הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רח-רי| מתקדמים | שיעור 70
בראשית זוהר חדש רח - רי שעור 70
צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון
תרנא ויאמר אלקים יהיה מארת רבי פנחס פתח במקרא הזה, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. אמר רבי פנחס חזרנו על התורה כולה ולא מצאנו בתורה כולה, שבת שבע אם שלמה עשתה עטרה לשלמה. מהו, צאנה וראינה? היה לו לכתוב, בואו וראו, מהו צאנה?
תרנב אלא אמר רבי פנחס פסוק זה נקרא על אלו הצדיקים שנפטרו מהעוה"ז, אומר שלא מדובר בכלל על שלמה המלך, אלא על רעיון רוחני ונקברו בארץ הקדושה של ישראל. אמר רבי אלעזר ושיצאו נשמותיהם בארץ ישראל שהיו בארץ ישראל בשעת פטירתם. ועתידה בת קול להתעורר בכל ציוּן וציון שבבית הקברות. ואמרה, צאנה וראינה, צאנה מתחת לריקבון שבעפר ותתעוררנה משנתכן. המצבה נקראת ציוּן, והנקברות נקראות בנות ציוֹן. צאו מהקברים ותראו בעטרה שעיטרה לו אמו. ציון הוא היסוד, לימוד התורה, שהוא החיבור לנשמה. על האדם לעורר את הרצונות לקבל שלו, להוציאם מהקבר, מקום של קליפות בו אין הארה. רק כאשר נהנה האדם מהקדושה, אז הוא מאיר את הרצונות.
תרנג צאנה וראינה. אמר רבי פנחס היינו זכאים אתם הצדיקים לראות בזיו כבוד העליון של המלך הקדוש, שכל השלום הוא שלו. אם אתם צדיקים, תוכלו לראות בזיו באור של המלך שהשלום שלו. וזוכים לזה בזכות עטרה, שעיטרה לו אימו, שפירושו, בזכות כתר תורה, שהכתירו לו הצדיקים בדברי תורה, בעוה"ז. היות ואדם למד בעולם הזה, והכתירו והמליך את הקב"ה על עצמו ונתן למלך כתר תורה אמר רבי אבהו אימו, כמו אוּמוֹ, האומה שלו. אוּמוֹ של הקב"ה הם הצדיקים ישראל הם האומה של הקב"ה.
תרנד ביום חתונתו. חתנות זו ממי היא? מי מיתחתן אמר רבי פנחס מהאום ההוא, חתונתו של אותה האומה שלו של הצדיקים. ביום חתונתו, ביום שנעשו מוכשרים לעשות מצוות התורה, שהיא שמחת הצדיקים. אמר רבי יצחק נעשו מוכשרים מ-13 שנים והלאה כמובן שאין מדבר על זמן גשמי, אלא על בחינות ודרגה רוחנית. כי ביום ההוא חובה על הצדיקים לעשות שמחת לב, כיום שהולך לחופה בגיל י"ג הם מתחתנים עם התורה. ובגלל זכות זו, עתיד הקב"ה לעורר אותם ולהעביר כרוז לפניהם בשמחה, צאנה וראינה בנות ציון. היציאה מהקבר, מהציון שעל זה נאמר צאנה וראינה, מדובר על מי שעדיין לא קיבל את דרכי התורה, היי טרם הגיע לגיל י"ג, ומעוררים אותו מלמעלה ואומרים לו צאינה וראינה, היינו אתה עדיין נחשב לבנות ציון, לאדם הקבור בתפיסת העולם הזה. זה משם ותראה בכתר תורה שעיטרו הצדיקים את הקב"ה, בכתר תורה שלמדו בעולם הזה. אומר לך בא צא מהתפיסה הכוזבת, בוא לחתונה עם הקב"ה, כנס לגיל י"ג שזו בחינת אהבה, ואל תתעסק עם הרצונות הפרטיים שלך.
