הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב כה-כז | השקפה | שיעור 9

עקב כה – כז  שעור 9

עשרה דברים לעשות בסעודה בשבת [עשרה דברים למעבד בסעודתא]

מְסוֹבֵב הַסִּבּוֹת בָּרוּךְ הוּא,  וְהַדַּל מַרְגִּישׁ חָסֵר בִּגְלַל שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר לַבּוֹרֵא.
הַחֲסָדִים הֵם הַמְּקַשְּׁרִים בֵּין הָאָדָם לַחָכְמָה/לְשֶׁפַע.
דַּל הוּא מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּשׁ בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, כְּדֵי לָבוֹא בְּטָהֳרָה וּנְקִיּוֹת מִתַּאֲוַת הָאֲכִילָה.
תַּאֲוַת הָאֲכִילָה מְעַוֶּרֶת אֶת הָעֵינַיִם, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְקַבֵּל בְּלִי חֲסָדִים.

מים אחרונים חובה מתוך האכילה יש מלח שהוא מבטא את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, בחינת סדום שהיו כולם בתאווה, לכן מים אחרונים חובה, כדי לברך ברכת המזון בטהרה, שנותנים קצת מים לתאווה שתעמוד בצד ולא נברך על תאוות האכילה.

אף אחד לא מרגיש עני, כאשר חסר לו דבר שהוא בכלל לא רוצה, אך מי שיש לו דבר שאינו יכול להשתמש בו, מרגיש דל. דל הוא מי שמחוסר אמונה, שאז חסר הוא חסדים, שהם המקשרים בין רצונו לבין הקב"ה. דלות היא חוסר בכוח המקשר בין החוץ לבין הפנים, שאז הוא עיוור לראות את הסיבה שמביאה אותו לתוצאה של הרגשת חוסר. עם ישראל מיוחד בעניין הדלות, שיודעים להתפלל ולבקש את חידוש הקשר עם השם.

דווקא כשישראל בדלות, ולא בייללה שהרי נרגן מפריד אלוף, אז יודעים הם להודות להשם, מתפללים בכוונה ראויה. כאשר אדם בא בגאווה הופך הוא להיות נרגן, שחש שלא מקבל מה שמגיע לו. שאז מבטל הוא את הקוץ שעל האות ד, הקוץ שהיא הקשר לגומל חסד, לקב"ה ע"י שהופך את תפיסת הבורא שבנפשו לאחר במקום לאחד.

רק מי שמרגיש דל, יכול להתפלל בכוונה להשם ולבקש, מקימי מעפר דל.

כל המארח עניים לסעודה, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ומשום זה, וצדקה תציל ממוות. כי עני חשוב כמת, והוא מחיה אותו עם הצדקה, אף הקב״ה מחיה אותו. מוות הוא הסתלקות ההארה, כאשר אדם לא מתנהג בהשפעה. הזמנת עניים לארוחה, או מתן צדקה באים כדי לעורר אצל הנותן נקודה פנימית, את הרצון לקבל שהוא עני מחסדים.

תגיות: כוס של ברכה, מים אחרונים