הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רכג-רכה| השקפה | שיעור 75

בראשית זוהר חדש רכג – רכה שעור 75

ויִיצֶר ה׳ אלקים

הבחירה הראשונית של הבריאה הייתה ביתר דבקות. מכאן כל בחירה שאינה נובעת מדבקות זו היא שגויה, ואינה שייכת לכלל זה. שהרי כל בחירה, כל פרט חייב להיות נגזר מהכלל אליו הוא שייך, ובוודאי שלא סותר את הכלל. הבחירה ביתר דבקות שייכת לבינה, לנשמה, אליה מתחברים על ידי פנימיות התורה. לנשמה מתקשרים אלו שמכניעים את הרצונות הארציים.

מי שלא חי חיי נשמה, למעשה אין לו בחירה, אלא הוא מובל ע"י התאוות האישיות.

וייצר עם שני יודין וכל שאר ויצר אתה מוצא ביוד אחת, אלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא במעלה בבינה, אלא האדם לבדו שנתן בו כח מהעליונים לדעת ולהכיר ולהבדיל בין הטוב ובין הרע, והוא מעוטר בכבוד והדר, ואחר כל השבח הזה, כשהוא זוכר שהוא עפר וישוב את העפר, נעשה הכל הבל לפניו ואומר וי. היי וייצר שהוא אותיות ויי יצר את האדם, כי א"ר יוחנן חלקו המלה וי יצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וישוב אל העפר כמות שהיה צד אחד באדם העוטר בכבוד והדר, וצד אחד של וי שהוא העפר, הוא הרצון לקבל בעל מנת לקבל.

אפשרות לאדם להתגבר ביצר הטוב על היצר הרע ובכך לזכות בשכר השמור לצדיקים, אור זרוע לצדיק. ואם פועלים את היצר הרע, לא יהיה להם טוב ולא פתחון פה. לגויים יש את צד היצר הטוב, אך הם פרטים בתוך כלל שלא קיבל על עצמו את עבודת השם. יהודי הגם שלא קיבל על עצמו עבודת השם, עדיין הוא כפרט שייך לכלל שכן קיבל על עצמו.

וייפח באפיו נשמת חיים. התורה צועקת על אדה"ר, רְאו, מה שעשה אדם זה, כי הקב"ה נתן בו נשמה קדושה, לתת לו חיים פנימיים לעוה"ב, והוא בעוונותיו, הוחזר לאותה נפש חיה, שהיא הנפש הבהמית, שהוציאה הארץ בשביל בהמות וחיות. למה לקחת דבר יקר ערך, ולעוות אותו והחליף את נשמת החיים לנפש חיה, אלא הנשמה היא התכללות, והנפש חיה היא עצם אצלו והוא נמשך באופן טבעי למשיכה לארציות.

הנשמה יכולה לשלוט על הגוף אותו עשתה הארץ. אם האדם מכניע את הרצונות הארציים ונותן שליטה לנשמה, אז בכך בונה כלל שדרכו שולטת הנשמה. נשמה ניתנת למי שפועל את כוח ההתגברות.