אל לו לאדם לשאול מה אני רוצה, אלא מהו תפקידי למען הכלל.
כאשר מנסה אדם לחקור במופלא ממנו, למעלה ממדרגתו, המלכות משפילה אותו, וכאשר בא בענווה וידיעה שיש למעלה ממנו, אז הוא מורם. הכסיל לא מבין שיש לקבל את הנקודה העליונה באמונה שלמה למעלה מהדעת. על נקודה זו על האדם להמית עצמו, שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שפלות פירושה הבנה שיש לי תפקיד בעולם, ועלי להתעלם מהרצון הפרטי ולהקדיש הכל למען הכלל.
על האדם לבנות את ליבו כמשכן להשם באופן שיש בו צד אמונה שלמה כמו קודש הקודשים, דהיינו להשיג את מדרגת משה רבינו שבנפשו. השכינה הקדושה, הכלל, היא המקשרת בין האדם לקב"ה, הוא שאמר משה: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא.
אומר רבי שמעון, למשה שהוא ראשי תיבות מנורה שקלים החודש, אותם קיבל באמונה בשלמות, ולא רק שהיה מוכן להמית את עצמו, הכל למען השכינה, למען כלל ישראל. הוא הרועה הנאמן שלא נמצא כמוהו. אומר לו הרשב"י אתה תוכל לגאול את כולנו.
משה שבנפש כל אחד, היא האמונה הסובבת את כל תפיסת הקב"ה שבו. לפני שזוכה אדם לאמונה השלמה אין התורה יכולה להאיר מבחוץ, דהיינו על הרצון לקבל, אלא רק מבפנים.
תקפט) אבל מי שהוא עני, שממית עצמו בשבילה, כמו בחינתך משה, המלכות, קורבן יורד תחתיך, שנעשתה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהוא בחינת משה. משום שמי שמשפיל עצמו בשביל השכינה, הקב"ה יורד עליו, דהיינו האור מתקבל אצלו. וזה שאמר דוד, כי רם ה' ושפָל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דַכּא ושפל רוח. שאע"פ שאני מרום וקדוש אשכון, הנה בשביל אותו שנעשה דכא ושפל רוח בשביל השכינה, כדי להעלותה משפלותה לעשותה עטרה לראשו, אני יורד לשכון עימו. ואחר שבעלה של השכינה, ז"א, יורד על האדם, היא יורדת מעל ראשו, ונותנת מקום הראש לבעלה, לז"א, והיא יורדת לרגליו של המלך, תחת נה"י שלו, המכונים רגליים. כמ"ש: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, המלכות, הנקראת ארץ.
תקצ) מיום שיורש הדם הנשמה, הכלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן עד אז נק' עבד. כמו שאמר דוד בספר תהילים, אֲסַפְּרָה, אֶל חֹק יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שזה נוהג בכל אדם בשעה שמשיג הנשמה. מי שעדיין לא השיג את מדרגת הנשמה, כאילו עוד לא נולד. השגה זו אינה קבועה, ויש לתחזק ולשמור תודעה רוחנית זו ברציפות.
תקצא) אומר הרשב"י למשה רבינו: מהו, היום ילדתיך? הלוא היה מספיק שיאמר, בני אתה שילדתיך? אלא בשבילך אמר דוד ברוח הקודש, אני היום ילדתיך. אני היא השכינה. היום, משה, ת"ת, שכתוב: הן עוד היום גדול, באותו שכתוב בו: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וע"כ נקרא יום גדול. אתה קיימת בשכינה, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, הגוף. ובכל נפשך, הנשמה, כי חמישה שמות יש לה: נרנח"י. ובכל מאודך, בכל הכסף הכיסופים שלך. הקב"ה ושכינתו אינם זזים ממך, בכל אלו.
תקצב) אתה חשבת, שאפילו היו כל העולמות תחת רשותך, היית נותן אותם בכדי להקים השכינה בהקב"ה ולהמליך אותו בשכינתו, על כל הממונים של אוה"ע, ואח"כ להעלות אותו ושכינתו. הצורה שלך כלולה מכל מידות טובות, ובכל העולמות, ובמחנות מלאכים העליונים, והתחתונים, וכל ישראל.
תקצג) הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ומאחר שאתה בנו, על כל שחשבת בשביל אדונך, יקיים על ידך, ולא תזוז ממנו לעולם, אלא שתהיה בצורתו בכל. ואתה בזמן הגלות אתה נעלם מבני אדם. ואני, מעוה"ז, הנני שליח של הקב"ה, לומר דברים אלו לפניך. ואני מצווה ממנו, שלא לזוז ממך בכל עת ובכל שעה שאתה רוצה. אני וכל התַנאים והאמוראים של ישיבתנו מבקשים לך, קום והשלם מצוות אדונך.
תגיות: סוד השכינה הקדושה
SSS
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצג-קצה
1. כיצד השכינה מקשרת בין הקב"ה לבין האדם ובאיזה מצב זה מתקיים?
2. ממתי נקרא האדם 'בן' ומה נקרא טרם היותו בן?
3. מהו שכתוב 'אני היום ילדתיך' לכאורה היה מספיק שיאמר 'בני אתה שילדתיך'.
4. תאר את הגילוי של רשב"י את סוד האמונה השלמה כפי שמופיע באות תצג.
5. מה ההבדל בין תפיסת התורה בעולם האמת לתפיסת התורה בעולם הזה? ולפי זה מהו האתגר של האדם?
6. מהו הסימן לכך שבעלי תורה וחכמים הולכים בשחור בחוץ ולבן בפנים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
חוכמה בלי חסדים מאירה רק לעולם הזה, דהיינו השתוקקות. חסדים בלי חוכמה מאירה רק בפנימיות – עולם הבא. לכן אמר לה השם ללבנה, מעטי עצמך, ע"י שתוותרי על עולם הזה, תוכלי לזכות בפנימיות היא עולם הבא. יש חוכמה בפנימיות אך היא אינה מאירה ללא המעשים בחיצוניות, יש ליישם אותה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת. המנורה תיעשה מאליה, שהיא מעצם. אין ידיעה, חיבור כשהמלכות נמצאת בו"ק, עדיין לא ניתן לקבל הארה מחסדים אלו. מגדל הפורח באוויר הוא מקום של או"א עילאין, חסדים מכוסים בה נכנסה היוד באויר ולא יוצאת.
תקפג) מבחינת מה שהיא באמצע ז"א, היא כלולה מכל הספירות ומכל האותיות של שמות המפורשים והנסתרים, שהיא מקבלת מכולם ונכללים בה. ומבחינת מה שהיא בסוף ז"א, היא נקודה תחת כל אות ואות, שהיא שימוש תחת בעלה, ז"א באמצע ז"א היא יחד איתו, בסופו היא שימוש תחת ז"א בעלה. בצלאל יכול לעשותה מצד שימוש אך לא בעצם כמו משה. כי משם נבנית לזיווג עם ז"א. ומבחינת מה שהיא עטרה על ראש ז"א, היא מצד הטעמים שמעל האותיות. היא נקודה, כגון נקודת הסגול, תחת ברכי המלך, תחת נה"י דז"א, המכונים ברכיים. כמ"ש: והארץ הדום רגלי כשהנקודה באמצע האות, שורוק. המלכות שנקראת ארץ. והיא באמצע עם ז"א, שנקראת אז מחצית השקל, חצי גוף, בנקודת השורוק, מלאפום, שהיא באמצע הו'. והיא עטרה על ראשו מצד הטעם שנקרא סֶגולתָא, שהוא מעל האותיות.
תקפד) כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, המכונה שופר, הולכת ונעשית הטעם סגולתא. שבעת ההיא, היא כתר על ראש המלך, ז"א. כמ"ש: כתר ייתנו לך ה' אלקינו. היא ידועה אז, באותו שלומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. שזה או"א עילאין, שבהם אסור החקירה והדרישה אין ידיעה ויש לקבל באמונה שלמה. שהמלכות נכללה בהם ונעשתה למלכות שלהם. ובה נודע שהוא ראשון למעלה בכתר, שהיא טעם סגולתא, ממעל האותיות. והוא אחרון בסגול, תחת האותיות. ומבלעדיו אין אלקים, בשורוק, שבאמצע האותיות, שאז מאירה בהארת החכמה. כשאינה נמצאת גם למעלה וגם למטה, לא תהיה באמצע בהשתוקקות.
תקפה) מי שמתדבק במלכות למטה מאותיות, היא מעלה אותו למעלה. כי משם היא נבנית לזיווג פב"פ עם ז"א. ומי שרוצה לעלות עליה להשיגה למעלה מאותיות, היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה. כי כשהיא למעלה באו"א עליון אין בה השגה. ומשום שיעקב נודע בה, מבחינתה שלמטה מאותיות, לימד אותה לבניו, וציווה אותם שלא ירצו לעלות למדרגה שלמעלה ממנה. כי היא הכול, שכלולה מכולם, מלמעלה ומלמטה ומאמצע. כמ"ש: וזאת אשר דיבר להם אביהם. כלומר המלכות, שנקראת זאת, שדיבר להם שלא יעלו למעלה ממנה.
תקפו) הנביא שמכיר אותה, אמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. אמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת באמונה יתהלל המתהלל הַשׂכֵּל וידוע אותי. במלכות, הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד, שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עלי מחנה, בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וס"מ ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל בריבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, אמר הנביא: זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, שבזכות שהמלכות הנקראת "זאת" עימהם בגלות ע"כ מצפה לישועה אפילו במקום הכי נמוך, האמונה ביחד תציל מהגלות. ואשר לא שת ליבו גם לזאת, כתוב עליו, וכסיל החושב רק על עצמו לא יבין את זאת. וכן כתוב: וזאת ליהודה ויאמר, שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שציווה אותו אביו, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בזכותה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה את המלכות, את האמונה.
תקפז) אמר רבי שמעון למשה, עליה כתוב: וְזֹאת עם הז"א הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט. כמ"ש: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי מוֹתוֹ. ומשום זה ביארו החברים בעלי המשנה, שכתוב: זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל, ואמרו עליה, מהו, כי ימות באוהל? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שמוכן לוותר על התענוג של עולם הזה כדי לקבל את התורה, ואין מיתה אלא עוני, כי עני חשוב כמת. לעני אין ממון לספק את רצונו, לרצון שמנוגד לזאת, למלכות. אצל הרשעים למלכות זו אין כלום.
תקפח) המלכות קורבן עולה ויורד. מצד העשיר היא עולה, מתעלה עליו, כי כל העשירים, כל הטוב שהם עושים, הכול לזכותם לעוה"ב, ושם היא עטרה על ראשם, וזהו מבחינת מה שהיא כתר על ז"א. בינוני, העובד כדי לזכות בשני עולמות, גם בעוה"ז. היא עימו מחצית השקל בעוה"ב, כגון מצה, שנחלקה, חציה תחת המפה לאפיקומן אחר הסעודה, וחציה לאכילת מצה לפני הסעודה. ומצד זה כתוב באסתר, מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות, ותיעש. וזהו מבחינת מה שהיא באמצעו של ז"א בנקודת השורוק. תחילת המלכות בב' מאורות הגדולים, בשווה עם ז"א, ששניהם הם ב' חצאי הגוף, כי ז"א מקבל חסדים מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ואז מאירה גם לחיצוניות, שהיא עוה"ז. ואז היא נבחנת למחצית השקל של חכמה בלי חסדים, ולרביעית לחג"ת, שעומדת באמצעו של ז"א מחזה ולמעלה. ואח"כ התמעטה המלכות עד לנקודה תחת יסוד דז"א, ואז יש לה רק חסדים בלי חכמה, ונבחנת למחצית השקל של חסדים בלי חכמה, ומאירה רק לפנימיות, שהיא עוה"ב. ולא לחיצוניות, שהיא עוה"ז.
מתחילה ממשיך המלכות בב' מאורות הגדולים, שאז מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז. ואח"כ ממשיך אותה מבחינתה לאחר המיעוט שירדה לסוף ז"א, לנקודה תחת יסוד ז"א, שאז מאירה רק לפנימיות, שהוא עוה"ב. אז היא מחצית השקל מבחינת חסדים בלי חכמה המאירה רק לפנימיות. וזהו שמדמה אותה למצה, שחציה לפני הסעודה לאכילת מצווה, מחצית השקל מחכמה בלי חסדים, וחציה לאחר הסעודה לאפיקומן, מחצית השקל מחסדים בלי חכמה וכמ"ש: עד חצי המלכות ותיעש. כי אי אפשר להמשיך ב' חצאי המלכות ביחד, אלא בזה אחר זה. וכן אין אפשרות לחצי המלכות העליונה להתקיים, להיותה בחיסרון של חכמה. וע"כ אפשר להתקיים רק חצי המלכות התחתונה, שהיא תחת יסוד ז"א. וכל המדובר כאן שהיא מג"ר דחכמה, שאינה מאירה בתחתונה. אבל ו"ק דחכמה מאירה גם בתחתונה. אמנם ו"ק דחכמה אינה מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז.
תגיות: במופלא ממך אל תדרוש
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קצ-קצב
1. מיהי בינה שהיא עולם הבא שמגינה על האדם?
2. מהו "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור"? האם מסתירים משהו מהאדם?
3. מתי המלכות מעלה את האדם ומתי משפילתו למטה ממנה?
4. מה לימד יעקב את בניו?
5. מה צעק הנביא, ירמיהו, לעם?
6. מה מאפשר לעם לצאת מהגלות שעל זה נאמר וכסיל לא יבין זאת?
7. הסבר מהו "זאת התורה אדם כי ימות באהל"?
8. מהו בחינת בינוני ומהו בחינת עשיר?
9. הסבר את המושגים עולם הזה ועולם הבא.
