שלב) ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה.

ההתחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, רקיע העליון הסתום. המקיים את הכל וממנו יוצא הכל. הוא השמיני שממטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל.

שלג) כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכל וזהו סיום הכל.

רקיע הוא הפרסא, סיום החדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה. בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:

א. רקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כתר וחכמה בלבד. רקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע,

ב. רקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה,

ג. רקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.

וכאן הזוהר מדבר מרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שמקום עטרת יסוד דז"א, המסיים כל העולם האצילות.

ושכתוב, התחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות. וזהו רקיע העליון הסתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת החכמה סתימאה דא"א. המקיים את הכל, כל מיני הגדלות, וממנו יוצא הכל, כל מיני הקטנות, והוא השמיני שממטה למעלה, כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה הוא שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני., והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל, כי מפרצוף עתיק שמלפניו, אינו נמשך מוחין לאבי"ע.

כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע, כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכל, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכל, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.

כמו שרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ובי"ע.

שלד) ההתחלה והסיום הם ב' רקיעים. באופן אחד נמצאים. הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכל הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה, ע"כ כתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.

שלה) ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.

שלו) הלוא אותו רקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? היתכן שהוא הזן את עולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע העליון עצמו הוא עולם העליון, וכל אלו המדרגות היוצאים ממנו נקראים על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכל אחד. ולא יקשה לך, שרקיע העליון בפה דא"א, וכאן אומר שהוא עולם העליון, ועולם העליון הוא בינה. כי אומר ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציאה לחוץ מראש.

שלב) ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה.

ההתחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, רקיע העליון הסתום. המקיים את הכל וממנו יוצא הכל. הוא השמיני שממטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל.

שלג) כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכל וזהו סיום הכל.

רקיע הוא הפרסא, סיום החדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה. בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:

א. רקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כתר וחכמה בלבד. רקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע,

ב. רקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה,

ג. רקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.

וכאן הזוהר מדבר מרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שמקום עטרת יסוד דז"א, המסיים כל העולם האצילות.

ושכתוב, התחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות. וזהו רקיע העליון הסתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת החכמה סתימאה דא"א. המקיים את הכל, כל מיני הגדלות, וממנו יוצא הכל, כל מיני הקטנות, והוא השמיני שממטה למעלה, כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה הוא שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני., והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל, כי מפרצוף עתיק שמלפניו, אינו נמשך מוחין לאבי"ע.

כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע, כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכל, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכל, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.

כמו שרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ובי"ע.

שלד) ההתחלה והסיום הם ב' רקיעים. באופן אחד נמצאים. הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכל הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה, ע"כ כתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.

שלה) ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.

שלו) הלוא אותו רקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? היתכן שהוא הזן את עולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע העליון עצמו הוא עולם העליון, וכל אלו המדרגות היוצאים ממנו נקראים על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכל אחד. ולא יקשה לך, שרקיע העליון בפה דא"א, וכאן אומר שהוא עולם העליון, ועולם העליון הוא בינה. כי אומר ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציאה לחוץ מראש.

רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.

רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.

רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.

רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?

רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.

רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.

ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.

רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.

רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.

רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.

רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.

רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.

זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.

פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.

רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.

מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.

ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.

רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.

רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.

רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.

רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.

רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.

רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.

רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.

רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?

רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.

רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.

ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.

רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.

רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.

רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.

רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.

רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.

זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.

פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.

רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.

מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.

ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.

רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.

רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.

רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.

רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.

רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.

רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.

רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.

רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?

רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.

רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.

ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.

רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.

רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.

רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.

רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.

רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.

זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.

פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.

רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.

מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.

ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.

רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.

רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.

רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.

רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.

רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

רנח) ג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם. ובכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות. באופן, אשר למערכה הראשונה שברוח מזרח, יש שלוש מערכות, והן תשע, משום שבכל מערכה מאלו השלוש, יש שלוש מערכות, ונמצא שהן תשע. וכן בשאר ג' רוחות העולם, יש תשע בכל אחד. וכמה אלף ורבבות תחתיהם.

וסוד המשכן הוא בשלושה שלושה במתכות האלו, זהב, כסף ונחושת. ובשאר דברים היה ארבע, חו"ג תו"מ. ומהם בשלושה, מהם בארבעה, מהם בשנים ומהם באחד. אבל כל מערכה ומערכה אינה אלא בשלוש.

ד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. ואע"פ שנכללים זה מזה, והיה צריך להיות בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, מ"מ אין שם אלא רק חו"ב ות"ת בכל אחד, ומלכות חסרה. ואפילו ברוח מערב, מלכות, אין שם אלא חו"ב ות"ת. ובחינתה עצמה, מלכות, חסרה בה. כי מלכות נמתקה בבינה, ונחשבת משום זה כמלכות דבינה, שהיא עטרת יסוד. ומלכות עצמה נעלמה מכוח מיתוק הזה. ולפיכך הגם שיש ארבע רוחות חו"ב תו"מ, מ"מ, רוח מערב, מלכות, עטרת יסוד, ת"ת ולא מלכות. וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד אלא ג', שהם חו"ב ות"ת. ואפילו ברוח מערב אין שם אלא ג', שהם חו"ב ות"ת.

וג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם, ואפילו לרוח מערב, מלכות, יש ד' סדרים. אבל בכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות, ולא ארבעה, כי עצם המלכות חסרה, והרוח מערב הוא רק מלכות הממותקת בבינה, ולא מלכות עצמה. ולפיכך נבחנות ב' מיני התכללות הספירות זה בזה:

התכללות א', היא שחו"ב תו"מ נכללים זה בזה, והם י"ב (12) ולא ט"ז (16). ואינה התכללות גמורה, כי צריך להיות כאן ט"ז. וע"כ צריכים להתכללות ב'.

התכללות ב', אשר הג' שבכל רוח יתכללו ג"כ זה בזה, ונעשה ג' בכל אחד, שהם תשע בכל רוח. התכללות הב', היא התכללות גמורה וכולה רחמים, שאין שם אפילו התכללות מרוח מערב.

ועכ"ז מכוח התיקונים והמוחין של מספר י"ב, שמלכות חסרה מבחינתה עצמה, מ"מ מקבלת תיקונה מהם. וזה, כמה אלף ורבבות תחתיהם, כי הארות החכמה, הנמשכות מישסו"ת, נבחנות לאלף, כי י' ספירותיהם במספר אלף. והארות החסדים, הנמשכות מאו"א עילאין, נבחנות לרבבות. כי י' ספירותיהם הן במספר רבבה.

וכנגדם יש קליפות לעומת בחינת אלף. והם נאחזים במלכות הממותקת, עטרת יסוד, הראויה למוחין דאלף. ויש קליפות לעומת בחינת רבבה, שהם נאחזים במלכות הבלתי ממותקת, בעצם המלכות. כמ"ש, יפול מצידך אלף, שע"י המוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שהם בבחינת אלף, הנמשכים מקו שמאל, שזה פירוש מצידך, מצד שמאל בעיקר. וּרְבבה מימינֶךָ, אליך לא יגש. שע"י המוחין דחסדים, הנמשכים מאו"א עילאין, שהם בבחינת רבבה, ניצלים מן הקליפות, שהם בבחינת רבבה, ואינם מניחים אותם להתקרב אל האדם. והם נמשכים מקו ימין. וע"כ אומר, מימינֶךָ. הקליפות דרבבה חזקות, ואי אפשר להפילן כמו הקליפות שבבחינת אלף, וע"כ אומר עליהן, אליך לא יגש. כי אי אפשר להפילן מטרם גמר התיקון.

וכמה אלף ורבבות תחתיהם, ב' בחינות הארות המפילים הקליפות דאלף, ומרחיקים הקליפות דרבבה. ונמצא שמגיע תיקון גם לעצם המלכות, החסרה במספר י"ב, בשיעור שמרחיקים הקליפות דבחינת רבבה.

