וַיַּקְהֵל  קנא- קנג

וַיִּיטַב לִבּוֹ

אדם שמברך על מזונו – מיטיב את ליבו

פעולת ההודיה מוסיפה כוח ומרחיבה את צד ההשפעה שבלב, חיזוק מדרגת הבינה שבנפש, הנקודה הקשורה לכלל, ליחד. הכלל הוא זה שמקבל את האור, והקשר עם הכלל הוא אמוני, לכן האמונה מביאה לשמחה.

כשאדם מברך הוא נותן מהכוח שלו לאני האמיתי שבנפשו, שזו השכינה הקדושה שבתוכו, המקום המשותף שלו עם כלל נשמות ישראל, כעין אווירה משותפת שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת. נקודה משותפת זו, היחד, היא דלה שאין לה אלא מה שנותן לה העליון, ורק לכלל הזה ניתן האור/השפע האמיתי. זהו שכתוב במגילת רות: ותלכנה שתיהם, האני האמיתי עם כוח ההשפעה.

כשהלב פועל במידת השפעה, הוא יכול לקבל את אור האהבה. ניסיון לקבל את אור התענוג לסיפוק האישי, במקום ליחד, שזו חוכמה בלי חסדים שאינה יכולה להתקבל, יחווה "שמחה" זמנית שאחריה יבואו דיכאון וריקנות.

לכאורה נראה שכאשר אדם אוכל לשובע אז הוא הכן נהנה, וכאן מלמד שבועז ברך, והמלכות נהנתה, היא השכינה הקדושה היא הכלל. תענוג אמיתי מגיע לאדם רק דרך הכלל. יש ברוחניות מעין שיתוף כזה שהכלל מקבל את התענוג האמיתי, והפרט מקבל את מה שהוא צריך. מי שהוא עז פנים, בגאוותו אינו יודע להודות, וכמה שנותנים לו מרגיש שמגיע לו יותר. לכן הגאוותן אינו מוכן להסתכל על הציץ, על האמת שתראה לו את דרך הישר, ומיד הוא קופץ על כל ביקורת ותוכחת ובכך מונע עצמו מבניית לב טוב. רק ענווה מביאה אדם להודות באמת על מה שמקבל.

ההודיה והברכה צריכים להיות מתוך שמחה ורצון אמיתי לקשר עם נותן המתנה. כמובן שיש לומר דברי תורה על השולחן.

וַיַּקְהֵל  קנד- קנו

הַקְטֹרֶת

אין שבירה לס"א אלא בעזרת הקטורת

תסו) כעין זה קטורת. כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר ליבו בבירור לעבוד לאדונו, ומעביר ממנו הזוהמה של היצה"ר. ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמיים. משום שקטורת הוא שבירת היצה"ר ודאי בכל הצדדים. וכמו שהציץ היה קם על נס, כך קטורת, שאין לך דבר בעולם לשבור את הס"א חוץ מקטורת. ישנם הנוהגים לעשות תיקון לבית ע"י קטורת לטהר הבית ממזיקים ורוחות. קטורת הולכת על צמצום א כנגד יצר י"א יריעות עיזים כנגד יצר הרע, שרק הקטורת שוברת אותו.  

תסז) כתוב: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. שכתוב: כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף. כי אין שבירה לצד ההוא חוץ ע"י קטורת. שאין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטורת. ועומדת לבטל כישוף ודברים רעים מבית. ריח ועשן של קטורת שעושים בני אדם, הוא מבטל כשפים במעשה ההוא. כש"כ קטורת.

תסח) גזרה עומדת לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם. ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, ומוות, ולא יינזק כל יום ההוא, כי אין ס"א יכולה לשלוט עליו. וצריך שיכוון בו. התנאי הוא שיש לכוון את הלב בעליית הקטורת.

תסט) אמר רבי שמעון: אם בני אדם היו יודעים, כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם, ככתר של זהב. ומי שמשתדל במעשה הקטורת, צריך להסתכל בו. ואם יכוון בו בכל יום, יש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב, ויסתלק מיתה ממנו ומעולם, ויינצל מכל דינים שבעוה"ז, מצדדים רעים, ומדין של גיהינום, ומדינה של מלכות האחרת.

תע) בקטורת ההיא, כשהיה עולה העשן כעמוד, היה רואה הכוהן אותיות של השם הקדוש פורחות באוויר ועולות למעלה כעמוד. ואח"כ, כמה מרכבות קדושות מסבבות אותה מכל הצדדים. עד שעולה באורה ובשמחה ומשמח למי שמשמח. וקושרת קשרים, שמייחדת ייחודים, למעלה ולמטה, לייחד הכול. וזה מכפר על יצה"ר ועל עכו"ם, הס"א.

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת

תעא) יש שני מזבחות. מזבח לעולות ומזבח לקטורת הסמים. זה בחוץ וזה בפנים. מזבח הקטורת, פנימי, ולמה נקרא מזבח, הרי אין מקריבים עליו זבחים?

תעב) אומר מה שיש בחוץ יש גם בפנים רק שאינו נראה, אלא משום שביטל ואסר כמה צדדים רעים, ומשום שס"א אסור אינו יכול לשלוט ולא להיות קטגור. וע"כ נקרא מזבח, משום שהס"א נאסר ונעקד עליו כמו קורבן. כשהס"א רואה את עשן הקטורת עולה, הוא נכנע ובורח, ואינו יכול להתקרב כלל למשכן. ומשום זה נטהר, ולא התערב אחר בשמחה ההיא שלמעלה חוץ מהקב"ה לבדו. ומשום שחביב כל כך, אינו עומד מזבח ההוא אלא בפנים, כי הוא מזבח שברכות נמצאות בו, וע"כ הוא מכוסה מעין, שעומד בפנים. כשאדם פועל את המזבח החיצון, דהיינו עושה פעולה או מעשה, ויכול להיות שכאן חלילה כוונה לא טובה תפסול את הקורבן, שכאן הס"א מפריע שאלו הם מחשבות הזרות הרעות שיש לאדם. מזבח הקטורת מתקן אותם, דהיינו מקריבים את המחשבות הפסולות בעבודה פנימית.

תעג) כתוב באהרון: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. כי אסר את מלאך המוות, עד שלא יכול לשלוט כלל, ולא לעשות דין. ובכל מקום שאומרים בכוונה וברצון הלב מעשה הקטורת, אינו שולט המוות במקום ההוא, ולא יינזק, ולא יכלו שאר העמים לשלוט על המקום ההוא.

תעד) כתוב: וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כיוון שכתוב מזבח, למה נקרא מקטר קטורת? אלא משום שלוקחים אש ממקום זה להקטיר קטורת, כמו שעשה אהרון, שכתוב: קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח. ועוד, משום שהמזבח צריכים להקטיר ולקדש אותו בקטורת. כי אסור להקטיר קטורת במקום אחר, חוץ מבמחתה הכלי לערבוב הגחלים ולהעברתם למזבח הפנימי.

תעה) מי שדין רודף אחריו, הוא צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדוניו. כי הקטורת היא עזרה, שיסתלקו הדינים ממנו. ובזה ודאי מסתלקים הדינים ממנו, אם דרכו בזה, להזכיר פעמיים ביום, בבוקר ובערב. שכתוב: קטורת סמים בבוקר בבוקר. וכתוב: בין הערבּיים יקטירנה. וזהו קיום העולם תמיד, כמ"ש: קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. ודאי היא קיום העולם למטה, וקיום העולם למעלה.

וַיַּקְהֵל  קנד- קנו

הַקְטֹרֶת

אין שבירה לס"א אלא בעזרת הקטורת.

כעין זה קטורת, כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר ליבו בבירור לעבוד לאדונו, ומעביר ממנו הזוהמה של היצה"ר. ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמיים. משום שקטורת הוא שבירת היצה"ר, שאין לך דבר בעולם לשבור את הס"א חוץ מקטורת. ישנם הנוהגים לעשות תיקון לבית ע"י קטורת לטהר הבית ממזיקים ורוחות.

ריח ועשן של קטורת שעושים בני אדם, הוא מבטל כשפים במעשה ההוא. וכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם. ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, ומוות, ולא יינזק כל יום ההוא, כי אין ס"א יכולה לשלוט עליו. וצריך שיכוון בו. התנאי הוא שיש לכוון את הלב בעליית הקטורת.

אמר רבי שמעון: אם בני אדם היו יודעים, כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם, ככתר של זהב.

וַיַּקְהֵל  קמח- קנ

וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ

בעזות פנים אין הארה.

עזות מצח היא הגאווה שחושב שמגיע לו הכל, ואינו משכיל לבוא בשפלות ומחפש רק לקבל לעצמו.

הציץ, אחד מבגדי הכהן הגדול היה מראה האם יש על האדם אהרה, מאחר והארה על המתבונן בציץ הייתה יורדת רק אם היה צדיק. על הציץ היו חקוקות האותיות והיו מאירות בסדר מסוים וכך יכול היה הכהן לקרא ולדעת, ואם לא הייתה מגיעה הארה, היה יודע הכהן שהאדם שלפניו עז פנים. הציץ מסמל את התורה הקדושה, ובה ניכר אם האדם צדיק או לא. אדם שיש לו עין טובה והולך בדרך תורה, הדרך מאירה לו.

האדם הוא ככלי המונח על הכירה, וצריך להכין עצמו בקצב ראוי כדי להיות כלי ראוי לשמש את השם יתברך. לכן אמר בועז לרות: וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים של הצדיקים ולא אחרי הנערים שהם מנוערים ממצוות. בועז ראה ברות שהיא בחינת המלכות כלומר עניה שאין לא אלא מה שייתן לה בעלה, וראה שהיא אינה מחפשת אלא חסדים להשלים את דעתה לקדושה. לכן אומר לה בועז: עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, שמותר לה ללכת אחרי העיניים, אחרי הרצון לחוכמה ושפע, מפני שאין היא מחפשת את השכר לעצמה. העין הטובה של המשפיע אינה מחפשת אלא להשפיע ולעשות נחת רוח לבורא.