10. באיזה מצב אדם זוכה רק לעולם הבא ובאיזה מצב רק לעולם הזה ובאיזה מצב לשניהם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תְּרוּמָה קצ- קצב
מנורה שקלים החודש
מי שמבקש בגאוותו לחקור באמונה היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה.
את היחד, הכלל, יש לקבל באמונה תוך הבנה שיש לשמש את היחד, ואז ניתן לשמור על האמונה ולפתח את החשק לדבקות. חקירה היא בדיקת הפרטים, והכלל שהוא שלם אין מה לחפש בו חקירה, לא הכל שפיט. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כך משה לא יכול היה להבין את מחצית השקל ואת קידוש החודש, אלא קיבל באמונה, וכך ציווה יעקב את השבטים שלא ינסו לעלות למדרגה גבוה מעבר ליכולתם. זו המדרגה הנק' זאת.
החקירה הראשונית לא באה לקבוע האם האמונה אמיתית, אלא רק כדי להפגיש את האדם עם המקום הזה וליישם את האמונה כראוי. כל התירוצים שהאהבה לא קיימת אינם נכונים, עליך לקיים אותה ולא לחפש שתגיע מבחוץ.
בגאווה לא ניתן להבין את היחד. כשנאמר על עם ישראל הן עם לבדד ישכון, הכוונה להיבדל ממי שלא רוצים את היחד, האומות לא רצו את התורה, ואנו כן מבקשים את האחדות בעם ישראל ושאיפה שכל אומות העולם ירצו לבוא ליחד.
אם אתה מקבל באמונה שלמה שהמלכות שלמה, אז שום רע לא יגע בך מעצם היותך כלול בשכינה הקדושה. כדי לקבל השתוקקות יש לקבל שישנו כלל למעלה ממך, שעליך לפעול מלמטה בכדי לזכות בחשק שעליך לפעול למען הכלל. מי שמתדבק במחשבה העליונה שהיא האני שלו, יוכל ע"י כך לעלות.
חוכמה בלי חסדים מאירה רק לעולם הזה, דהיינו השתוקקות. חסדים בלי חוכמה מאירה רק בפנימיות – עולם הבא. לכן אמר לה השם ללבנה, מעטי עצמך, ע"י שתוותרי על עולם הזה, תוכלי לזכות בפנימיות היא עולם הבא. יש חוכמה בפנימיות אך היא אינה מאירה ללא המעשים בחיצוניות, יש ליישם אותה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת. המנורה תיעשה מאליה, שהיא מעצם. אין ידיעה, חיבור כשהמלכות נמצאת בו"ק, עדיין לא ניתן לקבל הארה מחסדים אלו. מגדל הפורח באוויר הוא מקום של או"א עילאין, חסדים מכוסים בה נכנסה היוד באויר ולא יוצאת.
תקפג) מבחינת מה שהיא באמצע ז"א, היא כלולה מכל הספירות ומכל האותיות של שמות המפורשים והנסתרים, שהיא מקבלת מכולם ונכללים בה. ומבחינת מה שהיא בסוף ז"א, היא נקודה תחת כל אות ואות, שהיא שימוש תחת בעלה, ז"א באמצע ז"א היא יחד איתו, בסופו היא שימוש תחת ז"א בעלה. בצלאל יכול לעשותה מצד שימוש אך לא בעצם כמו משה. כי משם נבנית לזיווג עם ז"א. ומבחינת מה שהיא עטרה על ראש ז"א, היא מצד הטעמים שמעל האותיות. היא נקודה, כגון נקודת הסגול, תחת ברכי המלך, תחת נה"י דז"א, המכונים ברכיים. כמ"ש: והארץ הדום רגלי כשהנקודה באמצע האות, שורוק. המלכות שנקראת ארץ. והיא באמצע עם ז"א, שנקראת אז מחצית השקל, חצי גוף, בנקודת השורוק, מלאפום, שהיא באמצע הו'. והיא עטרה על ראשו מצד הטעם שנקרא סֶגולתָא, שהוא מעל האותיות.
תקפד) כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, המכונה שופר, הולכת ונעשית הטעם סגולתא. שבעת ההיא, היא כתר על ראש המלך, ז"א. כמ"ש: כתר ייתנו לך ה' אלקינו. היא ידועה אז, באותו שלומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. שזה או"א עילאין, שבהם אסור החקירה והדרישה אין ידיעה ויש לקבל באמונה שלמה. שהמלכות נכללה בהם ונעשתה למלכות שלהם. ובה נודע שהוא ראשון למעלה בכתר, שהיא טעם סגולתא, ממעל האותיות. והוא אחרון בסגול, תחת האותיות. ומבלעדיו אין אלקים, בשורוק, שבאמצע האותיות, שאז מאירה בהארת החכמה. כשאינה נמצאת גם למעלה וגם למטה, לא תהיה באמצע בהשתוקקות.
תקפה) מי שמתדבק במלכות למטה מאותיות, היא מעלה אותו למעלה. כי משם היא נבנית לזיווג פב"פ עם ז"א. ומי שרוצה לעלות עליה להשיגה למעלה מאותיות, היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה. כי כשהיא למעלה באו"א עליון אין בה השגה. ומשום שיעקב נודע בה, מבחינתה שלמטה מאותיות, לימד אותה לבניו, וציווה אותם שלא ירצו לעלות למדרגה שלמעלה ממנה. כי היא הכול, שכלולה מכולם, מלמעלה ומלמטה ומאמצע. כמ"ש: וזאת אשר דיבר להם אביהם. כלומר המלכות, שנקראת זאת, שדיבר להם שלא יעלו למעלה ממנה.
תקפו) הנביא שמכיר אותה, אמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. אמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת באמונה יתהלל המתהלל הַשׂכֵּל וידוע אותי. במלכות, הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד, שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עלי מחנה, בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וס"מ ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל בריבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, אמר הנביא: זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, שבזכות שהמלכות הנקראת "זאת" עימהם בגלות ע"כ מצפה לישועה אפילו במקום הכי נמוך, האמונה ביחד תציל מהגלות. ואשר לא שת ליבו גם לזאת, כתוב עליו, וכסיל החושב רק על עצמו לא יבין את זאת. וכן כתוב: וזאת ליהודה ויאמר, שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שציווה אותו אביו, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בזכותה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה את המלכות, את האמונה.
תקפז) אמר רבי שמעון למשה, עליה כתוב: וְזֹאת עם הז"א הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-שָׂם מֹשֶׁה, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט. כמ"ש: וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי מוֹתוֹ. ומשום זה ביארו החברים בעלי המשנה, שכתוב: זֹאת, הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל, ואמרו עליה, מהו, כי ימות באוהל? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שמוכן לוותר על התענוג של עולם הזה כדי לקבל את התורה, ואין מיתה אלא עוני, כי עני חשוב כמת. לעני אין ממון לספק את רצונו, לרצון שמנוגד לזאת, למלכות. אצל הרשעים למלכות זו אין כלום.
תקפח) המלכות קורבן עולה ויורד. מצד העשיר היא עולה, מתעלה עליו, כי כל העשירים, כל הטוב שהם עושים, הכול לזכותם לעוה"ב, ושם היא עטרה על ראשם, וזהו מבחינת מה שהיא כתר על ז"א. בינוני, העובד כדי לזכות בשני עולמות, גם בעוה"ז. היא עימו מחצית השקל בעוה"ב, כגון מצה, שנחלקה, חציה תחת המפה לאפיקומן אחר הסעודה, וחציה לאכילת מצה לפני הסעודה. ומצד זה כתוב באסתר, מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות, ותיעש. וזהו מבחינת מה שהיא באמצעו של ז"א בנקודת השורוק. תחילת המלכות בב' מאורות הגדולים, בשווה עם ז"א, ששניהם הם ב' חצאי הגוף, כי ז"א מקבל חסדים מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ואז מאירה גם לחיצוניות, שהיא עוה"ז. ואז היא נבחנת למחצית השקל של חכמה בלי חסדים, ולרביעית לחג"ת, שעומדת באמצעו של ז"א מחזה ולמעלה. ואח"כ התמעטה המלכות עד לנקודה תחת יסוד דז"א, ואז יש לה רק חסדים בלי חכמה, ונבחנת למחצית השקל של חסדים בלי חכמה, ומאירה רק לפנימיות, שהיא עוה"ב. ולא לחיצוניות, שהיא עוה"ז.
מתחילה ממשיך המלכות בב' מאורות הגדולים, שאז מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז. ואח"כ ממשיך אותה מבחינתה לאחר המיעוט שירדה לסוף ז"א, לנקודה תחת יסוד ז"א, שאז מאירה רק לפנימיות, שהוא עוה"ב. אז היא מחצית השקל מבחינת חסדים בלי חכמה המאירה רק לפנימיות. וזהו שמדמה אותה למצה, שחציה לפני הסעודה לאכילת מצווה, מחצית השקל מחכמה בלי חסדים, וחציה לאחר הסעודה לאפיקומן, מחצית השקל מחסדים בלי חכמה וכמ"ש: עד חצי המלכות ותיעש. כי אי אפשר להמשיך ב' חצאי המלכות ביחד, אלא בזה אחר זה. וכן אין אפשרות לחצי המלכות העליונה להתקיים, להיותה בחיסרון של חכמה. וע"כ אפשר להתקיים רק חצי המלכות התחתונה, שהיא תחת יסוד ז"א. וכל המדובר כאן שהיא מג"ר דחכמה, שאינה מאירה בתחתונה. אבל ו"ק דחכמה מאירה גם בתחתונה. אמנם ו"ק דחכמה אינה מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז.
תגיות: במופלא ממך אל תדרוש
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפז-קפט
1. מתי המלכות היא רביעית ומתי היא שביעית למנורה?
2. מי היא ראש המנורה וכיצד בה אנו יכולים לראות את סוד המלכות שפעם מלמעלה, פעם באמצע ופעם מלמטה?
3. מה הוא סוד שמות הקודש שבבינה יהו"ה, הוי"ה, הוה"י?
4. מהו "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים"?
5. מדוע משה לא היה יכול לעשות את המנורה ולעומת זאת כן היה יכול לעשות בצלאל את שאר כלי המשכן?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תפקיד האדם לעשות את המעבר מהטומאה לקדושה, ממצרים לרצון ישר-אל. זהו המעבר הנפשי ההכרחי אך הקשה ביותר, ממצריי האנוכיות לצמיחה רוחנית. יהודי מסוגל לעשות זאת בזכות האבות הקדושים שסללו את הדרך ובכך נטעו בנפש כל אחד את הפוטנציאל להגיע לתכלית. יש לנו תודעה פנימית שלמה, וצריך לתת יגיעה לפגוש אותה, ממנה מקבלת הנשמה את המזון הרוחני הנקי, ולא כפי שהתאוות והגאווה מלבישים אותו.
מי שיודע להצטער על בית המקדש, יזכה לשמוח בבניינו, וכך גם בדברים נפשיים יומיומיים, שאם למשל נחשף אדם לשמיעת לשון הרע, והדבר לא מצער אותו, הוא יישאר תקוע ופגוע בלי להתקדם. יש ליישם את הערכים העליונים בהתמדה, ויקבל מזון קלוקל.
לעומת בית המקדש, שהוא המקום המקודש ביותר, המדבר הוא מקום החורבן הקשה ביותר, התפר בין הטומאה לקדושה. וכאן לעבור ממצרים לישראל בא ההרהור הקשה ביותר, וכך כשמתעורר אדם לצאת מחיצוניות התורה לפנימיות, לבחון כל דבר מעבר לזמן ומקום. שם נמצא הס"א בשיא תוקפו.
למדבר למקום אליו נשלח השעיר לעזאזל, הוא מקום בו נשלחו שני המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, וביקשו לפעול את כל האמת ורק את האמת, דבר שהוא בלתי אפשרי בזמן תיקון, אלא על סדר המדרגה, בהליכה מתוך שלא לשמה להגיע לתכלית.
תפקיד האדם לעשות את המעבר מהטומאה לקדושה, ממצרים לרצון ישר-אל. זהו המעבר הנפשי ההכרחי אך הקשה ביותר, ממצריי האנוכיות לצמיחה רוחנית. יהודי מסוגל לעשות זאת בזכות האבות הקדושים שסללו את הדרך ובכך נטעו בנפש כל אחד את הפוטנציאל להגיע לתכלית. יש לנו תודעה פנימית שלמה, וצריך לתת יגיעה לפגוש אותה, ממנה מקבלת הנשמה את המזון הרוחני הנקי, ולא כפי שהתאוות והגאווה מלבישים אותו.
מי שיודע להצטער על בית המקדש, יזכה לשמוח בבניינו, וכך גם בדברים נפשיים יומיומיים, שאם למשל נחשף אדם לשמיעת לשון הרע, והדבר לא מצער אותו, הוא יישאר תקוע ופגוע בלי להתקדם. יש ליישם את הערכים העליונים בהתמדה, ויקבל מזון קלוקל.
לעומת בית המקדש, שהוא המקום המקודש ביותר, המדבר הוא מקום החורבן הקשה ביותר, התפר בין הטומאה לקדושה. וכאן לעבור ממצרים לישראל בא ההרהור הקשה ביותר, וכך כשמתעורר אדם לצאת מחיצוניות התורה לפנימיות, לבחון כל דבר מעבר לזמן ומקום. שם נמצא הס"א בשיא תוקפו.
למדבר למקום אליו נשלח השעיר לעזאזל, הוא מקום בו נשלחו שני המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם, וביקשו לפעול את כל האמת ורק את האמת, דבר שהוא בלתי אפשרי בזמן תיקון, אלא על סדר המדרגה, בהליכה מתוך שלא לשמה להגיע לתכלית.
לא ניתן לפעול את נקודת השלמות בבת אחת.