רנט) אלו תשעה הסדָרים מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות. וכל סדר מסתכל, מקבל שפע, לאלו אותיות רשומות המתיחסות אליו. וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכל, הן נוסעות, ואות אחת מלמטה מקבלת הכאה, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו. ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. מאלו יה"ו מתחלקים שלושה סדרים, שהן שתי אותיות והאות העולה ומתחברת עימהן, שהן שלוש.

תשעה הסדרים בכל רוח, הם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, שמונהגים באותיות מסוימות, ע"פ תיקון קווים. כי נקודות הן בבינה, ואותיות הן בזו"ן. וע"כ ג' הקווים שבבינה נקראים ג' נקודות: חולם שורוק חיריק, ובזו"ן הם ג' אותיות.

ואלו תשעה הסדָרים, חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות, ג' אותיות בימין שמאל אמצע, הנמשכות מג' נקודות שבבינה, חולם שורוק חיריק וכל סדר שבתשעה סדרים מסתכל לאלו אותיות רשומות, מקבל מאות אחת, שבג' אותיות הללו, ימין שמאל אמצע, המיוחסת אליו. אם מימין שבימין, אם משמאל שבימין, אם מאמצע שבימין, או מימין שבשמאל וכו' עד"ז.

ועתה מבאר ג' האותיות מה טיבן. ואומר, כאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכול, הן נוסעות, שאות הימין ואות השמאל, נמשכות מב' נקודות שבבינה, חולם שורוק. כי בעֵת שהי' נכנסת באור הבינה, והאור נעשה לאויר, נפלו ממנה אותיות אל"ה דאלקים לזו"ן. והיא נשארה באותיות מ"י דאלקים, שזה נקודת החולם, וחסדים, ושורש הימין. ואח"כ כשיצאה הי' מאויר הבינה, ואותיות אל"ה חזרו אליה, נעשו אותיות אל"ה אז לשורש השמאל, חכמה בלי חסדים, נקודת השורוק. ואז נמצאים ב' הקווים, מ"י אל"ה, במחלוקת, זה כולו חסדים וזה כולו חכמה, וכל אחד רוצה לבטל את הארת חברו, ונמצאים מחמת זה מטולטלים מדין לרחמים ומרחמים לדין, כי בהתגבר קו השמאל, אל"ה, מתחזק הדין לשלוט. ובהתגבר קו הימין, מ"י, מתחזקים הרחמים, החסדים שבימין, לשלוט. ולפיכך אע"פ שכבר יצאה הי' מאויר, נבחנים עוד ב' הקווים שנמצאים באויר, בו"ק, בקומת רוח, להיותם מטולטלים ואינם מאירים.

וע"כ כתוב, וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר, אות הימין הנמשכת ממ"י, ואות השמאל הנמשכת מאל"ה, מטרם ביאת קו אמצעי, שהם פורחים באויר, של רוח הממונה על הכל, באויר דבינה, הממונה על כל המוחין שבעולמות, שכל המוחין נמשכים ממנה. כי שורש הפריחה באויר הוא מחלוקת הימין והשמאל שם בבינה, שכשמתגבר השמאל יוצאת הי' מאויר, וכשמתגבר הימין חוזרת ונכנסת הי' באור ונעשה אויר. שאז הן נוסעות, מטולטלות, פעם לימין ורחמים, ופעם לשמאל ודין.

וכדי להכריע בין ימין ושמאל ולייחדם זה בזה, נעשה ז"א למ"ן בבינה, כי עלה אליה עם אותיות אל"ה, שדבוק בהם, ואז נעשה זיווג דהכאה מאור העליון על המסך דז"א, ויוצאת קומת חסדים, המכריע ומיחד ב' הקווים מ"י אל"ה זה בזה, ונשתלם אז השם אלקים בשלמות. וזה נקודת החיריק, קו אמצעי.

ואות אחת מלמטה, אות הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מקבלת הכאה, שנעשה בו זיווג דהכאה, והוא מלמטה, מז"א שעלה אל הבינה למ"ן, וכן בכל המדרגות נבחן לו אמצעי, שבא מהמדרגה התחתונה למ"ן, שהתחתון עולה תמיד עם אח"פ דעליון הדבוק בהם, ונעשה שם לקו אמצעי. ע"כ כתוב, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו, שאותו אות האמצעי עולה מלמטה, ומכריע ב' הקווים שבעליון, וב' אותיות שבעליון פורחים עליו, שעושה שלום ביניהם. כי מקיים הארת שניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה.

ושכתוב, ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה, הוא שהאות הבא מלמטה, מעלה את הסדר, הארת השמאל, שיאיר ממטה למעלה. ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שהאות הבאה מלמטה למ"ן מתחברת בב' אותיות עליונות, באות הימין ואות השמאל, ונעשו ג' אותיות: ימין, שמאל, אמצע, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. שאותיות יה"ו, שבתוך המראה המאירה, הם חג"ת דז"א והם ג' קווים שבו. ואומר, שאלו ג' אותיות שבמשכן, בנוקבא, נמשכות ומונהגות לפי ג' הקווים יה"ו דז"א. מאלו יה"ו נמשכים ג' סדרים, ג' קווים, שהם שתי אותיות, אות הימין ואות השמאל, והאות העולה ומתחברת עימהן, אות אמצעי, מתחברת עם השתיים, והם שלוש, יה"ו דז"א.

סדרי מלאכת המשכן מתחלקים:

מהם בשלוש, כנגד חו"ב ות"ת, הכלול בכל רוח.

מהם בארבע, כנגד ד' רוחות חו"ב תו"מ. שהם י"ב כי ד' רוחות הן חו"ב תו"מ, הנכללים זה בזה, ובכל אחד מהם רק ג' לבד, חו"ב ות"ת, וחסר מלכות.

מהם בשתיים, כנגד ב' אותיות, ימין ושמאל שבנוקבא, הנמשכות מחולם שורוק.

מהם באחת, כנגד אות האמצעי הבא מלמטה מנוקבא, שנמשך בחיריק, ונעשה בה מ"ן, שעליו יוצא זיווג דהכאה, המוציא קומת רוח, ומכריע ומיחד הימין והשמאל זה בזה.

רס) אלו ב' אותיות העליונות העולים באוויר, אות הימין ואות השמאל, הם כלולים זה בזה, רחמים בדין. כי אות הימין חסדים ורחמים, ואות השמאל חכמה בלי חסדים ודין. ומשום הופכיותם הם נבחנים לשתיים. והן מעולם העליון, הזכר. ואות הזו העולה ומתחברת עימהם, אות האמצעי, היא נוקבא, כי על המסך שבה נעשה הזיווג דהכאה. והיא נכללת בשתיהן, שב' האותיות ימין ושמאל מתחברים באות האמצעי, ונעשה בה עצמה ג' אותיות ימין ושמאל ואמצע.

כי כמו שהנוקבא בכללה נכללת מב' צדדים ימין ושמאל, שמקבלת מז"א, כמ"ש, שׂמאלוֹ תחת לראשי וימינו תחבקני, ומתחברת בהם, כן אות האמצעי, נוקבא, מתחברת בב' אותיות האחרות, והם נעשו באות האמצעי לב' צדדים, ימין ושמאל. ב' האותיות שבה נעשו לעליונות, והיא עצמה למטה מהן. וכל ג' האותיות נעשו אחד: זכר ונקבה, שנעשו אחד בזיווג כמו זכר ונקבה. שב' אותיות העליונות זכר, ואות האמצעית נקבה. כי כשנברא העולם, כשיצאו ג' קווים בבינה, כדי לברוא העולם, שהוא זו"ן, היו אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית, מעולם העליון, מבינה. והן הולידו כל הפעולות שלמטה בצורה שלהם. ולא קו האמצעי שבבינה. ולפיכך נבחנות ב' אותיות הללו לזכרים. ומשום זה, כל מי שמשיג אותם ונזהר בהם, אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.

