הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קנד-קנו | מתקדמים | שיעור 52

בראשית זוהר חדש קנד - קנו שעור 52

תוצֵא הארץ נפש חיה

דרגת נפש חיה, היא נפש ארצית שניתנה בכל בעל חי ואדם, ליהודי ישנה אפשרות לבחור ולפעול את נשמת החיים.

תכז. אמר רבי יהודה אם אין לעכו"ם אמונה, למה אנו רואים, שהולכים לאלילים שלהם, כשהם חיגרים ועיוורים ומלאים מכות ומחלות, והם מתרפאים? זה נעשה להם בהשגחה עליונה, כדי להאביד אותם מעוה"ב, כמ"ש, מַשְׂגיא לגויים ויְאבדם משגיא אומר מעלה ונותן להם כח ורפואה בעולם הזה ולאחר מכן מאבדם.

תכח. וכתוב, וחולָיִים רָעים ונאמנים איך אומר רעים ונאמנים. מהו נאמנים, הנוהג בייסורים? שעושים אמונה, כי כשמגיע הזמן, הם יוצאים מהאיש. כי הייסורים יש להם זמן קצוב. ולפעמים בהגיע הזמן של הייסורים לצאת, הם נמצאים אצל האלילים, שהם הולכים בחולְיָם לאלילים שלהם, וכיוון שהגיע זמן הייסורים לצאת, הם נרפאים. והם אומרים שהאלילים עשו להם את זה. יש כאן הטעיה בהבנת הכלים דעיגולים לבין הקו, בין התאווה האישית לעומת הערך העליון. מי שאינו משתוקק לפנימיות אלא לחיצוניות, נותנים לו תוצאות למאווים שלו, ואז נופל יותר ומצדיק עצמו. נותנים לו הרגש של אמונה תפלה שהכן משפיעה. הם נרפאים מרופאי אלילים, אז זו לא אמונה אמיתית שאין לה בסיס. אמונה אמיתית מסתמכת על האמונה הראשונית בבורא יתברך, בתורה, ובעם ישראל. כל אמונה אחרת תפלה. על האדם לבודק האם האמונה שלו קשורה לדברים אמיתיים.

תכט. אמר רבי יוחנן, פעם אחת סיפר יהודי אחד, שהיו לו מחלות רבות ולא נרפא. וראה ערבִיים, שהיו הולכים במחלתם לאליליהם, ונרפאו. אמר, אלך לשם, אע"פ שאסור, אלך לראות מה הוא.

תל. והלך לשם, ונכנס ביניהם, ולן שם בין האנשים שהיו נגועים וחולים. כולם נרדמו, והוא לא ישן. עד שראה שטן אחד, שהיה הולך ביניהם וכלי רפואה בידו, והיה שׂם על כל אחד, והוא נרפא. עבר עליו ולא נתן עליו הרפואה. אמר לו, אדוני, הרי אני מהחולים, תן עליי הרפואה.

תלא. אמר לו, לא כאלה חֵלק יעקב לך יש נשמה אחרת. אל לך להסתכל על מבחן התוצאה החיצוני לא קובע, וכך כל אלו שלכאורה מקבלים השכר בעולם הזה, זה אינו סימן שזו תוצאה מוצלחת. כי הם נמסרו לי להאביד אותם מהעוה"ב, אבל בניו של יעקב, אינם כאלו. ומשום מה? על שום הכתוב, כי יוצר הכול הוא. כמו שהיוצר מחריב ובונה, אף הקב"ה מכה ורופא, מחריב ובונה.

יצא אותו האיש וסיפר המעשה. אמר רבי יוחנן ברוך הרחמן, ששלח אותו לשם לראות את זה ולשמוע זה מפיו. מלמד כאן על ההבדל בין נפש הגוי לנפש היהודי.

תלב. אמר רבי יצחק אמר רבי אחא, כתוב, ונִשמת שד"י תבינֵם. כי הנשמה של היהודי החי חיי נשמה מביאה את האדם להכיר את קונו, ולהכניס אותו בתורה ובמע"ט. ואשריהם אותם שנכנסים בדרך התורה, בדרך הנשמה שהתורה היא דרך הנשמה, שבזכותה יזכו לחיי העוה"ב ולמעלת הקדושים. ליהודי יש בחירה בין נשמת חיים בדרך תורה, או חלילה בנפש הגופנית. ההשתוקקות היא אמצעי ולא מטרה.

תלג. אמר רבי יצחק אמר רבי אחא, כל העוסק בתורה קונה הנשמה מעצמו. הבא להיטהר עוזרים לו הוא המוכן לוותר על גאוותו. אוי להם לרשעים, הנדבקים בכוח האדמה בעוצמה וכח הגוף, וכל שמעניין אותם הם תענוגות הגוף, שנקראת נפש חיה הנבראת מהאדמה, שבגללה הם כָּלים לעולם ולעולמי עולמים.

