הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 54 | מתקדמים | קס-קסב

זוהר חדש יתרו ​​ קס - קסב שיעור 54

הויה אלקים אלקיך אלקינו

השם אלקים הוא דין, וכשאומר הויה אלקים זה דין, שאלו אותיות שאין בהם חַיּוּת. וכשנברא האדם, מופיעים החסדים, מפני שהאשם הוא זה שמצרף את כל הבריאה.

רק צד האדם שבתוך האדם יכול לצרף את המקרים. כאשר פועל האדם את צד העולם שבו, דומם צומח חי בלי צד האדם, אינו יכול לצרף את הפרטים לכלל. לאחר שנברא האדם כתוב הויה אלקים.

אות ם במילה אלקים סותמת את הטבע, כי אין מי שיבא ויפעל, אלא יש הויה אלקים בשמים. ובהסכמה במתן תורה, הפכנו לשותפים לדרך שמתווה השם יתברך.

השותפות באה לידי ביטוי שלומדים ומקיימים את התורה, ובאים שותפים לעשות רצונו של הקב"ה.

כפי כמה שמסוגל האדם לקבל שיש אלוקים בשמים, שישנה אמת שאינה מושגת לו, כך יוכל להיות שותף לסודות העליונים.

תקח בוא וראה, הויה אלקים שבסו"ה ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים, הוא שם מלא על עולם מלא, כי מקודם לכן נזכר אלקים בלבד. שכתוב בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. כלומר נזכר שם אלקים בלבד. אלא אחר שנשלם העולם במלואו נזכר הויה אלקים שהוא שם מלא, שהוא נמצא בלבדו והתעטר בתוכו, כי בעת ההיא לא נמצא עם ולשון על מה שיתעטר, ומשום זה היה מתעטר בתוך העולם ונק הויה אלקים סתם. אם אומר אלקים זה לא עולם מלא, כשאומר הויה אלקים זה עולם מלא.

התיקון של עם ישראל, שנקרא הויה אלקיך, או הויה אלוקינו, הוא בכוח התורה.

תקט כיון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני וקבלו התורה, אז התעטר שם השלם על ישראל ונק הויה אלקיך וכשאמר משה הויה אלקינו, משום שהוא שבחם של ישראל, ועמו אהרן הכהן הגדול ובניו של משה מהצד האחר, ע"כ היה מתעטר בו השם השלם יותר מעל ישראל, וע"כ אמר הויה אלקינו.

תקי ועם כל זה כלל עמו כל ישראל, כי לא כתוב הויה אלקים אלא הויה אלקינו, היינו על הכל ביחד להתעטר עליהם וע"כ התעטרו ישראל על הר סיני שהשם השלם יהיה מתעטר עליהם, היינו הויה אלקים כאחד. כי מקודם לכן לא נק הויה אלקיך אלא הויה אלקים. מכאן יש לנו שיוך של קשר שנקרא הויה אלוקינו, ואין זה אומר שאנחנו רוצים זאת לעצמנו, אלא השם הויה אלקים מצד עצמו, אין לנו תפיסה בו ובודאי אמיתי ונכון. ומה שמשוייך אלינו זה אומר שיש לנו גם מקום משותף למקום של היחד, לשכינה הקדושה, כפי שנכרת בברית בהר סיני.

תקיא כיון שקבלו ישראל את התורה, אות ם סתומה שהיתה סותמת בתוכה כמו רחם, נפתחה באותה שעה.

הסתובבו הצירים, ונפתחו הדלתות כמו אישה שיושבת על המשבר

ונמשכה להאיר למטה ולהתעטר על ישראל מהאות ם נפתח ונמשך להאיר למטה ונעשתה ך האות ם במילה אלקים הפכה לאות ך היינו שנמשכה למטה.

תקיב וע"כ למדנו בסוד האותיות ששיעור אות ך הוא כשיעור הסתימה של ם סתומה.

האות ך סופית נפתחת לתחתונים, לפי כמה שיכול הנברא להכיר כמה היא סתומה.

והמשיכה של אות ן למטה הוא שיעור כפול של נ כפופה. כי הכל הוא בסוד אחד והכל היה יוצא מקול הדברים ההוא שאמרו שכתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר.

