013- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – לז-לט למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה ושינון זהר וארא לז-לט
1. מדוע אחת לע' שנה מתעורר ומתהפך כוח הדין שבזנב של התנין?
2. מהי הדרך להחזיר למדרגה את הגדלות ולתקן את הזעף והכעס שבנפש האדם?
3. מהו ההבדל בין הקדושה לטומאה בעניין להט החרב המתהפכת?
4. מהו ההבדל בין נקבה דקדושה לשדה? כיצד פועלים עם כל אחת מהן?
5. כיצד נהפכו המטות לנחשים אצל החרטומים ומהיכן להם כוח החיות הזה?
אֵרָא לז-לט
הַתַּנִּים הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו
עַל הָאָדָם לִשׁבּוֹר אֶת תַּנִּין הַכַּעַס שֶׁבֵּנָפְשׁוֹ
ישנן מדרגות של כעסים נפשיים אותם יכול אדם לתקן ע"י הקטנת עצמו, בחינת בֹּאוּ, נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה, לִפְנֵי יְהוָה עֹשֵׂנוּ. כאשר מתגלה כוח הכעס הגדול, מעין צוּנמי, מתגלה הרעש והזעף של הים הנפשי. כאן צריך לשבור את הכעס הזה, אשר אחת לשבעים שנה בא התיקון של הוויתור על הגדלות, שלא יעשה בגאווה עניין מעצמו – או שבירה של אותו דין. עד אז על האדם לבנות מסך מפריד בין הרצון לקבל איתו הוא מסוגל להתמודד, לבין ההשפעה.
מצד הקדושה יש סדר קבלה מצד י"ג תיקוני דיקנא, אשר בא באיזקא דחיה ו-מ"מ דצלם שלא מאפשר לקבל במקום האסור, וגניזת ג"ר דחכומה ואת המלכות ברדלא.
קי) אחת לשבעים שנה עושים לו כן, כי כשבא לסוף שבעים שנה, שהיא מלכות דמלכות שלו, נמצא חוזר ומתעורר כוח הדין שבזנב שלו. כדי שלא יקלקל המקומות של הרקיעים ועמודיהם, שלא יקלקל בנקודת הדין שלו את המתוק של המקומות, שהם המלכויות הממותקות בבינה, שממתוק זה יוצאים הרקיעים, שהם המסכים דצ"ב. ועמודיהם, שהם הנה"י הנמשכים מהרקיעים האלו. ועליהם כולם מודים ומשבחים, בֹּאוּ, נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה, לִפְנֵי-יְהוָה עֹשֵׂנוּ כי חזרת המדרגה מג"ר לו"ק מכונה כריעה והִשתחוויה. וודאי שאין מדרגה שתשבח על חזרתה לו"ק. אמנם בעת שמתגברים הדינים דמידת הדין שבתנין, הפוגם למדרגות של מעלה ושל מטה, ואין מי שיעמוד לפניו. נמצא, כשמשימים לו המוקש בפניו ע"י חזרת הבינה וכל המדרגות לבחינות קטנות, שעי"ז באה תנין לנקב התהום רבה, ואובד שם הדינים דמלכות, המלכות שלו הבלתי ממותקת, שבזה נשבר כוחו של התנין. ואח"כ חוזרת הבינה וכל המדרגות לגדלותם, והתנין אינו יכול עוד להזיק. נמצא, שעל כריעה והשתחוויה הזו, כלומר על חזרתם לו"ק בלי ראש, כדי להשים מוקש בפניו של התנין, כל המדרגות שמחים, ומודים לה' ואומרים, בואו נשתחווה ונכרעה. כי עי"ז ניצלו מן התנין. והנה נתבאר היטב התנין דקליפות, שהוא חזרת מטה החרטומים להיות תנין. אבל מטה אהרון, שנעשה לתנין, הוא תנין דקדושה, הנמשך ממעיינות עליונים ונהרות עמוקים, הנמצאים באלף יאורים, המתחלקים לארבע צדדים.
קיא) אבל התנינים העליונים העומדים למעלה בקדושה, לוויתן ובת זוגו, הם שנתברכו. אלו שולטים על כל שאר הדגים, שהם המדרגות הנמצאות ביאורים. שכתוב, ומלאו את המים בימים. ועל זה כתוב, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית.
לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
חטא מלכלך את הנפש ויש להלבינה ע"י חסדים. לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת,לִשְׁמֹר, אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. חרב זו עובדת בשני מישורים. הקדושה פועלת דין בכדי לבוא לרחמים והטומאה ההפך, פועלת רחמים בכדי לבוא לדין. הנשק של הטומאה הוא אחיזה ויניקה, כאשר לעיתים מספקת לאדם תענוג גשמי מזויף, מעין חסד – בכדי ללכוד אותו ואז לפעול עליו בדין. מצד שני לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת פעולת שאם אדם אינו שומר ללכת כראוי, מופעל עליו דין, דיינו הגבלות וחוקים שנראים לכאורה לא טוב, אך דווקא הגדילה בתוך המסגרת מובילה את האדם בדֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.
קיב) אשכול הכופר דודי לי. אשכול, אימא עילאה, בינה. כמו שאשכול, בכמה עלים וזמורות מתקשט לישראל, שאוכלים אותו. כך השכינה העליונה, בינה, מתקשטת, שמעלית מ"ן לחכמה, בכמה עדיים, של שמונה כלים, ד' אותיות הויה וד' אותיות אדני, שהם זו"ן. מכמה קרבנות שישראל מקריבים, מכמה מיני תכשיטים שכיפרה לבניהָ, והיא עומדת בהם לפני המלך, חכמה, מיד, וראיתיה לזכור ברית עולם, שמזדווג עמה. והבינה נותנת לנו מהבקשות שלה, ששאלה מחכמה בעדינו, ע"י אלו הברכות שתיקנו רבנן בתפילה, לבקש לפני המלך.
קיג) בזמן זיווג חו"ב, כל הדינים של שכינה התחתונה, המלכות, הוה"י אדני, מתהפכים לרחמים, י"ה ו"ה. לקיים, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. כלומר, י"ה ו"ה. אם יאדימו כתולע, שהוא הוה"י, כצמר יהיו, שהוא י"ה ו"ה. כל הדינים של המלכות מתלבנים משכינה העליונה, מבינה.
קיד) השכינה, הוה"י, לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. נקראת להט החרב המתהפכת, משום שמתהפכת פעמים לרחמים ופעמים לדין, פעמים אנשים ופעמים נשים, פעמים דין הוה"י, פעמים רחמים י"ה ו"ה. כי היא מצד עץ החיים. כלומר, אם השכינה מתחברת עם עץ החיים, ז"א שעלה לבינה, כל הדינים שבה מתהפכים לרחמים. ומצד עץ הדעת טו"ר, השכינה שאינה מחוברת עם עץ החיים, כל הרחמים שבה מתהפכים לדין, לדון בהם העוברים על דברי תורה. צד הדין יכול להפוך לרחמים בהתכללות עם בינה. בקדושה הדין הוא כלפי הרשעים, ובכך עוזרת לתקן אותם. שני מצבי המלכות, קטנות וגדלות, דין ורחמים כאשר מתכללת בבינה.
שהמלכות בקטנות, דין, נבחן זיווגה עם ז"א בשם הוה"י אדנ"י. כי הוה"י, הוא הויה למפרע, המאירה ממטה למעלה. יוד בתחילה למטה, למעלה ממנה ה"ר, למעלה ממנה ו', ולמעלה בראש עומדת ה"ת. וזה יורה שז"א ו"ק בלי ראש, ומשפיע דינים לשם אדנ"י, המלכות, גם נקרא אור הו"ק דז"א, שמשפיע ממטה למעלה בשם אור נקבה, לפעמים נשים.
וכשמזדווגת עם ז"א דגדלות, שעלה לבינה, נבחן הזיווג בשם י"ה ו"ה אדנ"י. כי הויה ביושר יורה שמשפיע ביושר ממעלה למטה. ואז נקרא ז"א עץ חיים. שמקבל ג"ר וחיים מן הבינה. ואור זה של ז"א נקרא אור זכר, אנשים. לפיכך נקראת המלכות להט החרב המתהפכת. כי בחטא התחתונים יורדים זו"ן מן הבינה למטה, ואז הזיווג הוה"י אדנ"י. וכשעושים תשובה, עולים זו"ן שוב לבינה, וכל הדינים שבה מתהפכים לרחמים, והזיווג הוא הויה אדנ"י.
קטו) עץ החיים זה עומד בעולם הבא, בינה, שכל שמות הדין מתהפכים בה לרחמים. ומשום זה העולם הבא, בינה, לא כהעולם הזה, מלכות. העולם הזה, על בשורות טובות אומר, ברוך הטוב ומיטיב, ועל בשורות רעות אומר, ברוך דיין האמת. ובעולם הבא כולו הטוב ומטיב, אין שם דין. משום זה, בינה היא להט החרב המתהפכת מדין לרחמים, לצדיקים לתת להם שכר בעולם הבא. מלכות, היא להט החרב המתהפכת מרחמים לדין, לדון בהם הרשעים בעולם הזה. המלכות מייצגת את תפיסת העולם הזה, שהופכת את המופשט, המתחבר לדין. דין זה הוא מטוב מאחר ומציב הוא גבולות לפעולה.