תלד. שאר רבי דוסתאי את ר אליעזר, אמר לו, אותה נפש חיה, מה נעשה ממנה לעוה"ב? אמר לו רבי אליעזר אמור, מה נעשה ממנה תמיד? מה תפקידה בעולם

תלה. אמר רבי בא, כתוב, הִיכרֵת תיכרת הנפש ההיא נפש חיה בדומה כהבל היוצא מפי האדם, שאינו יכול להעלות אותו למעלה, אפילו כמלוא עיניו, ומיד יִכלה אדם שמדבר מהבלי העולם, מיד נעלמים הדברים ואין להם ערך. כך היא אותה הנפש החיה, כאותו ההבל שנכרת מְהרה מהפה. ותכלה, ואינה נראית בעולם, והייתה כלא הייתה. זוהי מיתת כָּרֵת שנאמרה על הנפש מכאן שעונש כרת אומר שאדם לכאורה חי חיי נפש חיה.

תלו. והרי למדנו, נפשותיהם של רשעים הן המזיקות בעולם. המזיקות לבעליהם, ומונעות כוח הנשמה מעבודת בוראם, שאין מזיק לאדם אלא אותה הנפש, על שנכרתה וכלתה עם הגוף. ועוד, אמר רבי אחא, לא כך למדנו, אלא שנפשותיהם של רשעים כשיוצאות מהגוף, הן המזיקות שבעולם מצד אחד אומר שנפש החיה מתפוגגת עם הגוף, ומצד שני הם מסתובבות ומזיקות לעולם.

תלז. שואל רבי יוסי, הרי למדנו הנזק הן עושות בעודן בגוף, אלא כשיוצאות מהגוף נמצא הנזק. ונראה בעוד הנפש חיה נמצאת בגוף היא נותנת תענוגות רגעיים, ובהפרדה מהגוף אז ניראה הנזק שעושה, שנראה שלא פעל את הנפש האלוקית, איך אותה הנפש הזיקה לגוף, והכול תמהים עליהן, איך אותן הנפשות הן המזיקות שבעולם, על שהן דבקות בבני אדם ומחטיאות אותם. כאשר אדם פועל את הנפש חיה כדי למלא תאוותיו הגשמיים, הוא גורם נזק שלא נראה, ורק לאחר הפטירה הנשמה בצער מהנזק של עבודה לריק, ועל שהמית עצמו. כל הנאה גופנית פסולה פוגמת את הנשמה.

תלח. אמר רבי יהודה בן יעקב, האם אנשי הדור, האם רובם נעשו באו לעולם בכשרות בקדושה? כתוב, והתקדִשתם והייתם קדושים. מלמד שאדם צריך לקדש עצמו בשעת תשמיש.

תלט. שואל, איזו קדושה שייכת כאן? אמר רבי יהודה בן יעקב, שלא יעשו פריצוּת וחציפות שכל מה שמעניין אותם זה הנאת גופם, ולא לשֵׁם זנוּת כבהמות, כי הבהמות אינן עושות אלא לשם זה רק להנאת הנפש החיה. שלא יאמר אדם שהוא נקי ברוחניות אבל הצד השני לא, אלא חפש את הקדושה באיש ובאישה.

תמ. כי למדנו, כל הבועל לשם זנות, או לשם פריצות וחציפות, ואינו שומר את עצמו מאותם הדברים הצריכים להישמר, אז אותו העובּר שייוולד, יהיה פרוץ חצוף זונֶה ורשע, ואינו בכלל זרע אמת. מה אשם העובר, אלא זו נשמה של רשע שבא לתקן בדיוק את המקום הזה. בקבלה בן הוא בחינת הבנה שכלית, וכאן מלמד שלא תיוולד הבנה נכונה ממחשבות והרהורים לפרטיות.

תמא. וכל הבועל לשם מצווה, ומקדש עצמו, ומכוון ליבו לשמיים, יהיו לו בנים טובים צדיקים חסידים יראי שמיים וקדושים. כמ"ש, והתקדשתם והייתם קדושים.

תמב. אמר רבי יהודה, הרשעים, משום שאינם מולידים אלא רק לשם זנות, בעזות ובחציפות, אין להם אלא אותה נפש החיה הנתונה לבהמות, שעניינם אינם אלא כבהמה כל מה שמעניין אותם בחיים אלו תאוות הגוף, ויש להימנע מקשר עם אנשים כאלו. כשיש תאווה גופנית, יש להשתמש בה בקדושה.

תמג. אבל הצדיקים היודעים לקדש עצמם, כתוב בהם, ואנוכי נטעתיךְ שׂורק כולו זרע אמת. מהי אמת? כל שאינו מהרהר באישה אחרת, ויש לו אמת עם אשתו.

/