כי בריאת העולם, שהוא זו"ן, נעשה ע"י עליית זו"ן למ"ן, לב' קווים ימין ושמאל שבבינה, ונעשה שם לקו אמצעי, ואז קיבל כל המוחין שבבינה, ששלושה יוצאים מאחד ואחד זוכה בשלושה. ונמצא שרק ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה הם המשפיעים המוחין כולם אל זו"ן, כי קו אמצעי דבינה היא בחינת זו"ן עצמם. הרי שבריאת העולם הייתה ע"י ב' אותיות ימין ושמאל בלבדן, וע"כ נבחנות לזכרים. והאמצעית לנקבה.

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות הנקבות מעלות מ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. וע"כ מי שיודע את היחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

האותיות מתחלקות לקבוצות של שלוש שלוש: ב' זכרים למעלה ונוקבא אחת למטה. מצד זה ומצד זה ביחוד אחד. שהימין והשמאל יתיחדו כאחד, באמצעי שהוא שלמות הכל. כל הקבוצות של שלוש שבאלף בית הם בסדר העליון, כעין שלמעלה, בבינה, שסדר ההוא הוא שלוש שלוש כאחד. כי בעת שיצאו ג' קווים השורשיים בבינה, נכללו זה מזה, ונעשו בה ג' קבוצות של ג' קווים. ולפיכך גם כ"ז האותיות שבנוקבא, מתחלקות אחריהם לקבוצות של ג' אותיות.

רסב) אחר שנתבאר תשעה הסדָרים שבמערכה הראשונה לרוח מזרח, ת"ת, מבאר מערכה השנייה של רוח דרום, חסד. שלושה סדרים לרוח ההוא, שבכל סדר שלוש שלוש, תשעה סדרים. וכולם יוצאים מסדר האבות, ג' הקווים, שלמעלה, שבבינה, אברהם יצחק יעקב, כסדר שנתקנו האותיות יה"ו שבשם הקדוש. אלו תשעה סדרים כולם מונהגים באלו ג' קבוצות של ג' אותיות ימין ושמאל אמצע, ונוסעות בהם, וכמה צבאות ורבבות מלאכים, שהם למטה בבי"ע, נוסעים ומונהגים בסדר הזה, שלרוח דרום.

רסג) מערכה השלישית לרוח צפון, גבורה, שלושה סדרים לרוח ההוא, שהם תשעה. כי בשלושה הסדָרים יש ג' ג' לכל צד, והם תשעה. ואֵלו תשעה הסדָרים הם מג' צדדים ימין שמאל אמצע.

רסד) כ"ז סדרים הם כ"ז האותיות, שהם כ"ב אותיות עם מנצפ"ך הכפולות. כ"ז סדרים אלו מתחלקים לשלושה שלושה סדרים לכל רוח, ג' לרוח מזרח, ג' לרוח דרום, וג' לרוח צפון. ובהיות ג' שבכל רוח נכללים זה מזה, נמצא שהג' מרוח הזה הם תשעה, והג' מרוח הזה הם תשעה, והג' שמרוח הזה הם תשעה, ונמצאים כולם יחד, שהם שבעה ועשרים אותיות.

רסה) אלו כ"ז (27), הם ט' (9) אותיות נקבות, להתחבר עם הי"ח (18) סדרים האחרים זכרים, והכל הוא כראוי להיות. כי כל ג' אותיות הם ג' קווים, הנמשכות מג' קווים שבבינה, אשר ב' אותיות העליונות, אות הימין ואות השמאל, הם זכרים, ואות הג' שמתחתיהן הם נקבות. וט' האותיות הנמצאים בכל רוח הם ג' קבוצות של ג' ג'.

ונמצא לפי"ז שיש בכל רוח שישה אותיות זכרים, שהם שלוש פעמים שתי אותיות הימניות והשמאליות, שבכל קבוצה, וג' אותיות נקבות, שהם ג' אותיות האמצעיות שבכל קבוצה. ונמצא, שיש שישה זכרים וג' נקבות ברוח מזרח, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח דרום, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח צפון. שביחד הם י"ח זכרים ותשע נקבות. כי ג' אותיות נקבות הן בכל רוח ושלוש פעמים שלוש הן תשע. שישה אותיות זכרים הם בכל רוח ושלוש פעמים שישה הם י"ח. הרי שכ"ז האותיות נחלקות לי"ח זכרים, ותשע נקבות.

רסו) כעין אלו האותיות, שיש בעולם העליון, בבינה, כן יש אותיות אחרות למטה, בנוקבא. אותיות העליונות, שבבינה, הן גדולות, ואותיות התחתונות, שבנוקבא, הן קטנות. והכל הוא זה כמו זה, שכל הנוהג באותיות שבבינה נוהג ג"כ באותיות שבנוקבא, וכן נוהג בהם כל אלו דכר ונוקבא שבאותיות. והכל אחד בשלמות, שכל שנוהג בעולם העליון, נוהג בעולם התחתון.

רסז) ויזכור אלקים את רחל ויפתח את רחמה. כי בנים תלויים במזל, שהוא הנהר היוצא מעדן, המזיל ומשקה את הגן, ז"א. ומשום זה כתוב בה זכירה, כי זכירה מזכוֹר, ז"א, ופקידה מנוקבא. כתוב, וה' פקד את שרה, שלא ממזל, כי לא כתוב בה זכירה. ואם בנים תלויים במזל, ולא למטה בנוקבא, הרי כאן בשָׂרה, לא היה במזל? אלא, כתוב, והויה פקד, הוא שכולל הכל כאחד. כי, והויה, הוא ובית דינו, ז"א עם הנוקבא ביחד. הרי יש כאן בשרה גם זכירה מז"א, שהוא מזל.

רסח) אם והויה כולל ז"א ונוקבא ביחד, זכירה ופקידה, למה כתוב פקידה, הרי והויה כולל כבר גם פקידה? אלא זכירה כבר הייתה מקודם לכן, וכבר נמסר מפתח הזה של בנים למטה, כמ"ש, ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה. וכמ"ש, ויאמר הויה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. וכיוון שכבר הייתה זכירה, במעלה של ז"א, כיוון שכתוב, ואת בריתי, יסוד דז"א, נאמר אח"כ פקידה, הנוקבא, כדי שתהיה כללות הכל ביחד, שתהיה בה זכירה ופקידה ביחד.

רסט) ויזכור אלקים את רחל. זכירה הוא למעלה, בז"א, כי מזל זה, שהוא למעלה בזכר, בא על פקידה, שהיא הנוקבא למטה, שהיא בגלות, לגאול אותה. וכעין זה כתוב, ויזכור אלקים את רחל, שהוא כמ"ש, ואזכור את בריתי. שהכתוב, ויזכור, הוא זכירה, ז"א. ויזכור אלקים את רחל, הנוקבא, פקידה. הזכירה המרומז בויזכור, בא על רחל, שהיא פקידה, והשפיע לה שפע הבנים. והשם אלקים, שכתוב, ויזכור אלקים, הוא בינה.

רע) כתוב, פָקוד פקדתי אתכם. והיתכן פקידה בנוקבא, בזמן שהיא עצמה בגלות? כיוון שהיא בגלות, איך היא נתגלתה כאן למשה? ואיך אמרה פקוד פקדתי?

רעא) אלא, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכוחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה נאמר בה', מלוא כל הארץ כבודו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, מלוא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל בגלות, השכינה למעלה מחזה דז"א, ששם בחינת שמים, חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ. אלא תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכוחה וגבורתה מלוא הארץ. ומסבבת את ישראל להגן עליהם, ואע"פ שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.

רעב) יש שכינה למטה מחזה דז"א, ויש שכינה למעלה מחזה דז"א. השכינה שלמעלה, היא בי"ב (12) גבולי מרכבות קדושות, וי"ב חיות עליונות. ד' ספירות חו"ב תו"מ, שבכל אחת חו"ב ות"ת, שהם במספר י"ב, שהם י"ב גבולים, וכן י"ב חיות גדולות, להיותם מחזה ולמעלה. השכינה שלמטה היא בי"ב שבטים הקדושים. ואז, כששתיהן בי"ב, נכללת השכינה למעלה ולמטה, ששתיהן נעשו פרצוף אחד, והכל מאיר בזמן אחד בבת אחת. ואז נאמר, מלוא כל הארץ כבודו, ויש גילוי שכינה למטה בעוה"ז.

