הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קכ"ד-קכ"ו| מתקדמים | שיעור 42

בראשית זוהר חדש קכד - קכו שעור 42

עולת תמיד העשויה בהר סיני

שכד. שאל רבי דוסתאי לרבי אלעזר הגדול, העמידני על סוד הפסוק, עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אישֶׁה לה׳. א"ל בני, חייך דבר אמרת לי, שעדיין אינך ראוי לעמוד עליו, עוד לא הגעת למדרגה שתוכל להבין ולא שאלני אדם על זה זולתי עקיבא תלמידי, ועדיין השורשים בידי. שמע רבי עקיבא, אמר כיון שהנצו הפרחים למרות שלמדת אותי רק את הדברים החיצוניים אכלתי השורשים הבנתי גם את הנקודה הפנימית. א"ל רבי עקיבא, מוכן תהיה לריח ניחוח לה' ועדיין בליעת המתוק נשאר עוד לא הגעת לתיקון השלם של סוד זה.

שכה. יום אחד היו הולכים רבי אלעזר ורבי עקיבא בדרך, א"ל אכלת השרשים שאמרת. א"ל רבי עקיבא, שאמרת לי הסוד, עמדתי על תכונתו, וסיפר לו איך. אמר לו, עמדת ואכלת ועדיין הבליעה מהמתוק נשאר, ואותה שעה גילה לו ארבעים סודות בתורה.

פירוש, משונה קורבן עולָה מכל הקורבנות שהוא קורבן על המחשבה בה יש לתקן את תבניות ההיגיון דרכם מפרשים את המציאות, ודרכם מקבלים את האור. שהידיעה היא האור המתקבל בכלי, ועלינו לייצר כלי נכון, שנשרף כולו באש וכולו לגבוה עולֶה. כולו ימין, אור חסדים בלי שמאל כלל. ישנה תבנית היגיון אמונית, וישנה תבנית מדעית, כלומר היגיון הגוף שמבין שצריך לקבל את האור ולהתענג. ההיגיון האמוני אומר שיש עליון גדול ממני, ועלי כפרט לבוא בביטול לדבקות עמו. אור לא יכול להתקבל, אלא בכלי אמוני. את האמונה בונים ע"י בחינת מוח-שב, אור חוזר ודחיית האור בוויתור על האגו.

שאלו רבי דוסתאי את רבי אליעזר הגדול, כתוב, עולת תמיד העשויה בהר סיני, אשר הייחוד הזה שבעולת תמיד הוא כולו ימין. א"כ איך כתוב, לריח ניחוח אישֶׁה לה׳, אשר ריח ניחוח היא הארת חכמה, הנמשכת רק מקו השמאל?

והשיב, לא שאל אותי אדם ע"ז, זולת רבי עקיבא תלמידי. והתירוץ הוא, ועדיין השורשים בידי שהשיב לו ברמז בלבד, כלומר רמז שלא יבין הסוד. שמע רבי עקיבא את התירוץ הזה, אמר, כיוון שהנצו הפרחים אכלתי השורשים.

פירוש, מטרם הקרבת כל קורבן, צריכים להמשיך ג׳ קווים ימין שמאל ואמצע, השורשים לכל קורבן, שעליהם רומזים, כוהנים לוויים ישראלים, שהיו בשעת הקרבת כל קורבן גם בקו ימין, הוא ימין של קו אמצעי. הכוהן קו ימין, הלוויים המשוררים קו שמאל, ישראלים המקריבים קו האמצעי.

וזה שתירץ רבי אלעזר, אע"פ שבקורבן זה אין שום הארת השמאל, אלא כולו ימין, עכ"ז הוא מחזיק השורשים של הקורבן בידו, מחזיק ג׳ הקווים גם בשעת הקרבת הקורבן. וע"כ יש לו גם אז הארת השמאל, המכונה ריח ניחוח. וע"כ יפה כתוב, לריח ניחוח אישֶׁה לה׳

ורבי עקיבא שאל, הרי הקורבן בסתירה לשורשים, כי בשורשים מאיר גם השמאל, והקורבן, אע"פ שהוא ענף ופרח היוצא משורשים אלו, עכ"ז הוא כולו ימין בלי שמאל כלל והרי כל ענף רוצה להתדמות לשורשו.

ונמצא שהם מוכרחים להאיר בזה אחר זה, שבתחילה אוכל השורשים, ממשיך הארת ג׳ הקווים, ואח"כ יכול לייחד ייחוד קורבן העולה, שיהיה כולו ימין בלי שמאל. וא"כ כבר אין לו השורשים בידו, בשעת הקרבת הקורבן. ואיך כתוב, לריח ניחוח אישה לה׳, הרי אין כאן ריח ניחוח, שהוא הארת החכמה?

וזהו שאמר רבי עקיבא, כיוון שהנצו הפרחים, כיוון שהתחיל לעסוק בהקרבת קורבן עולה, שהוא פרח וענף אל ג׳ הקווים, כבר אכלתי השורשים, שאין עוד שליטת השורשים, כי הם סותרים זה את זה. וא"כ חוזרת השאלה למקומה, מאין יש בקורבן עולה ריח ניחוח?