תרנה יהי מאורות ברקיע השמיים. רבי יצחק אמר, כשהקב"ה מחיה את המתים, ויעביר הכרוז על כל ציוּן וציון, בה בעת יורדת הנשמה כאור, וכנר המאיר באורו של רקיע השמיים, על הגוף שהתעורר מהארץ. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים, שמאורות הם הנשמות. להאיר על הארץ, על אותו הגוף היוצא מהארץ. מדבר על תחיית המתים, בגיל י"ג נפש רוח דנשמה, כך בתחיית המתים ירד ג"ר דנשמה וינתן בגוף, כלומר ברצון לקבל שבאדם
תרנו רבי אבהו אמר זהו זוהר הרוח השורה על הגוף להחיות אותו, ולהאיר החושך שלו. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים. להאיר על הארץ, על הגוף, היוצא מהארץ. התפיסה הגשמית תחת זמן ומקום היא רק פרטים. הנשמה נותנת את הכלל. המוציא לחם מן הארץ, שמוציא את אותה חמימות ע"י נתינת נשמה, שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים
תרנז רבי יהודה בן פזי פגש ברב נחמן, שאל אותו שאלה, אותו הרוח, שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים איזו רוח תהיה זו, עונה רבי נחמן הוא רוח מהמַראָה של מעלה, כאשר ישיגו בני אדם הדעות הנכונות דעה נכונה אינה טכנית, אלא על הדעות שבאות מצד הנשמה ולא מצד הגוף, כי דעת באה מקשר, מזווג, וכדי לראות המשותף יש להתחבר. אדם רואה רק את עצמו, כסימן לדוגמא כשהוא מתרגז. ומאין לנו זה, כמ"ש, ונתתי רוחי בכם וִחְייתם. לא כתוב, ונתתי רוח בכם, אלא, רוחי, אותו הנאצל מהמראה שלו מהתפיסה האלוקית ולא מהתפיסה הפרטית של תודעת הגוף. וכתוב, ואת רוחי אתן בקִרבכם. ואח"כ יהיה סימן ידוע בעולם. כמ"ש, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים הזמן יהיה כזה שיראה לנו את הנקודות הנכונות והסימנים הנכונים של כל פרט ומקרה דרך הכלל. כמו שכתוב ביום חתונותו, ישנם מועדים בהם קל יותר לזכור ולבוא לבחינה הנפשית של חתונה, של חיבור, ביום שבו נעשים מוכשרים לעסוק במצוות התורה כשבנוסף למעשה החיצוני של המצווה, בגיל י"ג מוסיפים כוונה, ומעוררים את הלב לרצון לדבקות ואהבת השם. הכוונה בק"ש היא קבלת עול מלכות שמים. שמים מייצגים את התכלית, ואני מכוון לשאת בעול המכוון להגיע בדרך ישר לתכלית.
צאינה וראינה מדבר על מי שעדיין לא מכוון לתכלית, והוא קבור בתפיסה הגשמית, אותו מעוררים ואומרים לו צאינה מהגאווה ומהרצון לקבל לפרטיות.
תחיית המתים היא הוצאת הרצונות שלא כיוונו לרצון האלוקי, כדי לתת להם הזדמנות לתקן דרך לימוד פנימיות התורה. לימוד שמביא לדעות נכונות. לא לידיעות שכליות, אלא דעה שהיא חיבור הגוף לראש. מבחן האדם הוא לאיזה כיוון הוא מפנה את רצונותיו, האם לעצמו או לעשות נחת רוח לבורא יתברך. כל כוחות הנפש באדם הם כמו מאורות שצריכים להאיר על הארץ, על הרצון. יש לעשות תחיית המתים לרצונות הארציים, ולהגיע לתפיסה וחיבור לתפיסה האלוקית.
נעשֶׂה אדם
תרנח ויאמר אלקים, נעשֶׂה אדם בצלמנו. רבי אבהו פתח מה אנוֹש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותְחַסְרהו מעט מאלקים למה אתה עושה את האדם כל כך גדול. רבי תנחום אמר בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, התייעץ עם המלאכים הסובבים את כיסאו, ואמר להם, נעשה אדם. אמרו לו, ריבונו של עולם, מה טיבו של אדם זה, מה אנוש כי תזכרנו. כשרוצים להוציא את צד האדם מכל אחד מאיתנו באים המלאכים ושואלים למה. האם בכלל צריך הקב"ה את הסכמת המלאכים לעשות אדם, עצם השאלה לא ברורה, האם צריך הקב"ה להתיעץ אתם. בזמן אנוש התחילו ע.ז ברגע שראו את הכוח שבכוכבים, ובמשך הזמן אמרו שהשליחים של הקב"ה הם הכוח והחלו לעבוד אותם
תרנט רבי בוטא בשם רבי בו אמר, חזרנו על כל התורה כולה ולא נמצא שיתייעץ הקב"ה עם המלאכים לעולם, על שום דבר מכל מה שהוא צריך לעשות.
