שיעור שמע:

שיעור שמע:

שיעור שמע:

010- הדף היומי בזוהר הסולם – וישב – כח-ל (למתקדמים)

🔯 לגילוי הזהר בתודעת 🔯
תיקון העולם

הזהר הקדוש הדף היומי
פרשת וישב עמודים כ'ח-ל'
🪜 פירוש הסולם 🪜
מתוך שיעור הזהר היומי מכבוד הרב אדם סיני שליט"א

"ויחלום יוסף חלום "

◽ כל הנביאים יונקים מבחינה אחת שנקראת נצח והוד. נצח והוד הוא מקום שהוא למעלה ממלכות והיסוד, הוא מקום שנחשב לרוחניות לאדם.

▫️ החלום בא ממדרגת גבריאל, שהוא אחד מהכוחות, ברגע שיש כוח שבו אנחנו מקבלים את החלום, אין לך חלום שלא יתערב עם דברי שקר, מדוע? כי הוא בא ממלאך, הוא בא מכוח יחיד- משני, ולא מהכוח הכללי האחדותי של הבורא ית', וברגע שזה לא בא ישירות מהבורא אלא מכוח יחידני, והוא לא כלי זך, אז הוא מייצג כוח שיש בו נקודת נפרדות.

▫️ החלום הולך אחר הפירוש. הפתרון של הפה גורם לחלום להיות כזה או אחר מה זאת אומרת ?
החלום של האדם שכלל את הכל הוא אותו חלום או נבואה או בחינה רוחנית של הרצון ביתר דבקות שבחרה מלכות דאין סוף, הכל טמון בתוך המערכה הזאת, כל שאר החלומות שהם פרטים, הם צריכים להביא אותנו לחלום או נבואה או לחלק הרוחני הגדול הזה.

▫️האדם צריך לראות איך הוא מביא את החלום לאותו כלל שטמון בו כאדם.
הדיבור גורם לחלום להיות כך או אחר.

▫️ שאדם עולה למיטתו כדאי לו ללכת לישון באופן מסוים, דהיינו האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים שהולך לישון, למה? מכוון שאם האדם לא יקבל על עצמו עול מלכות שמים כל החלום שלו יפורש עפ"י הגוף עפ"י דברים לא טובים, ואם הוא לא מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמים אז כל התפיסה הרוחנית ההרמונית מתקלקלת.

◽ שאדם הולך לישון ורואה חלום אז הקב"ה מודיע לו לאדם בחלום או אמת או שקר או שניהם יחד.

▫️ למה האדם צריך לישון? כאשר האדם ער דהיינו, יש לו תודעה גשמית, וכל התודעה הזאת עובדת על דבר מת, כי כל התודעה הגשמית היא דבר מת בלי הכוח הרוחני, כוח הנשמה צריך להניע לנו את העולם הזה, זה כמו סוללה שצריכה כל הזמן להטען והיא לא יכולה להטען שהיא טמונה בתוך התודעה הגשמית לכן חייב לעזוב את התודעה הגשמית שאותה בחינה רוחנית תטען, לכן היא עולה למעלה להטען.

▫️אם אדם לא היה יושן היה טמון כל הזמן בתודעה הגשמית, לכאורה הוא טמון בתודעה של מוות.

▫️האדם צריך לוותר על הבחינה של התודעה הגשמית כדי להטען בתודעה הרוחנית ואגב כך שהנשמה עולה היא רואה גם סודות, ומה שעתיד להתגלות בעולם, כל דבר שמתקיים בעולם מתחיל במשהו רוחני, לכן שנשמה יורדת למטה מגלים לה כל מני דברים.

▫️ יש מדרגות על מדרגות. יש מדרגת נבואה ויש מדרגת חכם, חכם גדול מנביא, יש מדרגת מראה, יש מדרגת חלום, ויש ציוצי ציפורים וכל אחד רואה לפי המדרגה שלו.

▫️אין אדם אומר את חלומו למי ששונא אותו אלא רק למי שאוהב אותו, ומי אוהב את האדם? האני האמיתי. מי שונא את האדם? האני הכוזב. אסור לך לספר את חלומך לאני הכוזב אלא רק לאני האמיתי שלך.

▫️ יוסף חלם חלום בא לספר לאחיו, הם לא אהבו אותו, למה זה גרם? שאותה בחינה שהוא אומר להם שלכאורה הוא צריך לשלוט עליהם הוא צריך להיות המלך, אמרו לו תמלוך עלינו אם תמשול, תמשול בנו. התשובה לזה היא שע"י השאלה מעקרים את החלום ואז הוא מלך עליהם אבל רק אחרי 22 שנה, זאת אומרת החלום חייב להתקיים אבל הוא התעכב.

▫️ ויותר מזה שהוא התעכב, הוא בא בייסורים, למה? כי סיפר את החלום לאחיו שלא אוהבים אותו, וכתוב "ויסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו" משום שלא אהבו אותו קודם.

◽ אומר רבי שמעון בר יוחאי הדברים חייבים להתקיים, אין לך דבר בעולם שלא תלוי בידי חלום או כרוז עוד מטרם שבא לעולם וכל דבר מטרם שבא לעולם, מכרזים עליו ברקיע, ומשום זה מתפשט בעולם.

▫️ כאשר אדם מפרש את החלום בעולם ומתאמץ לפרש עפ"י השכינה הקדושה אז הוא בא לדרך אמת.

▫️ ראוי לאדם להיזהר לא לפרש את החלום לדבר רע.

ואם יפרש אותו לדבר טוב, ומהו דבר טוב, להתחבר עם השכינה להגיע לאהבת ישראל להגיע לאהבת ה' גם אם קורא דבר רע וגם אם קורה דבר טוב, זו הדרך לפרש את החלום.

▫️ההבדל בין הזיה לחלום. ההזיה היא כמו חלום מדומיין שהוא לא חייב להתקיים אלא נתנו לאדם בחירה, כוח דמיון שיכול לדמיין דברים לא אמיתיים. חלום הוא מדרגה אחרת שיש בה מדרגת אמת, בהזיה אין תמיד אמת ואדם יכול להזות כל מני דברים ולא כדי דרך הזיה לקבל חיות.

▫️ אלא אם כן רוצה ע"י דמיון מסודר כמו בתפילה או איזה שהיא הדרכה בדמיון אמיתי להביא את עצמו לכך שיתרכז ויהיה מרגיש את החלק הרוחני הטוב ואמיתי שלו לאהבת ישראל ואהבת ה'.

כמו שהיה לנו את הנבואה הכללית של משה רבינו של הקשר של אהבת ה' תתקיים בע"ה במהרה בימינו אמן ואמן

א@נייס באהבה ❤

 שיעור שמע:

 שיעור שמע:

שיעור שמע:

זוהר פרשת וישב ע"מ::כ"ב-כ"ד המשך מאמר::"הנה ישכיל עבדי"

הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים, שיעור השקפה, אנחנו לומדים בפרשת וישב עמודים:כ"ב, כ"ג, כ"ד, אנחנו בהמשך המאמר: "הנה ישכיל עבדי".