תקסה) א"כ שמדבר הוא כוחו של הס"א, איך ציווה הקב"ה על שעיר הזה, לשלוח אותו להר אחר, שנקרא עזאזל? הלוא היה להם לשלחו להר ההוא, שהלכו בו ישראל במדבר, ששם הוא מקום כוחו של הס"א? כיוון שכבר הלכו בו ישראל ארבעים שנה, נשבר כוחו והתגבר במקום שלא עבר שם אדם מעולם, אבל בהר שבמדבר שהלכו בו ישראל, היה מושבם של ישראל שם ארבעים שנה. הר לשון הרהור.
תקסו) אבל מקום ששולחים השעיר, הוא סלע חזק עליון, ותחת עומקו של סלע, שאדם אינו יכול להיכנס שמה, הס"א שולט יותר לאכול טרפו. ואז יעבור מישראל, ולא יימצא עליהם מקטרג במקום היישוב. כמו שאבן השתייה היא הנקודה ממנה ניזון כל העולם, כך בנפש האדם נקודה פנימית המשויכת למקור, אך היא מוסתרת ע"י לבושים של רצון קלוקל.
תקסז) ממשלתה של אמונה היא תוך נקודה האמצעית של כל ארץ הקדושה, בבית קודש הקודשים, ואע"פ שעתה אינו מתקיים, עכ"ז, בזכותו ניזון כל העולם, ומזון וכלכלה יוצאים משם לכל, בכל מקום צד היישוב. ומשום זה, אע"פ שישראל מחוץ לארץ הקדושה, עכ"ז, מכוח וזכות של הארץ, נמצא מזון וכלכלה בעולם. וע"כ כתוב: וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. על הארץ הטובה ודאי, כי בזכותה נמצא מזון וכלכלה בעולם.
תקסח) מי שמתעדן על שולחנו ומתענג במאכלים, יש לו לזכור ולדאוג על הקדושה של ארץ הקדושה, ועל היכל המלך שנחרב, ובזכות העצב ההוא שנעצב על שולחנו שם, בתוך השמחה והמשתה שלו, חושב עליו הקב"ה כאילו בנה ביתו, ובנה כל אלו חורבות של ביהמ"ק. אשרי חלקו.
כוס של ברכה
תקסט) כוס של ברכה אינו אלא בכלל בשלושה שאכלו כאחד, כי מג' אבות הוא מתברך, שהמלכות, כוס של ברכה, מתברכת מחג"ת דז"א, שנקראים אבות. וע"כ לא נצרך כוס אלא בשלושה. כוס של ברכה צריך לתת אותו ביד ימין ובשמאל, ולקבלו בין שתיהן, משום שהמלכות ניתנה בין ימין ושמאל דז"א. ואח"כ יעזוב אותו על יד ימין, כי משם מתברך, מאור החסדים שבימינו של ז"א.
תקע) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה, וכולם הם כראוי להיות, משום שתיקונים של כוס של ברכה, המלכות, ע"ס. כוס של ברכה צריכים להסתכל בו בעיניים, שכתוב: עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, בארץ, המלכות, הנקראת כוס של ברכה. ואינו צריך לעבור מן העין, אלא להסתכל בו.
תקעא) כוס של ברכה מתברך בברכה ההיא, שהאדם מברך עליו להקב"ה, משום שהוא האמונה, המלכות. וצריכים לשומרו בשמירה עליונה, כמו שהיא החשיבות של המלך, כי בזכותו מתברך השולחן בשעת ברכת המזון, שאדם מברך. ה' מבורך, האדם צריך לברכה, אז מה אומר שמברכים את הכוס, אלא את בחינת הרצון של האדם מברכים, והכוס החיצונית מסמלת את זה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפד-קפו
1. אם תוקפו של הס"א גדול במדבר שבו הלכו בנ"י ביציאתם ממצרים, מדוע השעיר לעזאזל לא נשלח לשם אלא לעזאזל?
2. מהי הנקודה שמזינה את העולם ומהי שמזינה את האדם? התייחס בתשובתך לחורבן בית המקדש.
3. מה ההתייחסות של לעילא מהאדם שזוכר לדאוג על הקדושה של חורבן הבית של ירושלים?
4. מדוע בשלושה שאכלו כאחד אפשר לברך על הכוס ובפחות מזה לא?
5. מדוע מקבלים את הכוס בשתי ידיים ולאחר מכן מעבירים רק ליד ימין?
6. מה שואל התנא את משה רבנו ומה תשובת משה רבנו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אלו שלושת הדברים אותם התקשה משה להבין כיצד לעשות, והקב"ה הראה לו. המנורה תיעשה מאליה, מחצית השקל תכפר על עם ישראל, וקידוש הלבנה.
כאן מלמד הזוהר את סוד המחשבה העליונה הנק' בינה, משם תואר המנורה, היא נשמת האדם. כשבאים לתקן המנורה אין באפשרות הנברא לדעת כיצד לעשות זאת, והתיקן יעשה ע"י העליון. כלומר ישנם תיקונים הבאים מלמעלה, ועל האדם להתכלל בהם. הנשמה, המנורה צריכה להחיות ולהאיר את המלכות, האני של האדם, והשאלה איפה עומד רצון זה כדי שיוכל לקבל הארה כראוי.
רצון האדם יכול להיות בבחינה אמונית, או גם כשהוא כלול בחסדים ובחוכמה, כך מחולק גם המוח.
כשהמחשבות מגיעות מלמעלה, או כל דבר שפוגשים במציאות –מגיע אלינו בשלוש צורות: או בצורה שלמה או מחולקת שרואים שתי בחינות, או בצורה מפורדת לגמרי כמו בעולם הזה.
אדם לא יכול לקבל מה שהוא לא שותף לו לפי דרגתו. משה לא יכול היה לדעת כיצד המנורה צריכה להגיע, שזה מעל לדרגתו. לכן יש ואדם מקבל באמונה מלמעלה רעיון שלם ללא התערבותו, ויש שמקבל רעיון מחולק כפי יכולתו להכיל אותו ועליו ללמוד לחבר, כמו למשל בתפילה. עולם הזה הוא הבחינה שאדם מעצמו צריך לעשות את הפעולה בחינת אם אין אני לי, מי לי.
קעב) שולחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שולחן ריק, אלא במקום שלם. כמ"ש: וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה. אחר שכבר שלם בחכמה, נותנים לו חכמה. וכן, נותן חכמה לחכמים. ע"ז השולחן של לחם הפנים, שאינו נמצא ריק, שכתוב: וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד. האם לעשיר נותנים כסף או לחכם נותנים חוכמה, אלא מלמד בעל הסולם שהחכם הוא הבורא, ותלמיד חכם הוא הרוצה ושואף לחוכמה.
תקעג) תנאים ואמוראים היאספו כולכם, כי הגיע השעה לתקן בה הכלים של המלך, להאיר שייתקנו לפניו, שהם: משכן, מנורה, שולחן, מזבח, כיור וכנו, ארון, כפורת וכרובים. והכול ניתקן בשקל. ומשום זה ציווה לישראל, זה יתנו.
תקעד) קם תנא אחד ואמר: משה, ודאי כך הוא, ולך ציווה לעשות הכול, שכתוב: ועשית מנורה. ועשית שולחן. וכך הכול, וראה ועשה. ומכולם לא התקשה לך לעשות אלא ג' דברים, הרשומים באותיות שמך, משה, שהם מנורה שקלים החודש, למה התקשה לך?
תקעה) אמר לו, זקן זקן, אתם לומדים קושי זו שהתקשה לי מהכתוב: מִקשָה תיעשה המנורה. כי תיעשה המנורה, משמע שתיעשה מעצמה, שמשה לא היה יכול לעשותה. ודאי, הכלי של הקב"ה הוא השכינה, שהיא כלי לשמש לבעלה, לז"א, היא המנורה שלו, שכתוב בה, שׁבע ביום הללתיך, שהם, הגדולה והגבורה והתנהי"מ, שהיא כלולה משבע. כל מצוות האמונה צריך להעשות מאליה לאחר שאדם שואף ומראה רצון להשיג.
תקעו) המנורה היא משבע מדרגות אלו. שלושת קני מנורה מצידה האחד, הם גוף, ת"ת, וב' זרועות המלך, חו"ג. המלכות היא נר מצווה להאיר בהם, רביעית אליהם. ושלושת קני המנורה מצידה השני, הם ב' שוקיים נו"ה, וברית יסוד. והמלכות היא נר מערבית להאיר בהם. שהמלכות בב' בחינות, רביעית אחר חג"ת, שאז ב' מאורות הגדולים. והיא שביעית אחר נה"י, שמקבלת מיסוד. מנורה של המלך נקראת המלכות. והיא נר להאיר בו נר מצווה, שרביעית לחג"ת, שמשם מקבלת חכמה, שכתוב בו, מצוות ה' ברה מאירת עיניים, חכמה המכונה אור עיניים. מצד אחד המלכות רביעית בסוד ב' המאורות הגדולים כאשר מקבלת מהיסוד, ומצד שני היא שביעית. במרכבה העליונה רביעית, וכאשר גם המדרגה התחתונה מצורפת – שביעית.
תקעז) וראש המנורה, בינה, ה"ר, ג"ר דבינה, או"א עילאין, שיש לה בז"ת שלה, ישסו"ת, שלושה קנים בצורה זו של אות ה', שהיא ג' ווים, והם ג' אבות חג"ת. ה"ת יש לה ג' קנים שנִיים בצורת ה', שהם נה"י. ו' הוא אמצעה של המנורה, ז"א, בן י"ה, כי ז"א הוא קו האמצעי, המכריע בין ב' קווים דבינה. על שמו היא נקראת בינה, כי בינה היא אותיות בן יה. ז"א כולל שישה קנים למטה, במקומו עצמו, בחשבון ו' שבו' קנים שלו. כשז"א עולה לישסו"ת, שהם חג"ת נה"י דבינה, הם מאירים לו במנורה, שחג"ת הם ג' קנים ימניים ה"ר דהוי"ה, וז"א אחריהם ומקבל מהם, שהוא ו' דהוי"ה, קו האמצעי, ונה"י הם ה"ת דהוי"ה, שמאירים לו מצד שמאל. והשם הוי"ה מתחלק בין או"א, ג"ר דבינה, י' דהוי"ה, ובין ישסו"ת, ז"ת דבינה, הו"ה דהוי"ה. ובעת שהמלכות עלתה לבינה, בי' שנכנס באור הבינה והתמעט האור ונעשה אויר, הנה אע"פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת ויורדת למקומה, הנה זה אמור רק בישסו"ת ולא באו"א עילאין, שבהם נשארה המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות דאו"א, לי' דהוי"ה. ונודע שמלכות העליון הוא כתר לתחתון. נמצא, שהמלכות נעשתה כתר אל ישסו"ת. הרי שבעת שז"א עולה לבינה לקבל ממנה במנורה, נמצא המלכות לכתר שלו, כמ"ש: אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר דישסו"ת. סוד המנורה הוא בחינת נשמה, שהיא בבינה המופיעה באצילות ב ב' פרצופים: או"א וישסו"ת. מנורה זו אנו מחלקים בשם הויה והיא כלל המנורה. ז"א המקבל מהמנורה הוא העולה אליה, היות ומדובר בצמצום ב' הרי מלכות מעורבת בבינה וקיבלה ניצוצי השפעה מג"ר דבינה בדומה לנקודות דס"ג, מתפשטת והופכת להיות כתר בישסו"ת שמשם מושפעת חוכמה לז"א. וכך הופכת המלכות להיות עטרת בעלה בזכות התכללותה בבינה. הנשמה היא למעלה מתפיסת האדם, וזו הצורה בה היא מאירה.
תקעח) י', אשת חיל עטרת בעלה, עטרה של ספר תורה, ז"א, כצורת ז', שהיא י' העטרה על ו' הז"א הספר תורה, כלומר כתר על ו', על ז"א. מצד עוה"ב, בינה, אין המלכות כלי אליו, ולא משמשת לו אלא עטרה על ראשו. עתה בהופכיות, במקום שהיוד קי יהיה לפני הוו קי – סוד של דין וגם ה לפני וו, אבל בעוה"ז, שהוא המלכות מבחינתה עצמה במקומה, היא כמו הוה"י, שצירוף הזה מורה, שהיא כלי תחתיו, והיא השימוש שלו בכל ספירה שלו, ובכל איבר שלו, ובכל מידה שלו. כלומר, שהמלכות משמשת לז"א לגלות כל בחינותיו של ז"א, המכונים ספירה איבר מידה. דין קשה שהופכי למנורה.
תקעט) ומשום זה י', המלכות, לפעמים תחת ז"א, ולפעמים על ראשו, ולפעמים באמצע. על ראשו, היא הי' של הוי"ה, כמ"ש: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. וזהו שכתוב: להעלות נר תמיד, שהיא י' על הו"ה מצד המנורה, או"א על ישסו"ת, שמלכות דאו"א היא כתר לז"א, מצד עלייתו לישסו"ת, שניתקן במנורה.
באמצע ז"א, היא מחצית השקל, שהיא גדולה כמוהו, ושניהם ב' חצאי הגוף, שז"א חצי הימין דבינה, והמלכות היא חצי השמאל דבינה. ואז נקראת מחצית השקל. כמ"ש: זה ייתנו, מחצית השקל בשקל הקודש. והיא כעין הוי"ה שהי' היא באמצע אחר הו', וקודם לה"ת, שהיא נה"י, משום שמקבלת אז מחג"ת דז"א שהוא ו', רביעי לאבות.
בסוף ז"א, במשכן, היא כעין הוה"י, שירדה תחת היסוד שבה"ת. וניתקנה שם לפרצוף שלם. והכתוב: חמש אמות אורך, הוא מצד ה"ר. וחמש אמות רוחב, מצד ה"ת. אמה היא ו', ז"א. וחצי האמה היא י', המלכות העומדת בסוף, והכול נרמז באות ו', ז"א, או שהיא כתרו, או באמצעו, או בסופו. היוד מופיעה פעם בתחילה פעם באמצע ופעם בסוף כאשר ירדה תחת היסוד.