ואע"פ שבזמן שישראל בגלות, לא נתקנה השכינה למטה מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה ג"כ לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה. וע"כ נאמר, שהשכינה היא בגלות עִם ישראל, כי היא בגלות עימהם. כי משום עלייתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.

רעג) במה מתתקנת הנוקבא בזמן הגלות, שתוכל להתגלות למטה? בדומה למלך, שמת בנו. הפך מיטתו בשביל האבל על בנו, ולא התקין אותה, אלא שלקח קוצים ודרדרים והטילם תחת מיטתו, ושכב עליהם. כך הקב"ה, כיוון שגלו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, לקח קוצים ודרדרים ונתן תחתיו. וכמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אש מתוך הסנה. ועשה זה, משום שישראל היו בגלות. ומיושב בזה השאלה הראשונה, כיוון שהשכינה בגלות, איך נתגלתה למשה? נתגלתה אליו מתוך הסנה, שהוא בלתי שלמות ודינים, שבאופן זה, היא יכולה להתגלות גם בזמן הגלות.

רעד) מי שהוא עצמו אינו ברשותו, אלא בגלות, מה הוא יכול לפקוד, ומה הוא יכול לעשות? ואיך אמרה השכינה פָקוד פקדתי, בזמן שהיא בגלות? אלא, פקוד, מלמעלה, מז"א, זכירה. פקדתי, למטה, בנוקבא. שאמרה פקוד, פירושו זכירה. ולא אמר זכור במפורש, משום שזכירה זו כבר הייתה עליה מקודם לכן, שכתוב, ואזכור את בריתי. כיוון שכתוב, ואזכור, הרי כבר ניתנה בה זכירה, ומשום זה אמרה אח"כ, פקוד פקדתי, שהמילה, פקוד, רומזת על הזכירה שניתנה בה מכבר. סימן זה מסוּר מיעקב ומיוסף, שיעקב אמר, פקוד יפקוד אתכם, וכן יוסף אמר, פקוד יפקוד אלקים אתכם. משום שצריכים זכירה ופקידה לגאולה. ופקוד רומז על זכירה שמכבר, פקדתי על פקידה.

רעו) בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושניים משיבים לו. כמ"ש, כי שֵׁם ה' אקרא הבוּ גודל לאלקינו. כי שם ה' אקרא, הוא אחד, המזכיר את השם, הבו גודל לאלקינו, הוא שניים האחרים המשיבים. אבל בתורה, אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.

רעז) בברכות למה צריכים לג'? אלא, כל הברכות הוא כך, שאחד לברך ושניים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בג' קווים: אחד מברך, קו אמצעי, הפועל לגלות האור, ושניים שיודו ויקיימו ברכותיו, ב' הקווים המקבלים פעולת קו אמצעי, ומאירים בכוחו. וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בעליון כראוי ובשלושה.

רעח) יש זכירה לטוב, ויש זכירה לרע, יש פקידה לטוב, ויש פקידה לרע.

זכירה לטוב, כמ"ש, וזכרתי להם ברית ראשונים. ויזכור אלקים את נח. ויזכור אלקים את בריתו. זכירה לרע, כמ"ש, ויזכור כי בשׂר המה, רוח הולך ולא ישוב.

פקידה לטוב, כמ"ש, פקוד פקדתי אתכם. פקידה לרע, כמ"ש, ופקדתי בשבט פשְעָם ובנגעים עוונם.

רעט) כל אלו זכירה ופקידה לטוב, אלו הם מדרגות ידועות, אמונה. זכר ונקבה אחד, זכירה ופקידה. זכירה זכר, ופקידה הנקבה. ואלו הם לטוב. זכירה ופקידה לרע הם הצד האחר, אלהים אחרים, זכר ונקבה כאחד, זכירה בזכר, ופקידה בנקבה העומדים תמיד לרע. והם זה לעומת זה הזכר ונקבה דס"א לעומת זכר ונקבה דקדושה.

מזְכירה ופקידה דקדושה יוצאים כל סודות האמונה וכל מדרגות קדושות העליונות.

ומזכירה ופקידה דס"א יוצאים כל מינים הרעים, וכל המוות, וכל הצדדים של מינים הרעים שבעולם.

רפ) אשרי מי שחלקו נמצא בצד הטוב, ואינו מטה עצמו לס"א, וניצל מהם. אשרי מי שיכול להינצל מאותו הצד, ואשרי הם הצדיקים שיכולים להינצל מהם, ולעשות מלחמה באותו הצד. האדם צריך לעשות עימו מלחמה, ולמשול עליו, ולהינצל ממנו.

רפא) יעקב היה עושה כל כך כלפי עשיו, בשביל להכניע אותו הצד שלו, להערים עליו, וללכת עימו בעורמה בכל כמה שצריך, כדי למשול עליו בתחילה ובסוף, שיהיה הכל כראוי. והתחילה והסוף היו כאחד, כמ"ש בתחילה, את בכׂרתי לקח, ולבסוף כתוב, והנה עתה לקח בִרְכָּתי, שאותיותיהן שוות. הרי שהתחילה והסוף היו אחד. וכל זה היה כדי למשול עליו בדרך הישר. וע"כ אשרי הוא מי שניצל מס"א, ויכול למשול עליהם.

רפב) זכירה ופקידה לטוב, בעת שהם כאחד באמונה, בנוקבא. כשז"א, זכירה, והנוקבא, פקידה, בזיווג. אשרי מי שמשתדל אחר האמונה, לזכות בה, כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

רפג) כשאדם מתפלל תפילתו, לא יאמר על עצמו זוכרני ופוקדני. משום שיש זכירה ופקידה לטוב, וזכירה ופקידה לרע. ועתידים המקטרגים לקבל המילה, זוכרני ופוקדני, מפיו, ויבואו להזכיר חטאיו של האדם ולענוש אותו, שיביאו עליו זכירה ופקידה לרע. זולת אם הוא צדיק גמור, שאם אותם זכירה ופקידה לרע, זו"ן דקליפה, יבדקו אחר חטאיו ולא ימצאו אותן, אז מותר לו לומר זכרני ופקדני.

רפד) כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים, בתוך כלל הרבים. כמ"ש בשונמית, כשאמר לה אלישע, הֲיֵש לְדַבֵר לָך אל המלך או אל שר הצבא. היש לדבר לך אל המלך, כי אותו יום היה יום טוב של ראש השנה, ואותו יום שמלכות הרקיע שולט לדון את העולם. והקב"ה נקרא באותו זמן מלך המשפט. ומשום זה אמר לה, היש לדבר לך אל המלך. שקרא את הקב"ה בשם מלך.

רפה) ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתיחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.

וסוד המשכן הוא בשלושה שלושה במתכות האלו, זהב, כסף ונחושת. ובשאר דברים היה ארבע, חו"ג תו"מ. ומהם בשלושה, מהם בארבעה, מהם בשנים ומהם באחד. אבל כל מערכה ומערכה אינה אלא בשלוש.

ד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. ואע"פ שנכללים זה מזה, והיה צריך להיות בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, מ"מ אין שם אלא רק חו"ב ות"ת בכל אחד, ומלכות חסרה. ואפילו ברוח מערב, מלכות, אין שם אלא חו"ב ות"ת. ובחינתה עצמה, מלכות, חסרה בה. כי מלכות נמתקה בבינה, ונחשבת משום זה כמלכות דבינה, שהיא עטרת יסוד. ומלכות עצמה נעלמה מכוח מיתוק הזה. ולפיכך הגם שיש ארבע רוחות חו"ב תו"מ, מ"מ, רוח מערב, מלכות, עטרת יסוד, ת"ת ולא מלכות. וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד אלא ג', שהם חו"ב ות"ת. ואפילו ברוח מערב אין שם אלא ג', שהם חו"ב ות"ת.