כאשר האדם, כך למדנו בשיעור הקודם, כאשר האדם רוצה להגיע להשיג את השכינה הקדושה, אז אומר אברהם אבינו לעבדו שילך ויחפש אישה דהיינו גוף לבני-לנשמה שנקראת יצחק. ולא יקח מבנות הכנעני שזה רצונות שהם גופות של עמים עובדי עבודה זרה, אלא יקח כזה רצון שיכול לבטא את הנשמה שהוא רצון מטעם התכלית של האדם. וצריך לחפש מהו אותו רצון תכליתי שאותו צריך לקיים. הולך אליעזר לארץ הקדושה ארץ מולדתו שהם ישראל, זה נקרא מולדתו. מהארץ הקדושה, דהיינו מצד ישראל מהארץ הקדושה. אומר: אלה ישראל מהארץ הקדושה, הם אלה שיקומו לתחיה ראשונים הם צריכים גם להוביל את העולם, הם קמים לתחיה כי הם לוקחים את הרצון הגדול לתקן אותו והם קמים ראשונים. לעת ערב, באלף השישי למדנו, מתגלים המדרגות של העבד, מתגלים באלף השישי אותם דינים שצריך לתקן. העבד בא ורוצה לתקן אותם. בערב הוא לצאת השואבות, הם אלה שיוצאים הראשונים, אלה השואבות שבזמן שקמים לתחיית המתים אז הם קמות ראשונות לתחיית המתים כי השואבות הם אלו שדבקים ומקבלים את השפע מקו אמצעי, הם נקראים שואבות והם אלה שיחיו מתחילה לכל השאר שנמשכים מ- ב' הקוים האחרים והם נמשכים מקו אמצעי. קו אמצעי זה בחינת תורה, שואבות המים הם אלה ששואבות ויכולות להשפיע את מי התורה, הם קמים ראשונים לתחיה. כך הצדיקים הם ראשונים שמעוררים את עצמם להסתכל בסודות התורה ולהשפיע את סודות התורה לעולם כדי שגם העולם יקום לתחיה. אין מדובר על תחיה גופנית אלא מדובר על תחיה של הרצון הרוחני של האדם שצריך להתעורר ולכן גם אצל האדם עצמו, מהו הראשון שקם אצלו לתחיה? מהי הנקודה הפנימית הראשונה שקמה אצלו לתחיה? הוא רצון פנימי של אותן שואבות מים, לכן מציעים לאדם- יש לך מקום דינים? שמה תחפש. אתה שולח את הילד שלך לחפש איפה הרצון שהוא יקים אותך לתחיה? תחפש במקום הדינים, תסתכל, יש שם במקום הדינים משהו בך שיכול להיות משואבות המים? זה למדנו בשיעור הקודם איך בודק אותה, את אותו רצון תכליתי ואומר שהתכלית שתהיה לה : העיקר שיהיה זווג שלם בין זכר לנקבה כך שיש שאיפה גדולה או השתוקקות גדולה של הזכר לנקבה והשתוקקות גדולה של הנקבה אל הזכר. והזווג השלם הזה הוא יכול להוליד את התקווה הגדולה והגאולה השלמה. אבל אם יהיה צורה אחרת, שתהיה שממה מצד לב האדם לבורא יתברך, כמו שכתוב:" כאשר שממו עליך" ואם השממה הזאת תהיה בלב האדם וירגיש שלא נמצא בקשר עם הבורא יתברך אז זה מתבטא בכך ש "נשחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם" דהיינו שאדם במקום לראות את רעהו כמשהו שמחובר איתו, הוא רואה את רעהו באופן בזוי ולא יכול לקיים את ואהבת לרעך כמוך, במצב הזה אלם של אותם אומות העולם והמלאכים הם צועקים לאותו אדם, לאותו צדיק: אלים צעקו חוצה, מלאכי שלום, אותם המלאכים , אותם כוחות שצריכים לעשות שלום בעולם, בוכים. מדוע? מכיוון שנמצאים בגלות. המושג של הגלות הזאת מתבטא בשתי צורות. צורה ראשונה שאומר שכאשר השכינה הקדושה לא נמצאת במקומה אז האור מסתלק גם מזעיר אנפין, גם מהזכר ולא ניתן לנקבה. פירוש שני- שאין את היחד. ומכיון שאין את היחד ממילא הברכות לא שורות ויש גלות. לומד את זה מהפסוק הוא שלמדנו גם בבראשית:" זכר ונקבה בראם ויברך אותם" דהיינו יברך אותם רק בצד של היחד, כשיש את היחד הזה. בשתי המקרים הנקבה צריכה להיות מתוקנת, ובנקבה יש את הסוג של הבעיה כי הזכר, דהיינו צד הנשמה היא שלמה, בחיבור שלה עם הגוף יכולה להיות בעיה, דווקא מצד הרצון לקבל מצד הבריאה יכול להיות בעיה. איפה הבעיה הגדולה? הבעיה הגדולה שהלב לא רוצה, לא מעוניין לקבל את האור ורוצה לחיות עם הצד של השלילה, עם הגאווה העצמית, כמו נמרוד הרשע, כמו עשיו שיורש את בגדי נמרוד בשונה מהצד של יעקב, והצד של יוסף. את אותה הבחנה של התיקון הנרצה כדי שלא תהיה גלות אנחנו רואים ביוסף שהיה בן יעקב ודווקא "אלה תולדות יעקב יוסף" הוא בא להראות שיוסף צריך להמשיך דרכו של יעקב אבל הוא לא היה… והוא נער את בני בלהה. מה ההבדל בשבטים בין בני לאה ורחל לבין בני בלהה וזלפה? לאה ורחל הם צד הפנים בני בלהה וזלפה הם בני השפחות שזה צד האחוריים. אנחנו למדנו בשבירת הכלים או בשבירת רצון האדם שתי צורות: כלים דפנים וכלים דאחוריים. כלים דפנים זה התכונות היפות והטובות של האדם, הם צריכים להיות מתוקנים ראשונים. מהם התכונות שנראות כלא טובות? כל סערות הנפש, כל הצד של לכאורה התכונות השליליות אבל גם הם צריכים להיות מתוקנות, שהם יתוקנו אז יהיה תיקון הרבה יותר גדול. יוסף הוא בא לתקן את הבחינות האלה של צד האחוריים, זה התפקיד שלו בשונה מיעקב שבא לתקן את צד הפנים. כי יעקב מתקן את הצד של מדרגת נשמה אבל כשרוצים להגיע למדרגת ישראל, דהיינו לשלמות, צריך לתקן גם את האחוריים, זה היה התפקיד של יוסף אבל הוא מוציא דיבתם רעה, במקום לבוא ולחבר את הפרטים הוא מוציא דיבתם רעה על הפרטים. מדוע? הרי הוא צדיק, אבל צדיק לעשות את תפקידו. צריך לראות את הפרטים כחלק מכלל. אז כל אחד מאיתנו כאשר רואה את הפרטים, אבל הפרטים הוא רואה אותם כאילו הם אוכלים אבר מן החי והרי זה אסור. מוציא דיבתם אל אביהם, אל אביו, אל אבינו שבשמים אבל גם רואה פרטים ואומר זה לא טוב, בא אומר לקב"ה: זה וזה וזה לא טוב הרי זה אסור שיקרה ככה, אז התפקיד שלך לחבר אותם לטוב, תסתכל על צד הטוב שבהם ותחבר אותם לטוב תראה אותם כחומר גלם לטוב, זה התפקיד שלך כצדיק. פרוש שני שהוציא דיבתם זה שראה ששמים עיניהם בבנות הארץ. מי זה בנות הארץ? אותם רצונות של הארציות, אם היינו ממשילים את זה למה שקורה פה אלה רצונות גשמיים שבהם רוצה לקבל את האור, בהם יש לו שאיפה לאושר השלם. כאשר מסתכל בצורה כזאת על אחיו, על הפרטים שאותם הוא צריך לחבר אז זה לא מסתדר עם החלום שלו, עם התפקיד שלו שרואה רק בחלומו. בחלומו הוא רואה גם את האלומות מצד הגוף שנקראים גוף אילם וגם את הכוכבים שזה נקרא בחינת הג"ר, הוא רואה את כולם משתחוים לו אבל הוא לא עושה את תפקידו זה רק החלום. רואה אותם כפרטים נפרדים ולכן צריך לעבור איזשהו תיקון שהוא נקרא עונש שהעונש הוא תיקון אומר הבעל שם טוב, הוא צריך להביא אותם לידי קיום של יחד. זה קורה דרך מצרים דרך אשת פוטיפר, דרך הבית כלא שישב בו וצריך לצאת מבית הכלא ולבוא להיות משנה למלך שאז מצרף את כולם וכולם משתחוים לו ואחר כך רק עצמותיו עולות כי הוא תיקן, יוסף, את בחינת האחורים אבל רק מבחינה חיצונית ובא משה רבנו שהוא פנימיות יעקב ומתקן אותם מבחינה פנימית ומוריד להם תורה עליונה מלמעלה שיכולה לבוא לידי ביטוי במדבר ואחר כך יהושוע מכניס אותם לארץ עד שיבוא משיח צדקנו ויחבר את כולם בבית המקדש השלישי שהוא קו אמצעי שהוא נקודת הזווג שנותנת את האור השלם. אז יש סדר. הסדר הזה מתבטא לכאורה בסיפורי התורה אבל אנחנו צריכים לעבור כל אחד באופן אישי את הנקודה הזאתי. והנקודה העיקרית שאנחנו לומדים היום שאל תחפש, אל תחפש את הפרטים ככאלה שבאים להפריד חפש אותם ככאלה שבאים ויכולים לחבר ואם  כך תסתכל עליהם ולא תוציא דיבתם רעה זה יצטרך לא לבוא בצורה רעה, זה יכול לבוא בצורה טובה. כי אם יש אפילו קבוצה כמו עם ישראל כלפי אומות העולם או מחזיקי פנימיות התורה כלפי חיצוניות התורה שאפילו שהם מתנגדים לפנימיות התורה, צריך לראות את זה כפרטים, לא רק להוציא דיבתם אלא לראות איך אפשר שכל אלה פרטים שבאים לצורך הכלל, שהם חומר גלם שבו צריך להשתמש כדי להביא לכלל אחד ואז לא נצטרך לאמר שהצדיק אבד אלא דווקא צדיק וצדק מתחברים ובזווג השלם הזה תהיינה בע"ה כל הברכות ויבנה בית המקדש במהרה בימינו. עד כאן היום, תודה רבה .