תקפ) וכתוב: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. שאני ראשון, היא המלכות בעת שהיא כתר על ראש ז"א. ואני אחרון, בעת שהיא נקודה בסוף ז"א. ובלעדיי אין אלקים, בעת שהיא באמצע ז"א, רביעית לאבות, אחר חג"ת. ונרמזת בשם הזה, יוד הי ויו הי, שיש כאן י' בראש, וי' באמצע הויו, וי' בסוף אחר הה'. וכל שם ששולט ה' על י', היא נוקבא מצד השמאל. אע"פ שמצד אות יוד היא בראש השם, זכר, עכ"ז, כיוון שאחר ב' אותיות ה' של השם היא בסוף, הי הי, היא נידונה אחר הרוב, והיא נוקבא. אלא הי' שעל ה' הוא כתר, תחת ה' היא שימוש, ומכ"ש תחת ו'. תמיד צריך לראות באיזו בחינה נמצאת המלכות כלפי הז"א
תקפא) ומשום שאיני עושה קיצוץ ופירוד בייחוד העליון, שבבינה, והכול ייחוד אחד, ע"כ התקשה לי לעשות ג' הדברים מנורה שקלים החודש, שהם המלכות, שבמנורה היא כתר ז"א, ובשקלים והחודש היא באמצע שלו. והקב"ה היודע כל המחשבות, אמר, אחר שזה התכוון לטוב, שלא לעשות קיצוץ ופירוד, ע"כ תיעשה המנורה מעצמה, כמו השכינה, תיעשה מעצמו של הקב"ה בלי פירוד. שאר הכלים של המשכן, שבהם השכינה היא שימוש, בסוף ז"א כתוב: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל. ולא היה צריך שתיעשה מעצמה. כדי לומר שלא יהיה פירוד. מעצמה הכוונה מעצמו של הז"א.
כי אין השכינה בכתר לז"א אלא ע"י עלייתה לבינה, בי' שנכנס לאור והתמעט האור לאויר, ומיעוט הזה הוא קיצוץ הג"ר מבינה, וע"כ לא היה יכול משה לעשות זה, כי לא היה יכול לעשות קיצוץ למעלה בבינה שהיא למעלה ממדרגתו. וכן המלכות כשהיא באמצע ז"א, במחצית השקל, וכן החודש, הנה אז המלכות חצי גוף ונפרדת מז"א, חכמה בלי חסדים. וע"כ לא היה יכול משה לעשות פירוד בין ז"א למלכות. וזהו שתיעשה מעצמה, ע"י ז"א. אבל שאר הכלים שבמשכן, שבהם המלכות בסוף הז"א, ושימוש אליו, אין שם קיצוץ ופירוד, אלא להיפך, שהיא ייחוד, וע"כ היה יכול בצלאל לעשותה. כל כוח הפירוד בא מלמעלה והוא שלמות. כדי לתת לתחתון את תפקידו בעולם, צריך פירוד זה לבוא מלמעלה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ככול שצורכים יותר מזון רוחני בעולם הזה, כך מוכשרים יותר לקבל אור בעולם האמת.
העבודה כאן היא לרכוש הרגלים של אכילה רוחנית ראויה.
מזון הגוף הוא חומר, ומזון הנשמה הוא צורה של השפעה. ובעולם הבא הנשמות כמו המלאכים ניזונים ממזון רוחני שהוא צורה ולא חומר, כמו המן במדבר. בגשמיות לנברא אין תפיסה של חומר ללא צורה, אך מי שמתעלה ובוחן כל מקרה – מעבר למקרה, מעבר לזמן ומקום, מוכשר הוא לחוש ברוחניות ובצורה שהם מזון הנשמה.
כאשר אדם מתקרב לקדושה, עליו לעבור במדבר קשה מאחר וכאן מתגבר כוח הס"א, וזהו מקום המלחמה הנפשית החזקה.
תקנו) שולחנו של אדם מזכה אותו לאכול על שולחן אחר בעידון שבעוה"ב כאשר הולך בדרך אמת ובקדושה כמ"ש: כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל. ודוד המלך אומר, תערוך לפניי שולחן נגד צוררי. וזהו עריכת השולחן בעולם ההוא, כי אז הוא עידון וחשק, שהנשמה נהנית בעוה"ב.
תקנז) האם יש שולחן אל הנשמות בעולם ההוא? כן. כי מזון וסיפוק העידון אוכלות הנשמות בעולם ההוא, כמו שמלאכי השרת אוכלים. האם מלאכים העליונים אוכלים? כן, וכעין אכילה שלהם אכלו ישראל אוכל רוחני במדבר, המן. ומזון ההוא, הוא הטל, הנוזל ונמשך מלמעלה מעוה"ב, בינה. והוא מזון מאור שמן משחת קודש, ונשמות הצדיקים ניזונות משם בגן עדן, ונהנות שם. כי נשמות הצדיקים מתלבשות שם בגן עדן התחתון, כמו שהתלבשו בעוה"ז. בעולם הבא הנשמות ניזונות ממזון ראשוני מבינה, השפעה.
תקנח) בשבתות ובחגים מתפשטות הנשמות מלבושיהם, ועולות לראות בכבוד אדונם ולהתעדן בעידון העליון כראוי כמ"ש: והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה'. האם כל בשר יבוא? הלוא אינו כן, והיה לו לכתוב: כל רוח או כל נשמה, מהו כל בשר? אלא הקב"ה עשה לאדם בעוה"ז כעין הכבוד של כבוד העליון למעלה, החכמה של ל"ב נתיבות. כבוד עליון, הוא רוח לרוח, שמאיר לז"א, שנקרא רוח, ונשמה לנשמה, שמאיר לבינה, הנקראת נשמה, עד שמגיע למקום אחד למטה, הנקרא גוף, מלכות, ומכניס בו רוח אחד של מקור החיים, שנקרא כל, שהוא יסוד. כמ"ש: ויתרון ארץ בכל הוא. כל הזה הוא רוח לגוף ההוא. נדמה לאדם שמה שהוא רואה זה מה שקיים, אך האמת שמה שקיים בעולם, יש לו השלכה לעולם הזה כך יש רוח וגוף רוחניים.
תקנט) האדם בעוה"ז הוא גוף, ורוח השולט בו הוא כעין רוח העליון, הנקרא כל, השולט על גוף שלמעלה, המלכות. ורוח הזה שבגוף האדם נקרא, כל בשר. וע"ז כתוב: יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה', על עידון הזה כתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.
תקס) שמחו החברים בדרך, כשהגיעו להר אחד, אמר רבי חייא למוליך החמורים: מה שמך, אמר לו חנן. אמר לו: הקב"ה יחוננך וישמע לקולך בשעה שתצרך לו. אמר רבי יוסי וודאי כי נטה השמש וכאן אחרי ההר הזה יש כפר אחד על שמך, הנק' כפר חנן, נלין שם לכבוד שמך. כשהגיעו שמה באו לבית מלונם וערכו לפניהם את השולחן בכמה מינים לאכול. אמר רבי חייא, ודאי הוא שולחן זה כעין עולם הבא ויש לנו להעלות מעלת שולחן זה ולעטר אותו בדברי תורה. דהיינו שעליהם להתייחס לאוכל עין עולם הבא.
אמצעית העולם [אמצעיתא דעלא]
תקסא) פתח רבי יוסי: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. אם בארץ ישראל מברכים, בחוץ לארץ מאין לנו שצריכים לברך? האם משמע שבחוץ לארץ לא צריכים לברך? אלא הקב"ה, כשברא העולם חילק העולם, מקום היישוב לצד אחד, ומקום החָרב לצד האחר. וחילק את מקום היישוב, וסיבב העולם מסביב נקודה אחת מרכז העולם, שהיא ארץ הקדושה. כי ארץ הקדושה היא אמצעית העולם, ובאמצעה של ארץ הקדושה הוא ירושלים. ואמצעה של ירושלים היא בית קודשי הקודשים. וכל הטוב וכל המזון של היישוב כולו, יורד שמה מלמעלה, ואין לך מקום בכל היישוב שאינו ניזון משם. מאבן השתיה ממנה מושתת העולם שבבית קודש הקודשים. זו נקודת הרצון כמו מלכות באין סוף.
תקסב) חילק את מקום החרב, ולא נמצא חורבן חזק בכל העולם, זולת מדבר ההוא, שישראל שברו כוחו וגבורתו ארבעים שנה. כמ"ש: הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם. במדבר שולט הס"א, ובעל כורחו, כנגד רצונו, הלכו ישראל עליו ושברו כוחו ארבעים שנה. ואם ישראל היו נמצאים צדיקים בארבעים שנה האלו, היו מעבירים את הס"א מהעולם. ומשום שהכעיסו את הקב"ה בכל פעם, התחזק הס"א, ונפלו כולם שם תחת רשותו.
תקסג) ואם תאמר הרי משה, שעלה מעלתו על כל בני העולם, איך מת שמה? כי משה לא היה ברשותו של הס"א, אלא בהר העברים. מהו העברים, זוהי מחלוקת, מלשון עברה וזעם, שנחלקו עליה השליטים העליונים שלמעלה, שרצו לשלוט על ההר, ולא נמסר ביד ממונה ושליט אחר, ונשאר כך, עד שבא משה, עבד הנאמן, ושלט עליו. ונקבר שם, ולא עסק בקבורתו, אלא הקב"ה בלבדו, שכתוב: ויקבור אותו בגיא.
תקסד) מי קבר אותו? לא כתוב מי הוא. אלא מקום השכינה, הנקראת מקום. וע"כ בהר הזה לא שלט עליו חוץ ממשה לבדו, והוא נקבר שם. ומשום שידעו כל דורות העולם אחרים, שמֵתי מדבר האלו יקומו לתחיית המתים, השרה הקב"ה בתוכם את הרועה שלהם, שיהיו כולם בהתעוררות הקיום לעוה"ב. מכאן שמשה נשאר מנהיג מתי המדבר.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קפא-קפג
1. מהו מזון הנשמות ובמה הוא דומה למזון המלאכים? היכן ראינו מזון זה אצל עם ישראל?
2. מהו "וכל בשר יבא"? ולא כותב כל נשמה, כל רוח והרי מדובר בנשמות.
3. מהו אמצע העולם ומה הייחוד של מקום זה?
4. היכן הוא החרבן החזק והגדול בעולם ומי הצליח לשבור קליפה זו אבל לא למגרה?
5. מדוע לא הצליחו בנ"י למגר את הקליפה?
6. מהו הר העברים ומדוע מת שם משה?
7. מי קבר את משה ומהיכן לומדים זה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ככול שצורכים יותר מזון רוחני בעולם הזה, כך מוכשרים יותר לקבל אור בעולם האמת.
העבודה כאן היא לרכוש הרגלים של אכילה רוחנית ראויה.
מזון הגוף הוא חומר, ומזון הנשמה הוא צורה של השפעה. ובעולם הבא הנשמות כמו המלאכים ניזונים ממזון רוחני שהוא צורה ולא חומר, כמו המן במדבר. בגשמיות לנברא אין תפיסה של חומר ללא צורה, אך מי שמתעלה ובוחן כל מקרה – מעבר למקרה, מעבר לזמן ומקום, מוכשר הוא לחוש ברוחניות ובצורה שהם מזון הנשמה.
כאשר אדם מתקרב לקדושה, עליו לעבור במדבר קשה מאחר וכאן מתגבר כוח הס"א, וזהו מקום המלחמה הנפשית החזקה. מאבן השתייה ממנה מושתת העולם שבבית קודש הקודשים. זו נקודת הרצון כמו מלכות באין סוף, זו נקודת הקדושה הגדולה ביותר, לכן המלחמה עליה קשה יותר
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה, עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ; עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. ישועה זה לגוף, הצלה למוחין לעצם הקיום. אל לו לנברא לבקש בקשות מטעם עצמו, אלא מטעם היחד. כאשר בא לבקש, האדם הופך שותף ליחד עם השם.
עת רצון הוא זמן המסוגל שהעליון ייתן לתחתון הנמצא בקדושה, ברצון הלב. בקשה ותפילה כדאיים בזמן מסוגל כשאדם נמצא בזמן שיא, אז מתעורר רצון אמיתי ואדם לא נופל לרצון מזויף כמי שנמצא בשפל.
במנחה של שבת היא מדרגת יחידה, כמו זמן גאולה, אומרים צדקתך, מפני שהשם נתן לנו את נקודת האמונה הנפשית, את משה רבינו, ולאחר שלקח אותו מאתנו, עלינו להצדיק דין זה. זוהי נקודת העת רצון שבזכותה אפשר היה לעמוד בהסתלקות משה.
תקמה) פתח מוליך החמורים ואמר. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה, עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ; עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, ענֵני באמת יִשעֶך. מתי נקרא עת רצון? בשעה שהציבור הכלל מתפללים, כי אז הציבור מסדרים ומתקנים התיקון של עת המלכות. אז הוא עת רצון ויש לבקש בקשות, שכתוב: אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך.
תקמו) ואני תפילתי לך ה'. כאן עניין הייחוד. ואני, זהו דוד המלך, המלכות, מקום שנקרא גאולה, מלכות בעת שמחוברת עם היסוד. תפילתי, התפילה סמוכה לגאולה, שהם אחד, ששניהם בחינת מלכות, כשהסמיך גאולה לתפילה אז היא עת רצון, כלל אחד יחד. עת היא אחת, מלכות, רצון הוא אחד, ומתגלה מהכתר, והם נכללים זה בזה ונעשים אחד. ודוד המלך רצה במקרא הזה, לייחד ייחוד אחד. רצה דוד לחבר את המלכות עם הכתר.
