הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית רלה-רלז| מתקדמים| שיעור 79

בראשית זוהר חדש רלה - רלז שעור 79

עצה"ד

השורש לכל החטאים הוא השינוי מהציווי להתדבק בשם הויה שהוא עץ החיים, ובחירה בשם אלקים, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע. שם אלקים המופרד משם הויה, הוא צד החילוק, המדע, השכל ולא צד האמונה וההשפעה שהוא בחינת שם הויה.

שם מבטא רצון, וכאשר פועל האדם את הרצון לפרטיות, הוא מבטא רצון לדבוק בשם אלקים כאילו בא לספק את התאוות האישיות, במקום להאמין בשם הויה, שפירושו שהבורא לא נמצא ברצון לקבל, היינו בבריאה, אלא אין עוד מלבד כוחו המהווה את כל המציאות. השם נמצא מחוץ לבריאה, הוא לא נמצא בכל מקום, אלא משפיע ושולט על כל מקום.

הסכנה בכישרון ועוצמה היא בגאווה שמביאה את האדם לרצון לקבל לעצמו.

תשעח רבי חייא בשם רבי אבא אמר, עץ ממש היה, והיו שניים:

א. הנותן חיים לאדם,

ב. שהאוכל ממנו יידע טו"ר, לדעת דרך הטוב והישר, שיוכשר האדם, והדרך הרע, שיתקלקל בו האדם. ולפיכך ציווה אותו הקב"ה, שלא יאכל ממנו, פן ידחה הטוב ויחזיק ברע. האם צריך אדם להתנסות בכל דבר, גם בדבר רע כדי לדעת ממה להימנע. אלא אל לך לדעת טוב ורע בתענוג, אלא תפעל אמת ולא שקר. מי שמחפש לבחון טוב ורע לפי התענוג המתקבל במקום לבחון את האמת והשקר, לא יוכל לחיות. את האמת ניתן להשיג דרך האמונה, ויש להביא את הרגש אל מקום האמונה.

תשעט וע"כ כתוב, מכל עץ הגן אכוֹל תאכֵל. זהו עה"ח, שהיה לו לאדם לאכול ממנו. והוא חטא בעצה"ד טו"ר, שהצטווה שלא יאכל ממנו. כמ"ש, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

תשפ מכאן אמר רבי שמעון גזרה נגזרה על אדם, שימות. משום שנלקח מהאדמה. כמ"ש, ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות. מלמד, שאם לא חטא, היו לו חיים ארוכים. כיוון שחטא, העונש הוא שיקצר ימיו וימות באותו היום. לאחר שעשה תשובה, נתן לו יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנה. גם לפני החטא היה נגזר על הגוף למות, אלא לאחר החטא ימות ביום אכלו, ביום של הקב"ה שהוא אלף שנה.

תשפא וזו ראיה, שהגזרה הייתה מקודם שימות, שאם לא כך, כשעשה תשובה, היה לו לבטל הגזרה. אמר רבי שמעון אלא כשעשה תשובה, התבטלה הגזרה שנגזרה עליו, ביום אכולך ממנו מות תמות, והאריך לו ימים, שנתן לו יומו, שהוא אלף שנים. אין מדובר על זמן גשמי, אלא האריך לו חיים מבחינת חכמה. רק האמונה היא נצחית, ועדיין לא היה לו את ל"ב האבן מתוקן, לכן נגזרה עליו מיתה ואינו יכול לקבל את אור היחידה, וקיבל אפשרות להשיג מדרגת חכמה.

הקב"ה נתן לאדם בחירה, ולאחר שנחשף לידע חדש, הוא התקלקל. ידע הוא חומר, ובכך החומר שבו השתנה. כך למשל שאדם נחשף למראות אסורים, הדבר נצרב בתודעתו ומשנה אותו. אצל אדם הראשון גם הרפ"ח ניצוצין שהיו בו גם נפגמו, וכעת נאלץ לתקן בדרך אחרת, שאין דבר העומד בפני התשובה.

תשפב רבי ברוקא אמר הוא הצטווה על השם, וחטא בשם. הצטווה על השם המיוחד, הוי"ה, שהוא ז"א, עה"ח. כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. שהצטווה להידבק בשם הוי"ה. והוא חטא בשם המשותף, אלקים, כמ"ש, ועץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות הנקראת אלקים, שגם הבריות נקראים בשם זה. כמ"ש, אלקים לא תקלל.

תשפג אמר רבי אבהו והמקריב קורבן לשם הזה, אלקים, אמרה תורה, זובח לאלקים יוחרם. המחליף שמו המיוחד בשביל השם אלקים, על אחת כמה וכמה. כלומר, שמפריד המלכות, אלקים, מז"א, הוי"ה. שבמקום הוי"ה, מתדבק בשם אלקים בלבד בלי הוי"ה. שזה היה חטא עצה"ד. מוחרם מי שזובח, היינו נותן מעצמו לשם אלקים, במקום להאמין שאין עוד כח מלבדו, משם הויה.

תשפד מאין לנו שחטא בשם? כמ"ש, ותיקח מִפִּרְיו ותאכל. שזה, ראשי תיבות מו"ת. שהוא השם היוצא מהשם אלקים הנפרד מהוי"ה, בדומה לפרי היוצא מהעץ. לפיכך כינה הכתוב כל העניין באלו אילנות שבגן עדן. משום שהחיים יוצאים מעה"ח, הוי"ה, כפּרי מהעץ. וכן המוות, השם אלקים בנפרד מהוי"ה, יוצא מעצה"ד, כפרי היוצא מהעץ. מי שמאמין במדע בלי האמונה, הוא בחינת מת. הנחש מסיט לחשוב כמו מדען חילוני.

תשפה אמר רבי יצחק הרי אנו רואים שלושה מן החברים שהם בן עזאי ובן זומא ואחר נענשו על זה, על שהפרידו את השם אלקים משם הויה. אמר רבי יהודה, זה שאמר ר ברוקע הוא אמיתי ואין להרהר עוד בפרשה, בחטא עצה"ד כי אני שמעתי כעין זה מאבי ועתה נזכרתי ומכאן צריכים לדרוש.

תשפו כתוב, והנחש היה ערום מכל חיית השדה, רבי יוסי למד. זהו יצה"ר, הנחש המסית את בני האדם. כמו נחש ההולך עקלתון ואינו הולך בדרך
ישרה, כך היצה"ר משׂטין לאדם בדרך הרע ולא בדרך הישר. קיבלנו דרך ישרה, למה לשמוע לעצת היצר ולהסתבך בדרכים אחרות.

תשפז רבי יוסי למד מהו שהיה ערום מכל חיית השדה? שהיה ערום יותר מאותה נפש החיה אשר בגוף. והוא היה המסית את אדם עד שגורש מהנאת
גן עדן. לבוש מגלה ומכסה, כשאומר שהיה ערום הנחש, היה לו נפש חיה. לאדם גם נשמה. לנחש היה בנפש חיה אור גדול יותר משאר החיו. אדם אמיתי הוא אדם אמיתי ולא על עוצמה.

תשפח למדנו אמר ר"י בן סימון, מצאתי בדבר הזה שאמר ר ברוקא ששאלתי אות ומצאתי, שעיקר קבלה היה בידו, היי שדבריו דברי קבלה, וכך נגזר, היי שגמרו אומר והחליטו, בספר הראשון של הברייתא של ר אלעזר בן ערך.

תשפט אמר רבי שמעון, הנחש כשהסית את האשה, כתוב, ותרא האשה כי טוב, מהו כי טוב. א"ר אלעזר בן שלום, שהסכימה בדעתה כי הוא טוב, שנאמר כי טוב ה' הודו לה' כי טוב, כלומר שהיא הסכימה שאלוקים בלי הויה הוא טוב כעצת הנחש, וכי תאווה הוא לעיניים שהיא התאווה שתאווים עליונים ותחתונים לדעת ולהשיג, מיד ותקח מפיו ותאכל. הסכימה עם הנחש שהשם אלקים בלי שם הויה גם הוא טוב. ישנם דברים שטוב לא לדעת ולה להיחשף. צריך לדעת רק ידע שתומך באמונה.

תשצ אמר רבי שמעון החליפה ממשלה בעבודה בחרה במדע במקום באמונה. ואסור להוסיף דברים בעצם החטא, אלא לדרוש יתר הכתובים, לפי דבריו. מהו, ויתפרו עלה תאנה? תאנה מלשון תואנה. עלה מלשון עלילה.

קו האמצעי, השם הוי"ה, מושל על קו שמאל ומייחד אותו עם הימין. ואם היה אדם מתדבק בשם הוי"ה, שהוא עה"ח, היה גם לו ממשלה על קו שמאל, והיה מקבל מהוי"ה אלקים ביחד.

אבל הוא נשמע לעצת הנחש, לקחת משמאל בלי ימין, להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה, שעבודה זו מקלקלת את הייחוד של ימין ושמאל, ומפרידה השמאל מימין, שמשם נמשכת המיתה. ובזה החליף ממשלת קו אמצעי, המייחד ב׳ הקווים, בעבודה, לעבוד ולהמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה.

ונמצא, שהחליף שם הוי"ה, קו האמצעי, הכולל הוי"ה אלקים יחד, בשם אלקים בפרודא. כל הבעיה מתחילה כשמחליפים את הכוח ונותנים ממשלה לשם אלקים במקום לשם הויה הוא האמונה. מכאן מגיעים לטעות לחשוב שבמקום ההשתוקקות יש לקבל את התענוג.

עלי התאנה שתפרו לאחר החטא, הם לשון עלילה, ותואנה, היינו תירוצים על הרצון לקבל במקום אמונה בשם הויה. הבחירה הנכונה היא בנקודה הפנימית של האמונה ולא בשמאל, במדע.