תיקוני הזוהר שיעור 61 – הקדמה -עמוד עח-עט
עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 61
המושג כף מופיע במספר מקומות, כמו גובה מיקום חנוכייה, שאי אפשר לפרסם את הנס מעל גובה עשרים (כ), או גובה סכך הסוכה שלא יעלה על עשרים אמה.
זה עניין אור ישר ואור חוזר, המהווים את הראש, כלומר צורת המחשבה של אותה קומה. ברוחניות אין לאדם תפיסה מעל גובה עשרים אמות, בכל מדרגה בה הוא נמצא. לכן כסימן גשמי, לא אפשרי פירסום הנס מעל גובה זה.
מאחר והעולמות בנויות מעשר ספירות, אז האור/שפע יורד עד הנברא עשר מדרגות, וזה נקרא אור ישר, ישר שבא מלמעלה.
על הנברא להיות שותף, לבוא לקשר בביטול, יראת הרוממות, ואז לדחות את האור. לוותר על המתנה, ולחפש קשר עם נותן המתנה. דחיה זו נקראת אור חוזר, אשר יאפשר לאחר מכן בניית כלי השפעה ראוי.
אור ישר היורד מלמעלה מבטא את שם הויה, והאור חוזר את השם אדני. שילוב שני שמות הקודש בנפש האדם, הוא הכיוון הנכון לחיבור וקשר של אהבה לעליון.
כל שם כלול מעשר ספירות שהן עשרה עשרה הכף בשקל הקדש.
צריך אדם לכוון מעשיו, דיבורו, ומחשבתו, כפי שבאים לידי ביטוי בעולם האצילות, למרות שאינו במדרגה, יכול לאמץ בחכמה, את התפיסה הרוחנית שבאצילות. השם הקדוש אדנ״י בא לידי ביטוי במעשה. הוי״ה בדבור. אהי״ה במחשבה. מעשה דיבור ומחשבה הם ג הבחינות אתם צריך לעבוד היהודי.
צריך היהודי לעלות מדרגת עבד השם, לדרגת בנים אתם להשם אלוקיכם. בנים הם אלו שמאמצים באהבה את תורת אצילות, עבדים – תורת עולם הבריאה.
שם אדנ״י הוא מרכבה אל שם הוי״ה דהיינו שמגלה הארתו, בדוגמא לרוכב הנגלה במרכבתו. ובה מתעטף. ואף כך שם הוי״ה התעטף בשם אהי״ה לברוא את העולם. אבל שם הוי״ה הוא מרכבה לאדונו שהוא כתר עליון. ומשום זה כתוב אין קדוש כהוי״ה.
י׳ חכמה. ה׳ ראשונה בינה. ו׳ הכוללת שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ה׳ תחתונה, מלכות. וזו היא התפשטות של אור ישר מלמעלה למטה.
ומשום זה, י׳ י׳ משמות הויה אדני – יאהדונה״י שיש בהן ב׳ פעמים עשר ספירות מאור ישר ואור חוזר, וה״ס עשרה עשרה הכף זה כ׳ מן כתר, קוצו של יוד.
אור אין סוף ב״ה הכולל ד׳ בחינות אור ישר נקרא הוי״ה, והוא אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים אפילו רגע, אלא מתוך שאין לתחתונים שום תפיסה באור בלי כלי. כל האתגר הוא רק להשיג את הכלי, האור מתקבל תמיד בכלי ראוי. על הנברא לדחות את האור בשלב ראשון, כדי שחלילה לא יגיע אור זה לקליפה. האור חוזר הוא החומר גלם לגילוי אור חוזר המלביש.
הרצון בנברא הוא הכלי שצריך לתקן ולתת לו צורה של השפעה. דחיית האור היא ביטול הגאווה, זה הרצון לקבל לעצמו שאומר מגיע לי.
אין האדם יכול להתגעגע לדבר שאינו מכיר, שלא חווה טעימה ממנו.
רק לאחר שבכלי/ברצון היה אור והסתלק, מגיע ההרגש הפרטי, הגעגוע, ומכאן ניתן לפעול ולהגיע לשותפות עם האני המורגש. כל התהליך והיגיעה היא להכשיר את הנברא לבוא כשותף, להגיע לצורת האור, היינו להשפעה, מפני שרק בשיווי צורה יש קשר לעליון.