תקמז) למה התמנה מקרא הזה לאומרו בתפילת מנחת שבת כשפותחים את ההיכל? משום שבחול במנחה תלוי דין בעולם, ואין הוא עת רצון. אבל בשבת, שכל רוגז הוסר, והכול נכלל יחד, שהדין והחסד הם אחד, שהדין התעורר להתבשמות, כדי לגלות המתיקות שבו. וע"כ נצרך מקרא של ייחוד, לייחד כל המדרגות. כי כשיש ייחוד, הדין מתחבר ונכלל ברחמים, והכול מתבשם. אז כתוב: עת רצון, שהכול, הדין והחסד, כלול יחד, והדין מתבשם בזמן ההוא, ובכל דבר יש שמחה. מנחה של שבת היא מדרגת יחידה, כמו זמן גאולה, ז"א עולה עד לכתר שלו לאריך אנפין, רצון הרצונות.
תקמח) משה הסתלק מהעולם, בשעת תפילת המנחה של שבת, בשעה שעת רצון נמצא שעושים לו צידוק הדין. ובשעה ההיא רצון היה למעלה, וצער למטה, על פטירתו של משה. וע"כ ננעלו בשבת השערים משעת המנחה ולמעלה. ושערי בית המדרש, כדי להזכיר את משה, שהתורה התבטלה בגלל שנפטר.
תקמט) בזמן שנפטר, התבטל בית המדרש של משה. כש"כ בתי מדרש אחרים. מי ראה שערי בית מדרשו של משה שננעלו, ולא ננעלו האחרים כולם, התורה של משה אבלה עליו בעת ההיא, מי לא אבֵל. משום זה כל שערי בית המדרש ננעלו. והכול צריכים להצדיק את הקב"ה בדרך שבח. וזהו, צדקתך כהררי אל, שאנו אומרים אז.
תקנ) ג' הסתלקו מהעולם בזמן ההוא, וכולם כלולים במשה: משה, יוסף, דוד המלך. משום זה ג' צידוקי הדין כאן. של יוסף הצדיק הקודם לכל, וזהו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, שיוסף, יסוד, כלול מכל ההרים העליונים, חג"ת נ"ה דז"א. משה, הנביא הנאמן, זהו שכתוב: וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות, משום שהוא ז"א, קו האמצעי הלוקח צד ימין ושמאל ומכריע ביניהם. דוד המלך, זהו שכתוב: צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, המלכות הנקראת עולם.
תקנא) אז נאסף הכול בזמן ההוא, תושב"כ, משה, ותשבע"פ, דוד. וע"כ בזמן ההוא ננעלו שערי תורה, וננעלו שערי כל העולם. בשעה שמת יוסף הצדיק, יבשו המקורות והמעיינות, וכל השבטים נפלו בגלות. פתחו העליונים ואמרו, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. בשעה שמת משה, חשך אור השמש בצהריים, וננעלה תושב"כ. שהוא אור המראה המאירה, ז"א. בשעה שמת דוד המלך, אספה הלבנה, המלכות, את אורה, והתשבע"פ, אספה אורה.
תקנב) מעת ההוא נגנזו אורות התורה, התרבה מחלוקת במשנה, וחכמים במחלוקת, וכל אמיצי הלב בבלבול הדעת, וע"כ אין שמחת התורה בזמן ההוא, בכל דורות העולם. ומה אלו חומר התעניות שגזרו רבנן, כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה נאסר ביותר שמחת התורה שבכתב והתורה שבעל פה בזמן ההוא, על אחת כמה וכמה שצריכים לנעול שערי תורה.
המחמר מלמד את רבי יוסי ורבי חייא, שלמרות העת רצון אומרים צידוק הדין.
החכמה תעוז לחכם
תקנג) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. החכמה תעוז לחכם, זהו משה, כשעלה להר סיני לקבל התורה, הזדעזעו כל הרקיעים וכל מחנות מלאכים העליונים. אמרו לפניו, ריבון העולם, והרי כל טוב וכל שמחה שלנו אינו אלא בתורה, ואתה רוצה להורידה לארץ. נקהלו על משה לשרפו באש. התחזק משה.
תקנד) כל מי שעוסק בתורה ומשתדל בה לשמה, הוא מתחזק בתורה בשעה שצריך, שיהיה לו אומץ וכוח, ושתגן עליו בשעה שצריך. ואומץ וכוח מאיזה מקום מקבל להתחזק? מעשרה שליטים, בסודות שבעשרת הדיברות שבתורה, שהם שליטים עליונים, שהאדם מתחזק בהם בעוה"ז ובעוה"ב. כל סודות העולם וכל המצוות וכל החכמה שלמעלה ושלמטה תלויים בהם, ובהם נכלל הכול, והכול היא בתורה. אשרי חלקו מי שעוסק בתורה, להיות מתחזק באומץ בעוה"ב.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעח-קפ
1. מתי נקרא עת רצון ומדוע יש לבקש בזמן זה?
2. עני זה מלכות ותפילה גם מלכות , מדוע כופל ואני תפילתי?
3. למה נתמנה מקרא זה של עת רצון דווקא בתפילת של מנחה של שבת ולא של חול?
4. מדוע אומרים ג' צידוקי הדין במנחה דשבת?
5.מה קרה שמת כל אחד מהצדיקים יוסף, משה ודוד?, הסבר מהו "החכמה תעוז לחכם".
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך השם, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם זה בד"כ אליהו הנביא או נשמה גבוהה שבאה לעזור למי שזכאי, הוא שמתגבר על החומריות. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו דהיינו הוא הסיבה שאנו הולכים להתקדם, וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת אותו צד נפשי שאינו מקבל את המצב כפי שהוא, אלא רוצה להראות שיש מעבר למצב, מוליך החמורים מאתגר את מי שראוי ע"י שאלות וקושיות. חמור זה אחד שחושב שהמצב קובע.
תקלז) פתח רבי חייא ואמר: עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול דהיינו לפי תפיסת הנברא, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמיים וארץ עומדים בקיומם. ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בזכותם, ראו מעשי ידי, שאתם אמרתם עליו: מה אנוש כי תזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. הקב"ה שמח שעוסקים בתורה, והמלאכים אומרים שזה גוי שיש בו אחדות, שזה השבח הגדול, בניגוד לטומאה שלוקחת לנפרדות. אלו שמתבטלים מהתורה הם אלו ששולחנם הנפשי אינו נקי ואינם מבקשים מזון ראוי לנשמה.
תקלח) ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב: צוּר הקב"ה ילדך תֶשׁי כי תלמיד שגלה, גולה רבו אתו. ואז כתוב: וכל צבא השמיים עומדים. וע"כ עת לעשות לה'. שהצדיקים האלו שנשארו, יש להם לאזור מותניים, ולעשות מע"ט, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים, ובמחנות וגדודים שלו, משום שהפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי. תמיד זו עת לעשות, קל וחומר כאשר קשה, שאז יש להתעורר לעבודת השם, ע"י הצדיקים כראש חץ לפני כולם.
תקלט) מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מיתקן לפנינו, שאל שאלתך. אמר, מקרא זה, אם היה כתוב: יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך, אך מהו עת לעשות? ועוד כתוב: לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב: מהו לעשות לה'? אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מיתקן לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה עם קו אמצעי, שהשכינה נכללה עימנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר אמור. מבין רבי יוסי שהמחבר שדוקר את החומריות ושואל שאלה, הוא זה יאמר דברי תורה.
תקמ) עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזהו שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד כמ"ש: ואהבת את ה' אלקיך. וע"ז, עת לאהוב, שזו היא עת, שהאדם מחויב לאהוב. האמונה מחייבת לאהוב את השם באופן תמידי. כשיש לאדם אתגר הוא יכול להיות מסופק אם יוכל להגיע, אך בנושא אהבת השם אין שאלה אם ניתן להצליח, אלא כיצד להצליח, אינני הולך לחפש, אלא למצוא.
תקמא) ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו לשלול את השלילה ולא לומר הכל טוב, ולא ימשוך ליבו אחריו. וע"כ עת לשנוא. ומשום זה כתוב: דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש. שיבוא רק בעת שהיא אמונה ולא תאווה אישית. רק כשאתה מבין שאתה מרוחק מהשם, אז מצא את האהבה ובו אל השם. ישנה עת שלא ניתן לקבל תענוג, וזה בדיוק הזמן להימנע מתענוג מזויף. הזמן לקבלת תענוג הוא כשעוסקים בתורה. עסק התורה אינו אומר לשמוע שיעור, אין זה מספיק. כפי שבגשמיות יש להפיק רווח מעסק, כך בעסק התורה נדרשת שותפות נפשית של התלמיד ע"י שינון ובעיקר יישום הדברים.
תקמב) בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת, האמונה הקדושה, המלכות, מיתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה דהיינו מחוסרי אמונה, כביכול, עת ההוא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.
תקמג) מהו עת לעשות לה'? כמ"ש: אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו בין השמשות גופים של שדים, זכר בלי נקבה, רעיון בלי יישום, שאז עלול לקחת נקבה/רצון לא ראוי שלא נעשו, משום שהתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שהתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלה או שיורדת, בגלל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלה. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.
כל תענוג שלא בא לרצון של היחד, של הכלל, מוליד שד. ברצון ישר-אל אין שדים, רק בחו"ל, רצון חוץ לקדושה, שאז מוליד כוח נגד עצמו. רעיון ורצון שלא ממומש כראוי, לוקחת הקליפה לארציות.
תקמד) רבי יוסי ורבי חייא נשקוהו לראשו, דהיינו חיבור רוחני אמר רבי יוסי: ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזה, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם מהתפיסה החומרית, והלכו שלושתם בדרך השם.
תגיות: המחמר, שדים, עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעה-קעז
1. את מי מייצג בעל החמורים שמחמר אחר רבי יוסי ורבי חיייא ומהו שהוא דוקר עם עץ את החמורים שימהרו ללכת?
2. מהו פירושו של רבי חייא על "עת לעשות לה' הפרו תורתך"?
3. מהם שלושת השאלות של המחמר לרבי יוסי ורבי חייא?
4. מהו "עת לעשות" ומהי עת אחרת?
5. מהו התנאי מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית שמבדילה בין ב' העתות?
6. מה הוסיף המחמר על דברי רבי חייא?
7. מהו שד ובמה דומים אלו שמפרים את תורת ה' לבוראי שדים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מחַמר בזוהר זה בד"כ אליהו הנביא או נשמה גבוהה שבאה לעזור למי שזכאי, הוא שמתגבר על החומריות, זהו אותו צד נפשי שאינו מקבל את המצב כפי שהוא, אלא רוצה להראות שיש מעבר למצב, מוליך החמורים מאתגר את מי שראוי ע"י שאלות וקושיות.
הקב"ה שמח שעוסקים בתורה, והמלאכים אומרים: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שזה גוי שיש בו אחדות, רצון קבל אחדותי, שזה השבח הגדול, בניגוד לטומאה שלוקחת לנפרדות. אלו שמתבטלים מהתורה הם אלו ששולחנם הנפשי אינו נקי ואינם מבקשים מזון ראוי לנשמה. ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב: צוּר הקב"ה ילדך תֶשׁי כי תלמיד שגלה, גולה רבו אתו.
תמיד זו עת לעשות, קל וחומר כאשר קשה, שאז יש להתעורר לעבודת השם, ע"י הצדיקים כראש חץ לפני כולם. האמונה מחייבת לאהוב את השם באופן תמידי. כשיש לאדם אתגר הוא יכול להיות מסופק אם יוכל להגיע, אך בנושא אהבת השם אין שאלה אם ניתן להצליח, אלא כיצד להצליח, אינני הולך לחפש, אלא למצוא.
דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש. הכהן שבאדם אל יבוא לאהבה שהיא מקום הקודש כשהוא חלש באמונה. שיבוא רק בעת שהיא אמונה ולא תאווה אישית. רק כשאתה מבין שאתה מרוחק מהשם, אז מצא את האהבה ובו אל השם. ישנה עת שלא ניתן לקבל תענוג, וזה בדיוק הזמן להימנע מתענוג מזויף. הזמן לקבלת תענוג הוא כשעוסקים בתורה. עסק התורה אינו אומר לשמוע שיעור, אין זה מספיק. כפי שבגשמיות יש להפיק רווח מעסק, כך בעסק התורה נדרשת שותפות נפשית של התלמיד ע"י שינון ובעיקר יישום הדברים. עת זו אמונה. מצד הבורא שהוא טוב ומטיב, ומצד הנברא שעליו לתת אהבה לבורא.
כל תענוג שלא בא לרצון של היחד, של הכלל, מוליד שד. ברצון ישר-אל אין שדים, רק בחו"ל, רצון חוץ לקדושה, שאז מוליד כוח נגד עצמו. רעיון ורצון שלא ממומש לקדושה כראוי, לוקחת הקליפה לארציות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
זהו המתכון לאושר: אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו שורשיו העליונים. ניתנה לאדם בחירה, ועליו להבין שאין זה אוטומט שהוא יתנהג כמו השורשים העליונים שלו, היות והקליפה נאחזת בו. למרות ההפרעות זהו האתגר באמונה, במעשים ובכוונה להשפיע לעני. כך על כל אחד לתת למי שרואה כעני בנקודה מסוימת דהיינו בגשמיות, או בדעת ולהשפיע לו, וכך אתה מעורר גם את העליון שלך להשפיע לך. כמובן שאין לעשות זאת כדי לקבל, אלא מפני שכך נוהג בעליון. הגדולה של העליון בכך שמעלה את האח"פ של התחתון ולכן כל גדלות היא גם רצון להשפיע לתחתון. אם הרצון גדלות עולה גם רצון להשפיע לתחתון. גדלות כדי לנצל את התחתון היא מזויפת.