וג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם, ואפילו לרוח מערב, מלכות, יש ד' סדרים. אבל בכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות, ולא ארבעה, כי עצם המלכות חסרה, והרוח מערב הוא רק מלכות הממותקת בבינה, ולא מלכות עצמה. ולפיכך נבחנות ב' מיני התכללות הספירות זה בזה:

התכללות א', היא שחו"ב תו"מ נכללים זה בזה, והם י"ב (12) ולא ט"ז (16). ואינה התכללות גמורה, כי צריך להיות כאן ט"ז. וע"כ צריכים להתכללות ב'.

התכללות ב', אשר הג' שבכל רוח יתכללו ג"כ זה בזה, ונעשה ג' בכל אחד, שהם תשע בכל רוח. התכללות הב', היא התכללות גמורה וכולה רחמים, שאין שם אפילו התכללות מרוח מערב.

ועכ"ז מכוח התיקונים והמוחין של מספר י"ב, שמלכות חסרה מבחינתה עצמה, מ"מ מקבלת תיקונה מהם. וזה, כמה אלף ורבבות תחתיהם, כי הארות החכמה, הנמשכות מישסו"ת, נבחנות לאלף, כי י' ספירותיהם במספר אלף. והארות החסדים, הנמשכות מאו"א עילאין, נבחנות לרבבות. כי י' ספירותיהם הן במספר רבבה.

וכנגדם יש קליפות לעומת בחינת אלף. והם נאחזים במלכות הממותקת, עטרת יסוד, הראויה למוחין דאלף. ויש קליפות לעומת בחינת רבבה, שהם נאחזים במלכות הבלתי ממותקת, בעצם המלכות. כמ"ש, יפול מצידך אלף, שע"י המוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שהם בבחינת אלף, הנמשכים מקו שמאל, שזה פירוש מצידך, מצד שמאל בעיקר. וּרְבבה מימינֶךָ, אליך לא יגש. שע"י המוחין דחסדים, הנמשכים מאו"א עילאין, שהם בבחינת רבבה, ניצלים מן הקליפות, שהם בבחינת רבבה, ואינם מניחים אותם להתקרב אל האדם. והם נמשכים מקו ימין. וע"כ אומר, מימינֶךָ. הקליפות דרבבה חזקות, ואי אפשר להפילן כמו הקליפות שבבחינת אלף, וע"כ אומר עליהן, אליך לא יגש. כי אי אפשר להפילן מטרם גמר התיקון.

וכמה אלף ורבבות תחתיהם, ב' בחינות הארות המפילים הקליפות דאלף, ומרחיקים הקליפות דרבבה. ונמצא שמגיע תיקון גם לעצם המלכות, החסרה במספר י"ב, בשיעור שמרחיקים הקליפות דבחינת רבבה.

רנט) אלו תשעה הסדָרים מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות. וכל סדר מסתכל, מקבל שפע, לאלו אותיות רשומות המתיחסות אליו. וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכל, הן נוסעות, ואות אחת מלמטה מקבלת הכאה, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו. ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. מאלו יה"ו מתחלקים שלושה סדרים, שהן שתי אותיות והאות העולה ומתחברת עימהן, שהן שלוש.

תשעה הסדרים בכל רוח, הם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, שמונהגים באותיות מסוימות, ע"פ תיקון קווים. כי נקודות הן בבינה, ואותיות הן בזו"ן. וע"כ ג' הקווים שבבינה נקראים ג' נקודות: חולם שורוק חיריק, ובזו"ן הם ג' אותיות.

ואלו תשעה הסדָרים, חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות, ג' אותיות בימין שמאל אמצע, הנמשכות מג' נקודות שבבינה, חולם שורוק חיריק וכל סדר שבתשעה סדרים מסתכל לאלו אותיות רשומות, מקבל מאות אחת, שבג' אותיות הללו, ימין שמאל אמצע, המיוחסת אליו. אם מימין שבימין, אם משמאל שבימין, אם מאמצע שבימין, או מימין שבשמאל וכו' עד"ז.

ועתה מבאר ג' האותיות מה טיבן. ואומר, כאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכול, הן נוסעות, שאות הימין ואות השמאל, נמשכות מב' נקודות שבבינה, חולם שורוק. כי בעֵת שהי' נכנסת באור הבינה, והאור נעשה לאויר, נפלו ממנה אותיות אל"ה דאלקים לזו"ן. והיא נשארה באותיות מ"י דאלקים, שזה נקודת החולם, וחסדים, ושורש הימין. ואח"כ כשיצאה הי' מאויר הבינה, ואותיות אל"ה חזרו אליה, נעשו אותיות אל"ה אז לשורש השמאל, חכמה בלי חסדים, נקודת השורוק. ואז נמצאים ב' הקווים, מ"י אל"ה, במחלוקת, זה כולו חסדים וזה כולו חכמה, וכל אחד רוצה לבטל את הארת חברו, ונמצאים מחמת זה מטולטלים מדין לרחמים ומרחמים לדין, כי בהתגבר קו השמאל, אל"ה, מתחזק הדין לשלוט. ובהתגבר קו הימין, מ"י, מתחזקים הרחמים, החסדים שבימין, לשלוט. ולפיכך אע"פ שכבר יצאה הי' מאויר, נבחנים עוד ב' הקווים שנמצאים באויר, בו"ק, בקומת רוח, להיותם מטולטלים ואינם מאירים.

וע"כ כתוב, וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר, אות הימין הנמשכת ממ"י, ואות השמאל הנמשכת מאל"ה, מטרם ביאת קו אמצעי, שהם פורחים באויר, של רוח הממונה על הכל, באויר דבינה, הממונה על כל המוחין שבעולמות, שכל המוחין נמשכים ממנה. כי שורש הפריחה באויר הוא מחלוקת הימין והשמאל שם בבינה, שכשמתגבר השמאל יוצאת הי' מאויר, וכשמתגבר הימין חוזרת ונכנסת הי' באור ונעשה אויר. שאז הן נוסעות, מטולטלות, פעם לימין ורחמים, ופעם לשמאל ודין.

וכדי להכריע בין ימין ושמאל ולייחדם זה בזה, נעשה ז"א למ"ן בבינה, כי עלה אליה עם אותיות אל"ה, שדבוק בהם, ואז נעשה זיווג דהכאה מאור העליון על המסך דז"א, ויוצאת קומת חסדים, המכריע ומיחד ב' הקווים מ"י אל"ה זה בזה, ונשתלם אז השם אלקים בשלמות. וזה נקודת החיריק, קו אמצעי.

ואות אחת מלמטה, אות הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מקבלת הכאה, שנעשה בו זיווג דהכאה, והוא מלמטה, מז"א שעלה אל הבינה למ"ן, וכן בכל המדרגות נבחן לו אמצעי, שבא מהמדרגה התחתונה למ"ן, שהתחתון עולה תמיד עם אח"פ דעליון הדבוק בהם, ונעשה שם לקו אמצעי. ע"כ כתוב, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו, שאותו אות האמצעי עולה מלמטה, ומכריע ב' הקווים שבעליון, וב' אותיות שבעליון פורחים עליו, שעושה שלום ביניהם. כי מקיים הארת שניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה.

ושכתוב, ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה, הוא שהאות הבא מלמטה, מעלה את הסדר, הארת השמאל, שיאיר ממטה למעלה. ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שהאות הבאה מלמטה למ"ן מתחברת בב' אותיות עליונות, באות הימין ואות השמאל, ונעשו ג' אותיות: ימין, שמאל, אמצע, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. שאותיות יה"ו, שבתוך המראה המאירה, הם חג"ת דז"א והם ג' קווים שבו. ואומר, שאלו ג' אותיות שבמשכן, בנוקבא, נמשכות ומונהגות לפי ג' הקווים יה"ו דז"א. מאלו יה"ו נמשכים ג' סדרים, ג' קווים, שהם שתי אותיות, אות הימין ואות השמאל, והאות העולה ומתחברת עימהן, אות אמצעי, מתחברת עם השתיים, והם שלוש, יה"ו דז"א.