תמו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר. נקרא ציץ לשון מציץ, משום שהוא נמצא להסתכלות בן אדם. וכל מי שמסתכל בו, ניכר, אם הוא צדיק או לא כלומר ניתן לאבחן את המתבונן כפי שהארת הציץ הייתה מופיע על פניו.

תמז) בציץ היו אותיות השם הקדוש מפותחות בפיתוח וחקוקות בו. ואם צדיק הוא, מי שעומד לפניו, אלו האותיות החקוקות תוך הזהב, היו הארתן בולטות ועולות מלמטה למעלה מחקיקה ההיא, והיו מאירות בפניו של אדם ההוא.

תמח) פעם הייתה נוצצת ההתנוצצות בו, ופעם לא היו מתנוצצות. בפעם הראשונה שהכוהן הסתכל בו, היה רואה הארות האותיות כולן בפנים. וכשהיה מסתכל לעיין בו, לא היה רואה כלום, אלא הארת פניו היה מאיר, כמו שניצוץ היוצא מזהב התנוצץ בו, ולא יותר. רק הכוהן היה יודע המראֶה של הסתכלות הראשון, שהיה רואה בשעתו, וכן כל אדם. משום שרצון הקב"ה היה באדם ההוא המסתכל בציץ, וידע שהוא מזומן לעוה"ב, כי מראה הזו שהאירה מאותיות הציץ, האירו עליו מלמעלה, שהקב"ה היה רוצה בו. וכאשר מסתכלים בו לאח"כ לעיין בו, לא ראו כלום, משום שהמראה שלמעלה אינו מתגלה אלא לפי שעה. לכן הכהן היה יודע, מפני שלאחר מכן הארה זו נעלמה מפני המציץ

תמט) ואם אדם עומד לפני ציץ ההוא ופניו אינם מראים, גם לפי שעה, המראה הקדוש. אז ידע הכוהן, שהוא עז מצח, וצריך לכפר עליו, ולבקש עליו רחמים הכהן שהוא מידת החסד לא אומר שיש להענישו על זה שהוא עז פנים, אלא שיש לתקנו.

עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן

תנ) רבי יהודה שואל על הפסוק ברות : עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וגו' מקרא זה למה נצרך? אמר לו רבי יצחק יש כמה מקראות בתורה שנראה שאינם צריכים להכתב, ואנו רואים שכולם הם סודות עליונים. אמר רבי יהודה: מקרא זה מי שראוה אותו ואינו מסתכל בו דומה למי שלא טעם תבשיל מעולם תבשיל הוא מושג של משהו שאינו מוכן מאליו אלא צריך להתחמם על הכירה, בגחלתן של צדיקים.

תנא) אלא יש כאן סוד, הנאמר ברוח הקודש. משום שראה בעז, הדיין של ישראל את העניות של צדקת ההיא, שאינה מגבהת עיניה לראות במקום אחר, אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה, ולא היתה בה עזות מצח – שיבח עיניה. רות היא בחינת הרצון לצדיקות שבנפש המבקשת לבוא לידי גילוי חדש של האמת

תנב) משום שיש עינים שבשבילם אינה שולטת ברכה חסדים שיכולים להלביש את אור החוכמה במקום ההוא, ובעז עין טובה ראה בה, שכל מה שהסתכלה היתה בעין טובה, ועוד שראה שהיתה הצלחה בידיה, שכל מה שהיתה לוקטת נתוסף בשדה שזו המידה של הרצון להשפיע, שככול שלוקחים מזה לא חסר. ובעז הסתכל שרוח הקודש שורה עליה, אז פתח ואמר: בשביל שהיו לוקטים אלו האחרים, ואמר לרות עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן מותר לך לקצור בסודות התורה. עיניה היו גורמות ברכות מרובות. כל בני העולם אין להם רשות ללכת אחרי עיניהם,ואת תלכי אחרי עינך כי עיניך גורמות ברכות מרובות (טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ)

תנג) בעז ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה מלכים עליונים ושליטים שהם עינים של הכל. כמו שהיתה תמר שכתוב בה: וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, שנתיישבה בפתח, שיצאו ממנה מלכים שליטים עליונים. כי כמו שכל אברי הגוף אינם הולכים אלא אחרי העינים, והעינים מנהיגים לכל הגוף, אף כך, מלכים וסנדרין וכל אלו השליטים, הכל הולכים אחריהם. ומשם זה אמר לה עיניך.

תנד) שואל מי הוא שדה? ומשיב זהו ציון וירושלים שכתוב: ציון שדה תחרש. וכתוב: כריח שדה אשר ברכו ה' שזו ירושלים. וע"כ כתוב עיניך בשדה. כי משדה ההוא היו לוקחים כל בני עולם תורה ואור המאיר, שכתוב: כי מציון תצא תורה.

תנה) והלכת אחריהן: היינו באלו מעשים טובים שאני רואה בך. הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים, וְשָׁתִית, מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים דהיינו כי האשה דעתה קלה, שהיא מחפשת את החסדים כדי שישלימו את דעתה, ויש לה שאיפה גדולה לקבל חסדים אלו, וע"כ הזהיר הנערים שלא יגעו בה. וצמית – השתמש בלשון נקיה, שאומר שאם חשקך להתדבר באדם לקיים זרע בעולם שהם החסדים שישלימו אותך, והלכת אל הכלים, אלו הם הצדיקים שנק' כלי ה' שעתידים הצדיקים שיביאו אותם כל העולם מתנה למלך המשיח. והם כלי ה' כלים שהקב"ה נהנה מהם. אלו הם כלים שבורים בעולם הזה, כדי לקיים התורה, והשימוש שהקב"ה משתמש בהם אינו אלא מתוך כלים ההם, וכאשר תתדבק בהם ושתית וגו אומר.

שאלות חזרה זהר ויקהל קמח-קנ
1. למה נקרא "ציץ"?
2. כיצד מזהה הכהן אם צדיק או עז מצח?
3. מדוע אמר בעז לרות "עיניך בשדה אשר יקצרון" ?
4. באילו עינים שולטת ברכה? וכיצד מפורש זה ברות שהסתכלה בעין טובה?
5. מהן ב' הפירושים שביגנם לרות ישנה רשות ללכת אחר עיניה ולכל בני העולם אין רשות ללכת אחרי עיניהם?
6. במה דומות עיניה של רות לעיניה של תמר שעליה כתוב "ותשב בפתח עינים"?
7. מיהו השדה שעליו כתוב "בשדה אשר יקצורון"?
8. מהו שאמר בעז לרות "והלכת אל הכלים"? מיהם הכלים? ומה אתה לומד על כך בדרכי עבודה?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל  קמח- קנ

וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ

בעזות פנים אין הארה.

עזות מצח היא הגאווה שחושב שמגיע לו הכל, ואינו משכיל לבוא בשפלות ומחפש רק לקבל לעצמו.

הציץ, אחד מבגדי הכהן הגדול היה מראה האם יש על האדם אהרה, מאחר והארה על המתבונן בציץ הייתה יורדת רק אם היה צדיק. על הציץ היו חקוקות האותיות והיו מאירות בסדר מסוים וכך יכול היה הכהן לקרא ולדעת, ואם לא הייתה מגיעה הארה, היה יודע הכהן שהאדם שלפניו עז פנים. הציץ מסמל את התורה הקדושה, ובה ניכר אם האדם צדיק או לא. אדם שיש לו עין טובה והולך בדרך תורה, הדרך מאירה לו.

האדם הוא ככלי המונח על הכירה, וצריך להכין עצמו בקצב ראוי כדי להיות כלי ראוי לשמש את השם יתברך. לכן אמר בועז לרות: וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים של הצדיקים ולא אחרי הנערים שהם מנוערים ממצוות. בועז ראה ברות שהיא בחינת המלכות כלומר עניה שאין לא אלא מה שייתן לה בעלה, וראה שהיא אינה מחפשת אלא חסדים להשלים את דעתה לקדושה. לכן אומר לה בועז: עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, שמותר לה ללכת אחרי העיניים, אחרי הרצון לחוכמה ושפע, מפני שאין היא מחפשת את השכר לעצמה. העין הטובה של המשפיע אינה מחפשת אלא להשפיע ולעשות נחת רוח לבורא.

ואם אדם עומד לפני ציץ ההוא ופניו אינם מראים, גם לפי שעה, המראה הקדוש. אז ידע הכוהן, שהוא עז מצח, וצריך לכפר עליו, ולבקש עליו רחמים הכהן שהוא מידת החסד לא אומר שיש להענישו על זה שהוא עז פנים, אלא שיש לתקנו.

וַיַּקְהֵל  קמה- קמז

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה

יש הבדל בין בחירה להכרעה.

למעלה כבר הוכרע ונקבע שכל מי שהוא אדם – יעשה תשובה. הבחירה שניתנה לאדם היא כיצד יגיע לכך, בדרך תורה או בדרך ייסורים, האם יבחר במה שממילא צפוי, דהיינו שיהיה בעל תשובה ויבחר בצורת אדם ע"י התורה, או חלילה יאלץ בכוח להגיע למטרה. ואל לו לאדם להתייאש אם תיקן דבר מסוים ואחר כך נפל שוב מהמדרגה, מפני שהתיקון שעשה רשום ועומד לזכותו בעולמות העליונים.