הן באכילה והן בתפילה על האדם לבוא נקי במעיו ובמחשבותיו. הס"א מנסה להסיט את האדם כשבא לברך את השם, ולכן נותנים לה מים אחרונים. נקיות הלב אינה אפשרית כשאדם חושק בתענוגות העולם הזה, אלא כשצורך אוכל נשמתי נקי.
תפקיד הגוף לבטא את הנשמה המחפשת קשר לבורא. לכן לכל יהודי יכולת להעלות ביקוש, רצון לעליון, וכאשר משיג אותם במקום השורשים העליונים, בהכרה העליונה – ומשם לקחת תובנות אמיתיות. קשר זה עוקף את הקליפה. רכושו של האדם זהו הביקוש שלו, היכולת להתפלל לנקודות הפנימיות שיתעוררו להזין גם את ההרגשים החיצוניים שלו.
תקלא) בכבוד העליון, בינה, יש יצירה, אור החסדים, רוח, הנמשך מקו ימין שבבינה. ע"כ, יצרתיו, שנתתי תיקון באדם, שיהיה בארץ כעין כבוד העליון, בינה יש להבין שפה בארץ יש כעין העולמות העליונים, כמו היחס בין פנימיות לחיצוניות, בין תחתון לעליון, שעל ידי התעוררות התחתון, פועל העליון להשפיע לו. בכבוד העליון יש עשיה, המלכות, הנפש. וע"כ גם באדם כתוב: עשיתיו, שיהיה כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון, המלכות. שואל בעל הסולם, ויש להבין, היתכן שאדם התחתון ישפיע נר"ן אל המלכות דאצילות? והלוא הוא להיפך, שאין משהו לאדם התחתון, אם לא יקבל זה מהמלכות? והעניין תבין, שאי אפשר שאדם התחתון יקבל משהו מהמלכות, מטרם שיתגדלו על ידו כל המדרגות העליונות. ולא עוד אלא שעיקר ההמשכה שהמשיך האדם נשארת בעליונים, ולאדם אין מגיע אלא ענף ממנה.
ולפי זה נמצא, בעת שהאדם ממשיך נר"ן מבינה, שהם נר"ן דנשמה, נר"ן האלו מושפעים תחילה מבינה אל המלכות, ושם הם נשארים מבחינת עיקר האור, ורק ג' ענפי נר"ן משפיעה המלכות אל האדם. הרי שאדם התחתון השפיע את שורשי נר"ן דנשמה שלו אל המלכות. מכאן יוצא שאדם אחראי להמשכה ע"י שהעלה ביקוש, אפילו שמקבל רק חלק, עדיין הוא הגורם. כמו בן השואל את האב, מקבל רק חלק קטן מהפוטנציאל שהתעורר אצל האב, אך מקבל הבן חלק קטן. יוצא שהבן הופך את האב למחנך ע"י שמעלה קושיות.
ונאמר, שהאדם הוא כמו כבוד העליון, הבינה, המתקן ומברך את כבוד התחתון, שהשפיעה הנר"ן אל כבוד התחתון. כי לולא האדם, שהמשיך אותם הנר"ן, לא הייתה לבינה מה להשפיע אל המלכות. ולא עוד, אלא שאותם הנר"ן, שהבינה השפיעה אל המלכות, הם ממש של האדם, שהוא המשיכם והם השורשים של נר"ן שלו ממש, שנשארו במלכות. וע"כ נבחן, שהאדם השפיע אותם אל המלכות. וע"כ אמר הקב"ה, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון, שעשה בו תיקונים, שיוכל להמשיך את הנר"ן דנשמה מכבוד עליון, שבזה מושפעים ונשארים בשורשם בכבוד התחתון, שע"י זה מיתקנת כבוד התחתון. יש מעלה לשאלה אמיתית שבאה מהתחתון.
תקלב) מאין לנו שבכבוד העליון, בינה, יש בי"ע? כי כתוב בו: יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום. יוצר אור, הרי יצירה. ובורא חושך, הרי בריאה, שלהיותו צד שמאל דבינה, יש שם חושך מטרם שמתדבק בקו הימין. עושה שלום, הרי עשיה. כי יצירה היא ז"א שבבינה, קו האמצעי, שע"י העשיה שבו, ששם המסך דחיריק, הוא עושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל. וזהו כבוד העליון, שמתקן ומברך ומספק כל צרכיו לכבוד התחתון, מלכות. מכאן למד שכל שיש בתחתון קיים בעליון, אותם רצונות יש בעליון ובתחתון וזה מייצר ביניהם קשר.
תקלג) כעין כבוד העליון, ברא אדם בארץ, שיתקן לכבוד הזה, מלכות, שתהיה כלולה מכל הצדדים. כי בכבוד העליון יש בי"ע, ובאדם למטה יש בי"ע. ובזה יהיה כלול כבוד הזה, מלכות, מלמעלה ומלמטה, מבינה ומאדם, ויהיה שלם מכל הצדדים. אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו זה.
תקלד) וע"ז כתוב: בְּכָל עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. כמו שמכבוד העליון לא נמנע שמן המשחה הקדוש, שפע מאבא, המיועד לעוה"ב, בינה, כך לאדם, שמעשיו מתלבנים תמיד, לא יימנע ממנו תמיד שמן המשחה, שפע אבא. או"א עילאין מקבלים מיסוד דעתיק בחסדים מכוסים. אותה אהרה רק קטנה יותר מקבלים או"א, כנגד האמונה באיזקא דחייה, שמשימה את האדם למקום שהוא משוך להיות כוהן להשם. בגדיך הם מעשיך מפני שהבגד הוא הלבוש החיצוני, כך האדם צריך מעשי אמונה אותם עליו ללמוד מהעליונים.
תקלה) במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון, שפע מאבא, בשולחן שלו. כמו שהוא מעדן על שולחנו נפשות העניים. שכתוב: ונפש נענָה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'. כי אף הקב"ה מרווה אותו בכל אלו העידונים של שמן משחת קודש העליון, הנוזל ונמשך תמיד לכבוד העליון כמ"ש: ונפש נענה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'.
תגיות: קשר בין תחתון לעליון
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קעב-קעד
1. מהיכן אנו לומדים שנתן ה' ית' תיקון באדם שיהיה בארץ כגון כבוד ההוא העליון שהוא בינה?
2. היתכן שאדם התח' ישפיע נר"ן למלכות העליונה שממנה הוא יונק הסבר נמק והדגם.
3. מאין לנו שבכבוד העליון שהיא בינה יש את הרצונות של התח' וכיצד זה פועל בנפש האדם בין המוח ללב?
4. הסבר את המשפט "אשרי האדם שזכה להיות במעשיו כמו זה".
5. מהיכן מתקבל האושר ומה האתגר כדי להשיגו?
6. אומר שלמה המלך "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" מהו השמן ומהם הבגדים הלבנים? הסבר זאת גם בנפש האדם.
7. במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון שהוא שמן המשחה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
זהו המתכון לאושר: אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו שורשיו העליונים. ניתנה לאדם בחירה, ועליו להבין שאין זה אוטומט שהוא יתנהג כמו השורשים העליונים שלו, היות והקליפה נאחזת בו. למרות ההפרעות זהו האתגר באמונה, במעשים ובכוונה להשפיע לעני. כך על כל אחד לתת למי שרואה כעני בנקודה מסוימת דהיינו בגשמיות, או בדעת ולהשפיע לו, וכך אתה מעורר גם את העליון שלך להשפיע לך. כמובן שאין לעשות זאת כדי לקבל, אלא מפני שכך נוהג בעליון. הגדולה של העליון בכך שמעלה את האח"פ של התחתון ולכן כל גדלות היא גם רצון להשפיע לתחתון. אם הרצון גדלות עולה גם רצון להשפיע לתחתון. גדלות כדי לנצל את התחתון היא מזויפת.
הן באכילה והן בתפילה על האדם לבוא נקי במעיו ובמחשבותיו. הס"א מנסה להסיט את האדם כשבא לברך את השם, ולכן נותנים לה מים אחרונים. נקיות הלב אינה אפשרית כשאדם חושק בתענוגות העולם הזה, אלא כשצורך אוכל נשמתי נקי.
תפקיד הגוף לבטא את הנשמה המחפשת קשר לבורא. לכן לכל יהודי יכולת להעלות ביקוש, רצון לעליון, וכאשר משיג אותם במקום השורשים העליונים, בהכרה העליונה – ומשם לקחת תובנות אמיתיות. קשר זה עוקף את הקליפה. רכושו של האדם זהו הביקוש שלו, היכולת להתפלל לנקודות הפנימיות שיתעוררו להזין גם את ההרגשים החיצוניים שלו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
המעשה הטוב הוא פרי, וכפי שהעץ יותר חשוב מהפרי, כך האדם העושה חשוב יותר מהמעשה, הכלל חשוב יותר מהפרטים שבאים לגלות אותו. השולחן הוא סביבת הפעולה הנפשית של האדם, אותה עליו לשמור נקיה, כפי שאומר רבי פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה ובהמשך לרוח הקודש ותחיית המתים.
תקכב) שולחנו של אדם צריך להימצא בנקיות, שלא יקרב הגוף לאכול מזונו, אלא בנקיות עצמו. וע"כ צריך האדם לפנות מעי עצמו תחילה, מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור. כי מזון שהכין לו, רוצה בו הקב"ה, כדי שלא יקרב אל שולחן של קיא צואה, שמס"א. והס"א לא יקבל ממזון של השולחן הזה כלום. צריך אדם לדאוג שהס"א לא יקבל מזון מהשולחן, אלא רק לאחר האכילה יתן חלק תמצית, שהרי הקליפות שומרות על הפרי. נותנים את החלק לס"א מאחר ותפקידה לאמן את האדם. נותנים תמצית על קצה האצבעות, כפי שאין דבר דברי חולין על השולחן, אלא המעט הנצרך. וכפי שהשולחן והאדם עצמו בפנימיותו צריכים נקיות, כך גם הדברים הנאמרים על השולחן. כשבאים לקבל תענוג יש לדאוג לסביבה נקיה.
אדם בוודאי לא רוצה שיגישו לו מזון של כלבים, ולכן עליו להקפיד ממה הוא מזין עצמו, האם מג'אנק פוד רוחני, או מזון אמיתי לנשמה. אדם משועמם ממציא לעצמו "תרבות פנאי"
תקכג) לאחר שהאדם אכל והתענג, צריך לתת חלק תמצית לקליפות. והוא מים אחרונים, זוהמה של הידיים, שצריך לתת לצד ההוא, שהוא החלק שנצרך לו. וע"כ הם ודאי חובה, שהם חוב ושורים במקום חוב דהיינו מקום שאדם פועל שלא מתוך בחירה, הוא מקום הקליפות, הבחירה היא מקום הקדושה. שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה. וע"כ אין צריך לברך כלל על מים אחרונים, כי הברכה אינה בצד ההוא. אין לאדם בחירה כשהוא מתנהג בצורה של קליפה. אין אפשרות לבחירה למי ששבוי בהנאות פרטיות.
תקכד) ומשום זה צריך האדם להיזהר, שלא לתת המזון שעל שולחנו לקיא צואה. וכש"כ במעיו, שצריכים להיות נקיים. וכש"כ שהוא טוב לאדם לבריאות ותיקון גופו. וע"כ השולחן הוא לאכול עליו בטהרה.
תקכה) שולחן זה העומד בביהמ"ק, בליבו של האדם כדי שיימצא בו מזון של בני אדם ולהוציא ממנו מזון. ע"כ אפילו רגע אחד אינו צריך להימצא ריקם מי שלומד פנימיות התורה לעולם לא משעמם לו, וממלא עצמו ברוחניות, ומשועמם שמשאיר את השולחן ריק, ממלא כריסו בחטיפים והבלים, "תרבות הרייטינג". כשאדם מרגיש ריקנות, ידע שצד הס"א מפעיל אותו. שולחן האחר, של הס"א, הוא שולחן של ריקנות, ולא צריך לתת לו מקום במקום קדוש. וע"כ שולחן של ביהמ"ק, אפילו רגע אחד לא יעמוד בלי מזון. וצריך שלא יימצא מקום גירעון, כי הברכה שלמעלה אינה נמצאת במקום גירעון וחיסרון. זהו השולחן לפני הקב"ה. והשולחן שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, ג"כ אינו צריך להיות ריקם, כי אין ברכה במקום ריק.
תקכו) הלחם שעל השולחן, המלכות, של הקב"ה, הם י"ב חלות. הלחם הם הפנים, י"ב פנים שבז"א, חו"ג תו"מ, ד' פני החיות, שנא"ן. וכל אחת כלול מג' פנים, אריה שור נשר. והם י"ב פנים. וע"כ נקרא לחם הפנים, כי המזון והכלכלה של העולם, המלכות, באים מאלו פנים עליונים של ז"א. ומשום זה, לחם הזה הוא פנימיות הכול, מזון המלכות, והוא בסוד העליון, דז"א מסוד המרכבה העליונה שהיא בנסתר ובחינת ז"א מחזה ומעלה.
תקכז) לחם הפנים שבביהמ"ק הוא מאכל של אלו הפנים שבמלכות, שהיא צד הנקבה שבאדם שנמשך ממזון שלה, המקבלת מי"ב פנים דז"א. המזון והכלכלה היוצא לעולם, באים מהם ושורים על שולחן שבביהמ"ק. ומשום ששולחן, המלכות, מקבל מזון וכלכלה מאלו פנים העליונים, מי"ב פנים דז"א, ומלכות מוציאה מזון וכלכלה מאלו פנים הפנימיים דז"א, ומזון שמוציאה הוא הלחם שבביהמ"ק, ע"כ נקרא לחם הפנים. לחם נקרב על השולחן ונלקח משם. ומשום שולחן הזה יש לאדם לשמור סודות שולחנו בכל אלו האופנים שאמרנו. כפי שמסדר אדם את סביבת פעולתו, את נקיות שולחנו – כך הוא מקבל את המזון הרוחני שלו. האם אתה בא לקבל את לחם הפנים, המזון לפנימיות, או חלילה מזון מזויף.
