027- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – פב-פד (שיעור השקפה)

וַיְחִי  פב-פד

וַיִּקְרָא לִבְנוֹ  לְיוֹסֵף

 לא המעשה, אלא הכוונה קובעת.

הקב"ה רואה במסתרים, וראה שיעקב כיוון וחשב יוסף בליל חופתו עם לאה, ובסופו של דבר הפך יוסף לבכור וקיבל פי שנים בשבטים.

רבי שמעון מלמד מהפסוק הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ על עומק הנסתר אשר חשיבותו רבה מהנגלה. כאן ממחיש זאת דרך רחל ולאה. גם כשיעקב פעל שלא לשמה, מחשבתו הייתה לשמה. ברוחניות אין העדר ותמורה – אין החלפות. ואם נניח שחלילה מכרו לאדם מזוזה ללא קלף, עצם הכוונה כן עולה לו, והיא חשובה. המעשה עוזר להתכוון למקום הנכון. כאשר מוותרים על הרצון קבל – יראה, רק לשם שמים – גם מעשה זה עולה לשם שמים. דרושה כוונה לאהבה כשעושים את המעשה.

ללא ברית, בלי הצדיקות, נופלים מייד בקושי הראשון ולא ניתן להצליח. עצם ההתחייבות לא מאשפרת לאדם לברוח מהתמודדות. לכן החילוני שלא רוצה להתחייב במעשה, מרמה את עצמו ואומר העיקר הכוונה בלב.

תפקיד האדם כאן בזמן התיקון הוא לכוון את הלב, לבוא לברית בשמחה. השלבים הם: ברית, יראה ואז אהבה.