מברר כאן הזוהר סתירה לכאורה, במקרא אחד כתוב: אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע, כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית, מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת שאלו ממש דברי כפירה. וע"ז מסיים הכתוב: אז נדברו יראי ה', איש אל רעהו, ויקשב ה', וישמע וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו.

אלא הכתוב מדבר באותם הצדיקים, שזכו לתשובה מאהבה, אשר אז הזדונות נהפכו לזכויות, וככל שהעבירה הייתה יותר גדולה, נהפכה לזכות יותר גדולה.

—————-

שאלות חזרה זהר ויקהל קמה-קמז
1)מדוע כתוב "אז נדברו יראי ה'"ולא דברו יראי ה'?
2)מה קורה עם המילים שאומרים במילים הקדושות שאומרים הצבאות הקדושים לפני הקב"ה?
3) כיצד מסתדר שבאותו עת שאמרו איש אל רעהו דברי כפירה דייהנו שוא עבוד ה' וגו' יאמר עליהם אז נדברו וגו' שהם דברי שבח?
4)מדוע כתוב פעמיים יראי ה' שכתוב נדברו יראי ה' ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה'?
5) מהו ולחשבי שמו?
6)מהו ממעל לרקיע ומהו אבן ספיר הנמצאת שם?
7)מדוע כתוב דמות כסא ולא הכסא?
8)כוון שאמר דמות למה כתוב עוד כמראה שהיה לו די לכאורה לכתוב דמות אדם?
9)כיצד תיקן רבי יוסי את האות החסרה בו ומה הטעם בכך בדרך עבודה?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל  קמב- קמד

סוֹד הַמִּילָה שָׁמַע  [רזא דשמע]

תכו) וזהו הייחוד של רב המנונא סבא שלמד מאביו ואביו מרבו עד פיו של אליהו. ויפה הוא  היחוד בתיקון. ואע"פ שאנו העמדנו את יחוד זה בכמה סודות, כולם עולים לאחד. זהו ייחוד שמע ישראל שבא לחבר את כל האברים, שמע הוא המלכות וישראל הוא ז"א וייחוד זה מורה שכאן נכללו אשה בבעלה ולאחר מכן יש לחבר המשכן העליון שהוא י"ה עם ו"ה כדי שיהיה הכל אחד והכל יש לעשות ברצון הלב ובדבקות.

תכז) ומי שרוצה לכלול כל סודות הייחוד במילה, אחד, הוא יותר טוב. וע"כ אנו מאריכים במילה, אחד, להעלות הרצון להמשיך מלמעלה למטה ולהעלות מלמטה למעלה, שיהיה הכול אחד יש להאריך באות ד ולא באות ח שבמילה אחד שזהו עוון פלילי.

תכח) המילה אחד, הוא מעלה ומטה וארבע רוחות העולם. שצריכים לייחד מעלה ומטה, או"א וזו"ן. וארבע רוחות העולם אלו הם מרכבה עליונה, חגת"מ דז"א שלמעלה מחזה לכלול הכול יחד, בקשר אחד, בייחוד אחד עד א"ס

לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם  [לאדכרא יציאת מצרים]

יציאת מצרים אינה אירוע היסטורי אלא שורש שנצרב בכל יהודי כפוטנציאל בעזרתו יכול הוא לחזור לדבקות עם הקב"ה. ביציאה זו נוצר קשר של שלמות בין הנברא לבורא, קשר שלא שייך בו גירושין.

תכט) לאחר כוונת שמע, צריכים להזכיר יציאת מצרים, משום שהייתה השכינה בגלות, ובזמן שהיא בגלות, אין חיבור שיתחברו עולם העליון, ז"א, בעולם התחתון, המלכות בגלל הגלות, וצריכים להראות חירות של גאולה של מצרים, שהייתה בכמה אותות, בכמה ניסים, שעשה הקב"ה. וגאולה זו צריכה להיזכר ולהיראות, שאע"פ שהייתה בגלות, עתה יש לה חירות, מהיום שנפתחו הקשרים שבמצרים. ואלו אותות וניסים שנעשו אין זו עדיין גאולה שלמה אלא שורש. האותות והניסים היו לפתיחת הקשרים של נשמות ישראל בע.ז ומאחר והשתחררו מכבלים אלו נק' עם שחרות חקוקה בישותו. לכן צריכים לזכור ולהזכיר שאנו עם שיצא מעבדות לחרות, זהו שורש שקיים כפוטנציאל בכל יהודי

תל) וצריכים להראות החירות של המלכות, משום שהתחברה בבעלה, ז"א, וכדי להסמיך גאולה, יסוד, לתפילה, מלכות, שיהיה הכול אחד בלי פירוד, ולא להראות גירושים, לומר שהמלכות גרושה בגלות מהאיש שלה, ז"א. כמ"ש: ואישה גרושה מאישהּ לא ייקָחוּ מדבר כאן על הכוהנים.

תלא) והלוא היא בגלות, ומגורשת מהאיש שלה, ז"א? אלא ודאי היא בגלות לדור עם ישראל, כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה עימהם, כדי להגן עליהם. אבל לא גורשה מז"א. והרי השכינה לא נראתה בבית ראשון ובבית שני בזמן שחטאו ישראל, ועכ"ז לא היה נחשב זה לגלות, מכ"ש לגירושים. אלא עד שלא גלו ישראל, אם חטאו, הסתלקה השכינה למעלה. ולאח"כ, שגלו, לא עלתה למעלה, אלא עשתה דירתה עם ישראל. אבל גירושים לא היו מעולם אמנם נכון שבקשר ישנן עליות וירידות אבל גירושין לא היו מעולם בין השכינה לעם ישראל או לקב"ה.

תלב) ומשום זה צריכים להראות גאולה, שיש בה ארבע גאולות. כי בשעה שיצאה השכינה מגלות מצרים, ביקשה מהקב"ה, שיגאל אותה עתה ד"פ, שהם ארבע גאולות, כנגד ארבע גלויות, כדי שתהיה בת חירות ולא תהיה עוד גרושה. וע"כ בשעה של גאולת מצרים, עמדה ונגאלה ארבע גאולות ביציאת מצרים, כלומר, עם קבלת המוחין דיציאת מצרים, נגאלה השכינה מכל ד' מלכויות, מכל הגלויות עד ביאת המשיח. באופן שלא תהיה נחשבת עוד לגרושה מהאיש שלה, ז"א. ועתה, שהשכינה צריכה תיקון, להתחבר בבעלה, ז"א, צריכים להראות גאולת מצרים ההיא, שיש בה ארבע גאולות. ועם התעוררות המוחין דיציאת מצרים, היא מתוקנת להתחבר בבעלה, כי נעשית חירות מכל ד' מלכויות הגלויות אינן גירושין מאחר ובעצם ביציאת מצרים כבר הגיעו לגאולה, והגלויות הן ריחוק אך לא ניתוק. לכן יש לעורר את יציאת מצרים כל הזמן, מאחר ומה שניתן ברוחניות ניתן בצורה שלמה ואין להשיב. מזכירים בגאולת מצרים ארבע פעמים את המילה אמת להראות שהיא כוללת את כל ארבע הגלויות

תלג) וע"כ יש להזכיר בגאולה ההיא ד"פ: אמת אמת אמת אמת, עד עזרת אבותינו. שהם כנגד ד' גאולות, שהם עזרה וסֶמך לכל ישראל. ומעזרת אבותינו והלאה, יש ד"פ אחרות, אמת אמת אמת אמת, והם הוכפלו, כדי שתהיינה ד' גאולות אלו בקיום חזק בחותם חזק של טבעת המלך. וע"כ ד' גאולות כפולים בקיום.

תלד) וכל ד' הגאולות הן ביציאת מצרים ההיא, כי אילו לא נמצאו אלו ד' גאולות ביציאת מצרים ההיא, לא הייתה מתחברת בתיקוניה עם ז"א, בכל פעם שתהיה גלות, שהשם הקדוש יתייחד. וע"כ יש להזכיר גאולת מצרים תמיד, בכל הקדושות של הקב"ה. ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.

תלה) הסוד של הקדושה, קדוש קדוש קדוש, שאנו אומרים, שבקדושה מתקדשים כולם למעלה ולמטה, המלאכים וישראל, וכל המדרגות וכל המרכבות עליונות ותחתונות, כולם מתקדשים בקדושה זו. ובקדושה זו סודות עליונים לאלו בעלי הסוד, המסתכלים בקדושת ריבונם.

תלו) למסור נפשו לאדונו, יפה הוא. חברים, אשרי חלקכם, ואשרי עיניי שראו כך, שזכיתי בחיי, שיתעוררו דברים קדושים אלו בעוה"ז. וכולם כתובים למעלה לפני המלך הקדוש.

שאלות חזרה קמב-קמד
1. היכן טוב יותר לכלול כל סודות הייחוד, מה הסימן שאנו נותנים לכך בקריאת שמע?
2. מה היה התפקיד של האותות והניסים שעשה הק"בה בגאולת מצרים?
3. מהיכן אנו לומדים שלאחר גאולת מצרים לא הייתה יותר מגורשת השכינה מאישה ז"א? אגב כך הסבר מה תפקיד הגלויות לאחר יציאת מצרים.
4. מדוע יש להזכיר בגאולת מצרים ד פעמים אמת עד עזרת אבותינו, ולאחר מכן לאמר שוב ד פעמים אחרות אמת?
5. מהו הסוד של הקדושה במה שאנו אומרים קדוש קדוש קדוש?

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל  קמב- קמד

סוֹד הַמִּילָה שָׁמַע  

יחוד שמע ישראל בא לחבר את כל האברים, בין נברא לבורא, חיבור המשכן העליון שהוא י"ה עם ו"ה כדי שיהיה הכל אחד והכל יש לעשות ברצון הלב ובדבקות. בקריאת שמע יש להאריך באות ד ולא באות ח שבמילה אחד שזהו עוון פלילי.

לאחר כוונת שמע, צריכים להזכיר יציאת מצרים, משום שהייתה השכינה בגלות, ובזמן שהיא בגלות, אין חיבור שיתחברו עולם העליון, בעולם התחתון.

אמנם אין יציאת מצרים נחשבת עדיין גאולה שלמה אלא שורש. האותות והניסים היו לפתיחת הקשרים של נשמות ישראל בע.ז ומאחר והשתחררו מכבלים אלו נק' עם שחרות חקוקה בישותו. לכן צריכים לזכור ולהזכיר שאנו עם שיצא מעבדות לחרות.

אמנם נכון שבקשר ישנן עליות וירידות אבל גירושין לא היו מעולם בין השכינה לעם ישראל או לקב"ה. הגלויות אינן גירושין מאחר ובעצם ביציאת מצרים כבר הגיעו לגאולה, והגלויות הן ריחוק אך לא ניתוק. לכן יש לעורר את יציאת מצרים כל הזמן, מאחר ומה שניתן ברוחניות ניתן בצורה שלמה ואין להשיב. מזכירים בגאולת מצרים ארבע פעמים את המילה אמת להראות שהיא כוללת את כל ארבע הגלויות

יציאת מצרים אינה אירוע היסטורי אלא שורש שנצרב בכל יהודי כפוטנציאל בעזרתו יכול הוא לחזור לדבקות עם הקב"ה. ביציאה זו נוצר קשר של שלמות בין הנברא לבורא, קשר שלא שייך בו גירושין.

וַיַּקְהֵל  קלט- קמא

וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ

על האדם לבחור בדרך האהבה, וכדי להגיע לכך חייב להיות ביראה, דהיינו בביטול הגאווה ובחסדים של צד ימין. ביראה אין הכוונה מעונש העולם הזה, שזו יראה פסולה הנק' יראה ממלך האמורי, אלא מהעולם הבא, שכאן עליו לחשוש שלא ילך בדרך התיקון, הוא העונש. שבחירה בדרך האהבה תביא אותו לדבקות בבינה.

תיד) ישנם ארבעה צבעי אש, לבן אדום ירוק שחור, הם אחד, שכל אחד נכלל מארבעה צבעים, חו"ג תו"מ. אבל כאן באש ההיא שאמרנו לא באנו אלא המקום ששורה שם יראת הדין שעל כן הוכרחנו לפרט ג סוגי אש ועל כן כתוב ויראת מאלקיך שפירושו מעונש ההוא שלו ועל כן כתוב מאלוקיך עם האות מ. אומר הבעל שם טוב שעונש הוא תיקון, אם כך אז למה לירא מעונש, אלא הבורא מבקש מאתנו לעשות את דרך הדבקות בשמחה, באהבה, ורק אם לא מצליחים יהיה בדרך ייסורים. ואם יאמר לעצמו אדם ממילא אגיע לתכלית שהרי לא ידח ממנו נידח, אלא הבורא רוצה שנבחר בדרך תורה. ואין זה נכון לומר לא אכפת לי מפני שאין אדם שרוצה לסבול. צריך לירא מאפשרות ההליכה בדרך העונש.

תטו) וביראה ההיא צריך לשים רצונו ביראה ואהבה ביחד אין אהבה אמיתית בלי יראה. גם לאחר שמגיעים לאהבה שלמה יש לשמור על היראה בתוכה, לירוא בצד זה הנמשך משמאל, ולאהוב בצד זה, הנמשך מימין, ובאלו הצבעים, שגם במלכות יש ארבעה צבעים חו"ג תו"מ. ויראה ההיא תהיה לירוא מעונש, יראה תחתונה, שמי שעובר על מצוות התורה, נענש משמאל. כי כשמתחיל צד ההוא להכות אינו נשקט, עד שמכלה אותו מעוה"ז ומעוה"ב. וע"כ צריך לירוא מאש הזה, שהיראה שורה בו.

תטז) מאש השלישית מתפשטת אש לחוץ של אלוהים אחרים. וע"ז כתוב: לא תיראו את אלוהי האֱמורי. כי אסור לירוא ממנו. ואש הזה של היראה, אש שלישית, היא קודש ומשתתפת בקדושה. וזו היא שמסבבת לנוגה. שלולא אש הזאת, לא היה מתייחד הימין עם השמאל. וע"כ היא קדושה, אע"פ שמגבילה את הנוגה, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה.

אבל אש אחרת שמבחוץ, שמתחברת לפעמים באש הזאת של היראה, ולפעמים עוברת ממנה, ואינה מתחברת עימה. וכשהעוונות גורמים שאש החיצונית מתחברת באש הזו של היראה, אז היא אש החשכה ומחשיכה ומכסה האורות של אלו האחרים שבנוגה, כמ"ש: ואש מתלקחת, ואינה עומדת תמיד בקביעות.

תיז) אהבה שורה לאחר שזכה ביראה. כיוון ששורה יראה על ראשו של אדם, שהוא משמאל, מתעורר אח"כ אהבה, ימין, ז"א מבחינת החסד שבו. שמי שעובד מתוך אהבה, מתדבק במקום עליון למעלה, ומתדבק בקדושה של עוה"ב, בינה, משום שעולה להתעטר ולהתדבק בצד ימין, חסד דז"א, שעליו שורה הבינה.

תיח) עבודה מצד היראה היא מכובדת, אבל אינה עולה להתדבק למעלה בז"א. וכשעובד מאהבה, עולה ומתעטר למעלה ומתדבק בעוה"ב. וזהו אדם המזומן לעוה"ב. אשרי חלקו. כי הוא שולט על מקום היראה, כי אין מי ששולט על מדרגת היראה אלא אהבה, הימין, הייחוד דז"א ומלכות. אהבה זה ימין, רצון להשפיע בחינת חולם אז לא יכול להאיר אור האהבה שהיא אור חוכמה הבא משמאל. מצד שני אם ירצה לקבל את אור האהבה בקו שמאל, עלול לנסות לקבל בלי חסדים, ולא תאיר. מכאן שלאהבה צריך גם את הימין שיהיה חזק ומשמעותי יותר וגם את השמאל.

תיט) וצריך לאותו שראוי לעוה"ב, לייחד שם הקב"ה, ולייחד איברים, זו"ן, ומדרגות עליונות או"א, העליונים ותחתונים לכלול אותם כולם, ולהכניס כולם בא"ס, לקשור קשרים כמ"ש: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

סוֹד הַמִּילָה שָׁמַע  [רזא דשמע]

שמע ישראל הוא הייחוד ההכרחי בין עליון לתחתון, בין ז"א למלכות, כדי לקיים את בחינת האהבה.

תכ) שמע, הוא שם, המלכות, העולה לע' (70) שמות, שהוא השם ע"ב שבמרכבה העליונה, חגת"מ דז"א שלמעלה מחזה. וזה כלל אחד, שהמלכות, הנקראת שֵם, נכללת בז"א שלמעלה מחזה, שזה ע' גדולה.

ישראל, הוא ישראל סבא, ו"ק דבינה. משום שיש ישראל קטן, ז"א, שכתוב: נער ישראל ואוהבֵהו. ז"א ומלכות, הנרמזים בשמע, הם בכלל אחד עם ישראל סבא, שעולים אליו ומתייחדים בו.

שמע ישראל, מורה שבישראל סבא נכללו אישה בבעלה, מלכות בז"א.

תכא) לאחר שנכללו ז"א ומלכות זה בזה בכלל אחד בישראל סבא, אז צריכים לייחד האיברים, ו"ק דז"א ומלכות, ולחבר ב' משכנות יחד בכל האיברים, שמשכן העליון י"ה, ומשכן התחתון ו"ה. ברצון הלב לעלות בדבקות דא"ס, שמתדבק שם הכול להיות רצון אחד, העליונים והתחתונים.

תכב) וזהו יהי"ה כמ"ש: יהיה ה' אחד. אחד בעניין יהי"ה. אות י' של יהי"ה, חכמה, לייחד ולדבוק באות ה' של יהי"ה, שהיא היכל פנימי, בינה, למקום גניזה של נקודה עליונה, י', חכמה. וזהו הוי"ה אלקינו. אלו ב' שמות הם י"ה חו"ב, שהוי"ה חכמה, ואלקינו בינה.

תכג) ולכלול כל האיברים, ו"ק דז"א ומלכות, במקום שיצאו ממנו, מהיכל הפנימי, בינה, להשיב הדברים למקומו, אל העיקר והיסוד והשורש שלהם, עד שורש הברית, אבא.

תכד) אח"כ ב' אותיות של יהי"ה לייחד ולדבק אות י' באות ה'. י', ברית קודש, יסוד דז"א. ה', היכל ומקום גניזה של ברית קודש, י', המלכות, היכל ליסוד, כמו בינה שהיא היכל לחכמה. היסוד הוא ו' שנייה של ו"ו במילואו, שו' ראשונה הוא ת"ת, וו' השנייה הוא יסוד. ונאמר כאן שהוא י', לייחד אותם כאחד. בייחוד עם המלכות, נקרא היסוד י'.

תכה) הכוונה של המילה, אחד, לייחד ממלכות ולמעלה הכול יחד, ולהעלות הרצון לקשור את הכול בקשר אחד, להעלות הרצון ביראה ובאהבה עד א"ס. ולא יעזוב רצון העלייה לא"ס, מכל אלו מדרגות ואיברים, אלא בכולם יעלה רצונו, אף אחד מהם לא יחסר, להדביק אותם, ושיהיו כולם קשר אחד, בא"ס.

וַיַּקְהֵל  קלט- קמא

וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ

אין אהבה אמיתית בלי יראה.

גם לאחר שמגיעים לאהבה שלמה יש לשמור על היראה בתוכה.

אהבה זה ימין, רצון להשפיע שאז לא יכול להאיר אור האהבה שהיא אור חוכמה הבא משמאל. מצד שני אם ירצה לקבל את אור האהבה בקו שמאל, עלול לנסות לקבל בלי חסדים, ולא יוכל. מכאן שלאהבה צריך גם את הימין שיהיה חזק ומשמעותי יותר וגם את השמאל.

על האדם לבחור בדרך האהבה, וכדי להגיע לכך חייב להיות ביראה, דהיינו בביטול הגאווה ובחסדים של צד ימין. ביראה אין הכוונה מעונש העולם הזה, שזו יראה פסולה הנק' יראה ממלך האמורי, אלא מהעולם הבא, שכאן עליו לחשוש שלא ילך בדרך התיקון, הוא העונש. שבחירה בדרך האהבה תביא אותו לדבקות בבינה.

אומר הבעל שם טוב שעונש הוא תיקון, אם כך אז למה לירא מעונש, אלא הבורא מבקש מאתנו לעשות את דרך הדבקות בשמחה, באהבה, ורק אם לא מצליחים יהיה בדרך ייסורים. ואם יאמר לעצמו אדם ממילא אגיע לתכלית שהרי לא ידח ממנו נידח, אלא הבורא רוצה שנבחר בדרך תורה. ואין זה נכון לומר לא אכפת לי מפני שאין אדם שרוצה לסבול. צריך לירא מאפשרות ההליכה בדרך העונש.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל  קלו- קלח

מִי שאוכל בְּלִי תְּפִילָּה  

חיוּת אמיתית נותנת התפילה ולא האוכל.

לא ראוי לו לאדם לאכול לפני שהתפלל, כדי שרק לאחר התפילה יוכל לתת  דמו שהוא האוכל לתפילה.

כתוב: לא תאכלו על הדָם, לא תנחשו, ולא תעוֹננו. מי שאוכל בלי תפילה, שיתפלל על דמו, הוא שקול כמנחֵש ומעוֹנן. משום שבלילה הנשמה עולה ונשאר האדם בכוח ההוא שמתפשט בתוך הדם לקיים הגוף, נשאר כח הנפש שהוא הדם. וע"כ הוא טועם טעם המוות. וע"כ כשמתעורר האדם משנתו, אין זה מספיק שיטהר עצמו במקווה, ואע"פ שהאדם עסק בתורה, נשמה אינה מתקיימת במקומה ואינה שולטת באדם, אלא רק כוח הדם בלבד. וכשמתפלל האדם תפילה לעבודת ריבונו, אז מתיישב כוח הדם במקומו, ומתגבר כוח הנשמה, ומגיע לאיזון הראוי, כלומר האכילה מחזירה את הדם והתפילה מתקנת הדם כראוי.

אדם, שאכל קודם תפילתו, נקרא מנחש, משום שהשתדל בנחש דקליפות, להגדיל כוחו ולהתגבר. וזהו כמי שעובד לאלוהים אחרים.

וַיַּקְהֵל  קלג- קלה

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ

שצא) כשהגיעו לרבי שמעון סידרו הדברים לפניו, הוא פתח: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם. האורח, שצדיקים הולכים בו הוא דרך אמת, דרך, שהקב"ה רוצה בו, שהקב"ה הולך לפניהם. וכל המרכבות באות לשמוע הדברים, שהם מדברים ואומרים בפיהם. כאור נוגה, שמאיר והולך, ואינו נחשך כדרך הרשעים, שהדרך שלהם נחשך תמיד הרשע הולך בדרך הגוף שהוא דבר חשוך. כשהגוף מייצג את הנשמה הוא יכול להאיר. הנשמה כמו החכמים הולכת ומשתבחת עם הזמן, והגוף הולך ודואך.

שצב) מה ההפרש בין אורח לדרך? אורח, שנפתח ונגלה ונעשה במקום ההוא אורח משהו חדש, שלא דרכו בו רגלים מקודם לכן. דרך, כדורך בגַת, שדרכו עליו רגלי כל מי שרוצה כדבר קבוע.

שצג) וע"כ לצדיקים קורא לדֶרך אורח, שהם היו פורצי דרך ראשונים לפתוח מקום ההוא. ולא על המקום נאמר שפתחו אותו, אלא אע"פ שאחרים בני העולם הולכים באותו מקום, עתה שהלכו בו צדיקים, הוא מקום חדש, כמו שנפתח עתה, שמקום ההוא הוא חדש עתה, כמו שלא הלך בו אדם אחר לעולם. משום שהצדיקים מחדשים את כל המקום ההוא בכמה דברים חדשים עליונים, שהקב"ה רוצה בהם כמו למשל אנשים הלכו בדרכי התורה, בא רש"י הקדוש ופירש והביא חידושים, מכאן הדרך כבר כחדשה, כלומר דרך זו הפכה להיות אורח לאחר שרש"י הילך בה. וכך כל הליכה בגאווה היא בדרך, והליכה בשיפלות בדרך הצדיק היא אורח. הצדיק הוא פורץ דרך לבאים אחריו.

שצד) ועוד, שהשכינה הולכת במקום ההוא, מה שלא היה מקודם לכן. וע"כ נקרא אורח צדיקים, משום שמתארח בו אורֵח עליון קדוש, השכינה. דרך הוא פתוח לכל, ודורכים עליו כל מי שרוצה, ואפילו הרשעים. דרך כמ"ש: הנותן בים דרך, שהדרך בו אינו בטוח, משום שדורך בו הס"א שאינו צריך, ושולט לטמא המשכן. וע"כ הצדיקים בלבד עומדים ושולטים באותו מקום שנקרא אורח. כי דרך פתוח לכל צד, לקדושה ולטומאה.

שצה) וקדושים עליונים, אורח קדוש עליון הזדמן להם והתארחו בו, ודברים משובחים עליונים נסדרו לפני עתיק.

שצו) פתח רבי שמעון: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו. משה פניו כפני השמש, ז"א. ויהושע כפני הלבנה, המלכות, שאין אור ללבנה אלא מאור השמש, מז"א. וכשהיא מתמלאת, אז עומדת בשלמות שלמות הלבנה תלויה בהארת השמש וכידוע הז"א נותן חסדים ללבנה וכשהיא לא מאירה סימן שאין היא בקשר של קבלת חסדים מז"א. וכך גם הגוף מאיר כאשר הוא קשור ומבטא את הנשמה.

שצז) התמלאות הלבנה, שהדמות, המלכות, שנקראת בשם העליון, הוי"ה, אינה עומדת בשם זה אלא בשם א-ד-נ-י, אלא בזמן שנמצאת במילואה. השמות שיורשת, ונקראת בהם, כפי שעומדת כך היא נקראת בשם ההוא. וכשהיא עומדת במילואה, ונשלמת מכל הצדדים, אז נקראת הוי"ה. כי ההשלמה שלה, כהשלמה של מעלה, ז"א, הוי"ה. וע"כ נקראת גם המלכות בשם הוי"ה. שקיבלה כל המוחין מאמא, בינה, ע"י ז"א. אדם נולד בצלם ודמות כאשר הצלם הוא ז"א והדמות צד המלכות.

וַיַּקְהֵל  קלג- קלה

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ

הצדיק הוא פורץ דרך לבאים אחריו.

וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד-נְכוֹן הַיּוֹם. האורח, שצדיקים הולכים בו הוא דרך אמת, דרך, שהקב"ה רוצה בו, שהקב"ה הולך לפניהם. ואינו נחשך כדרך הרשעים, שהדרך שלהם נחשך תמיד. הרשע הולך בדרך הגוף שהוא דבר חשוך. כשהגוף מייצג את הנשמה הוא יכול להאיר. הנשמה כמו החכמים הולכת ומשתבחת עם הזמן, והגוף הולך ודועך.

אורח משהו חדש, שלא דרכו בו רגלים מקודם לכן וע"כ לצדיקים קורא לדֶרך אורח, שהם היו פורצי דרך ראשונים לפתוח מקום ההוא כמו שנפתח עתה, שמקום ההוא הוא חדש עתה, כמו שלא הלך בו אדם אחר לעולם. משום שהצדיקים מחדשים את כל המקום ההוא בכמה דברים חדשים עליונים, שהקב"ה רוצה בהם כמו למשל אנשים הלכו בדרכי התורה, בא רש"י הקדוש ופירש והביא חידושים, מכאן הדרך כבר כחדשה, כלומר דרך זו הפכה להיות אורח לאחר שרש"י הילך בה. וכך כל הליכה בגאווה היא בדרך, והליכה בשפלות בדרך הצדיק היא אורח.

וַיַּקְהֵל  קל- קלב

אֵינוֹ צָרִיך לְהִכָּנֵס בָּאָרוֹן  

מי שאינו מקבל על עצמו ברית, מוציא עצמו מכלל אדם.

לארון הברית הוכנסה התורה הקדושה, אשר בה יש להכניס צורת אדם ולכן צדיקים גמורים ניתן לקבור בארון.

כתוב ביוסף, ויִישֶׂם בארון. ויישם, עם שתי אותיות י', שמתחבר ברית בברית, שי' רומזת על ברית, יסוד. וכתוב שתי אותיות י' כנגד שתי בריתות, ברית שלמטה, יוסף, ברית שלמעלה, ארון הברית. ונכנס בארון, משום ששמר ברית קודש, והוא התקיים בו. ע"כ היה ראוי להיכנס בארון שהרי הצדיק הוא כמו ספר תורה מהלך, שהוא בחינת ז"א תורה שבכתב, ועליו להיות בארון. לכאורה היה צריך גם לקבור צדיקים בארון, אך לאחר חטא עץ הדעת אין צדיק בארץ שלא יחטא. ארון מייצג את שש הקצוות של המלכות והצדיק מייצג את ספר התורה.

וַיַּקְהֵל  קל- קלב

אֵינוֹ צָרִיך לְהִכָּנֵס בָּאָרוֹן  [דלא אצטריך למיעל בארונא]

שפד) כתוב ביוסף, ויִישֶׂם בארון. ויישם, עם שתי אותיות י', שמתחבר ברית בברית, שי' רומזת על ברית, יסוד. וכתוב שתי אותיות י' כנגד שתי בריתות, ברית שלמטה, יוסף, ברית שלמעלה, ארון הברית. ונכנס בארון, משום ששמר ברית קודש, והוא התקיים בו. ע"כ היה ראוי להיכנס בארון שהרי הצדיק הוא כמו ספר תורה מהלך, שהוא בחינת ז"א תורה שבכתב, ועליו להיות בארון. לכאורה היה צריך גם לקבור צדיקים בארון, אך לאחר חטא עץ הדעת אין צדיק בארץ שלא יחטא. ארון מייצג את שש הקצוות של המלכות והצדיק מייצג את ספר התורה.

שפה) בכה רבי אבא ואמר: אוי לבני העולם, שאינם יודעים ביזיון ההוא, אוי לעונש ההוא שנענשים, שכל מי שרוצה נכנס בארון לאחר מיתתו, כי אינו צריך להיכנס בארון חוץ מצדיק, שיודע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בברית ההוא, אות ברית קודש מעודו, ושמר אותו כראוי. ואם לא, אינו צריך להיכנס בארון אחר מותו, ולפגום בזה את הארון. שהפגם מגיע עד ארון הברית. לכן על האדם להיזהר של יתפס בו פגם.

שפו) האדם צריך להתחבר באות ברית קודש, ליסוד ז"א, ולא לס"א, כי הארון הרומז על מלכות, אינו מתחבר אלא בצדיק השומר אות ברית קודש. ומי שפוגם בברית ונכנס בארון, אוי לו, שפגם אותו בחייו, אוי לו, שפגם אותו במיתתו. אוי לו מעונש זה, אוי לו שפגם אות ברית, וארון הברית הקדוש. אוי לו לאותו ביזיון, שנוקמים ממנו נקמת עולם, נקמת עוה"ז ונקמת פגם ההוא. כמ"ש: כי לא ינוח שבט הרֶשע על גורל הצדיקים.

שפז) בשעה שדנים אותו בעולם ההוא, מסתכלים במעשיו, אם היה פוגם ברית קודש, החתום בבשרו, ועתה פוגם הארון שלו, לזה, אין לו חלק בצדיקים, מסתכלים בו ודנים אותו, ומוציאים אותו מחוץ מכלל אדם. כיוון שהוציאו אותו מכלל אדם, הוציאו אותו מכלל כל האחרים, הנועדים לחיי עולם, ונותנים אותו לצד ההוא שלא נכלל באדם, לס"א, כיוון שנמסר לצד ההוא, אוי לו שמכניסים אותו בגיהינום, ואינו יוצא ממנו לעולם. כמ"ש: ויצאו וראו בפִגרי האנשים הפושעים בי. הם שנשארו ולא נכללו בכלל אדם מי שאינו מקבל על עצמו ברית, מוציא עצמו מכלל אדם. לארון הברית הוכנסה התורה הקדושה, אשר בה יש להכניס צורת אדם ולכן צדיקים גמורים ניתן לקבור בארון.

שפח) והדברים אמורים רק כשלא עשה תשובה שלמה, שראויה לכסות על כל מעשיו. ועכ"ז, טוב לו שלא ייכנס בארון, כי כל זמן שהגוף קיים נידונה הנשמה ואינה נכנסת למקומה, חוץ מאלו חסידים העליונים הקדושים הראויים לעלות למעלה בגופם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב שזכו לתקן גם את צד המלכות שבם ולא רק את הט' ראשונות.

שפט) משום שאין עבירה שקשה לפני הקב"ה, כמי שמשקר ופוגם אות ברית קודש. וזה אינו רואה פני השכינה. על עוון זה כתוב: ויהי עֵר בכוֹר יהודה רע בעיני ה'. וכתוב: לא יְגוּרך רָע. כי עוון זה נקרא רע.

שצ) כתוב: ויעש בצלאל את הארון. למה אלו חכמים שעשו את המשכן, לא עשו את הארון? אלא בצלאל היה במדרגת סיום הגוף, ברית קודש, ושמר אותו. וע"כ הוא עומד בנחלת חלקו, שהיא הארון שעשה, המלכות. הוא השתדל במעשה שלו ולא אחר. באו כל החברים ונשקו לרבי אבא.

וַיַּקְהֵל  קכז- קכט

וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן

שעה) פתח רבי אבא: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ. ארון זה הוא סוד להכניס בו תושב"כ. ארון מלכות, תושב"כ ז"א. והתורה נגנזה בו בשש לוחות מסבבים, כי הארון נעשה משש לוחות כנגד המרחב, ליבו של האדם, ד' לוחות מסבבים מד' צדדיו, ולוח אחד למעלה ולוח אחד למטה, הרי שישה וזה נקרא ארון. כשמסבבים אלו שישה לוחות, חג"ת נה"י דמלכות, להיות אחד. אז הוא גוף אחד, להכניס בו התורה, שהיא בו"ק, חג"ת נה"י, ז"א. גם התורה באה מלמעלה כך במרחב של חג"ת נה"י וניתנת במרחב המלכות.

שעו) ואלו הלוחות של הארון, הם חמישה. ד' לוחות שבצדדים ואחד למטה, חג"ת נ"ה. כי הלוח שלמעלה הוא הכפורת שעליו ואינו מהארון. ונכנסים בו חמישה ספרים, חמישה חומשי תורה, חג"ת נ"ה דז"א. ואלו חמישה לוחות הם שישה, עם מדרגה אחת, הנכנס בהם בסתר, הנקראת כל, ברית, יסוד. ולהיותו בסתר, אין כנגדו לוח בארון. כשזה נכנס תוך חמישה לוחות, אז עומדים הארון והתורה בט' מדרגות, ב' שמות הוי"ה אלקים, שיש בהם ט' אותיות. ואח"כ עומד לוח אחד, סוד עליון, הכפורת, שהוא הרקיע המסבב ומכסה על כל, הרקיע השמיני, בינה. ומשום זה, כשהכפורת מכסה עליהם, עומדים הכול בגניזה, כלומר שאינם נראים.

שעז) כאן יש להסתכל ולדעת עניין הארון. כי יש ארון, ויש ארון, מלכות דקדושה ומלכות דס"א, זה לעומת זה. כמ"ש: הכול נתן אֲרַוְונָה המלך למלך. האם ארוונה היה מלך? דוד שכבש את ירושלים, ומקום המקדש שלו היה, למה קנה אותו בכסף מארוונה? האם אע"פ שירושלים הייתה של דוד, עכ"ז המקום היה נחלת ארוונה, והיה צריך לקנות אותו? למה שילם דוד המלך על קניית הר הבית, הרי כבש את המקום

שעח) אלא ודאי ארוונה היה מלך, ומקום ההוא היה ברשותו, והיה שולט עליו. וכשהגיע הזמן לצאת מתחת ידיו, לא יצא אלא בהרבה דם והריגה בישראל, ע"י מלחמה. ואח"כ עמד מלאך המחבל על המקום, ושם, כשהיה הורג ועומד במקום ההוא, לא היה יכול להרוג ותש כוחו המלאך עזר לישראל לכבוש את ירושלים, אך לא הצליח לעזור להם לכבוש את מקום המקדש, בגין הזכויות שהיו לארוונה.

שעט) ומקום ההוא היה המקום שנעקד בו יצחק, ששם בנה אברהם את המזבח, ועקד את יצחק בנו. כיוון שראה הקב"ה את המקום ההוא, התמלא רחמים כמ"ש: ראה ה' ויינחם. ראה ה' עקידת יצחק במקום ההוא, ושב וריחם עליהם מיד ראה את נקודת מסירות הנפש של עם ישראל המוכנים לעלות על המוקד את הרצון לקבל שלהם ולעבוד את השם.

שפ) ויאמר למלאך המשחית, בעם רב עתה הֶרֶף ידךָ. רב פירושו די לך שיהיה המקום הזה תחת ידך, מכאן והלאה, החזיר המקום לבעליו. ועכ"ז, במוות ובכסף יצא מתחת ידו. הס"א לא עוזב ברצון את הר הבית, למרות שישראל מתפללים ומגלים את כוח עקדת יצחק שבהם, עם כל זה מקום זה נפדה במוות וכסף. כמובן שישנה לאדם בחירה להמיר את הייסורים בדרך תורה, ובזכות הזוהר הקדוש נגאלים ברחמים.

שפא) למה נקרא ארוונה? בעוד שהמקום היה תחת ידו, נקרא ארוְנה, שרומז על ארון דס"א, המלכות שלהם. והתווספו בו אותיות על המילה ארון, שנקרא ארוְנה, כי כך צריך להתווסף לרע עין, שבס"א תוספת אצלו לגירעון. חכם עדיף מנביא וכך הזוהר כבר כתב שישנה תקופה בה הס"א שולטת בהר הבית, והפתרון לכך הוא קודם לעשות תשובה ולגלות את כוח מסירות הנפש לעבודת השם, כפי שצרבה עקדת יצחק בתודעת העם.

שפב) בצד הקדושה גורעים לו אותיות ומתווסף קדושתו. כמ"ש: על שני עשר בָּקָר, גרע האות ם'. שלא כתוב: שנים, אלא שני, חסר ם'. ולס"א נותנים תוספת אותיות, כמ"ש: ויעש יריעת עיזים לאוהל על המשכן עשתֵי עשרה (11) יריעות, שהוא תוספת אותיות שהתווספה ע' על שתי עשרה. והיא גירעון, כי עשתי הוא פחות אחד משתי עשרה. ובצד הקדושה כתוב: שני עשר, חסר ם'. וכאן כתוב: עשתי עשרה, שהתווספה ע' עוד חוכמה, עוד תענוג ללא חסדים. והכול הוא חיסרון אצלו. וכך צריך להיות לרע עין, שהוא רוצה למלא עינו, ע' שלו, והוא נגרע, כמו שלומדים, כל המוסיף גורע. טוב לו לאדם שמבטו יהיה למטה ולא בגאווה למעלה. שיהיה שפל רוח ועניו, שיצמצם עצמו ברצון הגדול שנתן לו הקב"ה. כאשר גורע אות, חיסרון מהרצון מתקרב הוא לקדושה. כלומר למרות שנתן הקב"ה רצון גדול לאדם אמר: הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, עד שידחה את האור וכך ירבה את החסדים באהבת חינם, ע"י לימוד פנימיות התורה ובכוונה להגיע ללשמה. כאשר אדם שואף להביא עצמו לידי ביטוי בעולם, עליו לבנות בליבו את ארון הברית, דהיינו בלי שמירה על הברית אינו יכול להיות בכלל אדם.

חסידים קדושים נחשבים כמו ספר תורה, וכפי שאת התורה יש לשמור בארון קודש, כך לחכם יש להתייחס בכבוד.

שפג) צד הקדושה נקרא ארון הברית, הרומז על מלכות דקדושה. וארון הברית, מלכות, המחוברת בברית, יסוד, ראוי אל הגוף, ז"א, להכניס בו צורת אדם, הוי"ה במילוי אלֶפים, בגי' אדם (45). ועל עניין הזה חסידים הקדושים, כשנפטרו מעוה"ז, היו מכניסים אותם בארון, לרמוז הייחוד של ז"א בארון הברית. כי הס"א אינו מיתקן בגוף, והוא אינו בכלל גוף האדם, הרומז על ז"א. ומשום זה לא נבראו גופים לס"א, משום שאינם בכלל גוף אדם לס"א אין גוף ולא יכול להיות לה תחיית המתים. לעומת גוף הצדיק שמור "בתוך" ארון הברית ובוודאי יקום לתחיה.

וַיַּקְהֵל  קכד- קכו

הרקיע שעל המלכות

שסד) עד הרקיע דבינה כמ"ש: השמיים שמיים להוי"ה, לשם הקדוש הוי"ה, כי הקב"ה, בינה, נקרא בשמות. ושם פירושו השגה. כי כל מה שלא נשיג לא נקרא אותו בשם זהו חוק. אמנם אפשר להשיג שם רק הארה מעטה, זו תודעה עליונה מעבר להשגת הגוף שניתן להגיע אליה לפרקים. וכך יכול היה אדם הראשון לקרא בשם לכל חיה, מפני שהשיג את תכונותיה. מכאן והלאה, אחר הבינה, אין חכם שבתבונתו יוכל לדעת ולהשיג כלל, חוץ מהארה אחת מועטת, שאינו מספיק להתיישב בו. אשרי חלקו מי שנכנס ויצא וידע להסתכל בסודות ריבונו, ולהתדבק בו כלומר לעשות עליה ולראות סודות ריבונו ולהידבק בו.

שסה) בסודות אלו יכול האדם להתדבק באדונו, לדעת שלמות החכמה בסוד עליון כשעובד לאדונו, בתפילה, ברצון בכוונת הלב הוא מדבק רצונו כאש בגחלת, לייחד אלו רקיעים התחתונים שמצד הקדושה ממלכות, לעטר אותם בשם הוי"ה בסוד הסודות היא האמונה העליונה, אחד תחתון שברקיעים דמלכות, ומשם והלאה לייחד אלו רקיעים דז"א העליונים הפנימיים, שיהיו כולם אחד ברקיע ההוא העליון דבינה, העומד עליהם.

שסו) ובעוד שפיו ושפתיו נעות גם כשאינו משמיע קול, יכוון ליבו, ורצונו יעלה למעלה, לייחד הכול בסוד הסודות, ששם נתקעים כל הרצונות והמחשבות, הנמצא בא"ס. ולכוון בזה בכל תפילה בכל יום, לעטר כל ימיו בימים העליונים חג"ת נהי"מ בעבודתו כך צריך האדם ע"י התפילה לייחד בעליון את כל הגילויים שלו הנק' ימים.

שסז) בלילה ישים רצונו, שנפטר מעוה"ז, ונשמתו יוצאת ממנו, ויחזיר אותה לאדון כל. משום שבכל לילה עומדת המלכות לכלול בתוכה נשמות הצדיקים. שנשמות הצדיקים עולים למלכות במ"ן בכל לילה.

שסח) סוד הסודות לדעת לאלו חכמי לב. רקיע התחתון שבנקודה עומד, שהיא המלכות, כלול מלמעלה ומלמטה, והיסוד שלו למטה, כמו נר המעלה אור שחור, להתאחד באור לבן שעל אור השחור, מלמעלה, ויסוד שלו למטה בפתילה בשמן. אף נקודת המלכות, יסוד שלה למטה. ביום היא נכללת מלמעלה, מז"א, בלילה נכללת מלמטה, מאלו נשמות הצדיקים והגוף נשאר להתחבר עם הס"א.

שסט) וכל דברי העולם חוזרים כולם אל העיקר והשורש, שמשם יצאו. וכמה לילות עתידים כל אחד ואחד לקחת מה שראוי לו. כי בלילה הולך כל דבר לשורש שלו. כי הנפש הולכת ומשוטטת וחוזרת לשורש שראוי לה למעלה, והגוף נשאר שקט כאבן וחוזר למקום הראוי לו שישרה עליו, כלומר, הס"א שישרה עליו לאחר מותו. ומשום זה הגוף חוזר לצד שלו, והנפש חוזרת לצד שלה היות והסתלקה הפנימיות מהגוף בעת השינה, הוא מקבל טומאה ועל כן צריך להסיר הטומאה ממנו ע"י נטילה כשמתעוררים מהשינה.

כמו בשינה בה עולה הנשמה ללא מודעות, כך בתפילה עם כוונה עולה הנשמה במודעות. כשיש לאדם גילוי, צריך הוא ע"י תפילה להתחבר לסודות. ובלילה כשיש הסתר, כשהגוף לא מסכים צריך להפריד הנשמה מהגוף ולהולידה מחדש.

שע) הגוף שחזר לצידו, שורה עליו הס"א. ומשום זה נטמאו ידיו, וצריך לרחוץ אותן, כי בלילה חוזר כל דבר למקומו, לשורשו. ונשמות הצדיקים עולות וחוזרות למקומן, לשורשן, למלכות דאצילות שמשם נולדו. ומתעטרת בהן המלכות, ונכללת מכל הצדדים, מלמעלה ומלמטה. אז עולה כבוד הקב"ה ומתעטר מכל.

שעא) בלילה שולטים ממונים, שהתמנו על אלו נשמות הצדיקים, להעלות אותן למעלה, ולהקריב אותן קורבן ניחוח אל אדונם. ממונה עליון שהתמנה על אלו המחנות, שמו סוריא. כיוון שהנשמה עולה בכל אלו הרקיעים, אז מקרבים אותה אליו, ומריח בה, כמ"ש: והריחוֹ ביראת ה', כמו שעתיד לעשות בעולם המלך המשיח. ועל ידו עוברות כל הנשמות, שהן בפיקדון על ידו, להתקרב למלכות.

שעב) וכל הנשמות כשהתקרבו למלכות, ונראות שם. אז כל הנשמות נכללות בנקודת המלכות, ולוקחת אותן בפעם אחת, כמי שבולע דבר הנבלע. והיא מתעברת עימהן כאישה המתעברת. עניין זה ליושבֵי על מִדין, כשהנקודה הזו מתעברת כאישה המתעברת, היא נהנית מהנאה שנכללה בה נשמה מעוה"ז. באלו המעשים ובתורה שעסקה בה ביום. ולוקחת רצון של עוה"ז ונהנית בו בשמחה ונכללת מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה.

שעג) אח"כ המלכות מוציאה אותם לחוץ בקימה בבוקר, ומולידה אותן כבתחילה. כי הנשמות הן תולדות המלכות, והנשמה היא עתה חדשה כבתחילת לידתה. וכמ"ש: חדשים לבקרים. שסובב על הנשמות, שהן חדשות בכל בוקר, משום שכתוב: רבה אמונתֶךָ. שהמלכות, הנקראת אמונה, היא רבה, שיכלה לכלול הנשמות ולהכניס אותן לתוכה, ולהוציא אותן כשהן חדשות. וע"כ מקבלת אחרות מלמעלה ביום

שעד) בתוך כך האיר היום, אמר רבי אבא נקום ונלך ונודה לבורא עולם. קמו והלכו והתפללו, אח"כ חזרו החברים אליו ואמרו מי שהתחיל יסיים השבח אשרי חלקנו בדרך הזה שזכינו לעטר לקב"ה בסודות החכמה.

