הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קסג-קסה | השקפה| שיעור 55

בראשית זוהר חדש קסג – קסה שעור 55

תוצֵא הארץ נפש חיה

השחיטה הראויה מסמלת את הנכונות להקריב את הנפש החיה, הבהמית, לטובת צד נשמת האדם. הגדלת צד הנשמה האלוקית אפשרית, כאשר מכוונים הפעולות לעשיית נחת רוח לבורא יתברך, ולא לשום סיבה אחרת.

נבחן האדם עד כמה מוכן הוא לשחוט את הנפש הבהמית, כדי לבוא ליחד, לקשר לכלל. כל יהודי עמד בהר סיני וקיבל על עצמו, נעשה ונשמע, נעשה את רצון השם.

יש לפעול את צד השוחט שבנפש, כדי להיבדל מעמי הארץ הפועלים את הנפש חיה, כדי להרוויח נפש אלוקית, אשר רק דרכה אפשר להתדבק במקור החיים.

בשחיטה יש לחתוך שני סימנים, קנה וושט. האדם צריך להיות חד כסכין לדעת את מה הוא חותך. הקנה הוא הרצון להשפיע, והוושט הרצון לקבל לעצמו. עשיית כל פעולה כהלכה, אינה מועילה אם לא עושים את הכוונה לשם שמים.

הנשמה אינה נכנסת באדם עד שיסתכל בעבודת בוראו, ואז תהיה לו נשמה. והנשמה היא קדושה ונעלה על הכול. א"כ מה זה שכתוב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחָרָבה, מתו? למה מתו? כיוון שהייתה להם נשמה, האם לא היה להם להינצל?

שאלו את אלעזר ברבי שמעון שאמר, כך הוא ודאי, שלא ניתנה נשמה אלא לעוסק בעבודת בוראו. כשבא המבול, לא היה אדם, שיעשה אותו הקב"ה בזכותו, חוץ מנוח ומבניו. וזכותם לא הייתה מספיקה אלא להגן על עצמם ועל בתיהם, וזכותם לא הייתה גדולה כל כך להגן על כל הדור.

עוד אמר רבי אלעזר, כתוב, הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכינור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב. האם צריך הקב"ה לזה? אלאכל הלל שעושה האדם אינו כלום אם אינו פועל את צד הנשמה שבו. נפש חיה אינה יודעת להלל אלא את עצמה. וכך גם אדם מקיים תורה ומצוות ולומד בשביל עצמו, אינו כלום.

לכן אל לו לאדם לחפש את עצמו כמה הוא מתקדם, אלא לחפש את הבורא, את הקשר, בלי לבדוק האם זכה כבר לפעול את מדרגת הנשמה