045- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי קלג-קלה למתקדמים

045- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי קלג-קלה למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

וַ

וַיְחִי קלג-קלה

הָהָר הַנּוֹרָא (טורא דחילא)

 

מי שלא הולך בדרך תורה הופך להיות פחדן.

בעסק בתורה ביחד – הרווח הוא אמונה שמפיגה כל פחד. השמירה על הקשר עם השכינה הקדושה, באה דרך מצוות התורה, היא הביטחון הנפשי, נקודת משענת בקב"ה, בחינת שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד – בלב ובתודעה. כאשר אדם עסוק וטרוד בדבר מסוים, מחשבות שמעסיקות את ראשו, שם נמצא רצונו, ועליו לוודא שהוא קשור לשכינה על ידי קיום המצוות, ושם ישכנו רצונותיו.

כשאדם ניצב מול הר גבוה, מול הרהור בדברים גבוהים, נתקל הוא בפחד משינוי נפשי מחייב, זהו הרהור הנורא: הפחד לקבל לפרטיות. הביטחון הוא מההליכה בדרך תורה ביחד, בעסק התורה. כמו בעסק גשמי שמצפים לרווח, כך בעסק התורה מייצרים אמונה ובטחון בקב"ה.

מי שמנסה ללכת יחידי בדרך השם, בלי קבוצת חברים ורב – מתחייב בנפשו מפני שהאור בא רק לכלל. כשהולכים שלושה בדרך, דהיינו ב – ג' קווים שהם הבסיס היהודי: חסד אברהם – הכנעה, גבורה יצחק – הבדלה, וההחלטה שמותר ליהנות רק מהאמת בקדושה: יעקב – המתקה בעירוב שני הקווים יחד. הליכה ביחד תוך ברית מחייבת לשלושת האמונות, הכרחית להצלחה.

בעוד שהיו הולכים, באו להר אחד, אמר רבי יוסי: הר זה נורא הוא, נלך ולא נתעכב כאן, משום שהר הזה נורא הוא. אלא מי שהולך יחידי בדרך, מתחייב בנפשו, אבל שלושה לא. וכל אחד ואחד מהשלושה ראוי להגן, שלא תסתלק מהם השכינה.

אמר רבי יוסי: שלא יסמוך אדם על הנס. מאין לנו? משמואל, שכתוב: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי. והרי ראוי היה שמואל לנס יותר משלושה? אלא ששמואל היה אחד, וודאי שישמע שאול ויהרגו. אבל לשלושה ההיזק אינו ודאי, משום שמזיקים, שדים, לשלושה אינם נראים ואינם מזיקים.

וכתוב: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע. אשר גאל, היה צריך לומר? הגואל (לשון הווה), משום שנמצא תמיד עם האדם ואינו סר מאדם צדיק לעולם (צדיק הוא מי שמצדיק את ההשגחה, ורשע מתלונן). המלאך הגואל זהו השכינה, שהולכת עם האדם תמיד, ואינה סרה ממנו כל עוד שהאדם שומר מצוות התורה. וע"כ יהיה האדם נזהר, שלא יצא יחידי בדרך. מהו יחידי? שצריך האדם להיזהר לשמור מצוות התורה, כדי שלא תסתלק השכינה ממנו, ויוכרח ללכת יחידי, בלי זיווג עם השכינה.

 

כשהאדם יוצא לדרך, יסדר תפילתו לפני אדונו, כדי להמשיך עליו את השכינה ואח"כ יצא לדרך. ונמצא זיווג השכינה, לגאול אותו בדרך, ולהצילו בכל מה שצריך. הדרך אינה המטרה, וכל הדרכים בחזקת סכנה, לכן יש לשמר ולהזכיר את הקשר. אמונה היא המצילה את האדם, היא הצידה לדרך, ודברי תורה שהם מעוררים ומזמנים את השכינה.

כתוב ביעקב, אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, זהו זיווג השכינה. וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, לגאול אותו מכל רע. ויעקב יחיד היה בעת ההוא, והשכינה הלכה לפניו. כש"כ החברים, שיש ביניהם דברי תורה.

אמר רבי יוסי: מה נעשה, אם נתעכב כאן הרי היום נוטה לבא. אם נלך למעלה, הר גדול ונורא הוא, ויראת חיות השדה אני מתיירא. אמר רבי יהודה: תמיהני עליך ר' יוסי, הרי למדנו שאל יסמוך אדם על הנס, שלא בכל שעה הקב"ה עושה נס. אמר לו הדברים האמורים ביחיד, אבל אנחנו שלשה ודברי תורה ביננו, השכינה עמנו, אינני מתירא.

 

בעוד שהיו הולכים ראו למעלה בהר אבן אחת ובתוכה מערה אחת (בתוך אותו הרהור ראו מערה – חסרון). אמר ר' יהודה נלך ונעלה לאבן ההיא, שאני רואה שם מערה אחת. עלו שמה וראו המערה. אמר ר' יוסי אני מתיירא, אולי מערה זו מקום של חיות שלא יפגעו אותנו כאן.

אמר רבי יהודה לר' חזקיה: רואה אני שרבי יוסי מפחד. אם תאמר בשביל שהוא חוטא, שכל מי שמפחד הוא חוטא, שכתוב: פחדו בציון חטאים. הלא הוא אינו חוטא אלא צדיק שכתוב: צדיקים ככפיר יבטח. אמר רבי יוסי משום שהנזק מצוי, ובמקום שהנזק מצוי יש לפחד.

תלא אם היה הנזק שכיח, כך הוא שיש לפחוד, אבל כאן לא מצוי הזק שכיח, כך הוא שיש לפחוד, אבל כאן לא מצוי הזק כלומר שעתה אין אנו רואים כאן חיות שיזיקונו. ולאחר שנכנס למערה אנו בטוחים שלא יכנס מזיק לצער אותנו. שע"ז נאמר וצדיקים ככפיר יבטח. נכנסו אל המערה, אמר רבי יהודה נחלק הלילה על פי שלשה משמרות שהלילה נחלק, וכל אחד ואחד ממנו, יעמוד על מעמדו באלו שלשה חלקי לילה, ולא נישן.

ג' משמרות

פתח רבי יהודה: משכיל לאיתן האזרחי. שירה זו אברהם אבינו אמר, בשעה שהשתדל בעבודת הקב"ה, ועשה חסד עם בני העולם, שיכירו כולם את הקב"ה, שהקב"ה שולט על הארץ. ונקרא איתן, משום שהתחזק בתוקף בהקב"ה.

חסדי ה' עולם אשירה. והאם מצד החסידים, קו ימין, באים לשיר, הלוא השירה באה מקו שמאל? אלא כאן נכלל צד השמאל בימין, וע"כ הקב"ה ניסה את אברהם ובחן אותו. ויצחק היה בן ל"ז (37) שנים בזמן של העקידה. ומהו שכתוב: ניסה את אברהם? ניסה את יצחק, צריך לומר? אלא ע"כ כתוב: ניסה את אברהם, כדי שיימצא בדין, ושיתכלל בדין כראוי, אחר שמידתו היה כולה חסד, כדי שיימצא בשלמות כראוי. וע"כ חסדי ה' עולם אשירה, כי כבר היה כלול מקו שמאל שמשם באה השירה.

היה לו לומר, ניסה את יצחק, שכבר היה בן ל"ז שנה, והיה בכוחו למחות. אלא ניסה, פירושו לשון התנשאות והשלמה, כי בעקידה, שהיא מעשה דין וגבורה, נכלל אברהם בקו שמאל, ונשלם מידתו בכל השלמות.

אין תגובות

להגיב