009- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – כה-כז למתקדמים

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח כה-כז
1. מי הם ג' יסודית האמונה? וכיצד השתית הקב"ה את ממשלתו דרכם?
2. מה הכוונה שמצד אחד כ' יעקב לא מת ומצד שני שכן מת?
3. מה היחס בין המובאה "ויסר אופן מרכבותיו" למובאה שדרכה מסביר רשב"י "וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות"?
4. מהו שעפ"י המלכות תסענה כל המרכבות ועל פיה תחנינה? מהן ב' הנהגותיה ומה קובע הנהגותיה?
5. מי הם האוניות העולות ויורדות בים? מהן הסערות ומהם הדגים ומהן מערות העפר?

בְּשַׁלַּח כה-כז

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו

 מרכבה היא בחינה שמסיעה ומקשרת את האדם לעולמות העליונים.

  צה) רבי שמעון פתח: וָאֵרֶא החיות, והנה אופַן אחד בארץ אצל החיות. הקב"ה מראה בכל דבר את הממשלה שלו, וממשלתו לא תסור לעולם ולעולמי עולמים. ה' מנהיג וקובע את חוקי העולם, ולא כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. שלשת היסודות עליהם מושתת העולם: א' חסד ואמונה בהשם שהוא טוב ומטיב (אברהם). ב' שתל בעולם רצון לקבל קבוע (יצחק). ג' קבלת האור והשפע מתקבלים רק בקו אמצעי שאינו מת לעולם (יעקב). קו אמצעי המחבר בהליכה מעל הדעת בין תפיסת הבורא שהוא טוב ומטיב, לבין הרצון לקבל.  אין מדברים כאן על בני אדם אלא על מדרגות רוחניות.

צו) ועושה ממשלה באבות. לקח את אברהם וקיים בו את העולם כמ"ש:  אלה תולדות 5D7שמים והארץ בְּהִבָּראם. אל תקרא בהבראם אלא באברהם, שבו נתקיימו שמים וארץ. לקח את יצחק ושתל בו את העולם, שיהיה קיים תמיד כמ"ש: ואת בריתי אקִים את יצחק. לקח את יעקב והושיבו לפניו, והשתעשע עימו והתפאר בו כמ"ש: ישראל אשר בך אתפאר.

צז) יעקב אחוז בעץ החיים, שאין בו מוות לעולם, שכל החיים השתכללו באילן הזה, והוא נותן חיים לכל אלו שהם נאחזים בו. ומשום זה, י%T7קב לא מת. ומתי מת? הוא בשעה שכתוב: ויאסוף רגליו אל המיטה. המיטה, הוא כמ"ש:  הנה מיטתו שֶׁלִשְׁלמה, שהיא המלכות. ומשום שבמיטה הזו כתוב:  רגליה יורדות מוות, וע"כ כתוב:  ויאסוף רגליו אל המיטה, ואז, ויגווע וייאסף אל עמיו. אבל כל עוד שהיה נאחז בעה"ח, שהוא ז"א, לא מת. כי אין מיתה אלא מצד המלכות. ועשה הקב"ה את יעקב לבחיר האבות כמ"ש: יעקב אשר בחר%T7יך.

וארא החיות, והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. איזה יחס יש לכתוב הזה עם הכתוב:  וַיָסַר את אופן מרכבותיו? החיות הם בחג"ת דז"א עד החזה, והאופנים הם מחזה ולמטה בנה"י דז"א, ששם הנוקבא דז"א.

ובנוקבא דז"א יש ב' נקודות:

א.           נקודה הממותקת בבינה, שהוא רחמים, נקראת מפתחא,

ב.           נקודת מדה"ד דצ"א הבלתי ממותקת, נקראת מנעולא.