שיעור שמע:

זוהר פרשת וישב- ע"מ: י"ט-כ"א 

המשך המאמר-הנה ישכיל עבדי

הזוהר הקדוש הדף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום בע"ה עמודים: י"ט- כ"א.

אנחנו היום רוצים לחפש מהו הלב הנכון לאדם, היכן למצוא אותו גם אם עדיין לא ניישם אותו בצורה מלאה. הלב הנכון של האדם הוא אותו לב שיכול להביאו לתכליתו הרצויה, התכלית הרצויה של האדם היא גמר תיקון לצורך כך צריך גם שהוא יוכל לעמוד לתחיית המתים, אבל צריך לבדוק אותו. כי אם אני יקח רצון ואני יעבוד עליו אבל הוא דבר זמני, למשל- אני מאוד מאוד רוצה לקנות דירה וזה הרצון הכי גדול שלי כשקניתי דירה אני ישאב למקום של ריקנות גדולה אבל אם אני יחפש את התכלית הרצויה ואני יוכל לדעת מה היא אז אני לא יצטרך לעצור בדרך ולהיות כמו מטפס הרים שמגיע לפסגה הלבנה וליבו ריק מטיפוס, ריק מהרים. אלא אנחנו רוצים למצוא מהו אותו רצון שאליו צריך לשאוף שכל הרצונות האחרים יהיו רצונות שטמונים בו ואז יהיה לי לב אחדותי, יהיה לי לב כזה שכל הרצונות האחרים הם סעיפים של אותו רצון הזה, נגזרות של אותו רצון ואז תוכל להיות בשלמות אני יוכל להבין מה נכון ומה לא נכון בחיים, נוכל שכל רצון אני יבדוק אותו הוא מתאים? הוא מוביל אותי לתכלית הרצויה או לא מוביל אותי? ואם הוא לא מוביל אותי אני אדע שהוא לא נכון לכן יש ערך גדול לחפש מהו אותו רצון אמיתי.

אנחנו רואים שאברהם אבינו משביע את אליעזר שכשהולך לחפש אישה לבנו, את אותו לב לבנו שנקרא יצחק, שיצחק זה האושר הגדול מלשון צחוק זה קו שמאל שצריך למשוך את אור החכמה, אז הוא משביע אותו ביסוד. מה זה היסוד? אומר לנו הזוהר הקדוש שהיסוד הוא היום השישי או כגון האלף השישי. מה יקרה באלף השישי שעכשיו אנחנו נמצאים בו ,מצד הספירה, 5775 ?הוא אומר שאז תהיה תחית המתים, למה? כי צריך להתגלות אותו רצון גדול באלף השישי, כי באלף השביעי הוא צריך להיות כבר בזיווג. אחרי תחיית המתים צריך לבוא האור הגדול אבל צריך להכין  את הרצון לזה ואותו רצון תכליתי הוא צריך להיות מוכן לזה, אז זה מאוד מעניין מהו הרצון הזה. אברהם אבינו בא ומלמד אותנו או התורה הקדושה מלמדת אותנו דרך סיפור שהיה בין אברהם לאליעזר איך למצוא את אותה אישה. מה הוא אומר לו? משביע אותו ביסוד, דהיינו משביע אותו שילך לחפש את הרצון של תחיית המתים, זה שלב ראשון. מה אומר לו? אומר לו:" לעת ערב, באלף השישי…ולעבודתו עד הערב" הוא שואל מה זה לעת ערב? לעת ערב לצאת השואבות, לזה הוא חיכה אליעזר. מה הוא חיפש? אומר עת ערב זה האלף השישי, איזה ערב מדובר? ערב שבת, ערב שבת זה יום שישי שבו מתחילות לצאת השואבות. מדרגת היסוד היא בחינת ה"כל" וצריך להראות מי הם השואבות האלה שאותם אני מחפש. אומר: השואבות זה אלו שדבקים ומקבלים את השפע מקו אמצעי, השואבות האלה זה אלה שהם יחיו מתחילה, הם הראשונות, הם שואבות את מימי התורה. "בנות העיר יוצאות" מה זה בנות העיר יוצאות? אומר שהם אותם רצונות שהם יקומו ראשונים לתחיה והוא רוצה לדעת מה זה הרצון העצום הזה – אלה שהשתדלו לדעת את ריבונם. ואותו עבד עומד לשאול ולראות מי היא אותה… אותו רצון גדול? והוא שואל אותה, היא עונה לו, רבקה עונה לו: אתה, קודם אני ישקה לך, וגם לגמליך אשקה" אומר: יש פה סוד עצום, עצום וגדול. מה הסוד הגדול? הסוד הגדול שכשבאים לזווג צריכה להיות השתוקקות הזכר לנקבה וצריכה להיות השתוקקות הנקבה לזכר ורק כשיש השתוקקות של שניהם אז יש זווג שלם. בא הזוהר ומגלה לנו מה תפקיד של כל אחד מההשתוקקויות האלה של הזכר לנקבה והנקבה לזכר. מה עושה ההשתוקקות של הזכר לנקבה, היא צריכה להיות מוקדמת ההשתוקקות של הזכר לנקבה. מה ההשתוקקות הזאת? ההשתוקקות הזאת גורמת להמשכת חכמה, מה זה עושה? זה חכמה שאסור לך להשתמש בה, היא גורמת לך ליצר נשמה, דהיינו נשמה זה אומר: רעיונות מופשטים שלמים בדבקותם לבורא וזה צריך ליצר חשק עצום וכשאתה רוצה לבוא להשתמש בזה אתה צריך לעצור ולבדוק אם פייסת את צד הנקבה וגם בה יש את ההשתוקקות. לך יש כבר השתוקקות, לצד השני יש השתוקקות או לא? אם יש לצד השני השתוקקות אתה קודם כל צריך להראות לה את חשיבותה הגדולה, איך? איך? איך יפייס אותה? עצם מעצמי, בשר מבשרי, את חשובה כמו דבר עצום בעיני ואם אתה  לא מראה את החשיבות שלה ובה אין השתוקקות, לא סתם השתוקקות לתענוג, השתוקקות אליך, אם יש לה השתוקקות לאותה נשמה עליונה שיצרת, לאותה נשמה שבאה. לך הייתה השתוקקות אליה ויצרת איזשהי נשמה עצומה עכשיו הלב צריך להשתוקק, את זה אתה צריך לחפש, זאת האישה שצריך לחפש. איזה אישה? שיש לה השתוקקות לנשמה הזאת שאתה יכול ליצר כאיש. ואז הנשמה הזאתי שאתה צריך לגרום לה להשתוקקות הזאת, כשהיא משתוקקת אליך היא בונה חסדים. למה היא משתוקקת? שיהיה כלי שיכול להכיל את האור הגדול הזה שהוא לא ילך לאיבוד. כי אם ההשתוקקות הגדולה הזאתי, של הזכר שהיא חכמה, תבוא לגוף שנקרא גוף של נשות כנען שכל מה שהיא רוצה זה רק תענוג פרטי שלה, שכל מה שהיא רוצה או כל מה שאתה רוצה זה רק להתענג בזה שנתת ולא משנה למי, העיקר שאתה נתת את החכמה שלך, שהחכמה שלך, ההשתוקקות שלך תבוא ותתבטא, אז לא עשית שום דבר. יותר מזה פגמת פגם גדול מאוד כי שפכת זרעך, את הלובן העליון, על הארץ. על איזה ארץ? ארץ טמאה? האם יש לך ארץ קדושה שנקראת ארץ ישראל? רצון של ישר- קל? כזאת נקבה שהיא באה מהתכלית הרצויה, נקבה כזאת שאתה רוצה להתערב עימה, ההשתוקקות של הנקבה צריכה לתת את החסדים שאומרת: גם לגמליך אשקה. מה זה גם לגמליך אשקה? במה מתראה השתוקקות האישה, השתוקקות הנקבה שאומרת גם לגמליך אשקה? היא אומרת: לא מספיק הכלל, לא מספיק הדבר המופשט, לא מספיק צד הזכר, כשלי יש השתוקקות זה לא רק בשביל שאני יקבל את האור אלא כדי לכל גמליך, כל הפרטים, כל שאר הרצונות, שזה תפקיד הגוף לתת לכל שאר הרצונות את הפרטים שלו. את אותו כח עליון של הנשמה העליונה שיתבטא בכל הפרטים כך שכל פרט ופרט יהיה גילוי של אותה נשמה עליונה. וזה נשמע מופשט אבל זה גם בחיים היומיומיים. אם הזווג הוא אמיתי, כל מה שקורה אחר כך, הכל מקבל איזשהוא תענוג גדול. אם הוא זווג לא אמיתי אז אפילו איך ששמים את המזלג על השולחן  יוצר כעסים. למה? כי אין אהבה, אין השתוקקות הדדית. לא השתוקקות הדדית שכל אחד נותן תענוג לצד השני, זה רק חילוף סיפוקים זה לא זווג, חילוף סיפוקים זה רק מסחר: אני יתן לך תענוג ואתה תתן לי תענוג, זה לא זווג. זווג אמיתי שיש השתוקקות לבטא את אותה נשמה עליונה שהנשמה העליונה היא משואבות המים. דהיינו שאותם שואבות המים הם אותם.. היא שואבת מיים? בוא נבדוק, שואבת מים הזאת זה מימי התורה. מימי התורה אומר זה אלה שיודעים את ריבונם. מה זה לדעת את ריבונו של עולם? איך אני יכול לדעת אותו? כשאני רוצה לדעת את חברי איך אני יודע אותו? מה, אני מסתכל על הגוף שלו? אני צריך לדעת את המחשבה שלו, את הדבר הפנימי שלו,את הפנימיות שלו שהמחשבה זה הדבר הפנימי ביותר של האדם, לא מה הוא חושב  מה הוא ממלמל בפה שזה המחשבה, לחדור לפנימיותו של הדבר. מה מחשבת הבריאה? תורת הקבלה פנימיות התורה מראה את מחשבת הבריאה, לכן מי שיודע את מחשבת הבריאה, מי שנדבק בה הוא זה שיכול ליצר את הנשמה העליונה, הוא יכול לתת לנקבה שתתן גם לגמלים אחר כך. אומר כזאת אישה שאומרת: גם לגמליך אשקה, אני יקבל אבל זה לא בא רק בשבילי, אני יתן לך את ההשתוקקות שלך אבל גם לגמליך אשקה. זאת אישה ראויה, אומר, ליצחק. יש בזה עוד הרבה סודות, סיפר לנו פה בעל הסולם אבל לא נאריך בהם וזה הנקודה העיקרית שרצינו לדבר ממנה, לראות את ההשתוקקויות ההדדיות הללו.