תרס ועוד מצאנו שאין למעלה ולמטה מי שמשיג דעתו של הקב"ה. וכשהם רצים להשיג, מיד חוזרים לאחור מהשגתם. כמו עוף, שפורח וחוזר למקום שהוא שורה. כך המלאכים, עד שחוזרים ואומרים, ברוך כבוד ה׳ ממקומו. וא"כ, איך ייתכן שהקב"ה יתייעץ עם המלאכים?
תרסא עוד אמר רבי בוטא, מצאנו שהקב"ה ברא את האור הראשון, ומהאור הזה ברא שאר המשמשים שלו ברור שהסיבה גדולה מהתוצאה. ואם לא התייעץ עם האור הראשון שנברא בתחילה, כשרצה להוציא ממנו שאר צבאותיו, כש"כ שלא היה צריך להתייעץ, כשבא לברוא את האדם, אשר אדם להבל דָמה. האדם הוא דבר קטן, איך אתה אומר לי שבא להתייעץ אתו, כאשר אפילו עם האור שנגנז הגדול פי כמה וכמה מהאדם, לא התייעץ אתו.
תרסב אמר רבי יצחק, עזוב את רבי בוטא, שעם בעלי הברייתא נתן מדורו. אמר רבי בוטא, אני לא זכיתי להיות מדורי עמהם, עם בעלי הברייתא, אבל הקושיה היא שלהם. באמת חשבת שהקושיה באה ממקום יותר גבוה, ועדיין השאלה עומדת. וכשרוצים תשובות הולכים לרבי שמעון
תרסג ותירוץ ששמעתי על מה שכתוב נעה, כי אמר רבי בו כמו שהמלך, שהיה שליט על הכול, ורצה להראות עצמו, שכולם כלולים בו, והוא הכול, דיבר על עצמו בלשון רבים. כך הקב"ה, כיוון שרצה להראות, שכל העולם שלו, והכול כלול בידו, אמר לשון רבים, להראות שהוא הכול. אמר רבי יצחק, אם שמעתי תירוץ זה כל ממרומים הייתי אומר שהוא יפה. במילים עדינות אומר של מתיישב התירוץ
תרסד רבי שמעון בן יוחאי בא לטבריה מקום המלכות, מקום הטבור, בצמצום ב מקום החזה, לטהר כל שווקי טבריה את רשות הרבים שנק שווקים. מאחר ומלכות עלתה לבינה, צריך לטהר את רשות הרבים. ראו אותו רבי פינחס ורבי יצחק, אמרו, עד מתי נשב בקיום אחד, ולא נוכל ללכת, אמרו נשאל את רשב"י. עד מתי אנחנו חושבים בקו אחד
תרסה בא רבי אבהו, אמר לרבי שמעון, אם לא נשמע תירוץ על דבר זה, הנה יש פתחון פה אל המינים שמתנגדים לתורת ישראל בפסוק הזה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שכתוב, נעשה, בלשון רבים.
תרסו אמר רבי שמעון כתוב, החירשים שְׁמָעוּ והעיוורים הַביטו לראות עונה להם רבי שמעון, מה נדמה לכם האם מדובר על סיפורים, על חיצוניות. האם לעיוורים ולחירשים אמרה תורה את זה? אלא עיוורים פירושו עיוורים בתורה, שיש לפניהם דרך הישר, והם הולכים אורחות עקלקלות כעיוורים, ואינם יודעים עיקר הדבר. כפי שאומר רבי חיים ויטאל על הרוצים ללמוד גמרא בחיצוניותה, כעוורים מגששי קיר. הם העם הולכים בחושך. רבי שמעון הוא רק פרסונל, הוא מייצג נקודה פנימית באדם שתופסת את הזוהר העליון דרך נשמתו. לרשב"י מתחברים דרך הפנימיות. רשב"י זה לא מנגל חיצוני בל"ג בעומר, אלא לימוד של השבה אל הלב את הרצון העליון. אל רשב"י מגיעים כאשר מפנימים שלא ניתן לתפוס נכון את המציאות בקו אחד, אלא דרך קו אמצעי משלושה קווים, הוא דרך המלך לדבקות ואהבת השם.