ומצד הנקודה השנייה אין המלכות ראויה לאור עליון, כי הצמצום רוכבת עליה (ועליה להתבטל מקבלת האור). וכל המוחין שמקבלת הוא רק בבחינת הנקודה הראשונה, הנקראת מפתחא (מלכות שהתכללה בבינה). ולפיכך נגנזה נקודה השנייה בתוך הראשונה, ונקודה הראשונה היא מגולה ושולטת. וע"י תיקון זה המלכות ראויה לקבל מוחין.

יש באדם שני צדדים, אחד שהתכלל בהשפעה והוא זה שיכול לקבל את האור, וצד דין שבא לבטא את הגבולות והמסגרת שניתן לקבל. מנעולא אומרת איפה לא, והמפתחא איפה כן.

ע"כ כ%QAוב:  והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. שאע"פ שיש ב' נקודות במלכות, כמ"ש: ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופַן (מנועלא) בתוך האופַן (מפתחא), שאופן דמנעולא גנוזה בתוך אופן דמפתחא, מ"מ משמש בה רק אופן אחד, שהוא מפתחא, ואופן שני אינו ניכר כלל. שבתיקון אופן דמפתחא תלויים כל המוחין דמלכות, ומכ"ש הס"א המקבלת ממנה. וכ5D7רצה לאבד את המצרים, הסיר את תיקון הזה כמ"ש: ויסר את אופן מרכבותיו.

המרכבה העליונה שהיא שורש כל המרכבות, חג"ת דז"א והמלכות, שמחזה ולמעלה דז"א. האבות הם המרכבה. ושנאמר, ועושה ממשלה באבות. שהבינה עשתה ממשלה בחג"ת דז"א, שהם רגלי המרכבה שלה. לקח את אברהם וקיים בו את העולם, כי אברהם, קו ימין, חסד דז"א, בו מתקיים העולם, שהוא המלכות. כי כל עוד שהחכמה שבה אינה מתלבשת בחסד דז"א, אין לה קיום. לקח את יצחק ושתל בו את העולם, כי יצחק, קו שמאל, גבורה דז"א שממנו נבנה המלכות, כי המלכות נבנה מקו שמאל דז"א. הרי שיצחק שתל אותה, ואברהם רק קיים אותה, שהלבישה בחסדים. לקח את יעקב והושיבו לפניו, באמצע, כי יעקב קו האמצעי, ת"ת דז"א, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל, ומקיים הארת שניהם. ושנאמר, והשתעשע עימו, והתפאר בו, כי ולולא קו האמצעי לא היה אור בבינה. יעקב אחוז בעה"ח, כי עה"ח אחוז בבינה, ששם החיים, והוא נקרא עה"ח. ומשום זה יעקב לא מת, שאין אחיזה בו לס"א, אבל כשיתחבר עם הנוקבא, יש אחיזה בס"א מחמת הנוקבא שהתחברה עימו. בחינת קו אמצעי נצחית, ורק האחיזה שלו בנוקבה יכולה למות. ומתי מת? הוא בשעה שכתוב: ויאסוף רגליו אל המיטה, שהתחבר עם המלכות, ואז מת. משום שבמיטה הזו כתוב:  רגליה יורדות מוות. כי מפרנסת הס"א, שהם מוות. שכל מה שיש לס"א מקבלים מן המלכות, הנוקבא דז"א.

ונתבאר ד' רגלי המרכבה העליונה, ב%T7נה, שהם חג"ת דז"א והנוקבא המקבלת מהם. והם נקראים ג"כ ד' חיות. וד' רגלי המרכבה התחתונה שמחזה ולמטה, הם נהי"מ, ונקראים אופנים, מחמת האופן בתוך האופן המתוקן בהם. כי כל החלק שלמטה מחזה דז"א שייכת לנוקבא, המתוקנת באופן. מרכבה עליונה – בינה, ממנה מקבלת הנוקבא. האופנים הם המלכויות. ברגע שמסירים את האופן שהוא תחת החזה מהמפתחא, נשאר הקשר למנעולא – לדין.