אמר לו, עקיבא, מוכן תהיה לריח ניחוח לה׳, אע"פ שאכלת השורשים, יש כאן ג"כ ריח ניחוח, משום שעדיין בליעת המתוק נשאר, כי הגם שכבר הפסקת לייחד ג׳ הקווים, אמנם כיוון שהמשכת אותם ואכלת אותם, כבר נשארת בך בליעת הארת החכמה שהמשכת מקו השמאל. שזה מספיק שתהיה מוכן לריח ניחוח לה׳, מספיק שאכלת את הפרחים, כבר תאיר הארת החכמה מאליה בעת הקרבת הקורבן.

וכנראה רבי עקיבא עוד לא הבין התירוץ הזה. יום אחד היו הולכים בדר ורבי אליעזר חזר ושאל אותו, איך אכלת השורשים? איך עשה את הייחוד של השורשים, ג׳ הקווים. ואז הסביר לו פעם שנייה, עמדת ואכלת, ועדיין הבליעה מהמתוק נשארת. כיוון שעמדת והמשכת הארת ג׳ הקווים, הרי בהכרח, שעדיין הבליעה מהמתוק, הארת החכמה המתוקה, נשארת גם בעת הייחוד של הקרבת העולה. ובליעה זו מספיקה לריח ניחוח, הארת חכמה. ויפה כתוב, לריח ניחוח אישה לה׳.

שכו. היו הולכים וראו מעיין אחד של מים. ישבו. אמר רבי אליעזר, עקיבא, בוא ואראה לך מעיין מים, שפותח מים צלולים ונוזלים, כמ"ש, באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ועל הפסוק הזה גילה לו רבי אליעזר לרבי עקיבא שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעיתותיו ובזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים. כל סודות אלו היו אצל רבי אליעזר, אותם גילה לרבי עקיבא. אין הכוונה שהדקלים מדברים בשפה שצריך לשמוע, אלא אדם שמבין בשיחת דקלים ועופות אומר שיודע להקשיב למאוראות הדקלים, הם הצדיקים, עופות בחינת היסוד, יודע שמבין את השפה שהקב"ה מדבר אליו. ​​ חכם עדיף מנביא. המסרים הבאים מההשגחה העליונה, אינם יכולים להיאמר באופן ישיר, מאחר והתפיסה של הנברא היא מהחוץ לפנים, ואם היה האדם יודע איך לפרש את השיחה, אז זה היה נובע גם ממנו. היכולת לפרש את העניין ולהבין בלב, זה מה שעושה את הנברא שותף לבורא.

קבלה ישירה של המסר, באה בפשט התורה, אשר וודאי שלא ניתן להבין דבר מהפשט ללא פנימיות התורה. ​​ 

שכז. בשעה שראה רבי עקיבא את המדרגה הרוחנית העצומה של רבי אליעזר רבו, שראה שהוא מצוי בסודות כה גדולים ונשגבים, בכה רבי עקיבא. אמר לו, על מה אתה בוכה? אמר, אוי לדור, שיהיו יתומים ממך והרי אתה הצדיק יסוד עולם. אמר לו, אל תאמר כך, אלא אוי לדור, שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה אומר רבי אליעזר שכל דור צריך את הצדיק שמתאים לו. דור צריך לקבל את מורה הדרך. וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותישכח תורה, ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר ליבו בתורה, יהיה נבזה וחדל אישים. אוי לדור ההוא, כשיבוא אותו הדור. הבעיה היא לא בצדיק. הקב"ה שותל צדיקים המתאימים לדור, והבעיה היא לא בצדיק המורה. ככל שיש להמון העם דרישה פנימית יותר גבוהה, כך גם הצדיק מתעלה.

שכח. אין הדור ההוא מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ורק כשהם בנערותם, ובזקנותם התורה נשכחת מהם. כמ"ש, אל הנער הזה התפללתי. היה לו לומר, אל הבן הזה התפללתי. אלא אמרה חנה, יהי רצון שבשעה שיגדל, ישתדל בעבודת המקום, כמו עתה, כשהוא נער. שמואל הנביא גם בזקנותו היה עצום וגדול, וגם כשהיה ילד, כשדיבר אליו הקב"ה, חשב בענווה שרבו קורא לו.

שכט. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא, כמ"ש, ומעיל קטן תעשה לו אימו והַעַלְתה לו מימים ימימה. האם תעלה על דעתך, שהוא כך כפי פשוטו? אלא הפירוש הוא, שצדקתו וזכותו היה גדול עימו תמיד כתפילת אימו.

של. אמר רבי, כתוב, מפני שׂיבה תקום והדרתָ פני זקן. מוסר לנער, מפני שיבה תקום הוראה לאדם, קודם שתעלה ותגיע לשיבה, תקום להיות טוב . כלומר, קודם שתעלה לשיבה ולזקנה, תקום להיות טוב. וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך, אח"כ, והדרת פני זקן, שתהיה טוב גם בזקנותך. וסופו של הפסוק מוכיח עליו, ויראתָ מאלקיך. מפני מה שאתה רוצה שיהיה לך בזקנותך, תהיה טוב כשיש לך כח.

שלא. רבי יצחק אמר, תחילת כל העולם ובניינו לא נברא אלא על היראה ביטול האגו, שיהיה אדם בעל יראה לשמיים יראת הרוממות. השמים מבטאים את התכלית, ויש להתבטל לטובת התכלית, ובעל יראה לבריות, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. את השמיים, להיות ירא לשמיים. ואת הארץ, להיות ירא לבריות. שכל העולם לא נברא אלא על היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה׳. וזהו שכתוב, בראשית. צריך האדם לפעול את האמת, גם כשהוא לא מרגיש אותה.