הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רח-רי | השקפה | שיעור 70

בראשית זוהר חדש רח – רי שעור 70

צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון

צאנה וראינה? היה לו לכתוב, בואו וראו, מהו צאנה? אלא אמר רבי פנחס פסוק זה נקרא על אלו הצדיקים שנפטרו מהעוה"ז, אומר שלא מדובר בכלל על שלמה המלך, אלא על רעיון רוחני.  ועתידה בת קול להתעורר בכל ציוּן וציון שבבית הקברות. ואמרה, צאנה וראינה, צאנה מתחת לריקבון שבעפר ותתעוררנה משנתכן. אומר צאו מהקברים ותראו בעטרה שעיטרה לו אמו. על האדם לעורר את הרצונות לקבל שלו, להוציאם מהקבר, מקום של קליפות בו אין הארה. תחיית המתים מתרחשת רק כאשר נהנה האדם מהקדושה, אז הוא מאיר את הרצונות.

הקב"ה הוא שלמה המלך הקדוש, שכל השלום הוא שלו. וזוכים לזה בזכות עטרה, שעיטרה לו אימו, שפירושו, בזכות כתר תורה, שהכתירו לו הצדיקים בדברי תורה, בעוה"ז. היות ואדם למד בעולם הזה, והכתירו והמליך את הקב"ה על עצמו ונתן למלך כתר תורה.  אימו, כמו אוּמוֹ, האומה שלו. אוּמוֹ של הקב"ה הם הצדיקים.

ביום חתונתו. חתונתה של אותה האומה שלו של הצדיקים. ביום חתונתו, ביום שנעשו מוכשרים לעשות מצוות התורה, שהיא שמחת הצדיקים שנעשו מוכשרים מ-13 שנים והלאה כמובן שאין מדבר על זמן גשמי, אלא על בחינות ודרגה רוחנית. בגיל י"ג הם מתחתנים עם התורה. ובגלל זכות זו, עתיד הקב"ה לעורר אותם ולהעביר כרוז לפניהם בשמחה, צאנה וראינה בנות ציון.

היציאה מהקבר, מהציון שעל זה נאמר צאנה וראינה, מדובר על מי שעדיין לא קיבל את דרכי התורה, היי טרם הגיע לגיל י"ג, ומעוררים אותו מלמעלה ואומרים לו צאינה וראינה, היינו אתה עדיין נחשב לבנות ציון, לאדם הקבור בתפיסת העולם הזה. זה משם ותראה בכתר תורה שעיטרו הצדיקים את הקב"ה, בכתר תורה שלמדו בעולם הזה. אומר לך בא צא מהתפיסה הכוזבת, בוא לחתונה עם הקב"ה, כנס לגיל י"ג שזו בחינת אהבה, ואל תתעסק עם הרצונות הפרטיים שלך.

רבי אבהו אמר זהו זוהר הרוח השורה על הגוף להחיות אותו, ולהאיר החושך שלו. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים. להאיר על הארץ, על הגוף, היוצא מהארץ. התפיסה הגשמית תחת זמן ומקום היא רק פרטים. הנשמה נותנת את הכלל. המוציא לחם מן הארץ, שמוציא את אותה חמימות ע"י נתינת נשמה, שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים.

אותו הרוח, שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים איזו רוח תהיה זו, עונה רבי נחמן הוא רוח מהמַראָה של מעלה, כאשר ישיגו בני אדם הדעות הנכונות דעה נכונה אינה טכנית, אלא על הדעות שבאות מצד הנשמה ולא מצד הגוף, כי דעת באה מקשר, מזווג, וכדי לראות המשותף יש להתחבר. אדם רואה רק את עצמו, כסימן לדוגמא כשהוא מתרגז.

כתוב, ואת רוחי אתן בקִרבכם. ואח"כ יהיה סימן ידוע בעולם. כמ"ש, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. הזמן יהיה כזה שיראה לנו את הנקודות הנכונות והסימנים הנכונים של כל פרט ומקרה דרך הכלל. כמו שכתוב ביום חתונותו, ישנם מועדים בהם קל יותר לזכור ולבוא לבחינה הנפשית של חתונה, של חיבור, ביום שבו נעשים מוכשרים לעסוק במצוות התורה כשבנוסף למעשה החיצוני של המצווה, בגיל י"ג מוסיפים כוונה, ומעוררים את הלב לרצון לדבקות ואהבת השם. הכוונה בק"ש היא קבלת עול מלכות שמים. שמים מייצגים את התכלית, ואני מכוון לשאת בעול המכוון להגיע בדרך ישר לתכלית.

צאינה וראינה מדבר על מי שעדיין לא מכוון לתכלית, והוא קבור בתפיסה הגשמית, אותו מעוררים ואומרים לו צאינה מהגאווה ומהרצון לקבל לפרטיות.

תחיית המתים היא הוצאת הרצונות שלא כיוונו לרצון האלוקי, כדי לתת להם הזדמנות לתקן דרך לימוד פנימיות התורה. לימוד שמביא לדעות נכונות. לא לידיעות שכליות, אלא דעה שהיא חיבור הגוף לראש. מבחן האדם הוא לאיזה כיוון הוא מפנה את רצונותיו, האם לעצמו או לעשות נחת רוח לבורא יתברך. כל כוחות הנפש באדם הם כמו מאורות שצריכים להאיר על הארץ, על הרצון. יש לעשות תחיית המתים לרצונות הארציים, ולהגיע לתפיסה וחיבור לתפיסה האלוקית.

נעשֶׂה אדם

ויאמר אלקים, נעשֶׂה אדם בצלמנו. רבי אבהו פתח מה אנוֹש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותְחַסְרהו מעט מאלקים. למה אתה עושה את האדם כל כך גדול. כשרוצים להוציא את צד האדם מכל אחד מאיתנו באים המלאכים ושואלים למה. האם בכלל צריך הקב"ה את הסכמת המלאכים לעשות אדם, עצם השאלה לא ברורה, האם צריך הקב"ה להתיעץ אתם. בזמן אנוש התחילו ע.ז ברגע שראו את הכוח שבכוכבים, ובמשך הזמן אמרו שהשליחים של הקב"ה הם הכוח והחלו לעבוד אותם.

בא רבי אבהו, אמר לרבי שמעון, אם לא נשמע תירוץ על דבר זה, הנה יש פתחון פה אל המינים שמתנגדים לתורת ישראל בפסוק הזה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שכתוב, נעשה, בלשון רבים. אמר רבי שמעון כתוב, החירשים שְׁמָעוּ והעיוורים הַביטו לראות. עונה להם רבי שמעון, מה נדמה לכם האם מדובר על סיפורים, על חיצוניות. האם לעיוורים ולחירשים אמרה תורה את זה? אלא עיוורים פירושו עיוורים בתורה, שיש לפניהם דרך הישר, והם הולכים אורחות עקלקלות כעיוורים, ואינם יודעים עיקר הדבר. כפי שאומר רבי חיים ויטאל על הרוצים ללמוד גמרא בחיצוניותה, כעוורים מגששי קיר. הם העם הולכים בחושך. רבי שמעון הוא רק פרסונל, הוא מייצג נקודה פנימית באדם שתופסת את הזוהר העליון דרך נשמתו. לרשב"י מתחברים דרך הפנימיות. רשב"י זה לא מנגל חיצוני בל"ג בעומר, אלא לימוד של השבה אל הלב את הרצון העליון. אל רשב"י מגיעים כאשר מפנימים שלא ניתן לתפוס נכון את המציאות בקו אחד, אלא דרך קו אמצעי משלושה קווים, הוא דרך המלך לדבקות ואהבת השם.