הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קצג-קצה | מתקדמים |...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית קצג-קצה | מתקדמים | שיעור 65

בראשית זוהר חדש קצג - קצה שעור 65

יהי מאורות

 

 

במיעוט הלבנה מבחינה נפשית, גזר הקב"ה שבהרגשה תהיה שליטת השמש, היינו הגילוי של הרצון לקבל, שנותן את כוח ההשתוקקות, כמו שהבורא נותן את הרצון לקבל. והוא ימשול בך, כלומר תפקידך יהיה שלמרות שההשתוקקות שולטת בך, תהיה כפופה לאמונה.

צד הנקבה שבנפש, הצד המחלק, המדעי, חייב להיות כפוף לאמונה שהיא השורש לחלוקה. לכן חודש ניסן, הנס בו קונים אמונה, הוא חודש שהוא אב לי"ב חדשים, אביב.

עשיו, צד השמאל הוא רק המשקולת המאמנת את האדם לבוא לאמונה למרות ההשתוקקות והרצון לקבל שבו. הביטחון שיש לצדיק, נובע מהיציאה מתפיסת התודעה הגשמית, שאז אין מה שמעכב אותו מקבלת האור, שלא הרצון לקבל מנהיג אותו, אלא האמונה.  ​​​​ 

תקצז אמר רבי יהודה, ביטחון הצדיקים ושמחתם כשיוצאים מהעוה"ז בכישרון מעשים כשרים. וכשבאים לעיין בנשמה, אין מעכבים אותה מלהיכנס לגן עדן מאחר והכינה את הכלים הראויים לקבלת החכמה. ואומרים לה, כולך יפה רעייתי. הצדיק אומר זה על הנשמה שבו, כולך יפה רעייתי, מנהיגתי, כי לא הרעתי לך במעשים רעים, כמ"ש, ומום איך בך. מי יכול להגיד על עצמו שנשמתו יפה ומום אין בה. והרי אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, אלא צריך אדם להסתכל בהווה באיזה מצב נמצאת הנשמה, ואם הוא יכול להסתכל באופן כזה, עליו לדעת שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל, ואם מסוגל להתגבר על הרצון הגופני, יוכל לראות אותה בלי עיוותים, יראה שמום אין בה. הדרך של הסתכלות האדם קובעת איפה יהיה בגן עדן.

תקצח ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת מדובר על ב הכוחות שבנפש כח הנשמה וכח התפיסה המדעית, של המצב, של המקרה. למה כתוב מארת חסר ו׳? אמר רבי יהושוע בן לוי זו תפילת הצדיקים שיצאו מהעוה"ז, כדי שלא יתעכב שׂכרם לעוה"ב. והם מתפללים, יהי מאורות, שהנשמה תהיה ברקיע השמיים, בגן עדן. וכתוב, דמות כמראֵה אדם עליו מלמעלה, זו מעלתם של הצדיקים, שהם למעלה על כל המעלות. כתוב מארת חסר וו כדי להורות שיש להתאמץ ולהתפלל להשיג וו זו, שאם לא כן, אין כניסה לגן עדן.

תקצט מהו עליו, שכתוב, כמראה אדם עליו מלמעלה? אמר רבי יצחק הוא יעקב, שמעלתו למעלה. שואל, איך משמע שהוא יעקב, אומר גזירה שווה

תר אמר רבי חייא בר יעקב אין בכל לילה ולילה, שאין הכרוז יוצא ואומר, עלו חסידים, בואו וברכו ליוצרכם. כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה, כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כדי להודיע לבני האדם גבורותיו. שיקבלו אותו כמנהיג, כקטן המתבטל בפני גדול

תרא שנו חכמים, פעם אחת היה ר יוסי הולך בדרך, פגש אותו ר ירמיה, והלכו ביחד. פגשו באותו הר והיה ההר מפחיד אותם. א"ר יוסי לרבי ירמיה, נאמר דברי תורה ונלך.

​​ תרב אמר רבי חייא, בוודאי שאמרו חכמי המשנה השמש שהיה ליעקב, מתי יהיה זה, כלומר מתי יחזור אל יעקב השמש שהיה לו אותה הארת חכמה, הרצון לקבל שנותן השמש ? אותו השמש והאור הגדול שהיה ליעקב, גנוז לצדיקים לעת"ל, ולא זה הוא השמש, שמשתמשים בו בניו של עשיו, שנגזר, שבניו של יעקב ישתעבדו לו.