סדרי מלאכת המשכן מתחלקים:

מהם בשלוש, כנגד חו"ב ות"ת, הכלול בכל רוח.

מהם בארבע, כנגד ד' רוחות חו"ב תו"מ. שהם י"ב כי ד' רוחות הן חו"ב תו"מ, הנכללים זה בזה, ובכל אחד מהם רק ג' לבד, חו"ב ות"ת, וחסר מלכות.

מהם בשתיים, כנגד ב' אותיות, ימין ושמאל שבנוקבא, הנמשכות מחולם שורוק.

מהם באחת, כנגד אות האמצעי הבא מלמטה מנוקבא, שנמשך בחיריק, ונעשה בה מ"ן, שעליו יוצא זיווג דהכאה, המוציא קומת רוח, ומכריע ומיחד הימין והשמאל זה בזה.

רס) אלו ב' אותיות העליונות העולים באוויר, אות הימין ואות השמאל, הם כלולים זה בזה, רחמים בדין. כי אות הימין חסדים ורחמים, ואות השמאל חכמה בלי חסדים ודין. ומשום הופכיותם הם נבחנים לשתיים. והן מעולם העליון, הזכר. ואות הזו העולה ומתחברת עימהם, אות האמצעי, היא נוקבא, כי על המסך שבה נעשה הזיווג דהכאה. והיא נכללת בשתיהן, שב' האותיות ימין ושמאל מתחברים באות האמצעי, ונעשה בה עצמה ג' אותיות ימין ושמאל ואמצע.

כי כמו שהנוקבא בכללה נכללת מב' צדדים ימין ושמאל, שמקבלת מז"א, כמ"ש, שׂמאלוֹ תחת לראשי וימינו תחבקני, ומתחברת בהם, כן אות האמצעי, נוקבא, מתחברת בב' אותיות האחרות, והם נעשו באות האמצעי לב' צדדים, ימין ושמאל. ב' האותיות שבה נעשו לעליונות, והיא עצמה למטה מהן. וכל ג' האותיות נעשו אחד: זכר ונקבה, שנעשו אחד בזיווג כמו זכר ונקבה. שב' אותיות העליונות זכר, ואות האמצעית נקבה. כי כשנברא העולם, כשיצאו ג' קווים בבינה, כדי לברוא העולם, שהוא זו"ן, היו אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית, מעולם העליון, מבינה. והן הולידו כל הפעולות שלמטה בצורה שלהם. ולא קו האמצעי שבבינה. ולפיכך נבחנות ב' אותיות הללו לזכרים. ומשום זה, כל מי שמשיג אותם ונזהר בהם, אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.

כי בריאת העולם, שהוא זו"ן, נעשה ע"י עליית זו"ן למ"ן, לב' קווים ימין ושמאל שבבינה, ונעשה שם לקו אמצעי, ואז קיבל כל המוחין שבבינה, ששלושה יוצאים מאחד ואחד זוכה בשלושה. ונמצא שרק ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה הם המשפיעים המוחין כולם אל זו"ן, כי קו אמצעי דבינה היא בחינת זו"ן עצמם. הרי שבריאת העולם הייתה ע"י ב' אותיות ימין ושמאל בלבדן, וע"כ נבחנות לזכרים. והאמצעית לנקבה.

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות הנקבות מעלות מ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. וע"כ מי שיודע את היחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

האותיות מתחלקות לקבוצות של שלוש שלוש: ב' זכרים למעלה ונוקבא אחת למטה. מצד זה ומצד זה ביחוד אחד. שהימין והשמאל יתיחדו כאחד, באמצעי שהוא שלמות הכל. כל הקבוצות של שלוש שבאלף בית הם בסדר העליון, כעין שלמעלה, בבינה, שסדר ההוא הוא שלוש שלוש כאחד. כי בעת שיצאו ג' קווים השורשיים בבינה, נכללו זה מזה, ונעשו בה ג' קבוצות של ג' קווים. ולפיכך גם כ"ז האותיות שבנוקבא, מתחלקות אחריהם לקבוצות של ג' אותיות.

רסב) אחר שנתבאר תשעה הסדָרים שבמערכה הראשונה לרוח מזרח, ת"ת, מבאר מערכה השנייה של רוח דרום, חסד. שלושה סדרים לרוח ההוא, שבכל סדר שלוש שלוש, תשעה סדרים. וכולם יוצאים מסדר האבות, ג' הקווים, שלמעלה, שבבינה, אברהם יצחק יעקב, כסדר שנתקנו האותיות יה"ו שבשם הקדוש. אלו תשעה סדרים כולם מונהגים באלו ג' קבוצות של ג' אותיות ימין ושמאל אמצע, ונוסעות בהם, וכמה צבאות ורבבות מלאכים, שהם למטה בבי"ע, נוסעים ומונהגים בסדר הזה, שלרוח דרום.

רסג) מערכה השלישית לרוח צפון, גבורה, שלושה סדרים לרוח ההוא, שהם תשעה. כי בשלושה הסדָרים יש ג' ג' לכל צד, והם תשעה. ואֵלו תשעה הסדָרים הם מג' צדדים ימין שמאל אמצע.

רסד) כ"ז סדרים הם כ"ז האותיות, שהם כ"ב אותיות עם מנצפ"ך הכפולות. כ"ז סדרים אלו מתחלקים לשלושה שלושה סדרים לכל רוח, ג' לרוח מזרח, ג' לרוח דרום, וג' לרוח צפון. ובהיות ג' שבכל רוח נכללים זה מזה, נמצא שהג' מרוח הזה הם תשעה, והג' מרוח הזה הם תשעה, והג' שמרוח הזה הם תשעה, ונמצאים כולם יחד, שהם שבעה ועשרים אותיות.

רסה) אלו כ"ז (27), הם ט' (9) אותיות נקבות, להתחבר עם הי"ח (18) סדרים האחרים זכרים, והכל הוא כראוי להיות. כי כל ג' אותיות הם ג' קווים, הנמשכות מג' קווים שבבינה, אשר ב' אותיות העליונות, אות הימין ואות השמאל, הם זכרים, ואות הג' שמתחתיהן הם נקבות. וט' האותיות הנמצאים בכל רוח הם ג' קבוצות של ג' ג'.

ונמצא לפי"ז שיש בכל רוח שישה אותיות זכרים, שהם שלוש פעמים שתי אותיות הימניות והשמאליות, שבכל קבוצה, וג' אותיות נקבות, שהם ג' אותיות האמצעיות שבכל קבוצה. ונמצא, שיש שישה זכרים וג' נקבות ברוח מזרח, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח דרום, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח צפון. שביחד הם י"ח זכרים ותשע נקבות. כי ג' אותיות נקבות הן בכל רוח ושלוש פעמים שלוש הן תשע. שישה אותיות זכרים הם בכל רוח ושלוש פעמים שישה הם י"ח. הרי שכ"ז האותיות נחלקות לי"ח זכרים, ותשע נקבות.

רסו) כעין אלו האותיות, שיש בעולם העליון, בבינה, כן יש אותיות אחרות למטה, בנוקבא. אותיות העליונות, שבבינה, הן גדולות, ואותיות התחתונות, שבנוקבא, הן קטנות. והכל הוא זה כמו זה, שכל הנוהג באותיות שבבינה נוהג ג"כ באותיות שבנוקבא, וכן נוהג בהם כל אלו דכר ונוקבא שבאותיות. והכל אחד בשלמות, שכל שנוהג בעולם העליון, נוהג בעולם התחתון.

וסוד המשכן הוא בשלושה שלושה במתכות האלו, זהב, כסף ונחושת. ובשאר דברים היה ארבע, חו"ג תו"מ. ומהם בשלושה, מהם בארבעה, מהם בשנים ומהם באחד. אבל כל מערכה ומערכה אינה אלא בשלוש.

