016- הדף היומי בזהר הסולם – צו מט-נא למתקדמים

016- הדף היומי בזהר הסולם – צו מט-נא למתקדמים

צַו  מט- נ

שְרִיפָת קְדשִּׁים

קלה) מצווה לשרוף קודשים באש. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש יישרף. תנאים ואמוראים, בסתרי תורה יש קודש, ויש קודשים, ויש קודש הקודשים. מה הנאָה יש להקב"ה מהקודשים שנשרפו? לכאורה אפשר היה לתת את הבשר לעניים או לצורך האחר, והרי הקב"ה חס על ממונם של ישראל, האם בשביל יצחק, שבשעה שישראל בצרה, עולה לפניו אפרו של יצחק, וע"כ צריכים לשרוף הקרבן עד אפר להזכיר זכותו, שאם חייבים שריפה יהיו ניצולים בשבילו? ואם בשביל בני אהרון, שהיו כמו שריפת קודשים כמ"ש: ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו, ומיתתם היא כפרה לישראל, כמו שריפת קודשים. האם גם זהו רק דרש?

קלו) אלא שלוש אשות בנר, אש לבן, אש שחור, אש תכלת, כנגד תורה נביאים כתובים, וכנגד כהן לוי ישראל, ותכלת היא השכינה, שקרובה לנו, ושורה על התחתונים. והיא נאחזת באלה הפתילות, שהם כנפי מצווה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית, ותכלת זו, השכינה, דין, שאוכלת קרבנות ועולות.

ישנם מצבים בהם הם נראים כעומדים באותה מדרגה. כדי שיוכל אדם לעלות מדרגה רוחנית, עליו לשרוף את הקודמת, דהיינו את כל המגרעות והעוונות שבו. התהליך הנפשי מחייב עבודה בקו אמצעי, דהיינו דחיית קו שמאל, הרצונות וההשתוקקויות, והכללתם באמונה והשפעה שבימין.

נר"ן של האדם נקראים קודשים. הנפש קודש. הרוח קודשים. והנשמה קודש קודשים. ובסתרי תורה מתבאר סוד שריפת קודשים, בשריפת נר"ן של אדם, שהוא קודש קודשים לפני ה'. מהי ההנאה שיש להקב"ה משריפת הנשמות, הנקראות קודשים? ג' אשות אלו הם כנגד תורה ונביאים וכתובים, שאש לבן כנגד תורה, ת"ת. ואש שחור כנגד נביאים, נו"ה. ואש תכלת כנגד כתובים, מלכות. והם כנגד כהן לוי ישראל, ג' קווים. ונמצא שתורה כנגד כהן, קו ימין, ונביאים כנגד לוי, קו שמאל, וכתובים כנגד ישראל, קו האמצעי. ויש להבין, הרי תורה נביאים וכתובים הם ת"ת, נו"ה ומלכות, שהם זה תחת זה, ואיך יתכן לדמות אותם לכהן לוי ישראל, שהם ג' קווים, שהימין מול השמאל והאמצעי ביניהם, וכולם במדרגה אחת? והעניין הוא, שזה דומה לאו"א וישסו"ת וזו"ן, שהם ג"כ ג' מדרגות זה למטה מזה. ועכ"ז הם נעשים ג' קווים במדרגה אחת. כי או"א, בעת שהם מעלים הבינה ותו"מ שלהם, עולה עימהם גם מדרגה התחתונה, ישסו"ת, הדבוקים בבינה ותו"מ אלו. ואלו ישסו"ת, העולים לאו"א, נעשים אז קו שמאל לאו"א. ואח"כ בינה ותו"מ דישסו"ת, שעלו לישסו"ת שכבר נולדו והעלו את האח"פ שלהם, כבר העלו עימהם גם הם את מדרגה התחתונה שלהם, זו"ן, למקום ישסו"ת, שהוא עתה באו"א. ונמצאים כל ג' המדרגות, שהיו מתחילה זו תחת זו, שהם עתה ג' קווים במדרגה אחת. שאו"א קו ימין, וישסו"ת קו שמאל, וזו"ן קו אמצעי. ועד"ז ממש, נעשו תורה נביאים וכתובים לג' קווים. כיצד אומר שזו"ן נמצאים באו"א, הרי הם בישסו"ת אשר נמצאת באו"א, אלא מדבר על בחינת עיבור ב של ישסו"ת אשר כדי לקבל גדלות דחיה עליו לעלות לאו"א ומעלה גם את זו"ן, ועיבור א של או"א. כי בעת שת"ת, תורה, העלו בינה ותו"מ שלהם, עלו עימהם גם המדרגה התחתונה שלו, נו"ה, הנביאים, למקום הת"ת, ונעשו קו שמאל שלו. ואלו נו"ה, בעת שהעלו בינה ותו"מ שלהם, עלתה עימהם גם המלכות לנו"ה, שהם עתה בת"ת. ונמצא עתה, שהם שלושתם במקום ת"ת, ונעשו ג' קווים. שת"ת קו ימין, ונו"ה קו שמאל, והמלכות קו אמצעי.

