005- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – יג-טו השקפה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח יג-טו

וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן.

בַּתּוֹרָה צָרִיך לַהֲגוֹת רַק בֶּהִגָיוֹן אֱמוּנִי.

וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. הגה הוצאה מהכוח אל הפועל, לשון היגיון, וכך צריך לראות את דרכי התורה, על פי ההיגיון האמוני של האדם, דהיינו שהבורא שלם, ולנברא אפשרות לשלמות כאשר הוא דבק בו יתברך. כלומר אם לימוד התורה מביא להשוואת צורה לבורא, אז נק' וְהָגִיתָ בּוֹ. לכאורה צריך היה לכתוב והגית בָּה, בתורה, אלא שכאשר אתה הוגה בתורה, תהגה בו בקב"ה, שכך מלמד בעל הסולם זצוק"ל על הגמרא בחולין כד: תלמיד שאינו רואה סימן יפה במשנתו שלוש או חמש שנים כבר לא רואה. לא ראה סימן יפה, אומר שלא ראה את הקב"ה בלימודו.

עיקר הלימוד בחצות לילה, בזמן היקיצה, בנקודת החיבור – מקום האחדות בנסתר. בנקודת חיבור פנימית זו אפשר להרגיש את הקשר לקב"ה, כאן ניתן לחוש את גן עדן.

אם אדם רוצה לעבוד רק את הגלוי, רק את המעשה ללא כוונה, אז היצר יודע שאדם זה עדיין ברשותו ואין לו אפילו צורך לרדוף אחריו. בכדי להגיע לחרות ממלאך המוות יש לעבוד גם בנסתר, בפנימיות, למעלה מהדעת, מפני שרק בגלוי לא ניתן לרכוש אמונה.

אדם בא להיות משפיע, ומרגיש שנעשה לו יותר רע, המצרי רודף אחריו, ונתקל בקשיים. כאן הוא נבחן האם יתמודד או חלילה יאמר נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.