ד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. ואע"פ שנכללים זה מזה, והיה צריך להיות בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, מ"מ אין שם אלא רק חו"ב ות"ת בכל אחד, ומלכות חסרה. ואפילו ברוח מערב, מלכות, אין שם אלא חו"ב ות"ת. ובחינתה עצמה, מלכות, חסרה בה. כי מלכות נמתקה בבינה, ונחשבת משום זה כמלכות דבינה, שהיא עטרת יסוד. ומלכות עצמה נעלמה מכוח מיתוק הזה. ולפיכך הגם שיש ארבע רוחות חו"ב תו"מ, מ"מ, רוח מערב, מלכות, עטרת יסוד, ת"ת ולא מלכות. וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד אלא ג', שהם חו"ב ות"ת. ואפילו ברוח מערב אין שם אלא ג', שהם חו"ב ות"ת.

וג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם, ואפילו לרוח מערב, מלכות, יש ד' סדרים. אבל בכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות, ולא ארבעה, כי עצם המלכות חסרה, והרוח מערב הוא רק מלכות הממותקת בבינה, ולא מלכות עצמה. ולפיכך נבחנות ב' מיני התכללות הספירות זה בזה:

התכללות א', היא שחו"ב תו"מ נכללים זה בזה, והם י"ב (12) ולא ט"ז (16). ואינה התכללות גמורה, כי צריך להיות כאן ט"ז. וע"כ צריכים להתכללות ב'.

התכללות ב', אשר הג' שבכל רוח יתכללו ג"כ זה בזה, ונעשה ג' בכל אחד, שהם תשע בכל רוח. התכללות הב', היא התכללות גמורה וכולה רחמים, שאין שם אפילו התכללות מרוח מערב.

ועכ"ז מכוח התיקונים והמוחין של מספר י"ב, שמלכות חסרה מבחינתה עצמה, מ"מ מקבלת תיקונה מהם. וזה, כמה אלף ורבבות תחתיהם, כי הארות החכמה, הנמשכות מישסו"ת, נבחנות לאלף, כי י' ספירותיהם במספר אלף. והארות החסדים, הנמשכות מאו"א עילאין, נבחנות לרבבות. כי י' ספירותיהם הן במספר רבבה.

וכנגדם יש קליפות לעומת בחינת אלף. והם נאחזים במלכות הממותקת, עטרת יסוד, הראויה למוחין דאלף. ויש קליפות לעומת בחינת רבבה, שהם נאחזים במלכות הבלתי ממותקת, בעצם המלכות. כמ"ש, יפול מצידך אלף, שע"י המוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שהם בבחינת אלף, הנמשכים מקו שמאל, שזה פירוש מצידך, מצד שמאל בעיקר. וּרְבבה מימינֶךָ, אליך לא יגש. שע"י המוחין דחסדים, הנמשכים מאו"א עילאין, שהם בבחינת רבבה, ניצלים מן הקליפות, שהם בבחינת רבבה, ואינם מניחים אותם להתקרב אל האדם. והם נמשכים מקו ימין. וע"כ אומר, מימינֶךָ. הקליפות דרבבה חזקות, ואי אפשר להפילן כמו הקליפות שבבחינת אלף, וע"כ אומר עליהן, אליך לא יגש. כי אי אפשר להפילן מטרם גמר התיקון.

וכמה אלף ורבבות תחתיהם, ב' בחינות הארות המפילים הקליפות דאלף, ומרחיקים הקליפות דרבבה. ונמצא שמגיע תיקון גם לעצם המלכות, החסרה במספר י"ב, בשיעור שמרחיקים הקליפות דבחינת רבבה.

רנט) אלו תשעה הסדָרים מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות. וכל סדר מסתכל, מקבל שפע, לאלו אותיות רשומות המתיחסות אליו. וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכל, הן נוסעות, ואות אחת מלמטה מקבלת הכאה, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו. ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. מאלו יה"ו מתחלקים שלושה סדרים, שהן שתי אותיות והאות העולה ומתחברת עימהן, שהן שלוש.

תשעה הסדרים בכל רוח, הם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, שמונהגים באותיות מסוימות, ע"פ תיקון קווים. כי נקודות הן בבינה, ואותיות הן בזו"ן. וע"כ ג' הקווים שבבינה נקראים ג' נקודות: חולם שורוק חיריק, ובזו"ן הם ג' אותיות.

ואלו תשעה הסדָרים, חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות, ג' אותיות בימין שמאל אמצע, הנמשכות מג' נקודות שבבינה, חולם שורוק חיריק וכל סדר שבתשעה סדרים מסתכל לאלו אותיות רשומות, מקבל מאות אחת, שבג' אותיות הללו, ימין שמאל אמצע, המיוחסת אליו. אם מימין שבימין, אם משמאל שבימין, אם מאמצע שבימין, או מימין שבשמאל וכו' עד"ז.

ועתה מבאר ג' האותיות מה טיבן. ואומר, כאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכול, הן נוסעות, שאות הימין ואות השמאל, נמשכות מב' נקודות שבבינה, חולם שורוק. כי בעֵת שהי' נכנסת באור הבינה, והאור נעשה לאויר, נפלו ממנה אותיות אל"ה דאלקים לזו"ן. והיא נשארה באותיות מ"י דאלקים, שזה נקודת החולם, וחסדים, ושורש הימין. ואח"כ כשיצאה הי' מאויר הבינה, ואותיות אל"ה חזרו אליה, נעשו אותיות אל"ה אז לשורש השמאל, חכמה בלי חסדים, נקודת השורוק. ואז נמצאים ב' הקווים, מ"י אל"ה, במחלוקת, זה כולו חסדים וזה כולו חכמה, וכל אחד רוצה לבטל את הארת חברו, ונמצאים מחמת זה מטולטלים מדין לרחמים ומרחמים לדין, כי בהתגבר קו השמאל, אל"ה, מתחזק הדין לשלוט. ובהתגבר קו הימין, מ"י, מתחזקים הרחמים, החסדים שבימין, לשלוט. ולפיכך אע"פ שכבר יצאה הי' מאויר, נבחנים עוד ב' הקווים שנמצאים באויר, בו"ק, בקומת רוח, להיותם מטולטלים ואינם מאירים.

וע"כ כתוב, וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר, אות הימין הנמשכת ממ"י, ואות השמאל הנמשכת מאל"ה, מטרם ביאת קו אמצעי, שהם פורחים באויר, של רוח הממונה על הכל, באויר דבינה, הממונה על כל המוחין שבעולמות, שכל המוחין נמשכים ממנה. כי שורש הפריחה באויר הוא מחלוקת הימין והשמאל שם בבינה, שכשמתגבר השמאל יוצאת הי' מאויר, וכשמתגבר הימין חוזרת ונכנסת הי' באור ונעשה אויר. שאז הן נוסעות, מטולטלות, פעם לימין ורחמים, ופעם לשמאל ודין.

וכדי להכריע בין ימין ושמאל ולייחדם זה בזה, נעשה ז"א למ"ן בבינה, כי עלה אליה עם אותיות אל"ה, שדבוק בהם, ואז נעשה זיווג דהכאה מאור העליון על המסך דז"א, ויוצאת קומת חסדים, המכריע ומיחד ב' הקווים מ"י אל"ה זה בזה, ונשתלם אז השם אלקים בשלמות. וזה נקודת החיריק, קו אמצעי.

ואות אחת מלמטה, אות הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מקבלת הכאה, שנעשה בו זיווג דהכאה, והוא מלמטה, מז"א שעלה אל הבינה למ"ן, וכן בכל המדרגות נבחן לו אמצעי, שבא מהמדרגה התחתונה למ"ן, שהתחתון עולה תמיד עם אח"פ דעליון הדבוק בהם, ונעשה שם לקו אמצעי. ע"כ כתוב, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו, שאותו אות האמצעי עולה מלמטה, ומכריע ב' הקווים שבעליון, וב' אותיות שבעליון פורחים עליו, שעושה שלום ביניהם. כי מקיים הארת שניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה.