אז מה למדנו היום? למדנו רק נושא אחד- איך בוחרים אישה? איך בוחרים רצון? איזה לב בוחרים? ראשית אנחנו מגדירים לנו מטרה, מה המטרה שלנו? אני רוצה למצוא את הרצון התכליתי ביותר שלי בחיים, מהו? חייב להיות אינסופי, חייב להיות עד גמר תיקון. מהו? הוא כזה, ועכשיו התורה מספרת לנו, כזה שיכול להשתוקק למי שיש לו השתוקקות של זכר. הוא לא מספר לנו איך ליצר את ההשתוקקות של הזכר אבל אומר שזה מיצר חכמה, שזה לדעת, פרשנו, את סודות התורה. אבל איזה נקבה? איזה לב יכול לעשות את זה? איזה צד לב? איזה לב אני מחפש שיעשה את זה ? אחד כזה שרוצה, שיש לו חסדים, שרוצה לקבל את זה כדי להשפיע הלאה, כדי לחיות את זה, כדי לעשות את רצון השם. כזה רצון אנחנו מחפשים, רצון כזה שמוכן לתת את כל כולו כדי לקבל את האור הגדול הזה, את הנשמה הגדולה הזאת, את הסדר האלוקי הזה ולחיות אותו בכל פרטי חייו, זה אנחנו מחפשים. עוד פרטים בזה, מה לעשות כשיש התנגדויות של האדם לזה ואיך בונים את זה אם פתאום יש גלות וגאולה ומלחמות ולא נותנים לנו לבטא את זה, מה אז עושים? את זה נלמד בע"ה בשיעור הבא.

עד כאן היום תודה רבה.

שיעור שמע:

זוהר מתחילים-פרשת וישב -ע"מ:י"ב, י"ג, י"ד

מאמר-"אך אל הפרוכת לא יבוא"

הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום בע"ה ע"מ:י"ב, י"ג, י"ד מאמר-"אך אל הפרוכת לא יבוא", כך נקרא המאמר. מה בא המאמר הזה לספר לנו? הוא בא להשלים לנו את התמונה של המציאות שצדיק בעולם סובל יסורים ולמרות זאת הקב"ה אוהב אותו והיסורים האלה באו לבחינת הגוף כדי לשבור את הגוף ושהנשמה תהיה היא השולטת על הגוף וכתוצאה מזה, גם הגוף יתעלה אח"כ. זה שכתוצאה מזה גם הגוף יתעלה אח"כ, זה תוספת של מה שאנחנו לומדים היום. מי זה הגוף? הגוף זה הלב דהיינו הצד העצמי של האדם. מי זה הנשמה? אותו חלק אלוקה ממעל. החלק אלוקה ממעל שהיא בחינת הנשמה היא ודאי טהורה, אז איך יש כזה דבר גלגול נשמות? לכאורה גלגול נשמות צריך להיות כך שהנשמה מתגלגלת כי היא פגומה, עד שהיא תתקן, אבל אם נשמה היא מדרגת בינה, בינה שייכת ל-ג' ראשונות, שייכת למוחין, איך היא יכולה להיות פגומה? היא חלק אלוקה ממעל, חלק אלוקה ממעל שיהיה פגום? שהנשמה היא עד כדי כך שהמקובלים מתארים אותה שהיא כאבן הנחצבת מהר בעזרת גרזן ומקבת,  ראה שזה חלק וזה כל, אז איך אתה יכול להגיד שהיא פגומה? חלק אלוקה ממעל פגום? אתה יכול להגיד שיש לה לבוש פגום אבל היא פגומה? אומר בעל הסולם- כן.יש מציאות שהנשמה פגומה. איך? אומר: באמת בתחילה הנשמות לא פגומות, מי שיכול להיות פגום זה המלכות, ככה היה בצמצום א', שהנשמות לא פגומות. לאחר שיצאה הנשמה של אדם הראשון אז היה שם התכללות של נשמות שזה קרה בשורש בעולמות בעולם הנקודים או בנקודות דס"ג בשורש. אבל היות וזה שיעור למתחילים אז אין טעם להתעסק במושגים האלה של חכמת הקבלה אז נגיד את זה באופן פשוט: הנשמה היא איזשהו כח עצום, כח אלוקי שניתן לכל יהודי ויש לו גם את הבחינה שהוא הרצון העצמי, ההשתוקקות החזקה שלו להנות בחיים אבל מה עשתה הנשמה של היהודי? היא הסכימה, הסכימה להתכלל עם ההשתוקקות הגדולה הזאת. אמר לה הבורא: את בטוחה? אומרת: כן, אני מוכנה, נשמה של יהודי להפגם עם הגוף, להפגם בגלל הגוף, להתכלל איתו ולהיות אחד איתו. למה את מסכימה? אני נשמה טהורה, אני מוכנה להפגם כדי שאחר כך שאני יקבל קטנות ואז המלכות שיכולה, הגוף שיכול להיות רק בקטנות, כשאני יהיה בגדלות הוא יעלה איתי יחד לגדלות. למה זה דומה? לאדם שרואה שחבירו הוא בבית האסורים והוא נמצא בבור והוא מוכן ללכת איתו, לרדת איתו לבור כדי לעלות יחד איתו ויש כאלה שלא מוכנים, אומרים: אני במקום שלי לא רוצה לפגום, לא רוצה להפגם, אני לא רוצה לרדת למקום אחר כי אני פוחד להפגם ויש כאלה שמוכנים.אבל אנחנו יודעים סיפורים על החידושי הרי"ם שהיה הולך, לא זוכר אם זה הוא בדיוק, שהיה הולך למקומות של בילוי של כאלה שחזרו בשאלה והיה הולך איתם ולאט לאט מוציא אותם מהמקומות הללו. זה עניין גדול מאוד, למה? אותו דבר פה הנשמה אומרת: אני מוכנה, כמו שלמדנו בנשר שהוא מדרגת תפארת, בינה אומר: מוטב יכנס החץ בי ולא בבניי. הוא מוכל לקבל את הפגם אצלו, לקבל על עצמו את חציית המדרגה, זה כמו שהתודעה שיכולה להיות מחוברת רק לעולמות עליונים מוכנה להפגם ולחשוב על דברים פרקטים שלא לשמה  כדי לבוא למציאות של היחד. למה? למה זה טוב? אומר: אותה נשמה שיורדת אחר כך לבחינת גוף, שהיא נפגמה, יכולה להתכלל עם הגוף ולגרום ע"י היסורים שהיא מקבלת לעלות יחד איתה את הגוף. אז פה יש לנו הסבר למה הנשמה בכלל מקבלת יסורים אומר מכיוון שזו נשמה שבחרה בזה, יכול להיות שעכשיו היא לא בתודעה לזה אבל היא בחרה בזה. היא בחרה להתכלל יחד עם הגוף והגוף הוא פגום אז היא נפגמת יחד איתו אבל בגלל שהיא יחד איתו בפגם אז כשהיא תתעלה אז יחד איתה אפשר לעלות את הגוף, את הלב, את ההרגשה. זאת אומרת בן אדם בא ואומר: אני מוכן לקבל על עצמי למשל- ללמוד תורה בלילה או ללמוד את פנימיות התורה ואז אני יתקן את הנשמה ואז עם תיקון הנשמה גם ההרגשה תעלה למקום של אותם חוקים רוחניים, למה? כי שם יש את השלמות, זה החוקי הנשמה. ואני מוכן להביא את עצמי למקום שהנשמה הזאת שתלויה יחד עם הגוף, לא תלמד רק על דרכי הגוף אלא תלמד על המקום של אותו בחינת הגוף בכח הנשמה, קודם אני יתקן את הנשמה ואם אני מתקן את הנשמה, את דרכי המחשבה, את צורות ההתיחסות שלי, את הצורה שבי אז ממילא גם הלב, גם הגוף יעלה למקום הזה. אם אני ינסה לתקן ישירות את הלב אז אני לא יצליח. וזו הדרך שבו הוא מתאר לנו פה את אותן נשמות שבגלל זה הן סובלות שלכאורה לא היו צריכות לסבול, אומר שהקב"ה אוהב את הנשמות הללו. למה? קרוב השם לנשברי לב ואומר: אותם נשמות הם סובלים יסורים של אהבה, אותם נשמות הם סובלים מטעם פגימת הלבנה, הם מרגישים שכואב להם שהכלל נפגם כי הכלל זה מדרגת "בשר" מדרגת חכמה. ואם הם מרגישים, אם יש להם את המדרגה הזאת, שהם באמת חשים שהנשמה שלהם היא נשמה כזאת של יהודי, כי זה נשמה של יהודי של מלכות התכללה בבינה, שכמו הגוף שלו גם שותף לחלק הרוחני שלו אז הוא מרגיש: אני חייב אהבה בחיים. אם הוא לא עושה את זה בצורה מסודרת הוא משתגע, אבל אם הוא עושה את זה בצורה, אם הוא רועד בתוכו לאותה אהבה של יהודי שהיא נקראת גם שבת מצד הזמן ובית המקדש מצד המקום ומצד הנשמה זה נקרא אהבה אז הוא מרגיש שחסר לו. ואם הוא מרגיש שחסר לו הוא חייב להיות קשור לארץ ישראל, לרצון לבית המקדש, לכלל, לפנימיות התורה, לכך שיהיה טוב לכלל ישראל. אם אפילו יש לו רוחניות גדולה אבל הוא חושב רק על עצמו אז הוא לא יכול להגיע לזה אבל אפשר להתאמן כדי להגיע לזה, לעבוד בכללים יותר קטנים עד שמגיעים לכלל ישראל. "ואלה נקראים יסורים של אהבה כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו" מפאת שקשה לו עם היחד שהוא לא שלם. וכשלמי שכואב שהיחד לא שלם, מי ששותף עם הלבנה בפגימותה אז הוא יהיה שותף אח"כ ללבנה במילואה, כך אדם צריך להיות שידע על מה כואב לו. אם כואב לו רק על עצמו, רק שיהיה לו טוב אז יהיה טוב אבל הוא לא ירגיש מה זה אהבה לעולם. לכן אדם צריך לראות איך הוא מסוגל להרגיש שכואב לו על היחד, שכואב לו על הלבנה אז יוכל לבוא גם לאהבה השלמה.