תקכח) רבי אלעזר פתח: בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. הקב"ה ברא את האדם בחכמה לפי הקדושה ועשה אותו באומנות רבה, ונפח בו נשמת חיים, לדעת ולהסתכל בסודות החכמה, לדעת בכבוד אדונו אם יסתכל בחיצוניות החוכמה לא ידע כמ"ש: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו: יְצַרְתִּיו, אַף-עֲשִׂיתִיו. הכבוד שלמטה, הכיסא הקדוש, המלכות, לא ניתקן למעלה אלא מתוך התיקונים של בני העוה"ז.
אל לו לאדם לחשוב שיוכל לעבוד רק בפנימיות, אלא עליו לעשות גם את העבודה החיצונים, כדי שיאתגר אותנו להפעים את הפנימיות כפי הסדר בעולמות העליונים.
תקכט) כשבני אדם צדיקים וחסידים, ויודעים לתקן תיקונים בשביל הכבוד, המלכות, כמ"ש: ולכבודי בראתיו, בשביל כבודי הזה, שיתקנו אותו בעמודים חזקים, חג"ת, ולקשט אותו בתיקונים וקישוטים שלמטה, שיעלו מ"ן מלמטה, להמשיך לה מוחין, המכונים קישוטים, כדי שכבודי יתעלה בזכות הצדיקים שבארץ.
תקל) משום זה בראתיו, כעין כבוד העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. שחכמה זו ל"ב (32) נתיבות החכמה. וכבוד בגי' ל"ב כבוד יש לאדם כאשר ל"ב נתיבות החוכמה מתפשטות לליבו, כבוד יש לאדם שמיישר את ליבו כך שיבטא את כבוד השם בעולם. שתיקונים האלו בו, שיש בו בריאה לצד שמאל, הקו שמאל שבבינה, שממנו נמשך החכמה ישסו"ת. וע"כ, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון, בינה, שיש באדם גם בריאה. וע"ז, בראתיו, והוא נשמה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קכט-קעא
1. מהו הסימן שאדם צריך לפנות את עצמו תחילה מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור?
2. מה תפקיד המים האחרונים ומדוע הם חובה?
3. מיהו השולחן של האדם ומדוע צריך לאכול עליו בטהרה שהיא נקיות?
4. מדוע בבית המקדש היתה הקפדה שהשולחן אפילו רגע אחד אינו צריך להימצא ריקם? מה זה מורה על האדם?
5. מהיכן מגיעים המזון והכלכלה של העולם ומה ידיעה זו מחייבת את האדם?
6. הקב"ה ברא את האדם באומנות רבה בסוד החכמה העליונה ונפח בו נשמת חיים. מה אנו למדים מכך על תפקיד האדם בעולם?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
אין אנו מחפשים מעשים טובים, אלא להיות טובים.
המעשה הטוב הוא פרי, וכפי שהעץ יותר חשוב מהפרי, כך האדם העושה חשוב יותר מהמעשה, הכלל חשוב יותר מהפרטים שבאים לגלות אותו. השולחן הוא סביבת הפעולה הנפשית של האדם, אותה עליו לשמור נקיה, כפי שאומר רבי פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה ובהמשך לרוח הקודש ותחיית המתים.
צריך אדם לדאוג שהס"א לא יקבל מזון מהשולחנו, אלא רק לאחר האכילה ייתן חלק תמצית, שהרי הקליפות שומרות על הפרי ותפקידן לאמן את האדם. נותנים תמצית על קצה האצבעות, כפי שאין דבר דברי חולין על השולחן, אלא המעט הנצרך. וכפי שהשולחן והאדם עצמו בפנימיותו צריך נקיות, כך גם הדברים הנאמרים על השולחן. אדם בוודאי לא רוצה שיגישו לו מזון של כלבים, ולכן עליו להקפיד ממה הוא מזין עצמו, האם מג'אנק פוד רוחני, או מזון אמיתי לנשמה. אדם משועמם ממציא לעצמו "תרבות פנאי" בכך שמשאיר את השולחן ריק, ממלא כריסו בחטיפים והבלים, "תרבות הרייטינג". כשאדם מרגיש ריקנות, ידע שצד הס"א מפעיל אותו, לעומתו מי שלומד פנימיות התורה לעולם לא משעמם לו, וממלא עצמו ברוחניות. אין לאדם בחירה כשהוא מתנהג בצורה של קליפה. אין אפשרות לבחירה למי ששבוי בהנאות פרטיות.
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
תקט) רבי אבא כשהיו מסלקים לפניו השולחן, היה מכסה אותו, והיה אומר, סלקו את השולחן בצניעות, שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך. שולחנו של אדם הדרך בה הוא מקבל את התענוגות שלו בחיים מזכה אותו לעוה"ב, ומזכהו במזון לעוה"ז, ומזכהו להיות נודע לטוב לפני עתיק יומין, מקשרו לעולמות העליונים ומזכהו להוסיף כוח וגדלות במקום שצריך. אשרי חלקו של אדם ההוא בעוה"ז ובעוה"ב. יש להתייחס לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא.
תקי) רבי יעקב אמר: ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו, והנה עם נביאים ניבא. ויאמר העם איש אל רעהו, הגם שאול בנביאים. הרי שאול היה בחיר ה' מקודם לכן, שכתוב: הראיתם אשר בחר בו ה', לא כתוב: אשר בוחר בו, אלא אשר בחר בו, כלומר מקודם לכן, ובשעה שבא ונכנס בין הנביאים והתנבא ביניהם למה תמהו?
תקיא) כשהקב"ה בחר בו, לא בחר בו אלא למלוכה, אבל לנבואה לא, כי שניים אלו יחד לא נמסרו לאדם בעולם, חוץ ממשה נאמן העליון, שזכה לנבואה ומלוכה יחד.
תקיב) האם שמואל זכה לשניהם, לנבואה ומלוכה? אינו כן, לנבואה זכה, שכתוב: וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַיהוָה. נביא ודיין היה, שאם היה מלך, לא שאלו ישראל מלך. אבל הוא לא היה אלא נביא נאמן, והיה דן דיניהם של ישראל, שכתוב: ושפט את ישראל. וע"כ, כשהיה שאול בנבואה תמהו עליו. שאול כנגד מלך היסוד, והנביאים הגיעו לדרגה שיכולים לצאת מהתפיסה הגשמית. ושאול שהוא מלך שזה מלכות, איך יגיע לבינה.
תקיג) כיוון שזכה למלוכה, למה זכה שאול בנבואה? אלא שניהם לא זכה יחד, ומשום שהמלוכה מתיישבת רק על התעוררות רוח הקודש ולא בנבואה, ע"כ היה בהתעוררות הנבואה מקודם לכן. אבל כשעלה למלוכה, לא היה בו נבואה, אלא התעוררות של רוח תבונה, לדון דין אמת, התעורר עליו, שכך ראוי למלך. ובעוד שהיה בין הנביאים שרתה עליו הנבואה, ואחר שנפרד מהם, לא היה בו נבואה. היה לו נבואה זמנית, מפני שאין תפקיד המלך להיות נביא.
תקיד) אמר רבי יעקב בר אידי: מי נתן לי התעוררות רוח הקודש להיות בין הנביאים התלמידים של רבי שמעון בר יוחאי, שעליונים ותחתונים יראים מפניו, כל שכן אני שזכיתי להיות ביניכם.
תקטו) פתח ואמר: ועשית שולחן. שולחן זה למטה, לשים עליו לחם האפייה. מי חשוב יותר, לחם או שולחן? שהרי הכול אינו אחד, הרי השולחן מסודר אל הלחם. והשולחן למטה והלחם עליו. אלא השולחן הוא עיקר בעריכתו לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם, מהשולחן הזה, המלכות, יוצא מזון לעולם, כמו שניתן בו מלמעלה. אומר שהשולחן חשוב יותר, שהוא הכלי לקבלה
תקטז) לחם הוא פרי ומזון, היוצא משולחן, להראות שמשולחן זה יוצאים פירות ותולדות ומזון לעולם. אם לא היה נמצא כרם, לא היו נמצאים ענבים, שהם הפירות היוצאים ממנו. אם לא היה אילן, לא היה נמצא בעולם פירות. משום זה שולחן הוא עיקר, והמזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים. השולחן הוא המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
תקיז) והכוהנים היו מלקטים פירות השולחן מערב שבת לערב שבת, להראות שמזון העליון יוצא משולחן ההוא. ומשום לחם ההוא, שהיו מלקטים הכוהנים, התברך כל מזון, שהיו אוכלים ושותים, שלא יקטרג בהם יצה"ר, כי יצה"ר אינו נמצא אלא מתוך אכילה ושתייה. כמ"ש: פן אשׂבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'. שמתוך אכילה ושתייה, מתרבה היצה"ר במעיו של אדם.
תקיח) לחם זה, מזון היוצא מהשולחן, מברך את המזון של הכוהנים, שלא יימצא מקטרג עליהם לקטרג, ושיעבדו בלב שלם אל הקב"ה. וזה נצרך לכוהנים יותר מלכל העולם. ומשום זה שולחן הוא העיקר, המלכות, ופירות ומזון היוצאים ממנו, הוא לחם ההוא, לחם הפנים. הם עובדי השם והם נצרכי לזה ביותר
תקיט) שולחן זה, צריך המערכה שלו להיתקן בצד צפון, שמאל. שכתוב: והשולחן תיתן על צלע צפון. משום שמשם תחילת השמחה היינו יכולים לחשוב ששמחה זה ימין שבאה מאמונה והשפעה, מצפון, מהשמאל מתחילה השמחה. כי השמאל מקבל תמיד מימין בתחילה, ואח"כ מתעורר ומשפיע אל הנוקבא, השולחן. ואח"כ מתקרב הימין אל הנוקבא, והיא מתדבקת בו.
תקכ) הזוהר מביא ראָיה ואומר. מים הם מימין, חסדים, חדווה. מיד נותן הימין את המים לשמאל, ומתדבקים בו המים ומשמחים אותו, שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים של הימין, ואחר שנכלל בימין, מעורר את הנוקבא בשמחה ההיא. שמשפיע לה חכמה הנכללת בחסדים. וסימנך, נטילת ידיים. כי מי שנוטל מים בכלי, נוטל ביד ימין, ונותן ליד שמאל. והראשון השופך הוא השמאל על יד ימין, ולא שהמים באים משמאל אל הימין, שהרי השמאל קיבל המים מיד ימין. לכן מרימים את הכלי בימין ממקור החסדים ומעבירים לשמאל שיתכופף וישרת את הימין.
תקכא) ומשום זה המים, חסדים, אינם נמצאים אלא בשמאל, כדי להיכלל ולהשלים את החכמה שבשמאל. כיוון שנלקחו המים לשמאל, הרי הם מתעוררים ומושפעים אל הנוקבא. וזהו, גבורות גשמים לכאורה מים זה ימין – חסד, וגבורות שמאל. כי אע"פ שהמים הם חסדים מימין, עכ"ז אינם באים אלא משמאל, שהוא גבורה. ומשום זה, והשולחן תיתן על צלע צפון. כי מצד ההוא נמצאים פירות יותר מימין, ע"י שהתעורר תחילה בשמחה שלו, של השמאל. כמ"ש: שמאלו תחת לראשי שזו השלמת כלים. ואח"כ, וימינו תחבקני. קודם החסדים ניתן לשמאל כדי שיהיה לו חומר גלם לעבוד עבור הימין.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קסו-קסח
1. מדוע רבי אבא היה מכסה את השולחן שהיו מסלקים אותו לפניו?
2. מה הפליאה מכך ששאול בנביאים?
3. מה ההבדל בין שאול, שמואל ומשה רבנו?
4. אם שאול הוא מלך כיצד התנבא?
5. מי חשוב ממי, הלחם או השולחן? הסבר דרך משל ונמק.
6. מדוע נצטוונו שהשולחן יתתקן על צלע צפון שהוא השמאל? הסבר זאת דרך נטילת ידיים.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
וכך יש להתייחס אפילו לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא בהיותו המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulamsתְּרוּמָה קסו- קסח
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
האדם יותר חשוב מהמעשים הטובים שעושה
דן כמה מה יותר חשוב, הפנימיות או הנביעה החוצה, השולחן או מה שנובע ממנו. מה חשוב יותר האדם, או מעשה טוב שעושה.
על משקל דומה מלמד שנביא יותר חשוב ממלך, אשר זה שואב את הידיעה כיצד למלוך מהנביא המקשר אותו להשם, ושמואל מורה לשאול מה לעשות. ומגיע למסקנה שהמקור יותר חשוב ממה שנובע ממנו. אמנם המלך שולט, אך הנביא מדריך אותו ומקשר בינו לבין הקב"ה.
וכך יש להתייחס אפילו לשולחן בכבוד כשמזיזים אותו, שבזמנם היה לכל אחד שולחן קטן, שזה החפץ שדרכו זוכים לעולם הבא בהיותו המקשר בין הבורא לנברא, זהו הרעיון הנפשי המקשר, השליח של הבורא להחיות את הנברא.
תְּרוּמָה קסג- קסה
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
אדם פועל כאן למטה את הצד הבהמי בשביל להתחבר להשגה הנפשית למעלה, פעולה חיצונית כדי להפעים את הפנימיות. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן, מכאן שלא השובע, הבטן הוא המדד, אלא הרצון אותו יש למלא – קשר לנותן החיים. שביעה היא מילוי רצון, והברכה הופכת את קבלת התענוג לקשר עם לצד האדם.