קטז) אבל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא המטה הנהפך לנחש, שמתהפך לרע ממש, ולא מרחמים לדין, לפעמים מתהפכות הנשים לשֵדות, והאנשים לשדים. ומשום זה, וַיַּגַד יעקב לרחל, ומשום זה אין לאדם לשמש עם אשתו עד שמשיח עימה, אולי נחלפה אשתו בשֵדה. משום שהלהט, בעץ הדעת טוב ורע, מתהפכת מטוב לרע ממש. ואם תאמר, שמכשפי פרעה, שכתוב, ויעשו כן החרטומים בלטיהם, היו מהפכים בלהט שלהם את המטות שלהם לנחשים, איך יכלו לעשות את זה? שמצד אלו ההתהפכויות, שבעצה"ד טו"ר, הם יכולים להתהפך.
שֵדים ושֵדות הם הבריות שנבראו בערב שבת בין השמשות ולא נגמרו (לא ניתן להם גוף). וע"כ מגולה בהם מידת הדין הבלתי ממותקת, ואין בהם תיקון הגניזה, כמו במדרגות דקדושה. ולפיכך הם מזיקי עולם. כי בכל מקום שהם מתדבקים, מקלקלים שם תיקון הגניזה. ונקודת המלכות דמידת הדין הבלתי ממותקת, מתגלה שם. שמסיבתה מוכרחים האורות להסתלק, כי כוח הצמצום רובץ עליה.
וכל עוד ששולטים המוחין דקטנות באדם, הוא בבחינת התהפכות תמיד. ויש ב' מיני התהפכות, או מרחמים לדין ומדין לרחמים או מטוב לרע ומרע לטוב. כי מתחילה הם מתהפכים על האדם, מרחמים דבינה לדין דשמאל, קיפאון האורות כולם. שהוא כדי לדון את הרשעים, הנמשכים אחרי המוחין האלו. ואז הזיווג העליון הוא בסוד הוה"י אדנ"י. ואם מאריכים בחטאם, ואינם חוזרים בתשובה, מתהפכים עוד מטוב לרע, שמתגלה בהם מלכות דמידת הדין, שהייתה גנוזה בהם, שהוא רע, והאורות מסתלקים מהם, משום שלא זכה הוא רע. וזה נבחן שהאנשים ונשים הללו, שהיה בהם תיקון הגניזה, נתהפכו עתה לשדים ושדות, שאין בהם תיקון הגניזה. כי המלכות דמידת הדין שאינה ממותקת נתגלה בהם, כמו בשדים ושדות.
וכתוב, זמנים שנתהפכו הנשים לשֵדות ואנשים לשדים. וזה אמרו, ויגד יעקב לרחל. הגדה היא המשכת מוחין דגדלות, שיעקב, ז"א, המשיך מוחין דגדלות אל רחל, מלכות, כדי שלא תתחלף לשֵדה. כי כל עוד שהיא במוחין דקטנות, יש פחד שלא תתהפך לשֵדה, שתיקון הגניזה יתקלקל בה. שאין לאדם לשמש עם אשתו עד שמשיח עימה, אולי נחלפה אשתו בשֵדה, וזה ז"א, שאינו משפיע אל המלכות בזיווג, מטרם שממשיך לה מוחין דגדלות, הנקראים סיפור, כמ"ש הַשָמַים מְספרים. וכן נקראים דיבור. משום שכל עוד שהמלכות במוחין דקטנות, תוכל להתהפך לשֵדה, שתיקון הגניזה יתקלקל בה כמו בשֵדה. ולפי"ז, איך יכלו החרטומים להפוך המטות שלהם לנחשים, מכיוון שתיקון הגניזה מקולקל בהם ומידת הדין מגולה, אינם ראויים לקבל אפילו בחינת חיים של נחש?
שמצד אלו ההתהפכיות, שבעצה"ד טו"ר, הם יכולים להתהפך, ומצד התהפכות מטוב לרע ומרע לטוב, גם המכשפים יכולים להפוך לפי שעה את המטות שלהם לנחשים, להמשיך אורות דקליפת הנחש. כי לפי שעה, יכולים לגנוז את מידת הדין שלהם, ולדמות עצמם לאנשים ונשים. אבל לא לזמן הרבה. וסופה לחזור ולהתגלות. ואז פורח רוח החיים שמשכו מנחש דקליפה, והנחש שלהם חוזר למטה.
תגיות: לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, פעולת היצר
