הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס יג-טו | מתקדמים | שיעור 5

פנחס יג – טו

רעיא מהימנא

ידע רב ללא סודות התורה, אינו מספיק להאיר.

1. אמר רעיא מהימנא יפה אמרת משום  שאליהו הוא פנחס שקנא על הברית, צריכים לחדש בו דברים גדולים כי פרשה הזו כתובה בתורה על שמו של אליהו שהוא פנחס שעליו נאמר קנא קנאתי שהם ב קנאות, א בשדי של מעלה שהוא יסוד דז"א והשניה בשדי של מטה שהוא מטטרון הנק' שדי ומשום זה עשה ב שבועות בשניהם וכתוב ב פעמים לא. השם שדי עושה הפסק על תופעה שבאה כנגד השם.
2. אבל רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים צריך לברך ברוך זוכר הברית. ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי משום שבגלות אין המלכות מקבלת  יחוד ג הקווים כראוי שה"ס ג גווני הקשת ולא עוד, אלא שלפעמים מאירה מעט ולפעמים אינה מאירה כלום, פעמים נראית בשלמות ופעמים לא. כי גווני הקשת רומזים לזכיות כהנים לוים וישראלים כשהם יפים כי הקשת מאירה בצבעיה של אלו ג שה"ס ג קווים. בגלות היא לא מקבלת את הייחוד של ג קווים
3. קום אתה רבי יוסי הגלילי ואמור, כי דברים יפים אמרת בחבור ראשון, שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך שבכל פעם שבנו חטא והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו, שכתוב: וראיתיה לזכור ברית עולם, וע"כ לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם, כי הקשת ה"ס המלכות היקר, שה"ס ג גוונים, ובשעה שיש צדיק בעולם הוא ברית לקיים הברית, דהיינו לקיים היחוד דז"א ומלכות ואין צריכים התעוררות המלכות בסוד הקשת. הקשת היא סימן טוב כשאין צדיק שמגן על הדור.
4. וכי בגלות שהקב"ה מתרחק מהמלכה, איך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות, שה"ס ג קווים, ומשיב לא אין הקב"ה מתחרק מהמלכה בגלות, שאין לה בגלות לבוש מלכות, אבל בגלות לבושה של קדרות דהיינו שחרות, והיא אמרה אל תראוני שאני שחרחרת, אלא ודאי אותה הקשת שמתגלה בגלות אינה אלא המלאך מטטרון הנק' שדי והוא עבד דז"א זקן ביתו השולט בכל אשר לו ובנין דהיינו אותם שזכו לרוח מבחינת מטטרון נק' עבדים של הקב"ה ובניה של המלכה דהיינו אותם שזכו לנפש ממלכות דאצילות נק' בנים ומשום זה אנו מתפללים אם כבנים אם כעעבדים. קדרות פירושו שחרות. כאשר זוכים לדרגת מלכות דאצילות נקראים בנים, וכאשר במקום חזה דיצירה נקראים עבדים.
5. ובזמן שנחרב בית המקדש, שהעבדים חפו ראשם והתדלדלו אנשי מעשה, ודאי הם נק' אנשי מעשה על שם המלכות, שנאמר עליה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. מבחינת המעשה, הרי שהמלכות נק' מעשה. אבל אם צדיק שזכויותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות ולהפשיט ממנה השחרות של פשט בלי סוד, ולקשת אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, מה כתוב בו באותו צדיק, וראיתיה לזכור ברית עולם וראיתיה היינו בסודות המאירים של התורה כי אור נק' רז כלומר אור גמטרייה רז וע"כ אור רומז על רזי התורה, ז"ש כי נר מצוה ותורה אור ובאלו רזין נאמר וראיתיה. בחשכות לא רואים, וכשרוצים להאיר צריך אור, גימטרייה רז, היינו סודות התורה. רק כשמאירים את המלכות ברזי התורה, אז היא מתלבשת בבגדי יקר
6. ובזמן ההוא שרואה הקשת שהיא המלכות הולך ממנו הכעס מבנו וחמת המלך שככה. ויאמר לה המלך, בתפילת העמידה לפניו, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך אלו הבקשות באמצע תפילת עמידה. בזמן ההוא היא מבקשת על הגאולה שלה ושל בניה עמה, ז"ש תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, אבל קשת הנראה בעולם בזמן הגלות היא של העבד דהיינו מטטרון, כלומר שהארת הזווג של מעלה מתלבשת בטטרון והוא הנושא של ג גווני הקשת שהם ג קווים, ופעמי היא יוצאת בשלמו כשבניו מכשירי מעשיהם ולפעמים אינה נמצאת בשלמות כשבניו אינם מכשירים מעשיהם. התורה ורזי התורה בלימוד לשמה, נותנים את הצבעים שבאים לגלות את מחשבת הבריאה, ולאפשר לאדם ליישר ליבו בהתאם
7. ואלו המישרים מעשיהם לפני המלך ומקנאים על שמו ומקדישים אותו למעלה בין המלאכים הממונים על שאר העמים שכל ממונה נודע בכינוי שלו. אבל ישראל נודעים למעלה בשם הויה שהוא החיים של כל הכינוים.
8. ועל שם וכנוי מעיד עליו על הקב"ה, השם אל מעיד עליו שיש לו יכולת על כל אל, ז"ש אני אדרוש אל אל. אל הוא ריבון של כל אל. אלקים מעיד עליו שהוא אלהי האלקים. אדני מעיד עליו שהוא אדוני האדונים, אף כך כל שם. וכל מלאך יש לכל אחד שם ידוע להכיר כל כתה של מלאכים באותו השם של המלך שלו, אבל ישראל נודעים לו בשם הויה. לכל כח שם מיוחד, והשם המיוחד רק לישראל הוא שם הויה, שם המתאר את כלל ישראל. 
9. וסוד הדבר, לאדם אחד יכול להיות לו כמה סוסים, אף כך כל ישראל הם בניו של אדם, שה"ס הויה במילוי אלפין שהוא בגמטריה אדם, כי נשמות ישראל הם תולדות ז"א ומלכות לכן הוא נקרא אבינו. וכל בן צריך להיות לאביו כסוס וכחמור למשא, להיות כפוף תחתיו. וזה סוד אדם ובהמה תושיע ה' שישראל הם בניו של אדם שהוא הויה דמ"ה ועושים עצמם כבהמה תחתיו. גלות היא מצב נפשי בו תופסים רק את החיצוניות.