עד כאן היום תודה רבה.

שיעור שמע:

 שיעור שמע:

פרשת וישב עמ': י'-יב' מאמר: "כי פעל אדם ישלם לו"

הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום בע"ה בפרשת וישב עמ'-י', יא' ו-יב'. אנחנו נמצאים בע"מ י' כאשר סיימנו את השיעור הקודם ב-ב' שאלות שבאו על בחינה של הבנה אחת. ההבנה האחת שדיברנו עליה שנתן לנו הזוהר שכאשר הקב"ה רוצה להגביה את הצדיק אז הוא נותן לו יסורים, או נותן לו שבירת הגוף, זו לצורך שהנשמה היא תשלוט על הגוף ולא הגוף ישלוט על הנשמה. על ההבנה הזאתי שאלנו ב' שאלות. השאלה הראשונה היא נשאלה עפ"י הנחת יסוד, שאומר לנו הזוהר, שהשכינה לא שורה במקום עצבות. על זה הוא שואל: אם השכינה לא שורה במקום עצבות אז כיצד אתה אומר לי שרק ע"י שבירת הגוף ,שזה מביא עצבות, יוכל להתקרב להשם? הרי זה לא הגיוני. שאלה שניה: אומר אם יש שבירת הגוף וע"י  זה הוא מתקרב להשם אז איך זה שיש צדיקים שכן היתה להם שבירת הגוף וצדיקים שלא? אם כך כל צדיק הייתה צריכה להיות לו שבירת הגוף כך, דהיינו יסורים ואנחנו רואים צדיקים שלא התייסרו בעולם. עד כאן למדנו בשיעור הקודם. בשיעור הזה הוא רוצה לתת לנו תשובה. אז הוא נותן לנו קודם כל תשובה, הנחה של תשובה וסותר אותה. לאחר מכן הוא מביא לנו מספרי ראשונים איזשהי תובנה ועל פי התובנה הזאת הוא פותר לנו, על פי תובנה אחת את ב' הקושיות ובסוף גם מוסיף לנו רבי אלעזר עוד איזשהי הבנה שהיא נוספת. ועל זה אנחנו רוצים ללמוד היום. בעצם מה שיש לנו ללמוד היום זה את התשובה ופריכתה ולאחר מכן את התשובה האמיתית שהיא נותנת לנו תשובה טובה על ב' הבחינות, היא קצת עלומה במקורה אבל מובנת בפתרון של השאלות.

אז נתחיל מהנחת התשובה הראשונה: הנחת התשובה- שאם הצדיק הוא צדיק בן צדיק אז הוא לא יקבל יסורים וצדיק בן רשע כן יקבל יסורים בעולם. את זה סותר הזוהר הקדוש היות ואומר: ראינו צדיקים בני צדיקים שגם הם היו צדיקים בני צדיקים ובכל זאת סבלו בעולם. כך שאנחנו רואים שהתשובה הזאת היא לא התשובה הנכונה. אז את התשובה הזאת כבר אמרנו, סתרנו, זו לא התשובה. זאת אומרת, גם אם נראה צדיק בן צדיק יכול להיות שיגיע לו יסורים, לא היחוס קובע. אם כן מה קובע? אומר שראה בספרי ראשונים איזשהו סוד והסוד הזה יש בו שתי סודות, מה הסוד הגדול? אומר באות ל"ב שהלבנה ,דהיינו הנוקבא, שהיא בגרעון ונמצאת בדין ובמצב הזה השמש שהוא זעיר אנפין, אין הוא נמצא אצלה. אבל יחד עם זה שהוא לא נמצא אצלה צריך להוציא נשמות, זה התפקיד שלה, בכל זמן ובכל עת צריך להוציא נשמות, מה זה נשמה? איזשהו מציאות של גוף עם חיות בתוך הגוף הזה. באופן הרגיל מה שאנחנו רואים בעולם הגשמי נולד תינוק מאבא ואמא וניתנת בו נשמה מהעולם העליון, מהקב"ה, כפי שלמדנו שלושה שותפים בבריאת האדם: האם והאב והקב"ה. אותו דבר צריך ללמוד בתוך אדם אחד, מה זה נשמה בתוך אדם אחד? שיש לו איזשהי חיות בתוך מעשה  שבא ממחשבה. שהמחשבה זה צד הזעיר אנפין, המעשה זה צד הגוף וההרגשה באותו מעשה זה הנשמה שניטעת באותו מעשה. אז אם כך אדם עושה מעשים, אם הוא עושה את המעשים ממצב של גריעות הלבנה, שהיא בגריעות זה מצב שהשכל הישר לא דבוק במעשה והמעשה נקרא שהוא מעשה בגריעותא. מה קורה אז? אז היא מוציאה נשמות גם בשעת הגרעון, בזמן שנמצאת בדין,שזה כמו ניתוק בין המחשבה למעשה, ניתוק בין הזעיר אנפין למלכות, ניתוק בין הקב"ה לשכינה הקדושה. ואם מוציא מעשה במצב הזה אז כל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא יהיה תמיד בגרעון והעניות נמשכת לו, מה יעשה? אומר אבל מה אני אשם? שואל אותו מעשה שיש לי בו הרגשה עכשיו, אומר מה אני אשם? אומר אתה לא אשם, גם זה שנולד לעולם הוא לא אשם, אלא גם מעשים כאלה צריכים לבוא לעולם. תיכף נבין את זה יותר אבל כבר יש לנו כלל וחצי תשובה, חצי תשובה לשאלה מדוע יש צדיקים שסובלים בעולם, שיש להם יסורים וצדיקים שאין להם יסורים? אז יש לנו תשובה למה יש צדיקים שסובלים בעולם?, מה התשובה? היות ובאו מגריעות הלבנה. הסברנו בגוף אחד מה זה גריעותא- שהלב לא קשור למחשבה ולכן ההרגשה, שהיא הנשמה שנוצרת היא תסבול.

הצד המקביל מהכיוון ההפוך יתן לנו את החצי השני של התשובה, דהיינו כשהלבנה אינה בפגימות ויש זיווג, דהיינו קשר בין המחשבה למעשה או בין הזכר לנקבה או לפי הסוד שראה בספרי ראשונים בין השמש ללבנה והלבנה היא לא בפגימות אז יצאו נשמות או צדיקים שהם צדיקים שאין להם יסורים בעולם. זאת אומרת שזה לא תלוי רק בזכות של הצדיק, אלא במה זה תלוי? זה תלוי בשורש נשמה שלו, עם מה באה הנשמה, במזל, בזה זה תלוי. אז אם אנחנו רואים יסורים בעולם אין זה אומר שהבן אדם לא צדיק, או אם רואים שהכל הולך לו טוב בעולם: בנים , מזונות, חיים, פרנסה וכו'…(מזונות זה פרנסה) אז זה לא אומר שהוא לא צדיק. אז עד כאן ענינו על השאלה הזאת, על השאלה הראשונה. על כך אנחנו רוצים קצת להרחיב את דברי בעל הסולם שאומר שהמציאות הזאת של גריעות הנשמה, אומר הרי כי כתוב כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו אז מה יהיה ההבדל בין צדיק לרשע ששניהם באים מהגריעות? הרי גם הרשע בא מהגריעות, מה יהיה ההבדל ביניהם? אומר: רשע יהיה בגריעות ולא יוכל לצאת מהגריעות הזאת, צדיק יכול לצאת מהגריעות הזאת ע"י תפילה, או יותר מכך הצדיק משתמש ביסורים כדי להתקרב להשם והרשע לא משתמש ביסורים כדי להתקרב להשם אלא הם מרחיקים אותו מהשם. ובכך אנחנו עונים על השאלה השניה שהייתה לנו, שהיא הייתה השאלה הראשונה בעצם שפה אנחנו עונים עליה כשאלה שנייה, מה הייתה השאלה- אך יכול להיות שהקב"ה מקרב את האדם ע"י כך שנותן לו יסורים? אומר: שזה שנתן לו יסורים זה כדי שהוא ישתמש באותם יסורים כדי להתקרב להשם. איך הוא מתקרב ע"י יסורים להשם? ע"י כך שהוא מייחס את היסורים האלה לכך שהקב"ה הוא תמיד, הדין שלו הוא דין בטוב והדין שלו הוא לא דין רע והוא עושה את זה לטובתו והוא מאמן אותו והוא משייך את היסורים לכך שהוא צריך להתעורר להתקרבות להשם. מה בדיוק הקב"ה אמר לו? זה לא ברור כל כך אבל זה מה שאמר לו. לפעמים זה- תזדכך, תלמד יותר תורה, תלך לנקודה הפנימית, או הדבר הגדול שאפשר לתפוס במצב היסורים שאומר: אין תקווה בעולם הזה, אין תקווה לשכר בעולם הזה, היות והיסורים היו בעולם הזה ואני רואה שזה לא תלוי במעשים שלי, אם כך אני צריך לחפש את העולם הבא שלי ואז האור יהיה בעולם הבא ולא בעולם הזה. עוד אומר: שהקב"ה מייסר את הצדיק כי אוהב אותו, כדי לתת לו דרך היסורים האלה הזדככות הנשמה כדי שבעולם הבא יוכל לתת לו את השכר. אז עד כאן ענינו על שתי הקושיות, רק ניתן הערה קטנה בצד שאומר פה, ולא מרחיב בעניין שהצדיק יכול ע"י תפילה, לבטל את היסורים. מה גם שראינו שהרבה צדיקים סבלו ובוודאי שידעו להתפלל והיסורים לא נתבטלו אם כי כך אומר כאן ולא מרחיב אז גם אנחנו לא נרחיב פה בענין הזה אלא נדבר על זה במקומות שמדבר על תפילת צדיקים. על זה אנחנו רוצים לראות את זה בנקודה, קצת יותר בהבנה פנימית ולראות מה זה ב' הבחינות האלה של הגריעות וחוסר הגריעות. אז כפי שאמרנו בגוף אחד זה כאשר יש מחשבה שמובילה את המעשה, שיש זווג בין המחשבה למעשה, זה נקרא שהלבנה לא בגריעות, דהיינו שמקבלת את אור השמש במילואה זה מצב של שלמות, זה מצב של זווג, יוצא מזה קו אמצעי מוליד נשמות שאין להם גריעות, לא מדובר על גשמיות כמובן. ואם היינו רוצים לא לקחת את זה כל כך רחוק בדוגמא, בהמחשה היינו אומרים שזה המצב בין הנשמה של האדם או בין התפיסה ההירואית שלו לבין המעשה שלו, או בין הערך הפנימי שלו למעשה. כשאדם מתחבר לערכים הפנימיים שלו כיהודי ומרגיש את צד היהודי שבו ודרך זה פועל זה נקרא שהוא בשלמות, מה שאנשים קוראים ברחוב שהוא שלם עם עצמו. ויש מצב שהוא עושה מעשה רק מבחינה חיצונית ואין לו קשר לאיזשהו ערך פנימי אבל הוא צריך לעשות מעשים ויש לו הרגשות ומלמעלה נותנים לו הרגשות במעשים הללו, המעשים הללו או ההרגשות הללו, הם מביאות את האדם ליסורים. אם הוא צדיק אז זה יתקן אותו שאותו חטא, שהיא החטאת המטרה תלמד אותו איך לכוון למקום הנכון. ואם הוא פעל דרך ערך פנימי, אז הוא יהיה שלם עם הפעולה שלו והשמחה הזאת תהיה שמחה שלמה והוא לא צריך לסבול יסורים מצד הגוף. אז איך הוא יתקדם בלי יסורים? הוא יתקדם בצורה מטרתית ע"י כך שהוא יראה את המטרה קדימה וילך אליה. ואין מדובר על יסורי הגוף אלא על יסורי הנפש. לכל אדם יש מצבים כאלה ומצבים כאלה. יש מצבים שהוא יותר קשור לערכים הפנימיים שלו והוא פועל אותם ויש לו מצבים שהוא אינו פועל את הערכים הפנימיים שלו. היות ואנחנו לא שלמים בעולם הזה לכן יש לו מצבים כאלה ומצבים אחרים. וכל אדם צריך לשאוף לכך שיוולד כצדיק שאין לו יסורים אבל היות ואנחנו נמצאים בעולם התיקון, בעולם שצריך לתקן וצריכים לעלות נשמות מתוך הקליפות או מתוך שמרי הקליפות, לכן הם באים עם גם צדדים כאלה שהתיקון נעשה דרך החטא. אז גם אם בן אדם חוטא או מחטיא את המטרה ופנה יותר מידי ימינה או עשה יותר מידי שמאלה שיכוון לאמצע. שההחטאה תלמד אותו- זה לא. זה גם לימוד גדול. אז עד כה נתן גם את הנקודה הפנימית של ב' התשובות ל- ב' השאלות מתוך ההבנה שראה בספרי הראשונים. עוד נשאר לנו פסקה קטנה שמביא רבי אלעזר שבה הוא רוצה לתת לנו תובנה נוספת על עניין של הצדיקים. ואומר רבי אלעזר שכל מה שעושה הקב"ה עושה בדין ואנחנו הוספנו שהדין הזה הוא דין של הטבה, שנקרא, כמו שאומר בעל הסולם בחלק ד',  תשובה שנקראת דרך צדדים (נדמה לי תשובה כ"ד אם אינני טועה, צריך לבדוק) והוא אומר שם שיש חסדים שבקו ימין ויש חסדים שבקו שמאל. לעיתים אנחנו מרגישים שהקב"ה עוזר בצורה שאנחנו מרגישים גם עם זה טוב ולפעמים הוא עוזר לנו אבל ביסורים. אז אומר שתמיד נעשה בדין, אומר רבי אלעזר, אלא מביא יסורים על הצדיק כדי לטהר את נפש ההיא שלעולם הבא היא תבוא מזוככת. האמת היא שזה קצת דומה לתשובה שנתן בעל הסולם לפתרון תשובה ה-ב'. ואומר: "ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורים ומכאובים בעולם הזה ויהיה נקי מכל ויזכה לחיי העולם הבא." היות ואומר טעם החיוב ממה שכתוב בספרי קדמאי, לכן מביא גם את זה פה אבל זה דומה למה שכתב קודם. ובזה סיימנו בעצם לתת את התרוצים על השאלות.

עד כאן היום תודה רבה.

שיעור שמע:

שיעור שמע:

בס"ד

פרשת וישב ע"מ: ד'-ו', מאמר :"אלה תולדות יעקב"

הזוהר הקדוש דף היומי אנחנו לומדים היום בע"ה פרשת וישב ע"מ: ד', ה', ו'.

אנחנו למדנו בשיעור הקודם את המחלוקת שיש בתוך האדם בין יצר הרע ליצר הטוב. המחלוקת הזאת צריכה להביא את האדם לשפיטה אמיתית ונכונה בדבר ההתנהלות שלו כלפי הקב"ה וכלפי העולם, שדרך העולם מדבר הקב"ה אליו. אנחנו למדנו את המושג:"עולם, שנה, נפש" ועולם שנה נפש זה עש"ן בחכמת הקבלה מייצג את ההתנהלות של האדם כלפי אלוקיו דרך זמן ומקום. העולם זה המקום, זו הסביבה והזמן זה גובה הקומה שאדם נמצא בו בכל אחד מהשלבים של חייו. כאשר יצר הרע בא בזמן כמוקדם להעיד בפני המקום שבו דן  האדם, אז הוא נקרא במצב הזה, עד ראשון והוא נקרא מלך זקן וכסיל, אם שומע בקולו. ולאחר מכן בזמן בא יצר הטוב ועכשיו אדם נמצא בגיל י"ג, כשהוא בא להשיג מדרגת נשמה, הוא נמצא בסביבה של שני היצרים האלה, שתי הצורות האלה. צורה אחת של יצר הטוב וצורה שניה של יצר הרע, עכשיו הוא צריך לשפוט, יש פה איזשהי בעיה בשפיטה, מדוע? כי אסור לדיין לשמוע ראשון את יצר הרע או לשמוע אחד מהצדדים ראשון, כי אז הוא עלול להיות משוחד. מה יעשה? אסור לו לשמוע אותו ראשון, הוא חייב להזמין את שניהם יחד. אבל מה הכי גרוע? אם היה מציאות שבא ראשון וטען טענות, הגיש כתב תביעה. הרי תמיד אחד מגיש כתב תביעה והוא נהייה ראשון כי הוא הגיש את הכתב תביעה. מה צריך לעשות? צריך לעשות משפט הוגן. איך עושים משפט הוגן? איך עושה אדם דין אמת בתוכו? אומר: הדבר הראשון שאני שומע הוא רק נתון, אני בשום פנים ואופן לא מסיק ממנו מסקנה ואם הוא לא יהיה מסקנה אני חייב לדחות אותה. חייב להגיד: אני לא יודע, אני חייב להקשיב, אני חייב להקשיב גם לצד השני ורק אחרי שאני מעלה את הטענות ושוקל אותן במאזניים ומאפשר לכל צד לטעון את טענותיו אז אני מגיע להחלטה. וההחלטה צריכה להיות נסמכת על אידאה תמיד של שלום. היצר הרע בא ראשון אומר: צריך להנות בחיים.-אומר שמעתי, עוד לא הגעתי למסקנה שצריך להנות בחיים, אני שומע צריך להנות. בא היצר הטוב אומר: צריך להתדבק בהשם.- גם אותך אני שומע, גם ממך אני לא מחליט. בוא נשמע מה זה דבקות בהשם? איזה סוג הנאה צריך לעשות? בוא נשלב ביניהם, אפשר לקבל בעל מנת להשפיע, אפשר להנות מטעם אמונה, אפשר לשלב ביניהם. אבל אם פוסק רק מיצר הרע- בוא נהנה בחיים, עזוב את האמונה, היא מפריעה לי להנות, ואז הדין שקר. והדיינים האלה שמקדים את היצר הרע על היצר הטוב "ובא רעהו וחקרו בדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעולם הבא. " למה? כי שומעים את הראשון ולא לוקחים את זה רק בערבון מוגבל מאוד, אולי הוא לא צודק. אבל מי שכבר יודע לפני שהשני בא, הוא לא רק לא דיין אמיתי, הוא דיין שעושה רעות מאוד בעולם, שעל הדיינים האלה נחרב הבית. זה למדנו בשיעור הקודם.

היום אנחנו רוצים לראות את היחס בין הצדיק לבין העולם ואומר: "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו השם." שואל הזוהר: למה כתוב- רבות רעות צדיק? למה לא- רבות רעות לצדיק? ועל זה הוא עונה תשובה: כי זה לא לצדיק אלא זה יצר רע שבא ויש אצל הצדיק. אבל הוא יכול להתיחס לזה , הוא יכול להתיחס לזה כך שהוא מתייחס לזה באמונה ואם הוא צדיק ומאמין בהשם אז הקב"ה מציל אותו, מה זה נקרא מציל אותו? דווקא בגלל המקרים האלה נותן לו אמונה. כמו שראינו ברבי עקיבא, כמו שראינו אצל גדולי ישראל, שגם אם היה להם דברים קשים הם לא עזבו את אמונת ריבונו של עולם. מציל אותם, גם בעולם הזה כותב וגם בעולם הבא.

יעקב, אומר הזוהר: בוא תראה כמה רעות סבל הצדיק בעולם, סובלים הצדיקים בעולם הזה רעות על רעות מכאובים על מכאובים, למה? זה יצר הרע שבא אליהם כדי שדרכו זה יהיה חומר גלם כדי לזכות לעולם הבא, מה זה עולם הבא? הצורה, הפנימיות של האדם. מאתגרים אותם לנקודה הפנימית. אם הוא צדיק, יעמוד בזה, אם הוא לא צדיק, יפול בזה. אז כשבאה רעה לעולם זה בדיוק הנסיון של האדם. למה? אם הוא שופט על פי הרע שבא? או שהוא שופט על פי שהוא שומע את הרע, מכיר את הטוב, עושה משקל יחד. לא -לא צריך להתיחס ליצר הרע, צריך להתיחס אליו אבל צריך להבין שהוא רק חומר גלם. צדיקים עושים ממנו אמונה.

תלמיד- הוא רואה את הרע, הוא רואה אוירה רעה, הוא רואה מעשים רעים, אז במקום הנמוך מה המשמעות של הרע הזה? איך אפשר לצאת משם? אם אדם בא לדרך עבודה אז הוא נמצרא כבר בהכרה שיש בה עבודה, אבל אם הוא לא בהכרה כזאת הוא כמו תינוק במיטה, הוא מרגיש שרע לו, כואב לו, הוא בוכה האוזן… השן… אז אמא מטפלת בו, אז מה האדם יכול להשתמש ברעה הזאתי למשהו, להתקדם?

רב- אין לו אפשרות. אין לו אפשרות, אם הוא תינוק ולא יודע והוא לא צדיק אין  לו מה לעשות. יש לו אפשרות אחת. אפשרות אחת זה להתדבק בצדיק. לתפוס אותו בשולי המעיל וללכת אחריו, שהצדיק יציל אותו כי הוא לבד לא יכול. מה, העם יכלו לצאת ממצרים בלי משה רבנו? וזה באמת מוביל אותנו לשאלה הבאה שבדיוק על המהלך הזה הזוהר-

הזוהר שואל, על אותו צדיק: ויעקב אבינו היה לו צרות על צרות, ואומר: היה לו את הצרות שלו עם לבן. אומר:" לא שלותי בלבן ולא שקטתי בעשיו ולא נחתי בדינה ויבוא רגז" שהוא הדבר היותר גדול שהיה ביוסף שזה היה הדבר הקשה ביותר, למה? כי היה כמו דיוקנו אבל יחד עם זאת, בקשר לשאלה של אלעזר, אומר: אז מה לעשות? מה הם יכולים לעשות? להתדבק בצדיק, למה? כי הצדיק מציל את העם. הכל הולך על הראש של הצדיק, הכל הולך על הראש שלו. אם עם ישראל ראו כאלה צרות גדולות, מה הם אומרים? באים לצדיק אומרים: מה באת? באת שהקב"ה יציל אותנו, עשית לנו יותר רע. אז הם יכלו לעזוב את משה אבל מזל זקני ישראל ידעו להתדבק בו. כי אומר הזוהר הקדוש:" הצדיק אבד ואין איש שמה לב ואנשי חסד נאספים ואין מבין כי מפני הרע נאסף הצדיק" . מה זה מפני הרע? אומר הזוהר הקדוש שני פרושים: מטרם הרע הוא לוקח את הצדיק שנמצא ביניהם כדי לעשות רע בעולם כי אפשר לעשות רע כשיש את הצדיק. כי אם בא רע לעולם, הצדיק רואה את הרע מסיר את הרע. אז מה זה נקרא שלוקח את הצדיק ומעלה אותו? אומר: משום שיבוא רע לשלוט בעולם נאסף הצדיק. אם רוצה לעשות רע בעולם, אי אפשר לעשות רע כשהצדיק נמצא, אוסף את הצדיק ונותן את הרע. פרוש שני אומר: מפני הרעה נאסף הצדיק, בגלל שעשו רע למטה נאסף הצדיק. אז מה הדרך לפעול? לא לעשות רע? כן. אבל אני לא יכול לא לעשות רע. אז הדרך היא להתפלל לא עשות רע, לעשות מתוך שלא לשמה לא לעשות מעשים רעים, לכפות את עצמנו לא לעשות מעשים רעים ולהתפלל להיות טובים ואז התפילה הזאת היא תשמור על הצדיק  שבנו, כי אנחנו צריכים להתדבק בכח אל הצדיק. ואז כשנדבקים אליו בכח אז הקב"ה שומר עליו ואז יורד אור מלמעלה שמאיר לעם לא לחטוא, אבל אם לא אז הפוך קורה. אם מלמטה מחפשים רק את התאוה האישית ואת הרצון הפרטי אז ממילא לוקחים את הצדיק כדי לתת להם את הרע. אומר: בוא תראה זה קרה גם ביעקב, כל זמן שהיה יעקב אז לא הייתה גלות בעולם, למרות שירדו למצרים היו שם כמו אדונים. כשנסתלק יוסף התחילה מצוקה במצרים "ויקום מלך שלא ידע את יוסף" אחרי שמת נכנסים לא סתם לגלות, לעבדות ומזה הוא יוצא למסקנה הזוהר הקדוש, זה לא רק ביעקב ויוסף, אלא אומר לנו באות י"ט:" בכל מקום שנמצא הצדיק בעולם, הקב"ה מגן על העולם בשבילו, וכל זמן שהוא חי" חי-הכוונה לא חי גשמי, כל זמן שהחיות שלו מאירה בעולם ונותנים לו את מקומו, " אין הדין שורה על העולם וכן למדנו" .

בא ואומר על יעקב אבינו:" וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואומר: יש פה שלושה מושגים

אביו- זה קו שמאל שהוא יצחק. מגורי- זה שיש פחד מהקו שמאל, דהיינו לא לקבל בקו שמאל. ארץ- זה קדושה, דהיינו שלמה לא מתיישב, למה לא רוצה לקבל בקו שמאל? כי יש אידאה של ארץ הקודש, יש אידאה שצריך לשבת בקדושה וזה נקרא כמו כלי חדש, אני פוחד מהפרטיות שלי- זה נקרא מגורי אביו. אבי- זה נקודת הגאווה שלי, אבי עשה לי רצון לקבל ואני פוחד מהרצון לקבל, זה מגורי אביו וארץ מגורי אביו- שאני רוצה אהבה ומטעם זה אני לא מקבל, זה "התישב בארץ מגורי אביו". לכן כאשר אדם מתישב בארץ, שהוא הנוקבא שזה גם דין רפה, לא דין קשה אז משמה יכולה לשרות הקדושה ואפשר לבנות את בית הבחירה, בתוך האדם, אז יכול לבחור באמת, אם לא לא יכול לבחור. עכשיו זה לא עבודה פעם אחת, זה כל הזמן מחדש עבודה, כל הזמן מחדש עבודה, כי אם אין לאדם צדיק מחוצה לו, אין לו צדיק גם בתוכו וככה צריך ללכת בחיים. בע"ה שירבו צדיקים בעם ישראל ונוכל ללכת אחריהם בקדושה ובטהרה.

לכבוד היחד הקדוש
לחיזוק והגברת פנימיות התורה 🫶🏻

סיכום מתוך שיעור
מפי כבוד הרב אדם סיני שליט"א.

סיכום מתוך הדף היומי בזהר הקדוש
פרשת ויישב א'-ג'.📜

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

▫️מתחילים את ההתיישבות בארץ מגורי אביו .
פרשה זו באה ומתחילה להסביר לנו את נפש האדם המורכבת.
כאשר אדם יוצא לאוויר העולם מיד מזדמן ייצר הרע עימו.
בגיל 13 מגיע יצר הטוב.
אצל הבהמה אין הרבה התלבטות בין יצר הטוב ליצר הרע.
בהמה=בה-מה.
אין שינויים רבים בתוכה מה שמצוי בה מצוי מבתחילה.

▫️היצר הטוב הוא כמו ילד לעומת היצר הרע.
נקרא ילד מסכן.
"טוב ילד מסכן.."-יצר הטוב.
"ממלך זקן וכסיל"- יצר הרע.
באדם קיימת מחלוקת עם מה להשתמש עם יצר הטוב או עם יצר הרע.
בשיקול דעת רואים שצריך להשתמש בשניהם.

▫️"איזהו רשע ערום? זה שמקדים עצמו לטעון דבריו לפניי הדין בטרם שיבוא חברו בעל הדין".
צורת השפיטה של האדם היא הבעיה.
צדיק הוא הראשון בריבו.
הרשע הארור הוא כמו הנחש.
היצר הרע בא לאדם לפני חברו.

▫️הדברים הם כמו עול כבד כאשר באים לשמוע את הצד השני.
דרכו של אדם צדיק היא שלא מאמין לייצר הרע.
בני האדם נכשלים מלזכות לעולם הבא בכך שמגיעים לשפיטה לפני ששומעים את שני הצדדים.

▫️ב' מצבים אלו בנפש האדם הם ב' המצבים בהנוקבא.
הנוקבא זה הלב של האדם .
בהתחלה יש השתוקקות מאוד גדולה והאדם ישר משוחד מכך שהוא רוצה את התענוג.
כשמשוחדים עם התענוג קשה לשתף עם חברנו.

▫️אם האדם עוצר ומברר את שני יצריו.
רק כך הוא יכול להיות שולט על רצונותיו.
התופעה החיצונית מגיעה ראשונה, אם נשפוט משם זה יטריד אותנו ולא נצליח לעבור למעבר למקרה.

▫️קודם רואים את הנק' הגשמית את התופעה והשתוקקות החיצונית, אך על האדם מוטל להבין שזה רק נתון ולא להגיע למסקנות מנתון חיצוני חלקי.
זוהי קליפה שדואגת שנסתכל רק דרך הדבר החיצוני.

▫️מי ששופט כך לא יהיה לו חלק לעולם הבא.
עלינו לפתח הקשבה נדיבה.
לעזוב עצמנו לגמרי.
לשאול, לברר את דרכי המחשבה של האחר ולהבין איזה סוג של מבנה מחשבה מוביל אותו.

האדם קודם כל רוצה את עצמו.
▫️כאשר באים לדבר צריך להניח את דעתנו כנתון.
ואז לשכלל את דעתנו עם הנתונים מדעתו של חברנו.

▫️האדם צריך להוריד אנך בנפשו ולהציב לעצמו יסוד.
בכדיי לשפוט דין אמת צריך
לשפוט את הנתונים מחדש.
להיות קשוב ולא לשפוט ישר, לא להיות דיין לא אמיתי.
דיין לא אמיתי מקלקל את הציבור ואין לו חלק לעולם הבא.
לא לשפוט לפי צד אחד.

▫️אדם צדיק לא מאמין לייצר הרע שמקדים טענותיו.
לא להאמין לעצמנו לפני שאנו קשובים טוב לצד השני.

סוכם ע"י מ' קרבי