.
תצט) פתח רבי חייא: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. שואל, וכי טרם שאדם אוכל לשובע וימלא בטנו, לא יברך להקב"ה? ואיך כתוב: ואכלת ושבעת, ואח"כ, וברכת? אלא אפילו לא יאכל אדם רק כזית, ורצונו עליו, באופן רגיל שעור של ביצה נחשב לשביעה, להלכה יהודי מברך על שעור כזית (27 גרם), וכאן מדבר על רעיון ושם האוכל ההוא לעיקר מאכלו הוא נקרא שובע שכתוב: פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן. לא כתוב: לכל חי אכילה, אלא לכל חי רצון. ללמד, שרצון שנותן על אוכל נקרא שובע, ואפילו שאין לפני האדם אלא דבר מועט כזית ולא יותר, הרי הרצון של שובע נתן עליו. ומשום זה כתוב: ומשביע לכל חי רצון. רצון כתוב ולא אכילה. וע"כ, וברכת, שמחויב האדם לברך את הקב"ה, כדי לתת שמחה למעלה.
תק) פתח רבי חזקיה: ואכלת ושבעת, משמע שלשיכור מותר לברך ברכת המזון, משא"כ בתפילה, לשיכור אסור להתפלל, משום שהתפילה טובה בלי אכילה, משום שהתפילה עולה למעלה למקום שאין בו לא אכילה ולא שתייה, לבינה לכאורה צריכה התפילה לעלות עד אין סוף, אך כאן מכוון לאו"א – בינה. וע"ז נאמר, שעוה"ב אין בו אכילה ושתייה. אבל בשאר המדרגות שלמטה יש אכילה ושתייה. יש להתנהג למטה לפי החוקים העליונים של אותה מדרגה. באכילה יכוון למלכות העליונה ובתפילה לבינה העליונה.
תקא) בברכת המזון נמצא, שטובה ברכה הנמצאת בשובע. משום שברכת המזון הוא במקום, שיש בו אכילה ושתייה, במלכות, שממנו יוצא מזון ושובע למטה. וע"כ צריכים להראות לפניו שובע ושמחה. אבל במקום שמגיעה התפילה אינו כן, כי עולה יותר למעלה, לבינה, שאין שם אכילה ושתייה, וע"כ שיכור לא יתפלל תפילה. שיכור לא יתפלל או יברך ברכת כוהנים כשהוא שיכור, אך כן יברך ברכת המזון כאשר יכול לכוון מפני שהשתייה היא חלק מהמזון.
תקב) לשיכור מותר לברך ברכת המזון, שמשמע מהכתוב: ואכלת ושבעת וברכת. ואכלת, אכילה. ושבעת, שתייה, כי השובע ביין שהוא רווה, וזהו שיכור. שכתוב: וברכת את ה' אלקיך, את, רומז על המלכות, שבה אכילה ושתייה. ומשמע שברכת המזון צריכה שמחה ושובע, מהכתוב: אל הארץ הטובה. טובה, שובע כמ"ש: ונִשׂבע לחם ונהיה טובים. משום זה צריכים שמחה ושובע.
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
לכל הנאה אמיתית יש להצמיד דברי תורה.
ואם אין לך דבר תורה לומר על השולחן, פתח חומש או ספר יהודי אחר וקרא בו. שדברי תורה על השולחן הם ככתר אצל הקב"ה ולהם ערך עצום אשר מייצרים בעיקר קשר וטהרה. האכילה חשובה שהיא מעין הכנסת אור לגוף. השולחן מסמל את המקום בלב, בו חש האדם שהבורא ממלא את רצונו, ותמיד מרגיש שהבורא נותן לו לפחות כדי קיומו.
תקג) פתח רבי ייסא: וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים. שולחן עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון הרוחני לכל העולם. ושולחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק. ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם, כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה. ומשולחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השולחנות שבעולם, שהם מתברכים בזכותו.
תקד) שולחן, של כל אדם, צריך להיות כך לפניו בשעה שמברך את הקב"ה, כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה, ולא יהיה נראה ריק, כי הברכות שלמעלה אינן שורות במקום ריק, כמ"ש: הגידי לי מה יש לך בבית.
תקה) שולחן שלא נאמרו עליו דברי תורה, עליו כתוב: כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי, מָקוֹם. ואסור לברך על שולחן הזה, משום שיש שולחן ויש שולחן אסור לאדם רק לבוא למלא תאוותו. כל תענוג שאדם חווה יחבר לדברי תורה. יש שולחן ערוך לפני הקב"ה למעלה, המלכות, העומד תמיד שיסודר בו דברי תורה, ושתכלול בו אותיות וכל דברי תורה, והוא מלקט אותן אל הקב"ה, וכולל כולם בתוכו, ונשלם בהם, ושמח, ויש לו שמחה, ועל שולחן זה כתוב: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה. לפני ה', שהיא המלכות, ולא, מלפני ה', שלמעלה מז"א, בינה.
תקו) ויש שולחן אחר, שאין בו חלק של התורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, שהוא מלכות הקליפות. שולחן ההוא נקרא, קיא צואה. והוא בלי מקום, שאין לו חלק בצד הקדושה כלום. משום זה, שולחן שלא נאמר עליו דברי תורה, הוא שולחן של קיא צואה, הוא שולחן של אל אחר. אין בשולחן הזה חלק באל עליון.
תקז) שולחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סורי"א, שר הממונה, לוקח כל אלו הדברים, ושם צורתו של שולחן ההוא לפני הקב"ה. וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על שולחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש. זה משמע מהכתוב: זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה, שהתעטר לפני ה'. שולחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו.
תקח) אשרי מי שנמצאים על שולחנו דברי תורה וחילק לעניים שמארח בביתו משולחן ההוא. כשמעלים שולחן מלפני האדם, שני מלאכים קדושים מזדמנים, מימין ומשמאל. אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך אותו לפניו, ערוך יהיה שולחן הזה בברכות עליונות, ושמן וגדלות עליון ישרה עליו הקב"ה. ומלאך אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש שפלוני ערך לפניו, שעליונים ותחתונים מברכים אותו, ערוך יהיה שולחן הזה לפני עתיק יומין, בעוה"ז ובעוה"ב.
תגיות: דברי תורה על השולחן
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קסג-קסה
1. מהו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת"? מהי השביעה שעליה צריכה לחול הברכה?
2. מדוע לשיכור מותר לברך ברכת המזון אך להתפלל אסור לו?
3. מהו הפירוש "ושבעת" לפי תק"ב והאם מכאן שחייב יין בסעודה?
4. מה תפקיד השולחן ומתי שולחן זה נקרא "קיא צואה" ומדוע?
5. מה קורה לשולחן שנאמרו עליו דברי תורה והיה בו חלק לעניים?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם פועל כאן למטה את הצד הבהמי בשביל להתחבר להשגה הנפשית למעלה, פעולה חיצונית כדי להפעים את הפנימיות. פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן, מכאן שלא השובע, הבטן הוא המדד, אלא הרצון אותו יש למלא – קשר לנותן החיים. שביעה היא מילוי רצון, והברכה הופכת את קבלת התענוג לקשר עם לצד האדם.
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן
לכל הנאה אמיתית יש להצמיד דברי תורה.
ואם אין לך דבר תורה לומר על השולחן, פתח חומש או ספר יהודי אחר וקרא בו. שדברי תורה על השולחן הם ככתר אצל הקב"ה ולהם ערך עצום אשר מייצרים בעיקר קשר וטהרה. האכילה חשובה שהיא מעין הכנסת אור לגוף. השולחן מסמל את המקום בלב, בו חש האדם שהבורא ממלא את רצונו, ותמיד מרגיש שהבורא נותן לו לפחות כדי קיומו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
על האדם להתאמץ כדי ששולחנו יהיה כשולחן המלך, דהיינו להגיד בו דברי תורה. המאכל הוא האור הגדול היורד בהיררכיה נכונה.
שלושה שליטים בעולמות העליונים: האור הניתן מהבינה אל הלב, הוא המלך, אשר מעביר הלאה לתחתונים.
תצא) רבי חייא היה הולך לרבי שמעון לטבריה, והיה עמו רבי יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן. בעוד שהיו הולכים אמר רבי ייסא לרבי חייא: תמוה מה שכתוב: וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. לפי זה, כל החסד ואמת הוא לאכול על שולחנו, ולא יותר שכתוב: וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ. ועוד, האם אין זה, שאין כבודו של המלך, שיאכל אדם אחר על שולחנו של המלך, ולא צריך שיהיה כך, אלא המלך לבדו, ומסביב כל השרים שלו למטה ממנו?
ראוי למלך להיות לבד שהוא רם ונישא על כל השרים. אמר רבי חייא: לא שמעתי בזה משהו, ואיני אומר. שאל את רבי יעקב: ואתה שמעת בזה משהו, ענה לו: אתם שיונקים בכל יום מדבשו של השמן העליון הרשב"י, לא שמעתם, כל שכן אני. אמר לרבי ייסא, האם אתה שמעת, אמר כן.
תצג) אמר רבי חייא: נֹתֵן לֶחֶם, לְכָל-בָּשָׂר: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מה ראה דוד, שסיום הלל הגדול סיים במקרא הזה כך? אלא ג' שליטים הם למעלה, שהקב"ה נודע בהם: מוח לב כבד. שהם בינה ז"א מלכות. והם בהיפוך מעוה"ז, מהתעוררות מלמטה העולה מעוה"ז. למעלה הסדר הראוי, לוקח המוח ונותן ללב, והלב נותן לכבד, וכבד נותן חלק לכל המקורות שלמטה, כל אחד כראוי לו. למטה, ע"י התעוררות מלמטה, הכבד, המלכות, לוקח ההתעוררות תחילה, ומקרב הכול ללב, ז"א, והלב לוקח הטוב שבמאכל, ומתחזק מכוח והרצון שלקח, נותן ומתעורר אל המוח, בינה. ואז מושפע השפע מבינה לז"א ומז"א למלכות, הכבד. ואח"כ חוזר הכבד ומחלק מזון לכל מקורות הגוף, שהוא ג' עולמות בי"ע.
תצד) ביום התענית האדם מקריב מאכל ומשתה אל כבד העליון, המלכות. מקריב חלבו, דמו ורצונו כאילו הקריב קרבן. כבד לוקח הכול ברצון. כיוון שהכול כבר אצלו, מקריב הכול לפני הלב, ז"א, שהוא גדול ושליט עליו. כיוון שלקח הלב והתחזק ברצון, מקריב הכול אל המוח, בינה, שהוא שליט העליון על כל הגוף, ז"א. וחוזרת השפע מבינה לז"א, ומז"א למלכות, הכבד, ואח"כ חוזר הכבד ומחלק חלקים לכל המקורות והאיברים שלמטה, בבי"ע. תחילת התנועה ממטה למעלה, הכבד מרכז את כל הרצונות ומעלה אותם ללב, הלב למוח אשר מייצר מחסרונות אלו אור ומוריד לאברים התחתונים.
תצה) בזמן שהשפע מושפע מהתעוררות מלמעלה, כל השפע מקבל המוח, בינה, תחילה ממה שלמעלה ממנו, החכמה. ואח"כ נותן ללב, ז"א. והלב נותן לכבד, המלכות. והכבד נותן לכל המקורות והאיברים שלמטה, בבי"ע. ואח"כ, כשרוצה לחלק מזון לעוה"ז, נותן תחילה, המובחר והיפה שבשפע, אל הלב, שהוא המלך שבארץ, למלך ישראל. ושולחן המלך מתעורר תחילה, לקבל קודם לשאר בני העולם. אשרי מי שהוא בחשבון של שולחן המלך, כי הוא נודע למעלה, להטיב לו באותו הטוב שלמעלה, שהמלך מקבל. לכן זה כבוד גדול לשבת בשולחן המלך, שאז מקבלים את ההארה מלמעלה, וזוכה לזה מי שמוכן בנפשו, דהיינו פועל את האמת כפי העולמות העליונים, כפי התכלת.
תצו) וזהו האמת, שעשה דוד לבני ברזילי שכתוב: והיו באוכלי שולחנך. ובשולחן המלך לא אוכל אדם אחר זולתו, אלא המלך אוכל תחילה, ואח"כ כל העם. ואלו שאוכלים עם המלך, בשעה שהוא אוכל, הם האהובים לו יותר מכולם, והם שהתמנו להיות משולחן המלך.
תצז) והרי כתוב: כִּי עַל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל, הלוא משמע על שולחנו ממש? אלא, משום שכל המזון שלו, הוא בחשבון אוכלי שולחן המלך, ולא עשה חשבון אחר, אלא על שולחן המלך, שמשם היה בא המזון והמאכל שלו. וזהו, על שולחן המלך תמיד הוא אוכל. בא רבי חייא ונשקו על ראשו אמר לו נער אתה וחוכמה עליונה שורה בך.
תצח) ישבו חברים לאכול. אמרו, כל אחד ואחד יאמר דבר תורה בסעודה זו. אמר רבי ייסא, סעודה מועטת היא, ועכ"ז סעודה נקראת. ולא עוד, אלא שזו נקראת סעודה, שהקב"ה נהנה ממנה. וע"כ כתוב: זה השולחן אשר לפני ה'. כי דברי תורה יסבבו מקום הזה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קס-קסב
1. מה שואל רבי ייסא את רבי חייא באות תצא?
2. מה ראה דוד שסיים הלל הגדול ב"נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו"?
3. מה הסדר של מוח, לב וכליות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה?
4. כיצד אפשרי לאדם לגרום לזיווג להארה מלמעלה למטה?
5. יש לנו יסוד שאין מי שאוכל על שולחן המלך אלא הוא לבדו, אם כן, מהו שכתוב על שולחן המלך תמיד הוא אוכל?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
הקודם