הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קעב-קעד | מתקדמים| שיעור 58

בראשית זוהר חדש קעב - קעד שעור 58

ייקוו המים

מי שרוצה לדעת עניין קיום העולם הזה שהוא המלכות, ידע עניין המלח שהוא הרצון לקבל. ודרך זה להסתכל בחכמה, לדעת את הסוד של התלבשות אור החכמה בחסדים, שרק כך ניתן לקבל חכמה.

מציאות סערת הנפש שיש באדם, באה ממכת חושך, היינו אורות גדולים שלא ניתן להשתמש בהם. כאן יש ללמוד לשלב השתוקקויות אלו ולהביאם לקו אמצעי, ולדעת את סוד המלח, התלבשות האורות בחסדים, רצון בהשפעה. לקחת את הרצון האישי כשותף תחת האמונה.

תקז. אלו החוזים בכוכבים המעמידים כוסות של מים ומלח, הוא עניין של אורה ואור הנר, כדי להסתכל בחכמה.

החוזים בכוכבים רוצים להידמות לייחוד הקדושה כקוף בפני אדם. וע"כ הם מעמידים כוסות של מים ומלח, אשר ייחודם בקו אמצעי מעורר גילוי החכמה. וזהו עניין של אורה, אור חסדים, הנקרא מים. ואור הנר, מאורי אש, המרומזים במלח. כדי להסתכל בחכמה, שבזה הם מעוררים הסתכלות בחכמה. יש להיזהר מהם מפני שמנסים לפעול קו אמצעי שלא בדרך הקדושה, אלא לתאוותם האישית.

תקח. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. רבי פתח, מִקולות מים רבים אדירים מִשְׁבְּרֵי ים, אדיר במָרום ה'. מקולות מים רבים, כשאמר הקב"ה למים, שיתכנסו למקום אחד, היו משוטטים לכאן ולכאן, והתגאו למעלה. בשלב זה היו לאדם ידיעות רבות, אך הן לא היו מרוכזות במקום אחד, ידיעות מפוזרות בלי שיטה. כך המתחיל בדרך רוחנית, צובר ידיעות מפוזרות, כאשר בשלב מוקדם עדיין אינו יודע לגבש אותן לתבנית מסודרת.

תקט. אמר רבי יצחק, בשעה שאמר יקוו המים, לקחו המים את הארץ, שהייתה מכונסת בהם, והיו מכסים אותה. אמר להם הקב"ה, לא כך, אלא היכנסו כולכם למקום אחד, ותיראה היבשה. משמע, שהארץ הייתה מקודם בין המים, יבּשה בלי לחות. כי כתוב, היבשה, עם ה׳ הידיעה, שמשמע היבשה שמקודם לכן. אומר לאדם, יש רצון שנמצא בתוך המים, אותו צריך לגלות ולא משהו אחר. אין מה לחפש רצונות חדשים, אלא לגלות את הקיימים שניתנו לנו מלמעלה. מה שניתן מלמעלה צריך להיבחן לפי החוקים העליונים, ולא לפי גחמות אישיות.

תקי. והיו המים הולכים, מתרוממים ויורדים, ומשמיעים קולם לסוף השמיים, עד שגער בהם הקב"ה והכניס אותם לתהום, ושָׁם הוא מקור המים. ועד עתה קולם לא השתתק. וקרא להם יַמים. וכשהם מתרוממים, שָׁם במקום ההוא נשבר כוחם, ויורדים, ואינם יוצאים לחוץ, מפחד גבורת ה'. כמ"ש, אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'.

תקיא. אמר רבי יוסי, אם כן מה כתוב אחריו, עֵדוֹתיך נאמנו מאוד, לביתך נאֲוָוה קודש, ה' לאורך ימים. עונה רבי יצחק, אמר דוד, ריבונו של עולם, עדוּת שעשית במעשה בראשית, הם אמת להעיד עליהם בכל יום. כל המעיד במעשה בראשית בכל יום, מובטח לו שהוא בן עוה"ב.

תקיב. ואמר דוד, אתה שעשית את כל העולם, ועשית את המים, והמים היו מכסים את העולם מהריבוי שבהם, ועשית להם שיתכנסו בצמצום כולם אל מקום אחד שתראה היבשה, כך יהי רצון מלפניך ששכינתך, שהיא מלאה כל העולם כולו, שתצמצם אותה בביתך, שיותר ראוי הוא שתהיה שם. כמ"ש, לביתך נאווה קודש כל היופי של הקודש שמובדל מחול ומרוכז במקום אחד לעבודה נפשית, ולא לזמן מועט, אלא, לאורך ימים.

תקיג. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ותיראה היבשה. רבי תנחום פתח במקרא הזה, הצדיק אבד ואין איש שׂם על לב לא כל כך אכפת להם, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני האדם צדיקים, והרבה רשעים פורחים בעולם, אז עושה דין בעולם. אמר רבי תנחום, כמעשה הגוף עם הנשמה, כך עושה הקב"ה עם הדור.

תקיד. שואל איך זה נעשה, אמר לו, הצדיקים הם כמו הנשמה של הדור, והרשעים הם הגוף של הדור. כשהקב"ה מסתכל בעולם, לוקח הנשמה ונשאר הגוף ונסרח הבשר. נמצא, שלוקח הנשמה, שהם הצדיקים, ונשאר הגוף, שהם הרשעים. כל אחד יכול לבדוק בנפשו, שאם צד הצדיק שבתוכו נלקח ונשאר רק צד הרצונות הגופניים, אז הוא נשאר רחוק. גוף נסרח ומעלה רוחניות לא טובה שמזיקה ומעלה רימה ותולעים.

הצדיק הוא צד ההשראה הפנימית שבאדם, שמרגיש תודעה גבוהה. כאשר זה מסתלק ממנו, הוא מחפש תענוגות דומים, אך מזויפים.

תקטו. אמר רבי תנחום, זהו שכתוב, ויאמר אלקים, ייקוו המים. אלו הם הצדיקים, הנאספים לבית עולמם, שהוא מקום אחד, מיוחד להם למעלתם. וכשהם נאספים לעוה"ב, כתוב, ותיראה היבשה, שהם הרשעים, שהם בלי מעשה השפעה, שאין מי שיגן עליהם, ויכסה עליהם. כמ"ש, ויִראו כל העדה כי גָווע אהרון. אל תקרא, ויראו, אלא, ויִירָאו, מפני שאין מי שיגן עליהם.

תקטז. אמר רבי יצחק אמר רב, ויש אומרים אמר רבי יהודה אמר רב, שכל זמן שהצדיקים בדור, אין מדה"ד יכולה לשלוט בהם. כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מֵהשְׁחית. וכשהקב"ה רוצה לעשות דין ברשעים, מסלק הצדיקים מביניהם, ואז עושה דין ברשעים.

תקיז. הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס. יום אחד נכנס לגנו, וראה שהיה שם כולו דרדרים רבים. אמר, אני רוצה לבער אותם מכאן. נשא עיניו וראה ורדים טובים ויפים. אמר, בשביל הורדים האלו אעזוב כל הדרדרים. וכשהורדים נתנו ריח, לקח ועקר אותם מהגן.

כיוון שעקר אותם, אמר, הנה הזמן לעקור את הדרדרים מהגן, ולבער אותם מכאן. כך הקב"ה, כל זמן שהצדיקים בדור, לא נעשה דין ברשעים. הסתלקו הצדיקים מביניהם, אז נעשה דין ברשעים. גם כשצדיק נפטר, יורש את מקומו עוד צדיק כדי להמשיך עבודתו בתיקון העולם