להיות הכלל, וכאן ההבחנה היא כשבא אור מלמעלה, ניתן הוא כל פעם על פרט אחר שבא לאתגר את האדם, ואז בקיום מצוות עשה, תורמים לאותו פרט כללי.
סב) אף כן הוא למטה, כשהאדם משלים עצמו באלו רמ"ח מצוות עֲשֵה שבתורה. אין לך יום שלא יבוא להתברך מהאדם, וכשהם מתברכים ממנו, אז חיים ורפואה תלויים עליו מלמעלה. כלומר, שאינם נמשכים אל המלכות, מטרם שהאדם משלים כל רמ"ח מצוות עֲשֵה בשלמותם. ועד אז הם תלויים עליו מלמעלה.
מי גרם לצינורות העליונים שהולכים ומתמלאים ברפואה וחיים, הם ימי השנה. וע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו להם הרפואה והחיים. ימי השנה, כמו שמתברכים מלמעלה מהאדם, שהוא ז"א, כן הם מתברכים מלמטה מהאדם התחתון, ע"י המצוות שהוא מקיים.
סג) אשרי הם ישראל בעולם הזה, באלו המצוות שהם מקיימים, שנקראים משום זה אדם. שכתוב, אדם אתם. שהמשמעות הוא, אתם נקראים אדם, ולא העכו"ם נקראים אדם. ומשום שישראל נקראים אדם, יש להם להשתדל במצוות התורה, שהן תרי"ג, כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שיש בגופו של אדם, שיהיו כולם גוף אחד, אדם.
סד) כשנתן הקב"ה את התורה לישראל על הר סיני, מילה ראשונה הוא, אנוכי. אנוכי עולה להרבה סודות. וכאן הוא עניין מצווה הראשונה, לדעת אותו בכלל. אנוכי, הרומז שיש אלקים, מושל עליון על העולם, ז"א, כלל. כמ"ש, כי ה' אלקיך הוא אש אוכלה. והוא מצווה ראשונה, בבחינת כלל. וכן יש כאן רמז על הפרט, כי כתוב ה' אלקיך, זהו פרט. וכלל ופרט הזה הוא מצווה ראשונה, שצריכים לדעת בראש ובסוף.
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ
סה) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. מקוצר רוח, שלא היו נחים מעבודתם, ולא היו אוספים לתוכם רוח מספיק. אמר רבי שמעון: מקוצר רוח, שעוד לא יצא היובֵל, הבינה, לתת להם מנוחה וחירות. ורוח האחרון, המלכות, עוד לא משלה בעולם, להנהיג חוקים ישרים בעולם. וע"כ היה קוצר רוח, הוא רוח האחרון, המלכות, שהייתה קְצָרה ידה מהושיע לישראל.
רוח זה חסדים. ארוך וקצר הם מושגי החוכמה, לכן קוצר רוח אומר מחסור בחסדים היכולים להביא לביטוי את החוכמה, ואז פעולתו היא ללא השפעה, ולא יכלו עדיין להקשיב לאמונה, למשה.
תגיות: רפואה, תיקון הנפש
