011- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – לא-לג השקפה

שיעור שמע:

בֹּא לא-לג

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָדָם הָרוֹצֶה חִיבּוּר צָרִיך לְהַשִּׂיג אֱמוּנָה.

האדם שרגליו בארץ וראשו בשמים, הוא זה שמחבר בין ימין ושמאל, בין שמים וארץ. זהו החיבור של התכונה הנפשית הנקראת חצות הלילה, שהאמונה – בחינת "זאת" היא הדבק המחבר. האמונה שהשם טוב ומטיב מחייבת את האדם לראות מעבר לעצמו. אם רואה הוא רק מתוך עצמו, כל השפיטה והפירוש שייתן למציאות תהיה מתוך המקום הפרטי שלו, בלי לראות את מקום הזולת. אי אפשר לשפוט את הזולת בראיה אנוכית בה רואים את התכונות החיוביות שבנו ואת השליליות שבו – כך לא באים למקום משותף. צָרִיך לִשְׁפּוֹט בְּצוּרָה אֱמוּנִית  – מעבר למקום של עצמי.

את החושך אפשר לראות כהעדר אור (תפיסת הגוי, תפיסת המדע), או בראיה נכונה – זהו צל. הגוי שבנפש פוגש בהעדר אור ומתחיל לילל שרוצה את האור/השפע. היהודי המאמין פוגש בצל, ומבין שהוא כעצם מסתיר את האור, כל שעליו לעשות זה להפנות פניו למקור האור, לקב"ה, וכך לפתח ראייה אמונית. וכך עצם הבריאה, האדם נבראו יש מאין, ומכאן שיש להם תפקיד להיות שותף פעיל בהשפעה, באהבה ובקשר האמוני עם הקב"ה. היווני שר באנו חושך לגרש בידנו אור ואש – היהודי שבוחר ולוקח אחריות, בא להתמודד עם החושך ע"י תורה ואמונה. האדם מסתיר את האור בגאוותו ע"י רצון פרטי לקבל לעצמו. כל שעליך לעשות זה לעשות פנייה נפשית, ולבוא בביטול לעליון.

פעולה בברית מחייבת בתוך המסגרות התורניות, תביא ליראת הרוממות של האידיאה, של ההשקפה העליונה – פעולה זו מביאה אמונה.