אמנם יש לדעת כאן הכלל, שאין מלכות בלי יסוד. וע"כ אע"פ שכתובים הם מלכות, כוללת המלכות גם יסוד. באופן, שיסוד ומלכות נעשו לקו אמצעי לת"ת ונו"ה, ע"ד הזו"ן שנעשו קו אמצעי לאו"א וישסו"ת. וכדי להעיר את זה, מדייק הזוהר ואומר, שג' אשות לבן שחור ותכלת, אע"פ שהם זה תחת זה, כמו תורה נביאים וכתובים, מ"מ הם ג' קווים, כמו כהן לוי ישראל.

אור הנר הוא אור המלכות, כי המלכות נקראת נר. אלא כמו שאנו אומרים בז"א, שהוא כולל כל ג' קווים דבינה, מטעם, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד הז"א עומד בשלושתם, אף המלכות אחר שנעשתה לקו אמצעי, בין תורה לנביאים, ימין ושמאל, הרי גם המלכות כוללת אותם ג אישות. אשר אש הלבן קו ימין. ואש השחור קו השמאל. ואש התכלת קו האמצעי. אבל התכלת שצריכה להחזיק קו אמצעי היא עצם המלכות, שנעשתה לקו אמצעי, כוללת בתוכה גם יסוד. והיסוד, הכלול בה, ימין שבתכלת. והמלכות עצמה השמאל. ומבחינה זו, אע"פ שאנו אומרים, שהתכלת קו אמצעי, עכ"ז היא קו שמאל, מטעם היותה כלול מימין ושמאל. אשר הימין היסוד. ועצם המלכות, התכלת, שמאל רק מצד עצמה, אך כאן היא קו אמצעי. והיא נאחזת באלה הפתילות, שהם כנפי מצווה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית. כי הלבן שבציצית קו ימין, והתכלת שבציצית קו שמאל. ונודע, שאין השמאל נכלל בימין שיוכל להאיר, אלא ע"י מסך דחיריק, הנאחז בו וממעטו שללא המיעוט אסור להשתמש בו, שהוא הפתילה, ודבר הגס שאור התכלת שבנר נאחז בו. וכנפי מצווה, כנפי הטלית, הוא הפתילה והדבר גס שהתכלת שבציצית נאחזת בו, המסך דחיריק, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית. שע"י הכנף נאחזים הלבן והתכלת זה בזה ומתגלה אור הציצית. וחוץ מזה שהתכלת נאחזת בפתילה, המסך דחיריק, ושורפת אותו, היא ג"כ שורפת קרבנות ועולות, שהן הנשמות.

כי הביא ב' מצוות בשריפת קודשים, שהם לשרוף הקודשים על המזבח, ולשרוף הנותר ממנו עד יום השלישי. ואלו ב' מיני שריפות נוהגים גם בנשמות. ושריפת הנותר מורה על הדינים, מנעולא ומפתחא, המסך דחיריק. וכמו כן הם עולים מחמת חטאי התחתונים, ומתדבקים במלכות, בתכלת. אשר אז התכלת שורפת אותם ומבטלת אותם. וזה שריפת נותר. ויש גם שריפת קודשים על המזבח, שריפת הנשמות, שהמלאך מיכאל עומד ומקריב אותם על המזבח של מעלה.

כשמקריבים קורבנות, מכוונים לנשמה שהיא סוג של תענוג, ויש לראות אילו תענוגות יש לשרוף לאחר שהוקדשו להשם.

קלז) אם המלכות, תכלת, מוצאת בני אדם, שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשים בלי שמן, התורה ורחמים, המלכות, היא שורפת אותם. ומשום שעמי הארץ בהמות, שהם שקץ, התכלת, שהיא השם אדנ"י, המלכות, שורפת אותם, משום שקרֵבים אליה עם שרץ, יצה"ר, וזר כמ"ש: והזר הקָרֵב יומת. לא מקבלים את אותם נשמות של עמי הארץ שאינם באים בכוונה ראויה לעבודת השם. שהם בחינת טובלים ושרץ בידם, דהיינו פועלים ומתפללים מתוך רצון לקבל לעצמם

קלח) ואם חוזרים בתשובה לפני מיתתם, כשמלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כהן גדול, האריה האוכל קרבנות, היורד עליהם להקריב אותם קרבן לפני ה'.