הרוצה שלמור על דרך האמת, צריך שמידת הדין לא תתגלה, ע"י שמירת המלכות – האני שלו, לעץ החיים, לבינה. מפני שהרי בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו. חָיַיב הָאָדָם לִשְׁמוֹר אֶת הַאֲנִי שֶׁלּוֹ קָשׁוּר לֶמִּידָת הַשְׁפָּעָה– לָעֵץ הַחַיִּים

רק הקשר לשלוש האמונות הראשוניות מאפשר הנהגה ראויה. לכן יבחן האדם האם האני שלו קשור לאמונה, מעל הדעת, שאז יוכל להוליך עצמו לקדושה. כאשר הלב קשור למוח אמוני, ומקבל את ההארה רק דרך ל"ב נתיבות החוכמה, דהיינו דרך ההשפעה, יוכל להצליח. ניסיון לחיבור הלב למוח מדעי, דהיינו שבודק מה יצא לי מזה, יוביל בהכרח לכישלון. שאיפה לרצון גשמי של העולם הזה, התייחסות למצבים שהם חד פעמיים, ממיתה את האדם. מחשבה אמונית וחיבור אליה מגובה בהתנהגות בפועל, מבטיחים את הנצחיות, של מתן צורה נכונה למצבים. הַשְּׁאֵלָה הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב דֶּרֶך הַנְּשָׁמָה אוֹ דֶּרֶך הַגּוּף.

צח) כל המחנות של מעלה, שנמשכות מד' מחנות שכינה, האופנים. וכל המרכבות כולן אחוזות אלו באלו, מדרגות במדרגות, העליונות ותחתונות משתלשלות זו מזו ונכללות זו בזו. וחיה קדושה עליהן, שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, ששם ד' חיות. והנוקבא היא חיה הד'. וכל ההמון והמחנות כולן נוסעות תחת ידה, תחת רשותה, על פיה תיסענה ועל פיה תחנינה. כי כל המרכבות והחיות והאופנים, אין להם אלא מה שמקבלים מחיה העליונה הזו.

צט) וזו היא חיה, שכל שאר החיות נאחזות בה. והשתלשלו ממנה כמה חיות לחיות, שהרבה חיות השתלשלו זה מזה, ונכללו מדרגות במדרגות. וכל העליונים והתחתונים הולכים ושטים בים, בנוקבא. העליונים נכללים בה, שמשפיעים לה, והתחתונים נכללים בה, שמקבלים ממנה כמ"ש: זה הים גדול ורחב ידיים.

ק) וכשהים (המלכות שבה ישנם חומרי הגלם, המצבים הבאים על האדם) מעלה גליו, הדינים, כל האוניות (האני של האדם) עולות ויורדות כמ"ש:  יעלו שמים יירדו תהומות, וסערה נמצאת, ורוח חזק הולך עליו בחוזקה. ודגי (דאגות) הים מתפזרים לכל צד, אלו למזרח ואלו למערב, אלו לצפון ואלו לדרום. וכל בני העולם, שדגי הים האלו רואים רשימה עליהם מחמת חטאם, לוקחים אותם ובולעים אותם במערות (מצב הקטנות) העפר (הרצון לקבל).

כשהתחתונים חוטאים מתקלקל בשבילם התיקון של גניזת אופן בתוך האופן, ומתגלה המלכות דמדה"ד, שמצידה אין המלכות, הים ראויה לקבלת אורות. וע"כ האוניות שבים, שהם כמו המרכבות שביבשה, עולות ויורדות, וחושבות להישבר. ודגי הים, שהם המלאכים שבמלכות, שהיו מקושרים בד' רוחות, שהם חו"ג תו"מ, כיוון שנסתלק האור הזה, הותר הקשר הזה של חו"ג תו"מ, ומתפזרים כל אחד לצידו שנמשך משם. ובני העולם שקלקלו מעשיהם וגרמו את זה, שמחמת זה נרשם חטאם בהם, בולעים אותם במערות העפר, במלכות דמדה"ד. כי עפר היא שם המלכות, ומדה"ד שנגלה בה מכונה מערה.

תגיות: מרכבות, אופני הקדש