תיקוני הזוהר שיעור 56 – הקדמה -עמוד סט-ע
דרגה שישית ביראת ה' שעור 56
סדר מועד היא מבחינת ההוד. כי סוד המועדים הוא, מוחין דגדלות אשר זעיר אנפין משפיע למלכות והמוחין באים למלכות לבושים בנצח הוד.
גלות והגאולה הנוהגים בעולם תלויים בנוקבא, כי בעת שהנוקבא חסרה כאין גילוי שהם מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם ארץ ישראל, כי א״י של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה שהיא מלכות נוקבא של ז״א.
וכמו שיש פירוד למעלה בין ז״א שנקרא ישראל, לנוקבא שהיא ארצו, כן ישראל של מטה נפרדים מארצם, וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו ובונה אותה עם מוחין ומתיחדים פנים בפנים.
עמוד האמצע היינו תפארת. אשר בו סדר נשים, ישועות, הוא סדר נזיקין. מבחינת הגבורה. ישועות אלו באות לתיקון קו שמאל מבחינת גבורה
חכמת נקראת מבחינת החסד היינו חכמה דימין המאירה בחסדים אשר בה אמרו הרוצה להחכים ידרים, והיא סדר קדשים. ועמו נצח, זהו שנאמר נעימות בימינך נצח והיינו דעת.
דרגא שביעית ביראת ה'
ירא השם אינו מרגיש מחסור. זהו שכתוב יראו את ה׳ קדושיו כי אין מחסור ליראיו. לא יהיה מאלו שכתוב בהם וחושך מיושר אך למחסור. ולא יהיה לו חסרון בתורה, אם הוא בעל תורה.
בידי האדם לבחור ביראת השם, ובכך קובע הוא את דרגתו הרוחנית. לא על פי השכל או דברים אחרים. ראשית חכמה יראת השם, וממילא מי שאין יראת חטאו קודמת, אין חכמתו מתקיימת.
זוהי דרגה של מסתפק במועט, אומר לעצמו אעבוד את השם עם הכלים והכוח שנתן בי.
כי בלי תורה, אין יראה כמו שאתה אומר אין בור ירא חטא. וכמו שאין תורה בלי יראה, אף כך אין יראה בלי תורה. ולא יהיה חסרון בביתו, ולא יהיה חסרון בנשמתו. ולא יהיה לו חסרון במעשים טובים. כי אין חסרון ועניות כחסרון של תורה ומצוות ומעשים טובים, כמו שהעמידו בעלי המשנה אין עני אלא מן תורה ומן המצוות.
עניות היא דבר קשה מאד, עני נחשב כמת לכן רשעים בחייהם נק מתים.
קשיים בפרנסה הגשמית הם השלכה של קשיים נפשיים מחוסר תורה ומהמצוות שאדם דש בעקביו. הנפש צועקת על עניות מהתורה. מאחר וכאשר יש באדם את המדרגה השביעית של התורה, הוא מרגיש מלאות גשמים, והוא רק ירא, פוחד שחסר לו בפנימיות התורה.
לאדם יש חיסרון גדול כאשר הוא לא עובד כדי להשיג תורה. עסק בתורה אומר שיש להרוויח משהו כמו בכל עסק. כאן עליו להשיג את התבלין המזוקק שיאפשר לו להתחבר לקב"ה, תבלין של פנימיות התורה שמורה לו על העבודה הנפשית הנצרכת כדי ליישר את הלב לכיוון ישר-אל.
אם מעשה ידיו של האדם הם לשם הגוף אין חסרון גדול מזה, מאחר שאין מעשיו לשם הקב״ה. זהו שנאמר אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. מה שבונה את הבית, את הלב להיות משכן, זו רק תפיסת הבורא, האמונה בהשם. כאשר ישראל עבדו את עצמם, עשו לביתם הגשמי, לא יכלו להחזיק את עמודי הבית הנפשי כראוי לקשר, והוציאו עצמם לגלות.