נודע שבשליטת השמאל נסתמים האורות מהמדרגה ואינה יכולה להאיר לתחתונים כדי לא לגרום שבירה בתחתונים שאין להם כלים להכיל את האור, עד שבא הקו האמצעי, ומיחד השמאל עם הימין אז נפתחים האורות. וז"ש כיון שקיבלו ישראל את התורה, שהוא הקו האמצעי הנק' תורה, אז ם סתומה שנסתמה בתוכו, היינו שמחמת שליטת השמאל, נדבקו ד דפנות המדרגה שהם דרום צפון מזרח מערב ונסתמו כמו רחם, כמו ם סתומה, הנק' חו"ג תו"מ זה בזה בצורת ם סתומה וסתמו האורות בתוכם ולא נמשכו למטה. כלומר התחתון לא בנה מסכים בכוח עצמו, להיות עצמאי ולבוא לקשר.

באותה שעה שקבלו ישראל עליהם את הקו אמצעי שנק' תורה, שאמרו נעשה ונשמע. קו אמצעי המיחד השמאל שהוא ב דפנות, צפון שהוא גבורה ומערב שהוא מלכות, המקבלת משמאל, עם הימין שהוא חסד, אז נפתח ונמשך להאיר למטה.

כי ב' דפנות צפון ומערב של ם שהם שליטת השמאל, נמשכו לקו ימין של ם שהוא הדרום, והתלבשה החכמה בחסדים. ואז נעשה מהאות ם צורת ך ארוכה, שב' הדפנות צפון ומערב נתדבקו בצד ימין של ם ונמשכו כרגל ארוכה למטה, שזה מורה שהאורות נפתחו ונמשכים למטה.

ומאות ם נפתחו ונשמכו להאיר למטה ונעשתה ך כי בעת שאות ם נפתחה להאיר למטה, ירדו ב הדפנות צפון ומערב והתחברו תחת צד ימין ונעשו רגל ארוכה כצורת ך

שהרגל הארוכה של ך היא כשיעור ב דפנות צפון ומערב, שסתמו את ם מטעם שמירה. שלא לקבל את האורות, שלא יתפשטו למטה כשהשמאל שולט.

כי הסתימה של ם נעשתה מחמת שליטת השמאל שהוא ב דפנות צפון ומערב, וב' דפנות אלו נדבקו, תחת צד ימין של ​​ ם ועשו אותה ך ונמצא שהרגל הארוכה של ך היא כשיעור הסתימה של ​​ ם

כמה שהאדם מסוגל לייצר סתימה בשמאל, כלומר לדחות את ההשתוקקות כך, יוכל שיפתחו האורות למטה.

ונודע שבעת שאין במלכות אלא חצי המדרגה, היינו כתר חכמה דכלים ונפש רוח דאורות שזה מצב הקטנות, היא נק נ כפופה להיותה חסרה ג"ר דאורות ובינה ותו"מ דכלים. בעת שהיא משגת ג"ר דאורות ובינה ותו"מ דכלים היא נק ן ארוכה, כי בעת שמשגת חצי המדרגה החסרה לה אז נעשתה ן ארוכה, הרי ששיעור האורות והכלים שבאות ן ארוכה הם כפולים מאות נ כפופה במקום חצי מדרגה נעשתה לדבר שלם.

והתבאר אשר קול דברים פירושו שהקו האמצעי הנק קול, מלביש הארת החכמה שבאותיות, בחסדים שבימין, אז מצטרפות האותיות לדיבורים וע"כ נק קול דברים לא סתם קול, אלא קול דברים זה זיווג עם התחתון. היינו ע"י שהקו האמצעי מלביש הארת החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, שבזה מצטרפות האותיות לדברים. כתוב, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, כי אחר שהקול היה מצרף האותיות לדברים, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. ​​ 

אלה הם האותיות בשם אלקים, החסרונות, הרצונות. ואותיות מי משם אלקים, זה קו ימין, השפעה, חסדים. קול דברים אומר שמי ואלה מצטרפים. היכולת שלנו לצרף אומר להוריד את הקליפות. הסיגים לא מאפשרים לצרף, אלא רוצים שהרצון לקבל והתאווה האישית ישלטו.

אנחנו מבקשים להצטרף, כלומר להתגבר על הקו שמאל, ואז אפשר שמשהו יצטרף לרצון לקבל שקבלנו, כמו שצריך בראש השנה לצרף את על הרצונות, ולהתעורר לקול השופר שנוכל לייחד לקול דברים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן