הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רכו-רכח| מתקדמים | שיעור 76

בראשית זוהר חדש רכו - רכח שעור 76

גן בעדן

תשמא וייטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם. אמר רבי יוסי ורבי חייא כתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל. רְאה כמה יש לאדם להרהר ולדקדק בליבו בכל יום ויום, ולפשפש במעשיו, ולדקדק בכל ענייניו, ויהרהר בליבו, שלא ברא אותו הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה ומעֲלה על שאר בריותיו, אלא כדי להרהר בעבודתו ולהידבק בו, ולא ילך אחר ההבל שהם ענייני העולם הזה, ברצונות ארציים.

תשמב אמר רבי יוסי אמר רבי חיא כשברא הקב"ה את האדם, העלה אותו לפניו בצורתו, והקב"ה ישב והועיד בו, ואמר לו, אני עשיתי אותך, כדי שאתה תהיה שליח שליט ומלך על הכול, בשבילי. אני למעלה ואתה כמוני למטה. לכל אדם תפקיד, וכשאינו משתמש בכוחות שניתנו לו למילוי תפקידו הוא מועל.

תשמג אני נותן בך נשמה לדעת תבונה וחכמה, משא"כ לשאר הבריות. היה נזהר להסתכל בכבודי, היה נזהר לעשות מצוותיי. וחוץ ממני, לא יהיה למישהו ממשלה מכובדת, כמו שיש לך. מעיד הקב"ה להשתמש כראוי בנשמה, שהקב"ה הוא רב ושליט ויש לכבדו.

תשמד מאין לנו, שהועיד בו והזהיר אותו על זה? שכתוב, ויאמר לאדם, הן יִראת ה׳ היא חכמה, וסור מרָע בינה. כלומר, כשתִשרה יראתי עליך, אז תשיג חכמה, שהיא למעלה על הכול. כשראה אדם, שהוא שליט מכובד על כל, שכח מצוות אדונו, ולא עשה מה שהצטווה. אי אפשר להשיג חכמה בלי יראת הרוממות. אי שימוש בכוחות שניתנו לאדם למילוי תפקידו הוא בבחינת בגידה

תשמה אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי לא עשה הקב"ה את האדם, אלא שישתדל בכבוד קונו זה תפקיד האדם, שכבוד השם הוא הידיעה שאין עוד כוח מלבדו. כמ"ש, כל הנקרא בשׁמי ולכבודי בראתיו. לכבודי, להשתדל ולדעת את כבודי, ולחשוב ממעשיו, שיינתן לו חלק טוב לעוה"ב.

תשמו בכל יום בת קול יוצאת מלמעלה, בזמן שהחמה זורחת, ואומרת, אוי להם לבריות, שאינן רואות את כבודי, ואינן מסתכלות לדעת ולחקור את כבודי. לחקור אומר ללמוד את הפרטים בדברים והיחס ביניהם ​​ 

תשמז אמר רבי אלעזר ברבי שמעון כשהשמש מטה כנפיו ללכת בגבורת גלגליו, מכים בדרך הילוכו, כמו חיה ההולכת ופרסותיה מכות בקרקע, בעלים של האילנות שבגן עדן. וכל המלאכים העליונים, וחיות הקודש, וכיסא הכבוד של המלך, והבשמים שבגן עדן, והאילנות, והשמיים והארץ וצבאם, מזדעזעים ומשבחים לאדון כל. בכל התנועה שבבריאה רואים את כוחו של הבורא יתברך

תשמח וקמים ורואים אותיות השם הקדוש המפורש, החקוקות בשמש במסעותיו, ונותנים תשבחות לאדון העולם. ויוצא קול, ואומרים ומזהירים את הבריות, לאותם שאינם משגיחים בכבוד מלך העליון, כשאר כל הבריות המשגיחות ונותנות תשבחות לשמו. על האדם לבחור בלעשות מצוות אדונו.

תשמט ומשום זה אמר רבי אלעזר אסור לאדם לומר תשבחות של תפילתו, אלא עם האדמומית של החמה, הנראית על העננים, כי סמוך לזריחת השמש וכן אחר שקיעת השמש, נראה צבע אדמומית על העננים, כמ"ש, יִירָאוךָ עִם שמש, מטרם זריחת השמש זה הזמן להעלות התשבחות, הנץ.

תשנ התפילה והשבח של הלילה, תפילת מעריב, היא מששקעה החמה וכל עוד שהלבנה אינה נראית, עם דמדומי חמה. שכתוב, ייראוך עם שמש, זוהי תפילת השחר, שצריכה להיות עם דמדומי חמה. ולפני ירח דור דורים, זוהי תפילת הלילה, שצריכה להיות עם דמדומי חמה, מטרם שנראית הלבנה.

תשנא מכאן נשמע, שאסור להתפלל מקודם שנראים דמדומי חמה, שכתוב, כי ממזרח שמש עד מְבוֹאוֹ גדול שמי. ובאיזה מקום? בגויים, באלו שכתוב בהם, כי מִי גוי גדול, שהם ישראל.

תשנב כי עשה הקב"ה מלאכי השרת למעלה להלל ולשבח אותו, ואומרים שירה ורינה לפניו בכל לילה. ועשה כנגדם ישראל למטה, להלל ולשבח אותו, ולומר שיר ושבח לפניו, בכל יום כדי להשיג יראה על האדם לאמץ קודם השקפה נכונה, ואז עליו לעשות ברית אמונית טכנית כלומר יכולת דחיית האור ונפשית, ולאחר מכן לפעול את הברית עם כוונה נפשית לאותה ברית. עיקר הפעולה היא שיתוף התחייבות נפשית התואמת את ההשקפה לדבקות.