וַיַּקְהֵל  קכד- קכו

הרקיע שעל המלכות

כי כל מה שלא נשיג לא נקרא אותו בשם

הקב"ה, בינה, נקרא בשמות ושם פירושו השגה.  אמנם אפשר להשיג שם רק הארה מעטה, זו תודעה עליונה מעבר להשגת הגוף שניתן להגיע אליה לפרקים. ואין חכם שבתבונתו יוכל לדעת ולהשיג כלל, חוץ מהארה אחת מועטת, שאינו מספיק להתיישב בו. אשרי חלקו מי שנכנס ויצא וידע להסתכל בסודות ריבונו, ולהתדבק בו כלומר לעשות עליית נשמה ולראות סודות ריבונו ולהידבק בו.

בסודות אלו יכול האדם להתדבק באדונו, לדעת שלמות החכמה בסוד עליון כשעובד לאדונו, בתפילה, ברצון בכוונת הלב הוא מדבק רצונו.

בלילה ישים רצונו, שנפטר מעוה"ז, ונשמתו יוצאת ממנו, ויחזיר אותה לאדון כל. משום שבכל לילה עומדת המלכות לכלול בתוכה נשמות הצדיקים. כי בלילה הולך כל דבר לשורש שלו. כי הנפש הולכת ומשוטטת וחוזרת לשורש שראוי לה למעלה, והגוף נשאר שקט כאבן וחוזר למקום הראוי לו שישרה עליו, כלומר, הס"א שישרה עליו לאחר מותו. ומשום זה הגוף חוזר לצד שלו, והנפש חוזרת לצד שלה היות והסתלקה הפנימיות מהגוף בעת השינה, הוא מקבל טומאה ועל כן צריך להסיר הטומאה ממנו ע"י נטילה כשמתעוררים מהשינה.

כמו בשינה בה עולה הנשמה ללא מודעות, כך בתפילה עם כוונה עולה הנשמה במודעות.

וַיַּקְהֵל  קכא- קכג

הרקיע שעל המלכות

השלמות היא בחיבור זעיר אנפין ומלכות.

שם הקדוש, הוי"ה, שנכלל למטה ברקיע של המלכות, נכלל למעלה בז"א וכשהשם נכלל למטה במלכות, עולות אלו האותיות הוי"ה לקבל אות אחת מהעליון, זעיר אנפין והאות הזו היא אות ו', שיורדת למלכות, ומתחברות האותיות הוי"ה – ומתקבל שם בן חמש אותיות והוי"ה, שאז החיבור הוא של הקב"ה ובית דינו. כולן בעטרה אחת ונעשה שם שלם.

השם הוי"ה למטה שלם ואינו שלם, אלא רק מבחינתו עצמו, ואינו שלם להיותו כלול במלכות. שם שלם הוא בחמש אותיות והוי"ה, שהו' מז"א מחוברת בהוי"ה, זכר ונוקבא, כי הו' רומזת על זכר, הוי"ה רומזת על נוקבא. שם שלם לגמרי, הוא בתשע אותיות, שהן הוי"ה אלקים, שם שלם לגמרי העולה יחד גימטרייה יבק.

כיוון שמתחברים האותיות והוי"ה, מאיר רקיע בל"ב אורות, ל"ב נתיבות החכמה, אז הכול בשמחה ובאהבה. ולמרות שאהרה זו מצד הדין, יכולה היא להאיר מצד הרחמים בזכות האחדות.

וַיַּקְהֵל  קכא- קכג

הרקיע שעל המלכות

שנד) אחר שהזוהר ביאר הפעולות שנעשו ברקיע בג' צדדים מזרח דרום צפון, שהם ג' קווים, מבאר עתה הפעולות הנעשות ברקיע בשליטת צד המערב, המלכות, המקבלת מכל ג' הצדדים ביחד. ואומר, הרקיע הזה מסבב כמקודם ומתגלגל מצד לצד בכל ד' צדדים, עד המערב, מלכות. אז עולה קול נעימות של מחנות מלאכים רבים מצד זה ולכל ד' הצדדים, מזרח דרום צפון ומערב. בשעה ההיא הרקיע מאיר באור אחר, גדול יותר ממה שהיה מאיר בג' צדדים, כי בו מתגלה אור החכמה, שאין מקום גילוי שלה אלא במלכות. ועומד בהארה בצבע אחר הכלול מכל הצבעים. כי המלכות כלולה מכל ג' צבעים שבג' קווים.

שנה) ואלו האותיות הוי"ה עולות למעלה ברקיע, עולות לז"א, ומקבלות מז"א אות אחת עליונה, המתחברת בשם זה של אלו האותיות הוי"ה. כי אע"פ שאלו האותיות הן של שם הקדוש, הוי"ה, עכ"ז זהו שם שנכלל למטה ברקיע של המלכות, משום שהשם הזה נכלל למעלה בז"א ונכלל למטה במלכות. וכשהשם נכלל למטה במלכות, עולות אלו האותיות הוי"ה לקבל אות אחת מז"א, כי מהאות הזו ניזונות אלו האותיות הוי"ה שלמטה במלכות. והאות הזו היא אות ו', שיורדת למלכות, ומתחברות האותיות הוי"ה באות הזו, והוי"ה, שהו' המחובר עם הוי"ה שבמלכות, מורה על ז"א, בעניין, הוא ובית דינו. ואז כולן בעטרה אחת ונעשה שם שלם שהשלמות היא בחיבור ז"א ומלכות.

שנו) השם הוי"ה למטה שלם ואינו שלם, כי הוא שלם מבחינתו עצמו, ואינו שלם להיותו כלול במלכות. שם שלם הוא בחמש אותיות והוי"ה, שהו' מז"א מחוברת בהוי"ה, מורה על ז"א ובית דינו, המלכות, זכר ונוקבא ברמז. כי הו' רומזת על זכר, הוי"ה רומזת על נוקבא. שם שלם לגמרי, הוא בתשע אותיות, שהן הוי"ה אלקים, שהוי"ה רומזת על זכר ואלקים על נוקבא. זהו שם שלם לגמרי. שם האחר, והוי"ה, הוא רק ברמז, שהו' רומזת על זכר, והוא בחמש אותיות. אבל שם של תשע אותיות הוי"ה אלקים, שלם לגמרי יחד גימטרייה יבק.

שנז) כיוון שמתחברים האותיות והוי"ה, מאיר רקיע בל"ב אורות, ל"ב נתיבות החכמה, אז הכול בשמחה, הכול עומדים בסוד אחד, למעלה ולמטה, כל אלו המרכבות וכל אלו המחנות כולם עומדים בשלמות, וכל המדרגות מתוקנות על מקומן, כל אחת ואחת כראוי.

שנח) ברקיע של המלכות עומד בצד צפון, מקום הארת החכמה שבמלכות, שלהבת אחת המאירה שאינו שוקט לעולם. שהוא גזר הדין, שמשם מתגלה החכמה, שהדין הזה מכונה שלהבת. והוא רשום באותיות אחרות לימין, והם עשר שמות ועולים לשבעים שמות, שהם יוצאים מע"ב (72) שמות של השם ע"ב. וכולם רשומים ברקיע הזה, ומאירים כולם יחד. למרות שאהרה זו מצד הדין, יכולה היא להאיר מצד הרחמים בזכות האחדות.

שנט) מהרקיע הזה נוסעים כל הרקיעים שלמטה שלצד הקדושה, עד שמגיעים לאלו רקיעים אחרים של הצד האחר, והם נקראים יריעות עיזים, כמ"ש: ויעש יריעות עיזים לאוהל על המשכן היריעות הן דין שבא נגד הדינים.

שס) יריעות המשכן הן יריעות הנקראות רקיעי החיות של משכן הקדוש. יריעות עיזים הן רקיעים אחרים של צד האחר. אלו רקיעים דמשכן הם עניין המרכבות של רוחות הקדושים, ואלו רקיעים שמבחוץ, יריעות עיזים, הם מאירים בדברי העולם, שהם תשובה ועבודת הגוף של בני העולם. ואלו מכסים על הרקיעים שבפנים, יריעות המשכן, כקליפה המכסה על המוח. רקיעים שבפנים הם קרום קלוש העומד על המוח, והם נקראים שמיים להוי"ה, לשם אחד הוי"ה, זה שלמטה במלכות.

שסא) רקיעים אחרים יש למעלה, רקיעים פנימיים, רקיעים דז"א, רקיעי החיות, שהם השם הקדוש הוי"ה, בעניין חיות הגדולות העליונות, חג"ת ומלכות שמחזה ולמעלה דז"א. ואלו הם אותיות העליונות בסודות התורה, הכלל של כ"ב אותיות חקוקות ורשומות, היוצאות מהרקיע השמיני, בינה, רקיע שעל חיות עליונות חו"ג תו"מ דז"א, רקיע שאין לו מראה, זה נסתר וגנוז אין בו צבע שנק' גם חסדים מכוסים.

שסב) כל הצבעים יוצאים מהרקיע השמיני, בינה, ובו עצמו אין צבע, אינו נראה ואינו מתגלה. זה הוא שהוציא כל המאורות, כי כל המוחין
מג' קווים דבינה יוצאים, ובו עצמו אינו נראה לא אור ולא חושך. ולא שום צבע כלל. חוץ מנשמות הצדיקים, הרואות מהרקיע התחתון, רקיע של המלכות, כמאחורי הכותל, את האור שמוציא ומאיר רקיע העליון הזה, בינה, ואור של הבינה, שאינו נפסק, אין מי שיידע אותו, אין מי שיעמוד בו.

שסג) מתחת רקיע דבינה, כל הרקיעים השתכללו בשם זה שנקראים שמיים. ואלו נקראים השמיים, אלו שהשם העליון נקרא בהם, הוי"ה שבז"א. אלו שהשם הקדוש, מלכות, מתעטר בהם, כי הרקיעים דמלכות מקבלים מרקיעים דז"א. וע"כ כתוב: השמיים שמיים להוי"ה, לגניזה זו שברקיע העליון, בינה, העומד עליהם.