ושכתוב, ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה, הוא שהאות הבא מלמטה, מעלה את הסדר, הארת השמאל, שיאיר ממטה למעלה. ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שהאות הבאה מלמטה למ"ן מתחברת בב' אותיות עליונות, באות הימין ואות השמאל, ונעשו ג' אותיות: ימין, שמאל, אמצע, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. שאותיות יה"ו, שבתוך המראה המאירה, הם חג"ת דז"א והם ג' קווים שבו. ואומר, שאלו ג' אותיות שבמשכן, בנוקבא, נמשכות ומונהגות לפי ג' הקווים יה"ו דז"א. מאלו יה"ו נמשכים ג' סדרים, ג' קווים, שהם שתי אותיות, אות הימין ואות השמאל, והאות העולה ומתחברת עימהן, אות אמצעי, מתחברת עם השתיים, והם שלוש, יה"ו דז"א.

סדרי מלאכת המשכן מתחלקים:

מהם בשלוש, כנגד חו"ב ות"ת, הכלול בכל רוח.

מהם בארבע, כנגד ד' רוחות חו"ב תו"מ. שהם י"ב כי ד' רוחות הן חו"ב תו"מ, הנכללים זה בזה, ובכל אחד מהם רק ג' לבד, חו"ב ות"ת, וחסר מלכות.

מהם בשתיים, כנגד ב' אותיות, ימין ושמאל שבנוקבא, הנמשכות מחולם שורוק.

מהם באחת, כנגד אות האמצעי הבא מלמטה מנוקבא, שנמשך בחיריק, ונעשה בה מ"ן, שעליו יוצא זיווג דהכאה, המוציא קומת רוח, ומכריע ומיחד הימין והשמאל זה בזה.

רס) אלו ב' אותיות העליונות העולים באוויר, אות הימין ואות השמאל, הם כלולים זה בזה, רחמים בדין. כי אות הימין חסדים ורחמים, ואות השמאל חכמה בלי חסדים ודין. ומשום הופכיותם הם נבחנים לשתיים. והן מעולם העליון, הזכר. ואות הזו העולה ומתחברת עימהם, אות האמצעי, היא נוקבא, כי על המסך שבה נעשה הזיווג דהכאה. והיא נכללת בשתיהן, שב' האותיות ימין ושמאל מתחברים באות האמצעי, ונעשה בה עצמה ג' אותיות ימין ושמאל ואמצע.

כי כמו שהנוקבא בכללה נכללת מב' צדדים ימין ושמאל, שמקבלת מז"א, כמ"ש, שׂמאלוֹ תחת לראשי וימינו תחבקני, ומתחברת בהם, כן אות האמצעי, נוקבא, מתחברת בב' אותיות האחרות, והם נעשו באות האמצעי לב' צדדים, ימין ושמאל. ב' האותיות שבה נעשו לעליונות, והיא עצמה למטה מהן. וכל ג' האותיות נעשו אחד: זכר ונקבה, שנעשו אחד בזיווג כמו זכר ונקבה. שב' אותיות העליונות זכר, ואות האמצעית נקבה. כי כשנברא העולם, כשיצאו ג' קווים בבינה, כדי לברוא העולם, שהוא זו"ן, היו אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית, מעולם העליון, מבינה. והן הולידו כל הפעולות שלמטה בצורה שלהם. ולא קו האמצעי שבבינה. ולפיכך נבחנות ב' אותיות הללו לזכרים. ומשום זה, כל מי שמשיג אותם ונזהר בהם, אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.

כי בריאת העולם, שהוא זו"ן, נעשה ע"י עליית זו"ן למ"ן, לב' קווים ימין ושמאל שבבינה, ונעשה שם לקו אמצעי, ואז קיבל כל המוחין שבבינה, ששלושה יוצאים מאחד ואחד זוכה בשלושה. ונמצא שרק ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה הם המשפיעים המוחין כולם אל זו"ן, כי קו אמצעי דבינה היא בחינת זו"ן עצמם. הרי שבריאת העולם הייתה ע"י ב' אותיות ימין ושמאל בלבדן, וע"כ נבחנות לזכרים. והאמצעית לנקבה.

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות הנקבות מעלות מ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. וע"כ מי שיודע את היחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

האותיות מתחלקות לקבוצות של שלוש שלוש: ב' זכרים למעלה ונוקבא אחת למטה. מצד זה ומצד זה ביחוד אחד. שהימין והשמאל יתיחדו כאחד, באמצעי שהוא שלמות הכל. כל הקבוצות של שלוש שבאלף בית הם בסדר העליון, כעין שלמעלה, בבינה, שסדר ההוא הוא שלוש שלוש כאחד. כי בעת שיצאו ג' קווים השורשיים בבינה, נכללו זה מזה, ונעשו בה ג' קבוצות של ג' קווים. ולפיכך גם כ"ז האותיות שבנוקבא, מתחלקות אחריהם לקבוצות של ג' אותיות.

רסב) אחר שנתבאר תשעה הסדָרים שבמערכה הראשונה לרוח מזרח, ת"ת, מבאר מערכה השנייה של רוח דרום, חסד. שלושה סדרים לרוח ההוא, שבכל סדר שלוש שלוש, תשעה סדרים. וכולם יוצאים מסדר האבות, ג' הקווים, שלמעלה, שבבינה, אברהם יצחק יעקב, כסדר שנתקנו האותיות יה"ו שבשם הקדוש. אלו תשעה סדרים כולם מונהגים באלו ג' קבוצות של ג' אותיות ימין ושמאל אמצע, ונוסעות בהם, וכמה צבאות ורבבות מלאכים, שהם למטה בבי"ע, נוסעים ומונהגים בסדר הזה, שלרוח דרום.

רסג) מערכה השלישית לרוח צפון, גבורה, שלושה סדרים לרוח ההוא, שהם תשעה. כי בשלושה הסדָרים יש ג' ג' לכל צד, והם תשעה. ואֵלו תשעה הסדָרים הם מג' צדדים ימין שמאל אמצע.

רסד) כ"ז סדרים הם כ"ז האותיות, שהם כ"ב אותיות עם מנצפ"ך הכפולות. כ"ז סדרים אלו מתחלקים לשלושה שלושה סדרים לכל רוח, ג' לרוח מזרח, ג' לרוח דרום, וג' לרוח צפון. ובהיות ג' שבכל רוח נכללים זה מזה, נמצא שהג' מרוח הזה הם תשעה, והג' מרוח הזה הם תשעה, והג' שמרוח הזה הם תשעה, ונמצאים כולם יחד, שהם שבעה ועשרים אותיות.

רסה) אלו כ"ז (27), הם ט' (9) אותיות נקבות, להתחבר עם הי"ח (18) סדרים האחרים זכרים, והכל הוא כראוי להיות. כי כל ג' אותיות הם ג' קווים, הנמשכות מג' קווים שבבינה, אשר ב' אותיות העליונות, אות הימין ואות השמאל, הם זכרים, ואות הג' שמתחתיהן הם נקבות. וט' האותיות הנמצאים בכל רוח הם ג' קבוצות של ג' ג'.

ונמצא לפי"ז שיש בכל רוח שישה אותיות זכרים, שהם שלוש פעמים שתי אותיות הימניות והשמאליות, שבכל קבוצה, וג' אותיות נקבות, שהם ג' אותיות האמצעיות שבכל קבוצה. ונמצא, שיש שישה זכרים וג' נקבות ברוח מזרח, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח דרום, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח צפון. שביחד הם י"ח זכרים ותשע נקבות. כי ג' אותיות נקבות הן בכל רוח ושלוש פעמים שלוש הן תשע. שישה אותיות זכרים הם בכל רוח ושלוש פעמים שישה הם י"ח. הרי שכ"ז האותיות נחלקות לי"ח זכרים, ותשע נקבות.

רסו) כעין אלו האותיות, שיש בעולם העליון, בבינה, כן יש אותיות אחרות למטה, בנוקבא. אותיות העליונות, שבבינה, הן גדולות, ואותיות התחתונות, שבנוקבא, הן קטנות. והכל הוא זה כמו זה, שכל הנוהג באותיות שבבינה נוהג ג"כ באותיות שבנוקבא, וכן נוהג בהם כל אלו דכר ונוקבא שבאותיות. והכל אחד בשלמות, שכל שנוהג בעולם העליון, נוהג בעולם התחתון.