קלט) ומטרם שיוצאת נשמתו, הכהן הגדול מתוודה בכמה וידויים. וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוון לגמור את השם, כלומר להשלים ייחוד המלכות, שנקראת שם, בייחוד שמע ישראל, שהוא ייחוד ז"א. וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא ייחוד המלכות, לקָרב נשמתו קרבן לשם הויה. וצריך להתוודות להקב"ה, שיקבל ויקרב הה' השורפת ומכלה, המלכות, לשמו הויה, ולהחזיר בתשובה הה' אל יה"ו אהיה, שהם ביחד חשבון מ"ב (42). כלומר להשיב הה' ליה"ו, ויהיה הייחוד העליון שבבינה הויה אהיה. שהויה הוא חכמה, ואהיה הוא בינה. כי מטרם שנשלם הייחוד, קוראים למלכות אדני, שבהם אותיות דין, להורות על דין של המלכות שהוא דין. ושהייחוד הויה אהיה אינו שלם. צריך גם את הייחוד של ז"א ומלכות ע"י שמע ישראל

קמ) ולפני שיוצאת נשמתו ויכוון בשם המפורש, יוד הא ואו הא, הויה במילוי אלֶפים, שהוא ז"א, שיתייחד בלב אחד, במלכות. ובו יכוון כשמוציא את רוחו. ובנפש שלו, מקבל עליו מיתה וייסורים. ובנשמה שלו, מתוודה בכמה וידויים ומתחרט.

קמא) בנפש מקבל עליו מיתה שחיטה שריפה. ואם צריך ארבע מיתות ב"ד, סקילה שריפה הרג וחנק, מקבל אותם על הנפש שלו, מאדני. ובנשמתו, מתוודה בכמה וידויים, וחוזר בתשובה אל השם אהיה, בינה, הנאחז בב' שמות הויה הויה, כי החכמה נקראת הויה בייחוד הויה אהיה, וז"א נקרא הויה. והבינה מקבלת מחכמה ומשפיעה לז"א, ונמצאת נאחזת בין שניהם בין חוכמה לז"א. אין השריפה באה לכלות את הנפש עצמה, שהיא מתגלגלת, אלא רק את העוונות.

קמב) ויכוון במחשבתו להוציא מפיו וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, שייחד המלכות הנק' לב, בייחוד של הויה אחדל בקריאת שמע ישראל, שהוא שם המפורש, יוד הא ואו הא, הויה במילוי אלֶפים, ז"א, שבו הכהנים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כבוד בגי' ל"ב (32), המלכות, לב. ובו מתכוון לגמור את השם, לגמור הייחוד של מלכות עם הויה.

קמג) ומאין יודע עם הארץ כל אלו הכוונות? ודאי עם הארץ הוא כשור, או שה, או עז, או תור, או יונה, המוקרבים על המזבח, כמו הבהמות אינן יודעות תורה, שם הויה, כך עם הארץ אינו יודע. אלא מיכאל כהן גדול עושה אותו עולָה וקרבן לפני ה', והוא מכוון בשם המפורש בעליית רוחו, שייצא רוחו בלב אחד, ובכל אלו הכוונות, כמו שרוח האדם עולה בכל לילה, שעולה למ"ן אל המלכות. עם הארץ יכול למנות את מיכאל כהן גדול, שהוא בחינת קו ימין ואמונה שבנפש שיהיה שליח שלו. לכן עליו להידבק בקו ימין ולהוציא ווידוי מפיו.

זהו לימוד עצום על חשיבות קריאת שמע שעל המיטה, ומדוע יש לרכוש כוח אמוני ולהתדבק בתלמידי חכמים.

 

שאלות חזרה בזוהר הקדוש פרשת צו מט-נא
1.מה ההנאה שיש לקבה מן הקודשים שנשרפו מה הם שני הדברים שמביא הזוהר שהם באים לדרש?
2. איזה שלוש אשות יש בנר ומה היחס שלהם לתורה נביאים וכתובים וכן לכהן לוי וישראל?
3. הסבר את ב' המצוות בשריפת הקודשים דהיינו שריפת הקודשים על המזבח וכן שריפת הנותר ממנו עד יום השלישי.
4. את מי שורפת התכלת ומדוע?
5. כיצד נכון לו לאדם לחזור בתשובה לפני מיתתו?

אין תגובות

להגיב