תרג בה בשעה היה יעקב עצוב, אמר, ריבון העולם, הנה האור שלי נתון לעשיו. יצאה בת קול ואמרה, ואתה אל תירא עבדי יעקב. כי האור שלך נגנז לך ולבניך. אמר, הראי לי אותו. בני יעקב באו ושאלו את הקב"ה למה הם לא מקבלים את האור בעולם הזה, אמר להם אתם מקנאים בדבר לא נכון. אמר להם מה שאתם רואים את האור שעשיו מקבל, זה כל כך זניח ורחוק, נהירו דקיק מרחוק ניתן להסתכל בו. התענוגות שבעולם הזה אינם שייכים ליעקב, התענוג לבני יעקב גנוז לעולם הבא. האור האמיתי לא ניתן לשליטת הגוף, לכן אל לו ליהודי לחפש את האור בעולם הזה.

תרד בה בשעה הוציא הקב"ה אותו השמש שראה יעקב, ולא אדם אחר. כמ"ש, ויזרח לו השמש. אותו השמש שהיה גנוז. כאשר עבר את פְּנוּאל, אחר שניצח את שרו של עשיו. כתוב, לו, משמע, ולא לאחר היי לס"א. מרגיע הקב"ה את בני יעקב שהאור האמיתי גנוז עבורם לעתיד לבוא, ובזמן התיקון נותן לעשו כמעט כלום, בחינת מים אחרונים. ביקש יעקב לראות את האור הגנוז, את מצבו בגמר תיקון, ונפגע מזה והוא צולע על ירכו.

תרה ואע"פ שיעקב נהנה לראות, שניצח את שרו של עשיו שהוא שם אלקים, נהנה לראות שצד האמונה ניצח את צד הדין, כתוב, והוא צולע על ירכו. האור האיר, אבל ליבו היה חשוך על יוצאֵי יְרֵכוֹ, שישתעבדו תחת עשיו. וזהו שכתוב, צולע על ירכו אמר רבי אחא, האור האיר, אבל ליבו היה חשך על יוצאי ירכו. שם הויה ועוד שם אלקים גימטרייה יבק, זהו ההישג של יעקב, אך נפגע כשביקש לראות המופלא ממנו, למעשה כאב ליעקב שמראים לו את האור, ההשתוקקות גדולה, ואינו מקבל

תרו רבי יוסי ורבי אבא היו הולכים. שמעו קול ילד בהר, שהיה הולך ובוכה. אמר רבי יוסי, נלך אליו, כי איני מפחד. לאחד נראה המזיק, ומזיק לו. לשניים נראה המזיק, ואינו מזיק להם לכן כתוב שאין ללכת יחידי בלילה. וכיוון שאנו שניים, לא יוכל להזיק לנו. הלכו אליו. והילד היה בוכה.

תרז כשהגיעו אצלו, אמר רבי יוסי, בניו של ריבון העולם אנו, של אותו שנקרא שמו אחד על שניים, בשלוש אותיות הרשומות בארבע, חקוקות שתיים על אחת, ונקרא על החיה הקדושה. מה הטעם שאמר רבי יוסי כך? שפחד, אולי שד הוא אותו הילד, והשדים מפחדים הרבה משמו של ריבון העולם

רבי יוסי היה מפחד מפני אותו הילד, שחשב, אולי שד הוא, כיוון שהיה הילד יחידי במדבר, וכדי לגרש אותו, שלא יוכל להזיק לו, הזכיר הייחוד של ז"א ומלכות שזו קדושה. כי הטומאה בורחת מפני הקדושה, שלא תוכל להיות עם הקדושה במקום אחד.

וצריך לזכור ההפרש מספירת הכתר אל שאר הספירות, כי ג׳ הקווים שבספירת הכתר, הם אחד למעלה ושניים למטה. וג׳ הקווים שבשאר הספירות, הם שניים למעלה ואחד למטה. כל השאלה כאן האם הפרטים מובילים אל הכלל, או הכלל הוא זה שמוביל לפרטים.

לכן תחילה הזכיר ספירת הכתר, ואמר, של אותו שנקרא שמו אחד על שניים. כלומר ספירת הכתר שבו, שהאותיות שלו, ג׳ הקווים, קו האמצעי למעלה וב׳ קווים ימין ושמאל למטה.

ואח"כ הזכיר י"ב (12) צירופים שבז"א, שהם ג׳ קווים, שבכל אחד מהם יש ארבע, שהם ג׳ קווים ומלכות המקבלת אותם. וג"פ ארבע הם י"ב, ולכן אמר, בשלוש אותיות הרשומות בארבע. והם י"ב צירופי הוי"ה דז"א.

וסדר ג׳ הקווים שבהם, הוא שניים למעלה ואחד למטה. שעל אחד מלמטה חקוקים שניים מלמעלה. וכל אלו הבחינות שבז"א, משפיעות אל המלכות, הנקראת החיה הקדושה, שהשם בי"ב צירופיו נקרא על המלכות, שמקבלת מהם. ילד הוא בחינת מוחין דהולדה. חשב שרואה פה חכמה בלי נקבה, שזו בחינת שד